מזוזה לפני הדלת

דלת חיצונית נפתחת החוצה

שאלה:  האם צריך להניח את המזוזה לפני הכניסה לחדר, ואז כמעט ולא רואים את המזוזה ואי אפשר לנשק אותה כשהדלת פתוחה, או אפשר להניח את המזוזה מאחורי הדלת בתוך החדר עצמו?

תשובה:  צריך להניח את המזוזה לפני הדלת, אע"פ שלא נוכל לנשק אותה. וגם אינה נראית כל כך בשעת פתיחת הדלת, כי מכל מקום נראית קצת כאשר הדלת סגורה. [גם אם לא היתה נראית כלל במקרה כזה, לא ברור שיש עדיפות להניחה מאחורי הדלת. אבל במקרה שלנו בודאי היא נראית כלפי הנכנס, לפני שפותח את הדלת, א"כ בודאי צריך לקבעה במקומה לכתחילה לפני הדלת].

ראה גם מאמרים תחת התגית: מזוזה אחר הדלת

המשך - דין כיסוי מזוזה הקבועה בחדר שינה

בבלוג הקודם נתבאר סברת המגן אברהם ושו"ע רבינו, דמזוזה קבועה בכותל ומכוסה בב' כיסויים לא נחשב בטל, לומר שאין כאן מזוזה בחדר, אלא דחלקה רשות לעצמה ואינה נחשבת באויר החדר לענין תשמיש המטה. אך פשוט דמקיים בכך מצות מזוזה, ולא נחשב באותה עת שכיסה המזוזה, או מזוזה המכוסה בקביעות [לדעת שו"ע רבינו] בסתימה קבועה, ביטול המצוה.
ועוד יש ללמוד מדברי רבינו דאע"פ שהיא סתומה בקביעות ואינה נראית, אין בכך חסרון בקיום המצוה עצמה.

ב)  אמנם בדברי חמודות (על הרא"ש הל' מזוזה, אות קטן מו) כתב דאם יכסה המזוזה בב' כיסויים, הרי זה מבטל המזוזה וכאילו אינה נמצאת כלל, ואינה קביעות המזוזה כהלכתה. ולדעתו בחדר [הנ"ל שדיבר המג"א] שהיה צ"ל מקום קביעות המזוזה בתוך החדר שיש בו תשמיש המטה, לפני דלת של חדר שני, יש לקבעה אחר הדלת [מחוץ לחדר של תשמיש], וכדאי הם הטור ורמ"א [סימן רפט] לסמוך עליהם בהנחתה אחר הדלת. ומביא הש"ך (יו"ד סי' רפו ס"ק י) את דבריו, ומזה שהש"ך מביאו אע"פ שלא העתיק את טעמו של הד"ח, נראה דסובר כמותו.

ג)  ולכאורה ביאור פלוגתתם, לדעת הד"ח מזוזה מכוסית לגמרי אינה קיום המצוה, כי צריכה להיות נראית דוקא. ודעת המג"א ורבינו דאין ראייתה מעכבת, ועדיפא לקבעה במקומה הראוי כדין ובכיסוי גמור, מלקבעה אחר הדלת שפסולה לדעת הרמב"ם.

ד)  במנחות לג ע"ב העמיק לה טפח כו' טלה עליה מלבן כו' ופירש"י שם, נראה דאע"פ שהמזוזה מכוסה תחת הטלאי ומלבן מ"מ כל שהיא בתוך טפח לסף, הרי זו כשרה. ולד"ח נצטרך לדחוק, שאע"פ שטלה עליה טלאי, מ"מ הניח נקב לראות את השם.

ה)  פשטות לשון הטור ושו"ע [רפו סעיף ה] במקום טינוף טוב לכסותה ובמקום טהרה טוב להיות נראית. דו"ק לשון "טוב", דאין זה חיוב גמור שתהא נראית.

ו)  ואפשר שהש"ך עצמו לא סובר [לגמרי כטעם הד"ח] דראיית המזוזה מעכב (או לומר דמזוזה תחת ב' כיסויים הוי כליתא), אלא דבחדר של תשמיש המטה הנ"ל, מאחר דיש סוברים [הובאו ברמ"א שם] דחדר כזה פטור לגמרי, והכריע הרמ"א דבחדר שהמזוזה חוץ לחדר לפני הדלת, חייבת. א"כ בחדר שהמזוזה קבועה לפנים בחדר, יש לחשוש לפוסקים דפטור, ואין זה מקום קביעתה, ועל כן יש לקבעה מאחורי הדלת, כדי שתהא המזוזה חוץ לחדר כפסק הרמ"א.

אבל אם תהא מציאות שהמזוזה צריכה להיות קבועה בתוך החדר, ואי אפשר להניחה אחר הדלת [לדוגמא: פתח שאין בו דלת כלל, דחייבת במזוזה לפוסקים (פרט לרמב"ם) וא"כ אין דלת לחצוץ בפניה, והיא גלויה למקום תשמיש המטה, וכגון שיש חוץ לפתח זה פתח אחר הסוגר שם] אפשר דיודה הש"ך דיש לקבעה בפתח בב' כיסויים כסברת המג"א [או לקבעה בכותל מכוסה בסתימת קבע כסב' רבינו]. ואפשר שגם הדברי חמודות עצמו יודה בכה"ג שלא לבטל מצותה לגמרי, ולא אמר דיקבענה אחורי הדלת, אלא היכא דאפשר.

ז)  עוד אפשר לומר דסברת הד"ח, דהיכא דאסור לראות המזוזה וחייבת ע"פ הדין להיות מכוסה מהעין, א"כ הרי זה גופא שאסור לראותה מבטלה ממצותה. אבל אם מותרת להראות מהדין, אלא שטלה עליה מלבן שאינה נראית, היות שראויה להיות נראית לעין, אין בזה ביטול מצותה [ע"ד הסברא "כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת כו']. ודוחק.

ח)  מ"מ חזינן דלסברת הד"ח ראייתה היא חלק עיקרי במצותה, עד שראוי מחמת כן לקבעה במקום שיש בה מחלוקת הפוסקים אם כשרה, ובלבד שתהא נראית. משא"כ לסברת המג"א ושו"ע רבינו.

קביעת מזוזה בטפח החיצון של השער

א.  שו"ע (יו"ד סימן רפה) נתינתה בטפח החיצון. ופי' הט"ז [מהטור] כדי שתהא כל הבית בשמירתה.

הנה דין זה מובא גם בסימן רפט, ושם כתבו ט"ז וש"ך ב' טעמים להלכה זו, א) משום שמירה כנ"ל, ב) כדי שיפגע במזוזה מיד בכניסתו לשער. וב' טעמים הללו הן מהגמרא מנחות (דף לג).

וצריך ביאור למה דין זה נכתב בשו"ע פעמיים. ובפרט, למה נכתבה הלכה זו בסימן רפה. דהרי פשוט שמקום קביעת הלכה זו צריכה להיות בסימן רפט - הדן בהלכות מקום קביעת המזוזה בשער?

ונראה דהלכה זו בסימן רפה, היא הלכה במה שהמזוזה שומרת על הבית היהודי. על פי ביאור הב"ח [יו"ד שם] דמכיון שהתורה אמרה על מצוה זו "למען ירבו גו" שמע מינה שזה חלק מקיום המצוה, שתפעל המזוזה אריכות ימים וכן שמירת הבית, ולכן נתינתה בטפח החיצון כדי שיהא כל הבית לפנים משמירתה.

משא"כ בסימן רפט דן בהלכות קביעת המזוזה במקומה בשער, ושם יש טעם נוסף לזה שצריכה להיות קבועה בטפח החיצון של השער, כדי שיפגע במזוזה מיד. ומבואר במרדכי [מובא בב"י יו"ד סי' רפט] דהכוונה שיהא הנכנס רואה את המזוזה מיד בכניסתו. דהיינו חיוב כלפי הגברא, שיהא רואה המצוה מיד.

ב.  וצריך ביאור מאי נפקא מינה לדינא בכך?

והנה מבואר במרדכי הנ"ל דבשער גבוה שאם המזוזה תהא קבועה בשליש העליון תהא גבוהה מאוד, יניחנה למטה משליש העליון כנגד כתפותיו, כדי שתהא המזוזה נראית.

שמע מינה דבמקום דהמזוזה אינה נראית, עדיף לשנות מקום קביעתה בחלל הפתח, כדי שתהיה במקום שהיא נראית. וכמו כן יש לומר לענין טפח החיצון, דאם המזוזה אינה נראית שם [מאיזה סיבה], עדיף לקבעה לפנים מטפח החיצון, ובלבד שתהא נראית לנכנס.

משא"כ לטעם שמירה, לכאורה אין נפקא מינה אם נראית לאדם הנכנס או לא (ה' שומרך על יד המזוזה, העומדת בימין, כמבואר במנחות שם).

ג.  ואפשר שזה הנפקא מינה, דבפתח ראשי ששם עיקר השמירה על כל הבית, ושמירת המזוזה את הבית [על פי ביאור הב"ח הנ"ל בשיטת הטור ושו"ע] היא חלק מהמצוה, עדיפא שמירתה על הבית [מצד חלק מחפצא של המצוה] ממה שנראית לגברא.

אבל בפתחים הפנימיים, דבלאו הכי איכא שמירה כבר מפתח ראשי שלפניה ("כל הבית לפנים הימנה בשמירתה"), א"כ עדיפא שתהא נראית.

ד.  אמנם נראה דעת הרמב"ם ממה שכתב רק חובת הגברא [בסוף פ"ו מהל' מזוזה] שחובתה שתהא נראית תמיד ויזכיר את הנכנס והיוצא ייחוד השם ואהבתו ויראתו, כמבואר שם. ולא הזכיר הרמב"ם כלל ענין השמירה (שכתובה בגמרא בכמה מקומות), ואדרבה בפרק ה כתב אלו החושבים שהמזוזה היא קמיע של שמירה בטלו המצוה וכו', שמע מינה דפליג על הטור [וביאור הב"ח הנ"ל] דאין השמירה אלא שכר בלבד הכתובה בתורה, ואינה גדר בגדרי המצוה.

א"כ פשיטא לסברא זו, דאין חילוק בין פתח הראשי ושאר הפתחים, לעולם יש לקבוע את המזוזה במקום הנראה שיהא מזכיר את הנכנס, ולא יקבענה בשער במקום שאינה נראית.

כל זה כתבתי לפלפול, אך להלכה למעשה צריך עדיין עיון בדבר.

קביעת המזוזה במקום שנראית

כמה זה חשוב לקבוע את המזוזה במקום שנראית?

 

הדבר חשוב מאוד, כמבואר ביו"ד סי' רפו סעיף ה שטוב שתהא המזוזה נראית [במקום נקי. לאפוקי מקום שרואה את הטינוף שצריך לכסות את המזוזה, כמבואר שם], וכן מבואר ביו"ד סי' רפט באחרונים שאנו נוהגים כירושלמי שכאשר השער גבוה יקבע את המזוזה כנגד הכתפיים, ולא בשליש העליון של הפתח. והטעם מבואר במרדכי [שמביא הב"י והב"ח שם], כדי שתהא המזוזה נראית.

 

והטעם פשוט כמבואר ברמב"ם הל' מזוזה ספ"ו שטעם לציווי קביעת המזוזה על פתחו כדי שיהא האדם כל פעם שנכנס ויוצא רואה את המזוזה ונזכר בכתוב בה - יחוד ה' ואחדותו. א"כ פשוט שצריכה להיות במקום שנראית לעין האדם, כדי שיהא שם ללבו ונזכר בדבר.

 

אך ברור שאין זה מעכב [בדיעבד, אלא רק מצוה לכתחילה] ואם קבע המזוזה באופן שאינה נראית לעין כשרה. (זה מוכח מהדין ביו"ד סי' רפט שם העמיק לה עד טפח כשרה, וכן מסברת הטור שם דהניחה אחר הדלת כשרה). [ראה גם חובת הדר פרק ט סעיף ה, והערה יז שם]