ריוח כדי לגול היקף

האם צריך להשאיר ריוח בקלף המזוזה ופרשיות תפלין כדי לגול היקף?

א.  לכאורה ישנה סתירה בדבר, כי בשו"ע הל' מזוזה [יו"ד סי' רפח, וכ"כ רא"ש וטור יו"ד שם] מבואר דבמזוזה צריך להשאיר ריוח לפניה כדי לגול היקף. ואילו בהל' תפלין [אורח חיים סימן לב, סעיף לב] מבואר בפוסקים הנ"ל דאין צריך להניח ריוח כלל לפניה. וכ' הרמ"א דמ"מ נהגו להניח מעט ריוח. פירושו של דבר [פרי מגדים מ"ז ס"ק כג] דאין מניחים ריוח כ"כ כדי לגול היקף, אלא מניחים מעט ריוח יותר מכדי הקפת גויל [ודלא כפי' מנחת סלת בתקו"ת הערה 759, שפי' דברי רמ"א דנהגו להחמיר ולהניח ריוח כ"כ כדי לגול היקף]. דהיינו כמו שיעור אות גדולה או שתי אותיות בלבד [כעין שמניחים ריוח בין הפרשיות בתפלין של יד].

וכ' בביאור הגר"א [או"ח שם] דהפוסקים הנ"ל סותרים עצמם, דדין תפלין כמזוזה, ועל כן צריך להניח בשתיהם שיעור ריוח כדי לגול היקף.

ב.  ולענין סתירת הפוסקים כ' הב"י באו"ח שם, דמכיון שדעת סה"ת דאף במזוזה אין צריך להניח ריוח כדי לגול [ונראה מדבריהם שכן היה המנהג] על כן לא חלקו עליו הרא"ש וסייעתו בתפלין וסמכו על סברתו, שלא להניח ריוח בתפלין.

והוסיף הב"ח, דיש טעם בתפלין דאין צריך ריוח זה, דטעם ריוח זה בספרים כדי לשמרם, שיהא גלילת היקף קלף שומרם [כעין כריכה לספרים שלנו] וכן שייך טעם זה למזוזה שצריכה שמירה לקלף שלה [אפשר ע"ד המבואר בפוסקים לענין בדיקה, דמשום שהמזוזה עומדת בכתלים ומתבלה יותר, צריכה בדיקה יותר מתפלין שהן שמורים בבתיהם]. משא"כ בתפלין שעומדים בבתיהם ואין הידים נוגעות בהן, אין טעם להניח כדי לגול היקף.

ג.  אמנם מצאנו סברת מהר"ם [בתקון תפלין עמוד קסט] שגם בתפלין צריכה ריוח לפניה כדי לגול היקף, וכ"כ בסמ"ק וב"י [או"ח שם] בשם ר' יצחק ב"ר שניאור [מבעלי התוס'].

ולכאורה עכ"פ יש מקום להחמיר כסברת המחמירים הנ"ל. אלא שלא נהגו כן אף פעם להניח בתפלין כדי לגול.

ולענ"ד נראה דאין להחמיר חומרא זה, לפי טעם שאבאר.

ד.  דהנה אם יניח שיעור ריוח כ"כ לפני הכתב, אזי איך יניח הפרשיות של ראש בבתיהם. דהדין בשו"ע [סעיף מה] שיש להניח פתיחת הקלף לצד ימין הקורא שאם היה בא לפותחן ולקרות בהן היה קורא בהן כסדרן, מצד ימין של הקורא העומד מול המניח. ואם יניח ריוח בקלף כדי לגול, נצטרך לדקדק בכיון שיהא שיעור זה בדיוק כך שנשאר הכתב [אחר היקף הקלף כדי לגול] עומד גם בצד ימין. והרי הרבה פעמים יקרה הדבר שפתיחת הקלף תהא לצד ימין, אבל ראשית הכתב לא תהא לצד ימין. לכן נראה שאין להניח כדי לגול [גם לחומרא, דחומרא דאתי לידי קולא היא].

ועוד נראה פשוט שמאחר שכורכין את הפרשיות במטלית ושערות כבר היא שמורה, ואינה צריכה עוד לקלף כדי לגול היקף.

ה.  אמנם מצאנו סברת מהר"ם בתקון תפלין (עמוד קעג) דראשית הקלף יהא מונח לימין. ושמא היה מדקדק דגם ראשית הכתב יהא מונח לצד ימין, שיהא ההיקף כדי לגול בדיוק בשיעור כריכה סביב הקלף פעם אחת, שיהא גם הכתב עומד בצד ימין הקורא. (אמנם קצת דוחק, דלא הזהיר התקו"ת על כך)

ועכ"פ מהר"ם לסברתו הנ"ל דצריך להניח כדי לגול היקף גם בתפלין, ולכן ס"ל דלצד ימין הקורא מקפיד שיהא פתיחת הקלף.

אך פשט הרמ"א (סי' לב סעיף מה) ותרומת הדשן "וראש הפרשה" היינו דראש הכתב יהא מונח. ולכן דקדקנו שלא יניח ריוח כדי לגול היקף, כדי שיהא ראשית פתיחתה של הקלף והכתב אחת, לצד ימין הקורא.

ו.  והנה במזוזה גופא היא מחלוקת הראשונים, וז"ל תוס' מנחות "שמא" יש להניח בה ריוח כו'. נראה לי כוונתם, דלא היה המנהג כן, אלא דמסברא נראה להם שצריך. וכן משמעות סה"ת דלא נהגו.

ונראה שרוב העולם, מעולם לא נהג כסברא זו להניח ריוח, כדביאר בפתחי תשובה [יו"ד רפח שם בשם תשו' שבות יעקב], והטעם כמבואר בסה"ת דאם יניח ריוח כדי לגול אזי יכוסה שם שדי שכותבים בחוץ לשמירה. ומה שכ' הגה"מ שיכול לנקוב הקלף, ס"ל [כסה"ת] דהוי גנאי לנקוב הקלף. ולכן לא נהגו אפילו לחומרא להניח כדי לגול היקף במזוזה (וכל שכן בתפלין). אמנם נוהגים להניח ריוח בצד ימין של המזוזה יותר מבסופה (ראה גם בלשכת הסופר ריש פרק כז), אך לא בשיעור כדי לגול היקף.

הנחת הפרשיות בבתים

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף ע

הוספתי ביאור מעט בצהוב

***

כל פרשה (בתפלין של ראש) צריכה להיות זקופה מעומד בתוך ביתה לכתחלה, כדרך שמעמידין ספר תורה בהיכל. ואם נתנה שם מושכבת כשרה. וצריך (טו) ליזהר שלא להפך הפרשיות בבתים (שהכתב תהא כלפי מטה), אלא יניחם שם בענין ששיטה העליונה (של הכתב) תהיה למעלה בראש הבתים ושיטה התחתונה למטה לצד פה הבתים (צד הפונה לתיתורא).

ולכתחלה יש ליזהר (בתפלין של ראש) שראש הפרשה (כלומר פתיחת הקלף) יהיה מונח (בביתה) לצד ימין הקורא שהוא עומד נגד המניח, שאם בא לפתחן ולקראן יהיו מונחין (הפרשיות) לפניו כהלכתן, שהרי מצינו שסדר הנחתן בבתים הן מסודרים לפי ימין הקורא שיהיה קורא כסדר (מימין לשמאל) מתחלה פרשת קדש של ימינו ואח"כ פרשת והיה (כי יביאך) ושאר הפרשיות של שמאלו כמ"ש בסי' ל"ד (מחלוקת רש"י ור"ת בהנחת הפרשיות לצד שמאל הקורא):

***

קונטרס אחרון

(טו) וצריך ליזהר כו'. עיין ביורה דעה סוף סימן רפט, ד(קביעת מזוזה) אפילו בדיעבד פסול (אם הוא) מושכב לרש"י, ומעומד (פסול) לרבינו תם משום בזיון, וכל שכן כשהפך (המזוזה ראשה כלפי מטה, שהוא דרך בזיון לר"ת), ואף רש"י מודה (דפסול). (ועל כן אפשר דאע"פ שלענין פרשיות תפלין מושכבות כשרה, שאינה דרך בזיון, אבל הפוכות הוי בזיון ופסול אף בתפלין).

***

חידוש וביאור:

א)  כל פרשה צריכה להיות זקופה מעומד בתוך ביתה לכתחלה.

אע"פ שדברי רבינו כאן הם לענין תפלין של ראש, פשיטא שהוא הדין בתפלין של יד שהפרשיות יהיו בעמידה ולא מושכבין או הפוכין, כמפורש בסעיף עב.

ב)  ואם נתנה שם מושכבת כשרה. וצריך ליזהר שלא להפך הפרשיות בבתים כו'.

אע"פ שרבינו מזהיר שלא להפכן, ומבאר בקונטרס אחרון שהפוך גרוע ממושכב, מ"מ לא פסק שהן פסולות משום כך.

ונראה טעמו ע"פ מה שכ' הב"י דנראה מדברי הרמב"ם שכל זה [היאך יניח הפרשיות בבתים] אינו מעכב. וממילא אפשר דהוא הדין אפילו הפוכות. ויש לומר משום דאין זה בזיון כל כך כמו במזוזה דנראית הפוכה, משא"כ בתפלין שהן מחופות בבתים אינו גנאי גדול כ"כ לעכב בדיעבד, אפילו הפוכות.

ואמנם לשון רבינו צריך ליזהר משמע זהירות יותר מסתם הדין [כמו מושכבות] של לכתחלה, כי אכן יש סברא לפסול כדהוכיח בקונטרס אחרון, אלא שרבינו לא פסקה בפירוש לפסלן מטעם הנ"ל.

ובמקדש מעט (ס"ק קפב) [וכן נראה בביאור הלכה] הבין דכוונת רבינו לפסול.

ג)  ולכתחלה יש ליזהר שראש הפרשה יהיה מונח לצד ימין הקורא.

דקדוק לשון "ראש הפרשה" וכן הוא ברמ"א, הוא על ראש הכתב ולא ראש הקלף. ועל כן אין טעם להניח יותר קלף לפני ראש הפרשה [כדי לגול היקף] שהרי יפריע לכוון שראש הפרשה תהא נפתחת לימין הקורא. אלא יניח רק מעט קלף לפני הפרשה כמבואר בשו"ע רבינו לעיל סעיף מה, ואז פתיחת הקלף הוא גם ראש הפרשה.