הפיכת צד"י של כתב ב"י לצד"י של האר"י

הסופר טעה ועשה צד"י של כתב ב"י במזוזה כתב האר"י. איך מתקנים דבר זה (מבואר באחרונים בנוגע ליו"ד העליונה של האל"ף שהיא הפוכה, וצריכה להיות ישרה, וכעין זה התיקון כאן):

א. ראשית יש להוסיף דיו לראש מצד ימין שיהא עובר (מעט יותר) לצד ימין (ממה שעובר לצד שמאל, או עכ"פ שוין). כעת הראש נראה כעין ראש זיי"ן, והוא כשר, ואין כאן מחיקה [חשש ח"ת] ולא חשש כתיבה שלא כסדרן.

ב. אחר כן יש להעבות מעט לצד שמאל את הירך המחבר היו"ד לגוף. ויש להקפיד שיהא עדיין ראש עובר לצד שמאל שלא יהא גולם [מצד כתב הב"י הראשוני, כדי שלא יהא חשש פנים חדשות - שלא כסדרן].

כעת הוא נראה כצד"י של האר"י [ומה שעדיין עובר מעט לצד שמאל אין בכך כלום, כי עיקרו עובר מצד ימין] והוא כשר. ולא היה בו לרגע פסול.

צד"י [כתב אר"י] נפסק היו"ד - לענין תיקון

הדין במקרה זה: אם ניכר לעין שיש כאן שתי אותיות, אי אפשר לתקן בתו"מ שלא כסדרן. ואם ספק אזי מועיל קריאת התינוק, ואם קוראו צ' - מותר לתקן בתו"מ.

בנוגע לכתב האר"י - היות שהצ' אינו דומה כל כך לנו"ן [בכתב זה] ויו"ד, משום שהנו"ן כפופה מאוד, והיו"ד הפוכה, יש מקילים.

למעשה אין למהר ולהקל כל כך, אלא רק אם ספק מה הצורה שלפנינו. לפי התמונה הנראית כאן - זה נראה יותר כאות צ'.

היות שההבחנה במקרים אלו גבולית, קשה לסמוך על תמונה בסקן להחליט הדבר [אע"פ שבמקרה שלפנינו היות שהכתב קטן יותר מהתמונה, כמעט ברור שמסקנת הרואה במציאות תהא זהה לרואה בסקן].

ראה גם: https://hebrewstam.blogspot.com/2018/08/blog-post_16.html

הפסק בצד"י

היו"ד לא חובר לגוף הצד"י [כנראה הסופר שכח לחברו] -

נראה לי שאסור לתקנה בתפלין ומזוזה משום כתיבה שלא כסדרן. ואע"פ שאין ליו"ד ירך כלל, מ"מ נראה ברור שיש כאן שתי אותיות יו"ד ונו"ן, אלא שליו"ד חסר רגל, וכל שנראה לעינים על ידי ההפסק שנשתנה לאותיות אחרות, א"א לתקנו.

ואין זה דומה למה שנוהגים להקל בצד"י של כתב האר"י, כאשר ליו"ד יש ירך בצד שמאל, אלא שמופסקת מהגוף, דנוהגים להתיר תיקונה ע"י קריאת התינוק, כי על ידי הירך המהופך צורת הצד"י עליה, משא"כ בנידון דידן.

ראה גם:
https://hebrewstam.blogspot.com/2016/10/blog-post.html
http://hebrewstam.blogspot.com/2015/11/blog-post_27.html
http://hebrewstam.blogspot.com/2015/07/blog-post_89.html

הערות על תפלין מכתב חב"ד

השאלה היתה על הד' [יד] משום שהרגל כפופה מעט פנימה. ראה הגדלה

הד' הזו כשרה, היא אינה דומה לתמונה 50 שבה יש כפיפה ברורה כעין מושב הנו"ן [תמונה זו 50 פסולה]. ראה פורום לנושאי סת"ם: רגלים ימניות כפופות כמושב נו"ן

הצ' כפופה אין בו [מספיק ברור] כפיפת הצואר שצריך להיות בצד"י של אריז"ל ובכתב המיוחס, כפי שאביא למטה דוגמא. וכן הצד"י הפשוטה שבירת הירך נמוכה מאוד, והיא צ"ל בתחילת הירך.

תמונת צד"י [מוגדלת] מתוך הפרשיות המיוחסות לר' ראובן. אפשר לראות בבירור הצואר יורד מקצה הראש שמאל ומתעקם לימין. כפיפה זו היא בדוקא, לקיים הנאמר בגמרא שבת קד "הוסיף כפיפה על כפיפתו" כפי שביארתי בפורום.
ראה פורום לנושאי סת"ם: צד"י של כתב האר"י

גם תמונה זו לקוחה מהפרשיות המיוחסות. שבירת ירך [כלומר צורת פתיחת הקו בקו קעור] הצ' פשוטה היא בחלקה העליון של הקו, ולא בתחתיתו.

מגילה ישנה - הערות

קטעים מהמגילה הנ"ל:

המגילה היא כתב האריז"ל, למיטב הבנתי מגילה זו נכתבה לפני 80-100 שנה, בגאליציה [המזרחית] של פולין.

הרווחים הסתומות קטנות מאוד כדי ט' יודי"ן בלבד, ולא כדי ג"פ אשר. (בכלל הסופר קימץ בקלף, וניכר שהוא כתב בזריזות גדולה ולכן דחק הרבה את השורות במקומות שונים, ואין רוחב העמודים שוים, אבל הכתב הוא יפה).

כותב את ראשי [או סופי] תיבות הוי' באותיות גדולות (מנהג מפורסם, שנהגו רבים לעשות כן).

ה"א הראשונה של שם, עושה פסיעה לבר (גם כאשר הר"ת של שם הוי' אינו כסדר).

ראש שמאל של הטי"ת - זיי"ן, ולא וי"ו.

ראש שמאל הצד"י - פעמים כזיי"ן ממש, ופעמים יוצא קרוב לסופו כעין וי"ו, אך לא מהקצה ממש, אלא לפנים מעט. שבירת וכפיפת הצואר ברורה, כמו שכתב ידו של ר' אפרים סופר מבראד.

צד"י פשוטה - שתי יודי"ן הפוכים על גבי נו"ן פשוטה בעלת ראש!!

פ"א עם עקב והרבה פעמים "שבירה" ממש כפי שנהגו כל הסופרים בפולין, לפני מאה שנה ומעלה.

פ"א פשוטה גם כן עם שבירת העקב.

קו"ף - ראש הירך כראש נו"ן פשוטה מרובעת, כסברת המקדש מעט.

סתומה שלפני ותוסף אסתר, אינה בשורה אחת. אלא היא סתומה כדעת הרמב"ם, אם הניח ט' יודי"ן בשורה א' ומעט ריוח בשורה הב'. ויותר נראה שהניח סתומה כט"ז, כלומר בצירוף ריוח של שיטה הב', אבל בשיטה הא' אין שיעור ט' יודי"ן (בפרט אם נחשב השיעור כנגד התיבה שמעליו "מהמן", וכן נראה מזה שמשך את הה"א של "המן" - הרי שרצה לצמצם הריוח).

עמוד עשרת בני המן צר, והריוח בין הכתב אינו כפליים מהכתב. ובשיטת פרשנדתא לא נראה שיש אפילו ט' יודין ריוח (מאותו הכתב).

וי"ו של ויזתא גדולה, אך אינה עולה על השיטה אלא יורדת למטה מהשיטה. אינני יודע אם עשה כן בכוונה (דלא כפי הנהוג), או שטעה והניחו כך.

שו"ע אדמו"ר סימן לו, אותיות צ,ץ

אות צ
כפופה ראשה הראשון יהא כפוף קצת כלפי מעלה מטעם שנתבאר למעלה ויריכה ידביק באמצע צווארה ולא למטה פן תדמה לעיי"ן וראשה הב' כמו זיי"ן מטעם שנתבאר למעלה וצוארה קצת ארוך כדי להסמיך אות אצל ראשה ומושבה משוך לצד שמאל היטב כי תואר גופה היא כמו נו"ן כפופה ויו"ד עליה ותהיה עגולה למטה בצד ימין לכתחלה כמו בכל הכפופות.

ועל פי קבלת האר"י ז"ל כל הצד"י שבתפילין יהא ראש ימין כמו יו"ד הפוכה ושמאלה נו"ן כפופה:

פשוטה תהא ראשה כמו של כפופה ורגלה תרד למטה מדבוק הראשים לכתחלה בכדי שיהא ראוי לעשותה כפופה:

פירוש:

כפופה ראשה הראשון (הימני) יהא כפוף קצת (כלומר נוטה באלכסון) כלפי מעלה מטעם שנתבאר למעלה (באות טי"ת, שהיודי"ן שבצד ימין של שע"צ אינן ישרות ושוין, שלא יהיו ראויות להושיב עליהן כתרי תגין). ויריכה (של ראש הימני – רגל היו"ד) ידביק באמצע צווארה, ולא למטה (במקום כפיפת המושב) פן תדמה לעיי"ן. וראשה הב' (השמאלי) כמו זיי"ן מטעם שנתבאר למעלה (באות גימ"ל, שכל ראשי שעטנ"ז ג"ץ המתוייגים הן זייני"ן), וצוארה קצת ארוך כדי (שהמושב תרד מתחת לשיטה ויוכל) להסמיך אות (אחרת) אצל ראשה (השמאלי), ומושבה משוך לצד שמאל היטב (הרבה מעבר לראש שמאל), כי תואר גופה היא כמו נו"ן כפופה ויו"ד עליה. ותהיה עגולה למטה בצד ימין לכתחלה, כמו בכל הכפופות.

ועל פי קבלת האר"י ז"ל כל הצד"י (הכפופה והפשוטה) שבתפילין, יהא ראש ימין כמו יו"ד הפוכה (שפניה כלפי ימין ולא כלפי שמאל), ושמאלה (כלומר ראש שמאל תארה) נו"ן כפופה:

פשוטה תהא ראשה (חלקה העליון הכולל שתי הראשים וצורת דיבוקן) כמו של כפופה (לפי שתי קבלות הנ"ל, בכל אחת צורת הראשים בפשוטה שוה לצורתן בכפופה), ורגלה תרד למטה מדבוק הראשים (מקום חיבור ראש ימין לצואר) לכתחלה בכדי שיהא ראוי לעשותה כפופה:

חידושים:

א)  כפופה ראשה הראשון (הימני) יהא כפוף קצת (כלומר נוטה באלכסון) כלפי מעלה. למה נקט רבינו "כפוף" ולא "פניה כלפי מעלה" כמו שכתב בשאר מקומות?

בגמרא (שבת קד) מבואר צד"י כפוף צד"י פשוט, היינו נאמן כפוף כו'. כלומר מה נתחדש בצורת הצד"י על פני הנו"ן [שהרי צורת גופה נו"ן]? ומתרץ, מלמד שהוסיף [בצד"י] כפיפה [נוספת] על כפיפתו [של הנו"ן], מכאן שניתנה התורה במנוד ראש (כלומר בענוה יתירה). ומפרש רבינו שבכתב ב"י, כפיפה אחת כבנו"ן היא כפיפת המושב, והכפיפה שהוסיף על כפיפתו היינו היו"ד הנוסף בנו"ן שהוא כפוף כי אינו ישר, ועל כן נקרא כפוף.

ב)  וצוארה קצת ארוך כדי להסמיך אות אצל ראשה כו'. כן הוא בב"י (אלא שלא נהגו כן בכל הכתבים), משא"כ לפי קבלת האר"י צוארה כפופה לימין כפי שיתבאר, וממילא אינה צריכה להיות ארוכה מתחת לשיטה, כי גופה משוך לצד ימין היטב.

ג)  ועל פי קבלת האר"י ז"ל כל הצד"י שבתפילין, יהא ראש ימין כמו יו"ד הפוכה, ושמאלה נו"ן כפופה. לכאורה מה הוסיף בכך שלפי קבלת האר"י שמאלה נו"ן כפופה, הלוא גם לפי קבלת הא"ב שבב"י [שביאר סמוך קודם] גופה נו"ן כפופה. ולכאורה בזה לא פליגו כלל?

אלא, שקבלת האר"י חולק בתרתי עם קבלת הא"ב. א) צד ימין אינה יו"ד ישרה אלא הפוכה, ב) צד שמאל של הצד"י (כלומר ראשה וצוארה) נו"ן כפופה, ולא נו"ן שצוארה יורדת ביושר, אלא צוארה מתכופף ועקום לאחור לצד ימין. ולפי האר"י זהו הוסיף כפיפה על כפיפתו, שהצואר כפוף פעמיים, אחת מתחילתו מיד אחר ראש שמאל, ואחת בכפיפת המושב.

ד)  פשוטה .. רגלה תרד למטה מדבוק הראשים .. משמע שכל אורך צואר הפשוטה מהיציאה מראשה עד למטה נקרא "רגלה", ולא רק החלק שאחר דיבוק הראשים. ונפקא מינה לשיעור אורך הירך, דבעי בודאי שיעור ביריכה, והיכן צריכים אנו למודדה, האם רק אחר מקום דיבוק הראשים [כפי שנוטה סברת הפרי מגדים המובא במשנת סופרים עיי"ש], או בכל יריכה גם בחלק שלפני דיבוק הראשים.

כתב המיוחס:

א)  בכתב המיוחס אמנם צורתה הכללית כבכתב האר"י ז"ל כפי שנתבאר בשו"ע, דהיינו גופה נו"ן כפופה, וכפופה פעמיים, בראשית צוארה כפופה לאחור, וכפופה שוב במושבה. ועליה יו"ד הפוכה.

אך יש דקדוק פרטים רבים בתמונות הצד"י שבכתב המיוחס:

ב)  סדר הכתיבה: [הגם שברור לי שיש סדר בכתיבת כל האותיות לכתחלה, כגון באל"ף קודם יעשה יו"ד העליונה, אחר כך קו הגג, ולבסוף הנקודה התחתונה. מ"מ בשאר האותיות פרטים אלו לא ברורים מתוך הכתב, וכן אינו ברור האם דקדוק זה הוא מעצם כתב המיוחס. אך בצד"י ניכר סדר הכתיבה שהוא בדקדוק, והוא חלק מציור כתב המיוחס לענ"ד].

אפשר לראות ברור שעושה קודם כעין יו"ד (ימני) ישרה ממש [ולא הפוכה כלפי מעלה, אלא ישרה עם השירטוט] שפניה [לצד שמאל] כלפי הנו"ן [כעין בכתב ב"י], אלא שאין לה רגל יורד, אלא עוקץ מעט. ואחר כך כותב כל גוף הנו"ן כפי שיתבאר דקדוקי פרטיו, ואזי עומדים היו"ד והנו"ן נפרדים זה מזה כאשר פני היו"ד ישרה פונה כלפי הנו"ן כבכתב ב"י. ורק אחר כך מחבר היו"ד בקוץ דק לצואר הנו"ן.

החיבור הוא מעט פנימה מפני היו"ד משמאל, ועל כן עוקץ שמאל בולט מעבר לחיבור זה [וניכר בעליל שאינו ממש כרגל ליו"ד ההפוכה, אלא קוץ המחברם בלבד], ואזי מתהפכת ל[צד"י עם] יו"ד הפוכה. (ודקדוק זה, לבד שהוא נכון לענ"ד, גם הרווחנו שאין קושיה מתשובת מהר"ם המובא בהגהות ברוך שאמר (קובץ ספרי סת"ם, דף פג) שממנה מוכח שציור הצד"י כיו"ד ישרה כבכתב ב"י, שכתב "אם יפרד היו"ד מהצד"י היה אותיות יו"ד נו"ן", נגד תמונה זו שעל פי האריז"ל. כי כאשר נפרדים [כמו לפני שנתחבר] הוא יו"ד ישרה ולא הפוכה).

אחר כך עושה קוץ ימני על פני היו"ד ההפוכה [כלומר מחדש פניה כעת לצד ימין], עוקץ זה הוא מעל היו"ד ויורד לעוקץ הימין התחתון שהיה כבר. נמצא ליו"ד זו ד' עוקצים (ומקורו זוהר ושער מאמרי רשב"י), ולא כמו כל היודי"ם בכתב המיוחס שיש להן רק ג' עוקצין, כי הפינה הימנית העליונה בכולם מעוגלת, וזו יש לה ד' עוקצין כי יש לה פנים הן לשמאל [הישרה] והן לימין [ההפוכה].

ג)  ראש ימין צר פחות מעובי הקולמוס, וראשה השמאלית רחבה משוכה הרבה יותר מראש הימני (בדרך כלל כפליים, והרבה פעמים יותר מפי שנים), ויש בשמאלית נטיה אלכסונית מעט כלפי מעלה ואינה מיושרת לגמרי עם ראש ימין (אולי לקיים דברי בעל התרומה בגימלי"ן צדי"ן, עיי"ש).

ראש שמאל הוא ככל ראשי שעט"נ ג"ץ, כעין יו"ד על פני קו היוצא ממנה בצדה הימני. אך בצד"י מפני רוחב הראש ניכר בעליל שהראש עובר מעט ימינה על פני הקו ועודפו ניכר, כך שהוא גם קצת כזיי"ן היוצאת מאמצע הראש.

ד)  מושבה רחב כשיעור מושב בי"ת או כ"ף [או קרוב לזה], ומתחיל מתחת ליו"ד הימני ואינה עוברת ימינה, ובצד שמאל הראש שמאל עודף ובולט מעבר למושב קצת.

כפיפת המושב אינה תמיד עיגול יפה אלא לפעמים כעין זוית כהה, כמו בפ"א כפופה.

ה)  צד"י פשוטה ראשה דומה ממש בכל פרטיה לזו של הכפופה. רגלה דומה לירך נו"ן פשוטה, אלא שהקו יוצא מצד ימין כשאר ראשי שע"ט ג"ץ, ולא כבנו"ן פשוטה [שתוארה כזיי"ן מהאמצע ממש], ואין הרגל יורדת ישר אלא באלכסון בנטיה ברורה לצד ימין, עד שמסתיימת מתחת ליו"ד הימני. (וטעם עיקום הירך, שאע"פ שנפשט כפיפת המושב מהכפופה, הכפיפה "שהוסיף" בצוארה נשארה גם בפשוטה, ולכן כפופה ומעוקמת לאחור).

צורת ראש ימין של צד"י בכתב אר"י

הצד"י פשוטה שבתמונה ראש ימין הפוך כבכתב האר"י, אבל משופע אלכסוני כלפי מטה. הגם שדבר זה כשר, נראה לי שאינו נכון לכתחילה.
שמעתי מחכם אחד שיש טעם הגון לעשות ראש ימין בצד"י בכתב האר"י נטויה אלכסונית, כמבואר בבית יוסף באות טי"ת שהטעם שראשי ימין בטי"ת, עי"ן צד"י ושי"ן, אינם ישרים [עם השרטוט] אלא או עגול כטי"ת, או פניהם אלכסוני כלפי מעלה, כדי שלא יהיו ראויים להושיב עליהן תגין. ולכן עושין ראש ימין בצד"י בכל הכתבים [ב"י ואר"י] שפניה כלפי מעלה, אלא מחליפים מקום דיבוק היו"ד לגוף, מצד ימין של היו"ד לצד שמאל.

והנה מזה נשתרש עוד מנהג בכתב האר"י היום, שאע"פ שעושין ראשי שמאל בעי"ן ושי"ן כעין וי"ו ולא כזיי"ן [כבתב הב"י] מ"מ ראשי ימין שלהן עושין היו"דין הפוכין מעט כלפי מעלה מטעם המבואר בב"י הנ"ל.

אמנם בשו"ע רבינו מבואר [ע"פ לשון המשנת חסידים] שכל הקוין בעי"ן ושי"ן יהיו כווי"ן ישרות. פירוש ישרות עם השירטוט.
על כרחך שבכתב האר"י אינו חושש למה שכתב הב"י שלא יהא ראשי ימין ראויים לתגין. ואין צורך לשנות הראש שלא יהא ראוי לתגין.
וכמו כן ביו"ד הפוכה שבצד"י אין טעם לפי האר"י לשפעו אלכסונית, אלא היא צ"ל שוה לשירטוט, כמו כל ראשי [גגי] האותיות (פרט להיכן שמבואר אחרת, כגון יו"ד העליונה שבאל"ף).

וכן נהגו כל סופרים ישנים שראיתי. הנני מעתיק לדוגמא תמונת הצד"י מכתב יד קודש ר' משה מפשעוארסק ור' אפרים סופר. היו"ד אינה נטויה אלא ישרה עם השירטוט. וכן נכון לעשות בכתב האר"י.

כתב ידו של הרב הקדוש ר' אפרים סופר מבראד:
מי שרוצה לראות עוד דוגמאות מכתב ידו, ניתן למצוא תחת כותרת תויות "פרשיות ר' אפרים סופר"

צד"י כפופה ופשוטה ראש ימין שוה לשירטוט.
טי"ת ראש ימין כפוף כמבואר בב"י.
עי"ן ושי"ן ראשי ימין שוים לשירטוט כמבואר בשו"ע רבינו ע"פ האר"י.

דוגמאות מכתב ידו של הרב הקדוש ר' משה מפשעוארסק
מי שרוצה לראות עוד דוגמאות מכתב ידו ראה: פרשיות של הרב הקדוש ר' משה מפשעוארסק

ראש ימין של הצד"י למעלה ישרה עם השירטוט, אלא שכלפי מטה יש לה בליטה מועטת. ועכ"פ אינה משופעת הרבה.
ראשי ימין בשי"ן ועי"ן נראה שאינו מקפיד חלקם/פעמים מעט בנטיה כלפי מעלה [כעין המבואר בב"י, ובפרט ראש אמצעי של השי"ן] ופעמים ישרות עם השירטוט.

צד"י של כתב האר"י

אלו דוגמאות של האות צד"י בכתב האר"י הנפוץ.

שימו לב - צואר הנו"ן יורד באלכסון ישר מהראש, ואין בקו הצואר עיקום או כפיפה.

אלו דוגמאות של צד"י בכתב ספרדי, הדומה בצורתה לצד"י שעל פי האר"י, היו"ד הפוכה. שימו לב לשבירה שבצואר, הצואר אינו קו ישר של אלכסון, אלא יורד מעט ומתעקם ימינה לקראת המושב. דבר זה מבואר במור וקציעה בצורת האות הספרדי. וכן מבואר במצת שמורים בצורת האות צד"י ע"פ קבלת האר"י. [וכן מבואר בדקדוק למבין בלשון שו"ע רבינו צורת האות צד"י].

וכן הוא צורת האות בכתב המיוחס לאדמו"ר הזקן צורת האות צד"י, וזו תמונתה:

שימו לב לכפיפת הצואר בתחילת ירידתה מראש שמאל, מתכופפת לאחור כבכתב הספרדי.

דבר זה אינו דיוק בכתב המיוחס לאדמו"ר הזקן בלבד, אלא כן צריך להיות בכל צד"י של כתב האר"י !!

המקור לדיוק זה הוא הגמרא במסכת שבת קד,א:

נו"ן כפופה נו"ן פשוטה - נאמן כפוף נאמן פשוט .. צדי"ק  כפופה צדי"ק פשוטה - צדי"ק כפוף צדי"ק פשוט. היינו נאמן כפוף נאמן פשוט? הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו! מכאן שנתנה התורה במנוד ראש.

פירוש הדבר שהנו"ן גופה כפופה בחיבור צוארה למושבה, ואילו לצד"י הוסיף כפיפה על כפיפת הנו"ן. והוא כפיפת הצואר בראשיתו לאחור, נמצא שגוף הצד"י כפופה פעמיים.

ולכן גם בצד"י פשוטה, שנפשט כפיפת המושב עדיין לא נפשט כפיפת הצואר, ולכן בתמונות הללו הצד"י פשוטה אינו יורד ישר [כבכתב בית יוסף] אלא פושטת רגלה לימין באלכסון.