אות צ
כפופה ראשה הראשון
יהא כפוף קצת כלפי מעלה מטעם שנתבאר למעלה ויריכה ידביק באמצע צווארה ולא למטה פן
תדמה לעיי"ן וראשה הב' כמו זיי"ן מטעם שנתבאר למעלה וצוארה קצת ארוך כדי
להסמיך אות אצל ראשה ומושבה משוך לצד שמאל היטב כי תואר גופה היא כמו נו"ן כפופה
ויו"ד עליה ותהיה עגולה למטה בצד ימין לכתחלה כמו בכל הכפופות.
ועל פי קבלת
האר"י ז"ל כל הצד"י שבתפילין יהא ראש ימין כמו יו"ד הפוכה
ושמאלה נו"ן כפופה:
פשוטה תהא ראשה כמו של
כפופה ורגלה תרד למטה מדבוק הראשים לכתחלה בכדי שיהא ראוי לעשותה כפופה:
פירוש:
כפופה ראשה הראשון (הימני) יהא כפוף קצת (כלומר נוטה באלכסון) כלפי
מעלה מטעם שנתבאר למעלה (באות
טי"ת, שהיודי"ן שבצד ימין של שע"צ אינן ישרות ושוין, שלא יהיו
ראויות להושיב עליהן כתרי תגין). ויריכה (של ראש הימני – רגל היו"ד) ידביק באמצע צווארה,
ולא למטה (במקום כפיפת המושב)
פן תדמה לעיי"ן. וראשה הב' (השמאלי) כמו זיי"ן מטעם שנתבאר למעלה (באות גימ"ל, שכל ראשי
שעטנ"ז ג"ץ המתוייגים הן זייני"ן), וצוארה קצת ארוך כדי (שהמושב תרד מתחת לשיטה ויוכל)
להסמיך אות (אחרת) אצל
ראשה (השמאלי),
ומושבה משוך לצד שמאל היטב (הרבה
מעבר לראש שמאל), כי תואר גופה היא כמו נו"ן כפופה ויו"ד עליה.
ותהיה עגולה למטה בצד ימין לכתחלה, כמו בכל הכפופות.
ועל פי קבלת
האר"י ז"ל כל הצד"י (הכפופה והפשוטה) שבתפילין, יהא ראש ימין כמו יו"ד הפוכה (שפניה כלפי ימין ולא כלפי שמאל),
ושמאלה (כלומר ראש שמאל
תארה) נו"ן כפופה:
פשוטה תהא ראשה (חלקה העליון הכולל שתי הראשים
וצורת דיבוקן) כמו של כפופה (לפי שתי קבלות הנ"ל, בכל אחת צורת הראשים בפשוטה שוה לצורתן בכפופה),
ורגלה תרד למטה מדבוק הראשים (מקום
חיבור ראש ימין לצואר) לכתחלה בכדי שיהא ראוי לעשותה כפופה:
חידושים:
א) כפופה ראשה הראשון (הימני) יהא כפוף קצת (כלומר נוטה באלכסון) כלפי
מעלה. למה נקט רבינו "כפוף" ולא "פניה כלפי מעלה" כמו שכתב
בשאר מקומות?
בגמרא (שבת קד)
מבואר צד"י כפוף צד"י פשוט, היינו נאמן כפוף כו'. כלומר מה נתחדש בצורת
הצד"י על פני הנו"ן [שהרי צורת גופה נו"ן]? ומתרץ, מלמד שהוסיף [בצד"י]
כפיפה [נוספת] על כפיפתו [של הנו"ן], מכאן שניתנה התורה במנוד ראש (כלומר
בענוה יתירה). ומפרש רבינו שבכתב ב"י, כפיפה אחת כבנו"ן היא כפיפת
המושב, והכפיפה שהוסיף על כפיפתו היינו היו"ד הנוסף בנו"ן שהוא כפוף כי
אינו ישר, ועל כן נקרא כפוף.
ב) וצוארה קצת ארוך כדי להסמיך אות אצל ראשה כו'.
כן הוא בב"י (אלא שלא נהגו כן בכל הכתבים), משא"כ לפי קבלת האר"י
צוארה כפופה לימין כפי שיתבאר, וממילא אינה צריכה להיות ארוכה מתחת לשיטה, כי גופה
משוך לצד ימין היטב.
ג) ועל פי קבלת האר"י ז"ל כל הצד"י
שבתפילין, יהא ראש ימין כמו יו"ד הפוכה, ושמאלה נו"ן כפופה. לכאורה מה
הוסיף בכך שלפי קבלת האר"י שמאלה נו"ן כפופה, הלוא גם לפי קבלת
הא"ב שבב"י [שביאר סמוך קודם] גופה נו"ן כפופה. ולכאורה בזה לא
פליגו כלל?
אלא, שקבלת
האר"י חולק בתרתי עם קבלת הא"ב. א) צד ימין אינה יו"ד ישרה
אלא הפוכה, ב) צד שמאל של הצד"י (כלומר ראשה וצוארה) נו"ן כפופה, ולא
נו"ן שצוארה יורדת ביושר, אלא צוארה מתכופף ועקום לאחור לצד ימין. ולפי
האר"י זהו הוסיף כפיפה על כפיפתו, שהצואר כפוף פעמיים, אחת מתחילתו
מיד אחר ראש שמאל, ואחת בכפיפת המושב.
ד) פשוטה .. רגלה תרד למטה מדבוק הראשים ..
משמע שכל אורך צואר הפשוטה מהיציאה מראשה עד למטה נקרא "רגלה", ולא רק
החלק שאחר דיבוק הראשים. ונפקא מינה לשיעור אורך הירך, דבעי בודאי שיעור ביריכה,
והיכן צריכים אנו למודדה, האם רק אחר מקום דיבוק הראשים [כפי שנוטה סברת הפרי
מגדים המובא במשנת סופרים עיי"ש], או בכל יריכה גם בחלק שלפני דיבוק הראשים.
כתב המיוחס:
א) בכתב המיוחס אמנם צורתה הכללית כבכתב
האר"י ז"ל כפי שנתבאר בשו"ע, דהיינו גופה נו"ן כפופה, וכפופה
פעמיים, בראשית צוארה כפופה לאחור, וכפופה שוב במושבה. ועליה יו"ד הפוכה.
אך יש דקדוק פרטים
רבים בתמונות הצד"י שבכתב המיוחס:
ב) סדר הכתיבה: [הגם שברור לי שיש סדר
בכתיבת כל האותיות לכתחלה, כגון באל"ף קודם יעשה יו"ד העליונה, אחר כך
קו הגג, ולבסוף הנקודה התחתונה. מ"מ בשאר האותיות פרטים אלו לא ברורים מתוך
הכתב, וכן אינו ברור האם דקדוק זה הוא מעצם כתב המיוחס. אך בצד"י ניכר סדר
הכתיבה שהוא בדקדוק, והוא חלק מציור כתב המיוחס לענ"ד].
אפשר לראות ברור שעושה קודם כעין יו"ד (ימני) ישרה ממש [ולא
הפוכה כלפי מעלה, אלא ישרה עם השירטוט] שפניה [לצד שמאל] כלפי הנו"ן [כעין
בכתב ב"י], אלא שאין לה רגל יורד, אלא עוקץ מעט. ואחר כך כותב כל גוף
הנו"ן כפי שיתבאר דקדוקי פרטיו, ואזי עומדים היו"ד והנו"ן נפרדים
זה מזה כאשר פני היו"ד ישרה פונה כלפי הנו"ן כבכתב ב"י. ורק אחר כך
מחבר היו"ד בקוץ דק לצואר הנו"ן.
החיבור הוא מעט פנימה מפני היו"ד משמאל, ועל כן עוקץ שמאל בולט מעבר
לחיבור זה [וניכר בעליל שאינו ממש כרגל ליו"ד ההפוכה, אלא קוץ המחברם בלבד],
ואזי מתהפכת ל[צד"י עם] יו"ד הפוכה. (ודקדוק זה, לבד שהוא נכון
לענ"ד, גם הרווחנו שאין קושיה מתשובת מהר"ם המובא בהגהות ברוך שאמר
(קובץ ספרי סת"ם, דף פג) שממנה מוכח שציור הצד"י כיו"ד ישרה כבכתב
ב"י, שכתב "אם יפרד היו"ד מהצד"י היה אותיות יו"ד
נו"ן", נגד תמונה זו שעל פי האריז"ל. כי כאשר נפרדים [כמו לפני
שנתחבר] הוא יו"ד ישרה ולא הפוכה).
אחר כך עושה קוץ ימני על פני היו"ד ההפוכה [כלומר מחדש פניה כעת לצד
ימין], עוקץ זה הוא מעל היו"ד ויורד לעוקץ הימין התחתון שהיה כבר. נמצא
ליו"ד זו ד' עוקצים (ומקורו זוהר ושער מאמרי רשב"י), ולא כמו כל
היודי"ם בכתב המיוחס שיש להן רק ג' עוקצין, כי הפינה הימנית העליונה בכולם
מעוגלת, וזו יש לה ד' עוקצין כי יש לה פנים הן לשמאל [הישרה] והן לימין [ההפוכה].
ג) ראש ימין צר פחות מעובי הקולמוס, וראשה השמאלית
רחבה משוכה הרבה יותר מראש הימני (בדרך כלל כפליים, והרבה פעמים יותר מפי שנים),
ויש בשמאלית נטיה אלכסונית מעט כלפי מעלה ואינה מיושרת לגמרי עם ראש ימין (אולי
לקיים דברי בעל התרומה בגימלי"ן צדי"ן, עיי"ש).
ראש שמאל הוא ככל
ראשי שעט"נ ג"ץ, כעין יו"ד על פני קו היוצא ממנה בצדה הימני. אך
בצד"י מפני רוחב הראש ניכר בעליל שהראש עובר מעט ימינה על פני הקו ועודפו
ניכר, כך שהוא גם קצת כזיי"ן היוצאת מאמצע הראש.
ד) מושבה רחב כשיעור מושב בי"ת או כ"ף
[או קרוב לזה], ומתחיל מתחת ליו"ד הימני ואינה עוברת ימינה, ובצד שמאל הראש שמאל
עודף ובולט מעבר למושב קצת.
כפיפת המושב אינה
תמיד עיגול יפה אלא לפעמים כעין זוית כהה, כמו בפ"א כפופה.
ה) צד"י פשוטה ראשה דומה ממש בכל פרטיה לזו של
הכפופה. רגלה דומה לירך נו"ן פשוטה, אלא שהקו יוצא מצד ימין כשאר ראשי שע"ט
ג"ץ, ולא כבנו"ן פשוטה [שתוארה כזיי"ן מהאמצע ממש], ואין הרגל יורדת
ישר אלא באלכסון בנטיה ברורה לצד ימין, עד שמסתיימת מתחת ליו"ד הימני. (וטעם
עיקום הירך, שאע"פ שנפשט כפיפת המושב מהכפופה, הכפיפה "שהוסיף" בצוארה
נשארה גם בפשוטה, ולכן כפופה ומעוקמת לאחור).
