דין ריוח פתוחות וסתומות בשל יד - בקלפים נפרדים

האם תפלין של יד שאין בהם ריוח פרשיות [פתוחה או סתומה] כדין, מועיל לחתכן לד' פרשיות נפרדות, ותתכשרנה? שהרי תפלין של יד מד' קלפים כשרה בדיעבד, ובתפלין של ראש מבואר בשוע"ר [סי' לב סעיף נד, בשם המגן אברהם] שאין קפידא מהדין בריוח פרשיות כי הם בד' קלפים נפרדים. א"כ שמא גם בשל יד אם נחתוך קלף היד לד' פרשיות נפרדות, לא יעכב בהן דיני פרשה פו"ס?

נראה לי פשוט שלא מועיל. דדין פו"ס מעכב בשל יד, לא משום שהם באמת [במציאות] על קלף אחד, אלא משום שדינן של הד' פרשיות בשל יד להיות בקלף אחד, וגם אם הם בקלפים פרודות זה מזה, הרי הן נחשבות כמדובקות יחד, וצריכין להיות ראויין לריוח הפרשיות כדינן. אבל אם אין הרווחים כדינן, הרי אינן ראויות כלל לידבק יחד.

ונראה לי שזה הטעם שאנו מקפידים להניח תפלין יד של ר"ת, דלכאורה מכיון שאפשר לחתוך הקלפים זה מזה, הרי אם יחתוך פרשיות שמע ווהיה א"ש, לא יהא שום חילוק בתפלין של יד בין רש"י ור"ת.

במלים אחרות: גם אם הקלפים מחולקים, הרי הן נחשבין מאוחדים יחד, ולכן צריך להניח של יד רש"י ור"ת, כי אין סדרן על הקלף שוה.

אבל אם אין דיבוק וחיבור הפרשיות זה לזה עיקר, למה לא נימא איפכא שאפילו מחוברות בקלף אחד הרי הן כפרודות [עומדות ליפרד] ותתכשרנה בין לרש"י בין לר"ת. אלא שמע מינה שעיקרן חיבור הפרשיות זה לזה, ובמה הדבר ניכר [גם כאשר הן מחותכות זה מזה] במה שיש התאמת רווחים [פו"ס] כדין.

כל זה כתבתי בלי לעיין בספרים. שמא מישהו ימצא דין זה מבואר.
ראה גם מה שכתבתי
פורום לנושאי סת"ם: פרשיות תפלין של יד כסדרן על הקלף
פורום לנושאי סת"ם: סדר הפרשיות בבית של יד

הגדרת "בדיעבד"

שאלה:  לאור מה שנכתב לאחרונה לגבי ל' אם צווארה עקומה, שאם תינוק יקראנה - כשירה בדיעבד.

מה הפירוש "בדיעבד"?  האם בגלל שהלמ"ד בדיעבד, לכן כל המזוזה בדיעבד, ואינה מהודרת. או שמא הלמ"ד [לבדה] בדיעבד, אבל אינו פוגע באיכות המזוזה.

אני שואל כדי לברר לגבי למ"ד שצוארו אינו ארוך כוי"ו, אלא קצר מאוד. שלפי הצמח צדק על שו"ע הרב [סימן ל"ו אות ל] "וכל זה לכתחילה" מתייחס לכל מה שכתוב בסעיף כולל אורך הצוואר. (אמנם לא נאמר שם "בדיעבד", אבל) זה "שאינו לכתחילה" - האם פירושו שהמזוזה בגלל למ"ד אחת קצרה פחות מהודרת?

תשובה:  ההגדרה "בדיעבד" אינה שוה בכל האופנים שבה נזכרה.

א.  לפעמים פי' הדבר שכל המזוזה או התפלין הן במצב של "בדיעבד", כי אות אחת אינה עשויה כתקנה לכתחילה, והיתה ראויה להיות יותר טובה, ומצוה להדר להניח יותר מהודרות מזה.

ולכן כאן בענין שנשאל על הלמ"ד שצוארה קצר, או שצוארה עקומה (ביותר) - המזוזה כולה היא בדיעבד [פחות מהודרת], שהרי יש בה אות אחת שאינה ראויה לכתחילה להיות בצורה כזו, אלא בכתיבה נאה יותר ע"פ הדין.

זה נכון בדרך כלל לכל מקום שיש שינוי מסויים בצורת האות, שהיתה צריכה להיות "כתיבה תמה ונאה" לכתחילה בצורה אחת, והיא עשויה בצורה אחרת שכשרה בדיעבד. וההסבר - שהרי אין כאן עכשיו "כתיבה תמה ונאה" כנדרש ע"פ ההלכה לכתחילה.

דוגמא נוספת: צד"י יש בצורתה מחלוקת - האם היו"ד הימנית היא עשויה כיו"ד ישרה, או כיו"ד הפוכה. בכתב ב"י נוהגים כיו"ד ישרה, ובכתב האר"י נוהגים כיו"ד הפוכה. אמנם בדיעבד היא כשרה בכל אופן. כלומר אם נמצא [לדוגמא] בכתב האר"י צד"י אחת שיש בה יו"ד ישרה, היא כשרה בדיעבד. פי' כל המזוזה אינה מהודרת כל כך (כי חסר ב"כתיבה תמה"), אבל כשרה בדיעבד, כי אין זה שינוי גמור בצורת האות.

ב.  אבל יש "בדיעבד" שנזכר [בתחומים אחרים בסת"ם], שפי' הדבר בדיעבד שנעשה הדבר כן ואי אפשר להחזיר המצב, או אפילו מותר לעשות כן לכתחילה כי יש מצב של שעת הדחק, ומאחר שנעשה הדבר כן ע"פ הדין - כשרה לכתחילה כמצוה מהודרת.

שתי דוגמאות לדבר זה:  א) פרשיות של יד מצוה שתהיינה כתובות על קלף אחד, ולא על שתי קלפים [ואפילו מדובקים]. אבל בדיעבד אם כתבה על שתי קלפים כשרה.

פי' הדבר: אם עשאה כן על שתי קלפים נפרדים, והניחן בתוך הבית של יד – היא כשרה בדיעבד, אבל אינה מצוה לכתחילה (שהרי יכול להדביקן עתה). אבל אם דיבקן [אע"פ שלא היתה ראויה לכתחילה להעשות כן, אלא דוקא להכתב על קלף אחד ממש] כשרה בדיעבד, לאחר שנעשה כן, ומעתה היא כשרה למצוה לכתחילה, ואין פגם בהידורה. כי א"א לתקן הדבר יותר עתה.

ב)  שיעור ריוח פרשה פתוחה או סתומה היא ט' אותיות. לכתחילה מצותן שיהיו ט' אותיות גדולות (ג' פעמים אשר), ובדיעבד כשרה אם יש בה שיעור ט' יודי"ן לבד.

כלומר, בדיעבד אם הניח ריוח לפרשה כשיעור ט' יודי"ן בלבד היא כשרה, ומאחר שא"א לתקן הדבר, הרי זו כשרה למצוה מהודרת. ומותר להניח תפלין הללו לכתחילה (כי אין דין והלכה שיהא שיעור ריוח פרשה כך וכך, אלא הדין שיהא בה שיעור ריוח – ולמעשה יש בה שיעור ריוח מספיק).

ג.  ראה שו"ע רבינו (סימן לב סעיף לז, סימן לו באות ה) דלכתחילה ירך שמאל של הה"א צריכה לעמוד בצד שמאל של האות, אבל אם היא עומדת כנגד אמצע הגג, אינה לכתחילה. ומכל מקום במקום שיגרם פסול וגניזת הפרשיות מותר לכתחילה להמשיכה כן, כלומר להמשיך הגג הרבה מעבר לירך אע"פ שתעמוד באמצע גגה.

פי' לא היה ראוי להיות כן לכתחילה [בגלל דעת הברוך שאמר שפוסל], אבל בדיעבד שהמצב דורש להרחיב גג הה"א [או הקו"ף מעבר לירכן], מותר לעשות כן לכתחילה. פי' והתפלין כשרות למצוה מהודרת לכתחילה, כי א"א לתקנה אחרת. (ואע"פ שהברוך שאמר פוסל, ס"ל למגן אברהם ושוע"ר שאין הלכה כדעתו בדבר זה, משום שלא נזכר פיסול זה בש"ס. ואמנם יש להאריך בדבר, וכבר כתבתי במקומות אחרות מזה קצת, ואכמ"ל). ואין חסרון ב"כתיבה תמה ונאה", אלא הרי זו כתיבה תמה לכתחילה.

ראה עד"ז בשוע"ר סי' לב סעיף ז. ואכמ"ל.

ד.  אמנם במקום שיש מחלוקת הפוסקים [הראשונים] ונפסק להלכה שבדיעבד סומכים על שיטה אחת מהן להכשיר. פי' הדבר רק בדיעבד שאין ברירה אחרת, כי לשיטה השניה הדבר פסול ממש. ופשיטא שאין זה מצוה מהודרת.

דוגמאות לדבר:

א)  בשו"ע יורה דעה סימן רפח - מזוזה שכתובה על קלף שלא נתעבד לשם קדושת מזוזה, כשרה רק כשאין מזוזה אחרת, בגלל מחלוקת הפוסקים.

ב)  עי' שו"ע רבינו סימן לב סעיף נ – ריוח פרשת והיה אם שמע בתפלין צריכה להיות פ' סתומה, ואם עשאה פתוחה נחלקו הפוסקים האם כשרה בדיעבד או פסולה. ולכן בודאי אם עשאה פתוחה אינה כשרה למצוה מהודרת אלא רק בדיעבד, פי' אם אין לו פרשיות אחרות.

ג)  שם בשוע"ר סעיף נז – מח' הפוסקים אם עור הבתים צ"ל מעובד לשם קדושת תפלין. ומכריע שאף בדיעבד אין להניח בתים הללו, אא"כ אין לו אחרות.

קיצרתי כאן, במקום שבאמת היה ראוי להאריך, אבל אין הבלוג סובל הדבר.

כמובן - מי שירצה לשאול כאן או במייל - אשתדל בעזרהי"ת לענות ולבאר הדברים.

תודה לידידי ר' חיים מדינה שהעלה את הענין.

פרשיות תפלין של יד כסדרן על הקלף

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף ג

לכתחלה צריך לכתוב ד' פרשיות של יד בקלף אחד שנאמר והיה לך לאות, משמע אות אחד, דהיינו בית אחד שהוא אות הנראה מבחוץ, וכשם שהוא אות אחד מבחוץ כך יש להיות אות אחד מבפנים, שתהיינה כל הפרשיות כאגרת אחת על קלף אחד.

אבל בתפלין של ראש שיש בו ד' בתים, צריך שתהיינה הפרשיות כתובות בד' קלפים לכתחלה כמו שיתבאר:

***

חידוש וביאור:

א)  לכאורה כל סעיף זה אינו במקום, שהרי בלאו הכי מבאר בסוף הסימן דיני פרשיות של יד ושל ראש, אם מעכב בהן קלף אחד או לא, ומה צורך כאן לבאר שלכתחלה כו'.

ועוד, רבינו היפך מסדר השו"ע – שהקדים פרשיות ראש לשל יד, ואילו רבינו מקדים של יד לשל ראש? [ואמנם י"ל דהיינו לפי פסק הרמ"א דמקדימים לכתוב של יד].

מהו לשון "אבל תפלין של ראש" דבא להדגיש הבדל בדינן – לכאורה שוין הם, הפרשיות יהיו כמנין הבתים, ביד בית א' וקלף א' ובראש ד' בתים וד' קלפים?

ב)  ונראה דרבינו בא לבאר כאן גדר כתיבת פרשיות של יד, דד' הפרשיות כולם הם ענין אחד "אות אחד.. כאגרת אחת", כשם שהבית של יד מבחוץ הוא אות אחד. ואע"פ שמה שצ"ל כתובות על קלף אחד ממש הוא רק לכתחלה, מ"מ מצוה לדבקם. ועכ"פ צריכות להיות ראויות להיכתב על קלף אחד.

ונפקא מינה – אם כתב כל הד' פרשיות כסדרן [בזמן הכתיבה] על קלף אחד, אך הן מונחות [במקום] על הקלף שלא כסדר. כגון שכתב ד' פרשיות לרש"י כסדר זמן כתיבתן, אך כתובות על הקלף כסדר ר"ת. או שכתב פ' קדש תחילה באמצע הקלף וכתב אח"כ מצידו לימין פ' והיה כי יביאך.

דאם לא היה דין קלף "אות" אחד בפרשיות של יד, מה איכפת לי בכך, הרי ראויים לחתכם ויהיו לפניו ד' פרשיות נפרדות, והרי בדיעבד כתבן על ד' קלפים נפרדים כשרים. אלא ודאי כל שמונחים על הקלף [במקום] שלא כסדר, פסולות.

והאם יוכשרו כאשר יחתכם וידביקם שוב כסדרם, נראה שבאנו למח' האחרונים בדין תעשה ולא מן העשוי בתפלין.

ג)  עוד נפקא מינה – שצ"ל ריוח הפרשיות פתוחות וסתומה כדינן המבואר להלן בסעיף נ. ואם שינה פסולות, ואע"פ שאפשר לחתכן זה מזה. שמע מינה צ"ל ראויות להכתב [ולהיות מונחות יחד] על קלף אחד, כי הן ענין אחד.

כלומר, מקומן בקלף לפי הסדר והמשכיותן, מחייב שתהא סיום פרשה א' ותחילת פרשה ב' תואמות בענין הריוח ביניהם. לכן גם אם הם כתובות בקלפים נפרדים, הן צ"ל ראויות לדבקן יחד שתהיינה התאמה בריוח הפרשה, כי הן כאגרת ואות אחד.

ד)  אבל בתפלין של ראש שיש בו ד' בתים צריך שתהיינה הפרשיות כתובות בד' קלפים לכתחלה כמו שיתבאר. כלו' לא רק שלכתחלה הן ד' קלפים, אלא שדינן ד' אותות שונות. ולכן אין בהן דין פתוחות וסתומות, כמבואר בשוע"ר סעיף נד. והוא מטעם שביארתי שאין שייכות בין ד' הפרשיות זה לזה, כמו השייכות בשל יד – כי בראש הן ד' אגרות.

במלים אחרות: סעיף ג' הוא המשך ותוספת לסעיף א, דיש בתפלין דין כסדרן גם בזמן הכתיבה [סעיף א], וגם בסדר הנחת הפרשיות על הקלף – בשל יד [סעיף ג]. אבל בתפלין של ראש סדרן במקום הוא רק סדר הנחתן בתוך הבתים.

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: סדר הפרשיות בבית של יד

תפלין של יד על קלף אחד

מבואר בשו"ע שמצוה לכתחלה לכתוב תפלין של יד על קלף אחד.

במקרה ונפסל פרשת והיה אם שמע - מה עדיף, לגנוז כל היד ולכתוב יד חדשה לקיים הידור זה שיהא כל הד' פרשיות על קלף אחד, או שמא עדיף להדביק קלף [אחר חיתוך הפרשה הפסולה] ולכתוב עליה והיה אם שמע?

פשוט שראוי להדביק קלף ולכתוב עליה פר' והיה אם שמע, ובזה גם מקיימים קלף אחד, שהרי העיקר להלכה שדבק הוי חיבור ונחשבים ע"י הדבוק עור אחד, כמבואר בשו"ע.

אבל לגנוז ג' פרשיות כשרות בשביל הידור, פשוט שאין לעשות דבר זה. ויצא שכרו בהפסדו.