מגילה מנוקדת עם טעמים

האם מותר לנקד במגילה, ניקוד סופי-פסוק וטעמים?

אסור לנקד את המגילה, כי כל תורה שבכתב אסור לה להיות מנוקדת [חוץ מניקוד המבואר במסורת שננקד על כמה אותיות בתורה]. אין חילוק בין ניקוד הקריאה, ניקוד ניגוני הטעמים או סופי פסוק. אלא שבסת"ם [ספר תורה, תפלין ומזוזה] זה פסול - עד שיסיר את הניקוד או הטעמים כו'. אבל בנוגע למגילה מבואר בשו"ע [או"ח סי' תרצא סעיף ט] "מגילה שהיא נקודה (כולל סופי פסוק או טעמים) וכן אם כתב בה בדף הראשון ברכות ופיוטים אינה נפסלת בכך".

כלומר, בדיעבד מגילה מנוקדת שכבר קראו בה, או שאי אפשר לו לאדם לקרוא בה בלא שינקדה, בדיעבד הרי זה מותר.

ונראה לי שזה מטעם שדינה כחסר בה תיבות ואותיות שיוצא בה בדיעבד, הרי שאין דקדוק בדיעבד בחסר ויתיר במגילה, כמו שבסת"ם שדבר זה מעכב. אבל פשיטא שלכתחילה אין לנקד את המגילה ולא לקרוא בה, עד שיסיר הניקוד ממנה.

מזוזה מנוקדת

מה דין מזוזה [או תפלין] מנוקדת?

לגבי ס"ת מבואר בפוסקים [יורה דעה סימן רעד] שס"ת מנוקד הוא פסול, כי נשתנה מנתינתו מסיני שניתן ללא ניקוד, ואפילו לגרר הניקוד אחר כך - כתבו הפוסקים שזה פסול כחק תוכות. האם הדין הזה נכון גם למזוזה ותפלין?

לכאורה כן.

אמנם במקרה שלפנינו נראה שהניקוד הוסף אחר הכתיבה, ובכה"ג גם בס"ת מותר לגרר. (אמנם כל זמן שלא גירר הניקוד, נראה שהמזוזה היא פסולה).

ס"ת שהוסיפו בו ניקוד

הס"ת הזה אי אפשר לקרוא בו משום שהרבה אותיות דהויות ואבד צבע הדיו שבהן. אבל מה שמעניין שמישהו ניקד קצת מילים בעפרון.

אסור לקרוא בס"ת מנוקד, אפילו אם מנוקד חלקית (כלומר רק בקצת מילים), עד שיוסר הניקוד ממנה.

(מעניין! ניקוד הקמץ תחת הבי"ת [ונבא] לכאורה שלא במקומו וטעות)

נפלה טיפת דיו בחלל - ונעשה ניקוד לאות

התי"ו נעשית מנוקדת - מותר וצריך לגרור הנקודה. מותר לגרר כי לא נעשה שינוי צורת האות, וצריך לגרר כי ס"ת מנוקד פסול, כלומר אסור שיהא נקודות קריאה בס"ת [והוא הדין בתפלין ומזוזה].

ואע"פ שמבואר בשו"ע יו"ד [סי' רעג סעיף ז] שס"ת המנוקד פסול, וגם אם הסירו את הניקוד הרי זה פסול משום חק תוכות. ביאר הט"ז (שם ס"ק ו, ושאר אחרונים. ראה בפ"ת שם) היינו דוקא הסופר שניקדו מתחילה לשם ניקוד, אבל נפלה ט"ד וכהאי גוונא שנעשה ניקוד לאחר הכתיבה ללא כוונה, פשוט שמותר לגרר הניקוד.

בי"ת דגושה בספר תורה

זו שאלה תיאוריטית, אני הוספתי את הנקודה לתוך הבי"ת.

מבואר בשו"ע יורה דעה [סוף סי' רעד] ספר תורה המנוקד פסול. וגם אם הסירו את הניקוד ממנו, הוא פסול לעולם.

ופשוט שלאו דוקא ס"ת שלם שניקדו כולו, אלא אפילו ניקד תיבה אחת לשם ניקוד הרי התיבה הזו פסולה, והוא הדין אות אחת, וצריך למחקה ולחזור לכתבה.

לפי זה יש לעיין אם נפל טיפת דיו תוך חלל הבי"ת מבואר בפוסקים שאם תדמה לפ"א הרי זו פסולה וגרירת הטיפה הוא חק תוכות [שעושה מצורת פ"א אות בי"ת], אבל אם הנקודה לא הפכה אותה לצורת פ"א הרי מותר לגררה שלא נשתנה צורת הבי"ת. ולמה? הרי לכאורה הבי"ת ננקדה, שהרי היא דגושה [גם דגש הוא חלק מהניקוד שבודאי אסור ופוסל כניקוד בס"ת] ולמה איני אומר שבגרירת הנקודה הזו עושה את הבי"ת בחק תוכות?

ונראה דמכיון שלא נטף הדיו לשם ניקוד, אין זה גדר ננקדה. כלומר, בשינוי צורת האות לצורה אחרת לא חשוב מה נתכוין הסופר או למה קרה הדבר, היות שבפועל יש שינוי צורת האות הרי זו פסולה, ותיקונה ע"י גרירת היתר הוא חק תוכות. אך בניקוד הוא תלוי בכוונת המנקד דוקא, ואם טעה והוסיף ניקוד ללא כוונה לנקדה, וכל שכן אם נטף ללא כוונה טיפת דיו בחלל אות שמנקדה [ניקוד הראוי - כדגש הבי"ת או דגש הכ"ף] הרי זה מותר להסירה ואין בזה פסול חק תוכות.