שאלות על יודי"ן

היו"ד [ישראל] פסולה - היא וי"ו ממש.

ראש שמאל של השי"ן [ישראל] רחב מדי - כשר בדיעבד.

רגל [נקודה תחתונה] באל"ף רחבה מדי - כשרה בדיעבד (לכתחילה שיעורה כעין יו"ד או רחב מעט כשיעור רוחב קולמוס וחצי, אבל לא יותר רחב מזה).

רגל היו"ד ארוכה מדי ושיעורה כוי"ו - והיא פסולה. אמנם אם תינוק יקראנה יו"ד, יש לומר שמותר לתקנה [גם בתפלין ומזוזה] בהוספת דיו לבסיס הראש, עד שיהא הראש עבה ושוה כשיעור אורך הירך.

כי זה ההבדל בין יו"ד לוי"ו בשיעורן - היו"ד ראשו עביו קולמוס ויריכו עד קולמוס, ולא יותר. והוי"ו יריכו ארוכה יותר מעובי הראש, אבל שוים אורך הראש והירך אינו שיעור וי"ו.
 

היו"ד בשורה התחתונה התג גדול יותר מדי - מ"מ כשרה [כל זמן שתינוק מכירה], ויש לגרר מהתג עד שיעמוד בצורה הנכונה לו.

שאלות על נו"ן, יו"ד

הנו"ן פסולה - היא ממש בי"ת. (ואמנם אם היתה צריכה להיות ב' - היה צ"ל קריאת התינוק האם היא ב' או נ', אבל לנו"ן בודאי שהיא פסולה).

היו"ד פסולה - שתי קוצותיה [רגל ימין ועוקץ שמאל] ארוכות יותר מגוף היו"ד. הטפל נהפך לעיקר, והעיקר לטפל !!

(אולי אם תינוק מכירה מותר לתקנה בדחק. אבל כמו שהיא בודאי פסולה).

יו"ד ארוכה - פסולה

ירך היו"ד ארוכה, ויש בה שיעור וי"ו.

העולם מיקל על ידי שאלת תינוק, בהסתמכות על [הצורה בלבד] כפיפת הירך פנימה, שמרחיק אותה מצורת וא"ו. אמנם לפי הבנתי בשיטת שו"ע אדמו"ר [סימן לב סעיף יט] בעצם יש כאן שיעור וי"ו, ולא שיעור יו"ד - ועל כן הוא פסול.

יו"ד - שגופו מלבן ולא ריבוע

לכאורה היו"ד הזו פסולה - כי צורת גופה אינה נקודה [ריבוע] אלא מלבן קו מוארך, והרי זה קו ולא נקודה.

אולי מועיל בזה שאלת תינוק, כדי לתקנה להרחיב גופה וירך שלמטה לצד ימין כדי שתהא יותר ריבוע. 

יו"ד - הרגל ארוכה מדי

העולם מכשיר את היו"ד הזה, כי עיקום הרגל מוכיח שאינו דומה לוי"ו.

אני חושש לפוסלו משום שמ"מ שיעור ירכו שיעור וי"ו ולא שיעור יו"ד. כי שיעור אורך הירך שביו"ד קצרה מעובי הראש [שיעור קולמוס] ובוי"ו דוקא ארוכה מקולמוס, וכאן שיעורו כוי"ו. אמנם זה בודאי פסול לו', מ"מ גם לי' יצא מכלל שיעורו.

מ"מ מאחר שכל תינוק יכירנו, יש לתקנו בהוספת דיו לבסיס הראש של הי' כדי למעט אריכות הרגל.

ראה תחת התו "יו"ד ארוכה" דוגמאות נוספות, ומספר מאמרים המבארים הדבר.

יו"ד ארוכה

היו"ד הזו בעייתית - א. היא ארוכה ויש בה שיעור ו'. ב. היא גבוה כשאר אותיות התיבה.

נראה לי לפסלה.

יו"ד ארוכה כשיעור ו'

הי' ארוכה מדי - היא ממש כשיעור ו'. לענ"ד דעת אדמו"ר הזקן בשו"ע שלו, שלא מועיל כלל קריאת תינוק להכשיר [אולי מועיל קריאת התינוק כדי לתקנה, אבל לא להניחה כמו שהיא ארוכה].

יש בליטה של מושב הט' שמאלה. יש כאן בעיה של התדמות לע' - אמנם נראה שבמקרה כאן התינוק יכירנו כט', אבל אין זה צורתה לכתחילה.

ראה עוד דוגמאות רבות של י' ארוכה תחת התוית: יו"ד ארוכה - התוית נמצא בהמשך הדף, תקליק על זה ויפתח הדף הנדרש.
וראה: פורום לנושאי סת"ם: יו"ד עם רגל ארוכה

הגהת מזוזה

אפשר לראות יותר טוב בהגדלה

יודי"ן ארוכין ביותר [בשם ה', ובשעריך] - הרגל ארוך וגם יורד ישר, נהפך ל[שיעור] וי"ו ופסול.

וי"ו [מצוה, ועוד תיבות] - הראש כפוף כלפי מטה - כשר [כל זמן שלא נהפך לפ"א פשוטה קטנה ממש].

פ"א פשוטה רחבה ואינה יורדת מהאל"ף שלידה [אף] - כשר.

ה"א ירך שמאל משוך מאוד [בשם, האדמה] - שורת הדין לפסול, וכ"כ במקדש מעט. וכן נראה שזה שינוי בצורת האות, משום שנשתנה מהיות ירך שמאל למושב, וק"ו הדבר ממה שפסל הברוך שאמר (מובא במג"א ושו"ע רבינו וכל האחרונים) עמידת ירך שמאל באמצע גגה משום שאינה מתדמה לחי"ת [כמבואר בברוך שאמר], כל שכן זה.

כ"ף פשוטה עם עקב [ובלכתך] - פסולה למנהג אשכנז.

ממי"ם מוזרין [ימיכם, וימי] - כשר בדיעבד.

רי"ש ויו"ד

ראה הגדלה לתמונה יותר ברורה

הרי"ש של 'אשר' הגג צר מעובי הקולמוס, וזה אינו נכון לכתחילה. כי מחמת צרות הגג נמצא עובי הירך הרבה יותר מפי שלוש מעובי הגג, ואין זה נכון. וכן מצד 'מנומר' אינו ראוי לכתחילה שהכתב יהא בעל מידות שונות חלק צר וחלק עבה. אמנם בדיעבד כשר.

הריש של 'וקשרתם' בקושי יש לה צורת רי"ש - בדיעבד מהני שאלת תינוק אם יקראנה.

היו"ד פסולה, יריכה ארוכה יותר מפעם וחצי מעובי ראשה. מ"מ מותר לתקנה בתפלין ע"י הוספת דיו [כי תינוק מכירה כיו"ד ולא כוי"ו].

בעיות מפורסמות ביו"ד

בעיה מפורסמת !! היו"ד יש בה ב' חלקים, גוף היו"ד ורגל ימין של היו"ד.

במקרה שלפנינו - אין ניכר ההפרש ביניהם, הרי זה גולם ואינו צורת אות.

היו"ד השני של עיניכם פסולה - היא וי"ו ולא יו"ד.

גם יו"ד זו [בניכם] פסולה, היא ארוכה מדי.

יו"ד ארוכה מדי פסולה

היו"ד ארוכה מדי - היא בעצם מין וא"ו.

יו"ד ראשונה של 'יהיה' ארוכה מדי ופסולה כנ"ל.

תי"ו ללא שיעור ירך

 

היודי"ן פסולים - הם בעצם ווי"ן קטנים ולא יודי"ן כלל.

נראה לי שהתי"ו הזו נפסלה מחמת מילוי דיו בחללה, כי כעת שיעור הגג התעבה כפליים ולא נשתייר שיעור ירך [מלוא אות קטנה] בירך שמאל !!

צד"י כעיי"ן

הצד"י של מצותי - שאלת תינוק אם היא צד"י או עיי"ן.

הצד"י של ויצהרך פסולה - חיבור היו"ד היא בכפיפת המושב, ואין בינה לעיי"ן ולא כלום.

יו"ד של אחרים ארוכה - ממש וי"ו קטנה ופסולה.

הכתב גרוע וספק מי כתב ....

שאלות בצורות האותיות

מ"ם אין לו מושב - פסול.

יו"ד ארוכה לדעתי זו שיעור וי"ו ופסולה. העולם מכשיר כי ניכר היטיב צורת יו"ד ביחס לשאר כל הכתב.

כ"ף בקושי כשרה, מושבה צר מדי. כעת עדיין כשרה אך פחות מזה, יש כבר חשש פיסול של שינוי צורת הכ"ף.

שאלות על ווי"ן ויודי"ן

הוא"ו קצר - צריך שאלת תינוק, האם היא יו"ד או וא"ו. ואם יקראנו וא"ו, חייבים לתקנו.

הוא"ו - שאלת תינוק בגלל הקוץ הארוך, שמא יטעה בה כיו"ד (או שלא יכירנה משום שינוי בצורת האות).

היו"ד פסול, הוא ארוך מדי ויש בו שיעור וי"ו.

החי"ת - לעניות דעתי יש לפסלו משום שבצד ימין הוא גולם ולא וי"ו או זיי"ן. אע"פ שבודאי יהא מותר לתקנו משום שצורת חי"ת עליו בכלל, והקו הימני נראה כמין גולם של זיי"ן, שלכל הפחות אפשר לתקנו בחי"ת. מכל מקום כתב גרוע ויש בה פסול, אין מצוה לרוץ ולהודיע שאפשר לתקנו !! (יש גם חשש קצת של תרתי לריעותא, משום כפיפת רגל שמאל של החי"ת)

היו"ד פסול, הוא ממש וי"ו כשר. (ואע"פ שיש בה הפסק, מכל מקום הפסק כזה בוי"ו מותר לתקן הוי"ו, א"כ הרי זה וי"ו כשר).

עוד יודי"ן

היו"ד הראשון של עיניך - אין בה מספיק רגל ימין. חייבים לתקן רגל ימין שבה.

שאר היודי"ן [המסומנות] - לדעתי פסולות משום שרגלם ארוכה הרבה יותר מהראש [כפי שביארתי כמה פעמים], ואם תינוק קוראם יו"ד מותר לתקן צורת ראשם.

היו"ד הזו פסולה [ואי אפשר לתקנה] משום שנעשית וי"ו ממש.

שיעורי ירכי אותיות - שיטת שו"ע אדמו"ר הזקן

אמנם כבר הסברתי את הענין הזה בפורום, מכל מקום מחיבת ביאור לשון רבינו, אכתוב הפעם את הענין (מזוית קצת אחרת) - ביאור לשון שוע"ר בסגנון שלי.

היות שיש חידוש הלכתי בענין הזה [שלא ידוע ולא מקובל אצל רבים], באתי כאן לבאר את שיטת שו"ע אדמו"ר בזה [על פי שיטת המרדכי ורמ"א]:

***

הנני מעתיק משו"ע רבינו סימן לב (סעיפים יט, כ) את הנוגע לענין זה בלבד:

סעיף יט

וכמה הוא שיעור הכשר אורך האותיות שנפסקו בנקב אם נפסקה רגל הימנית של ה"א וכיוצא בה כגון הרי"ש או הדלי"ת ונשתייר ממנה למעלה מהנקב כמלא אות קטנה שהיא יו"ד כשירה. אבל אם נפסק הרגל השמאלית של ה"א יש אומרים שאפילו לא נשתייר ממנה אלא כל שהוא בין למעלה מהנקב בין למטה מהנקב כשירה. ויש אומרים שגם רגל השמאלית צריך להיות כמלא יו"ד ואם לאו פסולה וכן הלכה ...

סעיף כ

ואם נפסקה אחת מהאותיות הפשוטות שאין להם אלא ירך אחת כגון וא"ו או זיי"ן או נו"ן פשוטה וכיוצא בהן אין שיעור הכשרן כמלא אות קטנה שהיא יו"ד כמו ברגל הה"א וכיוצא בה שהרי וא"ו שלא נשתייר ממנה אלא כמלא יו"ד אין זה וא"ו כלל וכן בשאר אותיות הפשוטות אלא הכשרן תלוי בקריאת התינוק ...

פירוש:

סעיף יט

וכמה הוא שיעור הכשר אורך האותיות שנפסקו (ירכן) בנקב (או הפסק אחר, או שנכתבה קצרה מתחילה, כפי שמבאר בסוף סעיף כ), אם נפסקה רגל הימנית של ה"א וכיוצא בה (אותיות שיש בהן גג וירך) כגון הרי"ש או הדלי"ת, ונשתייר ממנה (מהרגל) למעלה מהנקב כמלא אות קטנה, שהיא (האות) יו"ד, כשירה. אבל אם נפסק הרגל השמאלית של ה"א, יש אומרים שאפילו לא נשתייר ממנה אלא כל שהוא בין למעלה מהנקב בין למטה מהנקב, כשירה. ויש אומרים שגם רגל השמאלית צריך להיות (בה שיעור) כמלא יו"ד, ואם לאו פסולה, וכן הלכה.

סעיף כ

ואם נפסקה (או שהיתה קצרה מתחילה, ירכה של) אחת מהאותיות הפשוטות (והגדרת "פשוטה" כאן - אותיות) שאין להם אלא ירך אחת, כגון וא"ו או זיי"ן או נו"ן פשוטה וכיוצא בהן (שאין להן גג [רחב], אלא עיקר צורתן אורך הירך), אין שיעור הכשרן כמלא אות קטנה שהיא יו"ד, כמו ברגל הה"א וכיוצא בה, שהרי וא"ו שלא נשתייר ממנה (בירכה) אלא כמלא יו"ד, אין זה וא"ו כלל (אלא יו"ד), וכן בשאר אותיות הפשוטות, אלא הכשרן תלוי בקריאת התינוק.

ביאור:

א)  דברי רבינו הנ"ל בהגדרת שיעורי יריכי האותיות, היא שיטת המרדכי המובא בב"י, כפי שפסק רמ"א בשו"ע סעיפים טו, טז. שיטה זו בחלקה [הראשון – סעיף יט] מוכרחת גם בשיטת הרא"ש והתרומה המובאים כאן בהלכה, כפי שיבואר.

ב)  וכמה הוא שיעור הכשר אורך האותיות שנפסקו (ירכן) בנקב, אם נפסקה רגל הימנית של ה"א וכיוצא בה (אותיות שיש בהן גג וירך) .. ונשתייר ממנה (מהרגל) למעלה מהנקב כמלא אות קטנה .. כשירה.

בסעיף זה [סע' יט] מבאר רבינו שיעורי ירכי אותיות רחבות שיש בהן גג כדלי"ת וה"א, ואילו בסעיף הבא [סע' כ] מבאר שיעורי אותיות פשוטות, שאין להן גג אלא עיקר צורתן בנוי על שיעור אורך הירך. וזהו חילוק הנושאים ע"פ שיטת המרדכי ורמ"א.

ג)  ה"א וכיוצא בה (אותיות שיש בהן גג וירך) כגון הרי"ש או הדלי"ת. וכן רגל ימין של תי"ו, ורגלי החי"ת [דרש"י שיש לה גג ישרה כגג הה"א והדלי"ת], וכן ירך ימין של עוד אותיות, ואכמ"ל.

ד)  כמלא אות קטנה, שהיא (האות) יו"ד. מכאן מוכח דהאות יו"ד גופה יש בה שיעור לעצמה, והיא שיעור גוף היו"ד. פירוש כמלוא עובי הקולמוס שרגיל לכתוב בה. וכל שאין ביו"ד שיעור זה, אינה אות כשרה [לדיני כתיבה תמה, כי חסר בה שיעור אות – של יו"ד].

והיות שזה השיעור הקטן ביותר המקובל לנו, לכן הוא השיעור הפחות ביותר בירכי אותיות - כמלוא יו"ד, אבל פחות מזה אינו שיעור ירך, ואינה כשרה לדיני כתיבה תמה.

ה)  הרגל השמאלית של ה"א - יש אומרים שאפילו לא נשתייר ממנה אלא כל שהוא .. כשירה. ויש אומרים שגם רגל השמאלית צריך להיות (בה שיעור) כמלא יו"ד, ואם לאו פסולה.

הסברא הראשונה היא דעת הרא"ש, דרגל שמאל שבה"א לא בעי שיעור, אבל פשוט שצריך שיהא ניכר תמונת ה"א, ולא יתכן להכשיר בכלשהו ממש נקודה קטנה ביותר שתינוק אינו מכירה כה"א. אלא ודאי מדובר שהתינוק מכירה, אלא דהרא"ש מיקל דלא בעי [גם] שיעור [כמלוא אות קטנה]. והסברא השניה היא דעת בעל התרומה, דסובר דבעי גם שיעור [נוסף להיכר קריאת התינוק. אבל פשוט דלא יתכן הכשר אות בגלל שיעור לבד, כאשר תינוק אינו מכירה].

ומכאן נלמד שכל אות שתינוק אינו מכירה, לא מועיל שיעור אורך בה, לא באותיות הרגילות שיש בהן גג, ולא באותיות הפשוטות.

ולמדנו ששיעור הירך האמור כאן [באות ה"א וכיו"ב] הוא להחמיר על קריאת התינוק, אבל פשוט דכל שתינוק אינו יכול קוראו הרי זה אינו אות כלל, אלא דחז"ל הצריכו מדין "תמה" שיעור באורך הירך (גם אחר שקראה התינוק) לעיכובא.

ו)  ואם נפסקה אחת מהאותיות הפשוטות שאין להם אלא ירך אחת .. אין שיעור הכשרן כמלא אות קטנה .. אלא הכשרן תלוי בקריאת התינוק.

בסעיף כ מבאר רבינו את חידושו של המרדכי, דאותיות הפשוטות חמורות יותר מאותיות הרגילות. והטעם היות שאין להם אלא ירך בלבד, כלומר יש להם מימד אחד בלבד לצורתן, [לא כה"א וחברותיה, שיש בהן שתי מימדים לצורתן, קוי אורך ורוחב]. דבאותיות הרחבות עם גג, סגי בשיעור ירכן כמלוא אות קטנה, אבל אותיות הפשוטות לא סגי בהכי, אלא צריכות להיות ארוכות יותר משיעור מלוא אות קטנה, ובחסר משיעור זה אין בהם שיעור אורך האות ופסולים מדין "תמה", ואע"פ שתינוק יקראנה גם ברגל קצרה מהשיעור הנדרש.

ז)  ופשוט בלשון רבינו [וכן הוא במרדכי] שלא מספיק להם שיעור מלוא אות קטנה. אבל בודאי שהן צריכות שיעור כזה [מלוא או"ק] לכל הפחות, (כלומר, לא היה קס"ד שיוכשרו בירך פחות מירך הה"א, דפשיטא דבלאו הכי אין להן ירך כלל), אלא שאין שיעור זה (שיעור ירך מלאו"ק) מספיק להן, אלא צריכה להיות ארוכה יותר.

וביאור דעתם, דשיעור ירך בה"א מספיק בשיעור מינימום של או"ק, כי הירך היא רק חלק מציור האות, כי ציורה מורכב גם מהגג. אבל בפשוטה [ו' או ז'] שהירך הוא עיקר צורת האות אינו מספיק שיעור מינימום זה, כדי לעשותו ציור של אות פשוטה. אלא צריך להיות ירך הפשוטה דוקא ארוכה יותר מהיו"ד. כלומר, אורך הירך שבה תהיה קו, ולא נקודה. שיעור נקודה הוא יו"ד = עובי הקולמוס, שיעור קו = יותר מעובי הקולמוס.

ח)  כגון וא"ו או זיי"ן או נו"ן פשוטה וכיוצא בהן. בא לרבות רגל ימין של הגימ"ל, ורגל צד"י פשוטה, שהן קו ואין להן גג [רחב], וא"כ עיקר גופן אות פשוטה. ושיעור אורך קו [רגל ימין] של הגימ"ל, וכן אורך קו הצד"י פשוטה יותר משיעור מלאו"ק. (ואפשר שבא לרבות גם רגלי הזייני"ן שבחי"ת דרבינו תם, לפי שיטת רבינו באות חי"ת, וצ"ע. ראה מה שכתבתי פורום לנושאי סת"ם: חי"ת שרגל אחת קצרה מהשיעור).

ט)  אין שיעור הכשרן כמלא אות קטנה שהיא יו"ד, כמו ברגל הה"א וכיוצא בה. נראה כוונת רבינו שגם בדעת המחבר [בעל השו"ע] אפשר לומר סברא זו דאות פשוטה כוי"ו וכיו"ב, צריכות להיות דוקא יותר ממלוא או"ק מגדר שיעור ירך בפשוטה. וכשם שברגל ימין של הה"א צריכה שיעור, ולא מהני מה שבלא"ה תינוק קוראה, כן בפשוטות.

ולכן - אם נפסקו אחת מהאותיות (שו"ע סע' טז), פירושו כפי' הרמ"א [ע"פ המרדכי] שלא די להן שצריכות יותר משיעור מלאו"ק, אלא גם שיעור קריאת התינוק (אחר אריכות יריכן).

ואין לפרש בדעת המחבר מלוא או"ק דידה [כפירוש המאירי שהביא הב"י], דא"כ אין שום הבנה לפי שיטת הרא"ש [שפסק המחבר בסעי' טו] מה החילוק בין רגל ימין ושמאל בה"א.

י)  שהרי וא"ו שלא נשתייר ממנה אלא כמלא יו"ד אין זה וא"ו כלל (אלא יו"ד). מלשונו ברור שעיקר הפסול, אינו משום שהוא"ו תידמה ליו"ד, כי טעם זה לא שייך בזיי"ן. אלא משום שכל שנשתייר בה [בפשוטה, וא"ו או זיי"ן] רק שיעור ירך כמלוא אות קטנה, אין זה [גדר] פשוטה אלא [גדר – נקודה בעלמא] יו"ד. וזהו כוונת "אין זה וא"ו כלל", כלומר אפילו אם תינוק היה קוראה וי"ו, אין זה אות פשוטה כלל (אלא כמין יו"ד).

יא)  וכן בשאר אותיות הפשוטות. כמו כן בזיי"ן, אע"פ שאינה מתדמה ליו"ד מחמת שינוי צורת ראשה, מ"מ צריכה להיות אות פשוטה דוקא, דהיינו שיריכה ארוכה מראשה דוקא. (ולענין נו"ן ראה להלן אות יג)

יב)  אלא הכשרן תלוי בקריאת התינוק. אי אפשר לומר דהכוונה שכל הכשרן תלוי רק בקריאת התינוק, דא"כ יוצא שהזיי"ן כשרה אף בשיעור מלאו"ק בלבד, אם תינוק יקראנה, וזה אינו. (וכן מבואר במרדכי שהעתיק הב"י "וכל הפשוטות יכול להיות דפסולות אפי' אי קרי ליה תינוק .. דכל הניכר ונראה לעין בפשיטות שלא נשתייר בו שיעור אות אפי' קרי ליה תינוק .. לא משגיחין ביה").

אלא פירוש הדבר, שבנוסף לשיעור אורך הירך הפשוטה [דהיינו דוקא יותר ארוכה מיו"ד, כדי שתהיה קו] צריכה להקראות אצל התינוק. כלומר יש בה שיעור מינימום [ששיעור הירך שבה הוא עו"ק ועוד] אבל אין בה שיעור אורך מוגדר מעבר לזה, אלא תלוי בקריאת התינוק.

נמצא שבשתי סוגי האותיות, צריך גם שיעור בירך וגם היכר קריאת התינוק, אלא דבה"א וכיו"ב שיעור הירך הוא להחמיר יותר מהיכר התינוק. ואילו בפשוטות קריאת התינוק הוא להחמיר, יותר משיעור הירך.

יג)  הנו"ן פשוטה שיעורה אינו מבואר לגמרי בדברי רבינו [והמרדכי ורמ"א], ואי אפשר לומר ששיעורה כקו בעלמא כזיי"ן, דא"כ מה החילוק בינה לזיי"ן. ואין לומר, דאין הכי נמי מאחר שיש בירכן שיעור קו, יותר מזה תלוי בקריאת התינוק. דא"כ למה היה לו לרבינו לבאר דין הנו"ן פשוטה [שהיא אות פשוטה] בקבוצה זו, פשיטא, וכי יעלה על הדעת שנו"ן פשוטה כשרה כשהיא קצרה מזיי"ן, זה אי אפשר.

לכן נראה, דכשם שלוי"ו וזיי"ן יש שיעור בקו שבהן כנ"ל, שהוא עיקר צורתן. כמו כן לנו"ן פשוטה יש שיעור אורך בירכה להיות אות פשוטה ארוכה. והיא צ"ל ארוכה בדוקא יותר משיעור ב' קולמוסים, וזהו שיעור ירכה, והמשך אריכותה תלוי בקריאת התינוק.

יד)  נמצאו ג' שיעורים:

שיעור יו"ד גופה [עצמה], וירכי אותיות שיש בהן גג - קולמוס אחד.

ירכי אותיות הפשוטות וא"ו וזיי"ן - יותר ממלוא קולמוס בירכן.

ירך נו"ן פשוטה - יותר מב' קולמוסים בירכה.

טו)  מעתה נלמד, דכשם שאי אפשר לזיי"ן להיות בשיעור נו"ן, ולא לנו"ן בשיעור זיי"ן. כמו כן אי אפשר לוי"ו להיות בשיעור יו"ד, ולא ליו"ד להיות בשיעור וי"ו. דאם היו"ד רגלה ארוכה יותר משיעור קולמוס, הרי היא אינה יו"ד [נקודה] כלל אלא וי"ו [קו – אות פשוטה], כשם שאם הוא"ו קצרה כשיעור מלאו"ק בלבד, אינה וא"ו כלל אלא נקודה כמין יו"ד.

***

המשך ענין זה [הנוגע להלכה למעשה] בבלוג הבא פורום לנושאי סת"ם: המשך שיעור ירכי אותיות - לדעת שו"ע אדמו"ר הזקן

שאלות על מזוזה

הרי"ש ירכה קצר - היא צריכה להיות ארוכה כשיעור מלוא אות קטנה. מותר לתקנה אם תינוק קורא אותה רי"ש.

נו"ן פשוטה בקושי ראשה עובר ימינה - היא צריכה לעבור ימינה ושמאלה כזייי"ן (ולא כוי"ו). מותר לתקנה.

היו"ד 'בביתך' פסולה - היא ארוכה מדי ויש בה שיעור וי"ו.

היו"ד השני ב'כימי' ארוכה כמו המ"ם שלידה. יש דיון באחרונים, על זה ונראה להכשיר בדיעבד, אם צורת יו"ד לה.

תי"ו ויו"ד פסולים

התי"ו פסול, כי רגל שמאל לא ניכרת בליטת כפיפתה דיה, והיא נדמית לחי"ת. לעניות דעתי היא פסולה ולא מועיל שאלת תינוק להכשירה [גם לא לתקנה, ואינה דומה לשאר גלמים דנוהגים לתקנן, כי זה נאמר בגולם שלא נשתנה צורת אות זו לאחרת, משא"כ כאן שנשתנית לצורת חי"ת].

היו"ד פסול, אורך רגלו בערך פי שלוש מעובי גגו, והרי זה ממש וי"ו קטנה. (ואם נאמר שעובי הקוצים בצד שמאל זה הוא הראש של האות, הרי משונית צורתה).

שאלות רגילות בצורת האותיות

רגל הה"א קרוב לנגיעה לגג, אבל אינו נוגע. צריך לשאול תינוק, אם אינו נראה כחי"ת.

כל היודי"ן המסומנים פסולים, משום שרגלם ארוכה הרבה יותר מהראש והן ממש ווי"ן. [אלו שבתמונה השניה אולי מועיל שאל"ת כדי לתקנם, אך לא להכשירן כמו שהן].

הכ"ף פשוטה גגה רחב ורגלה קצרה, וחובה לשאול תינוק אם לא יטעה בה כרי"ש.

היו"ד נראה קצת כחי"ת קטנה, אבל רגלה ארוכה מקוץ שמאל - מהראוי לתקן גופה שתיראה יותר כיו"ד.

המ"ם משופעת מצד ימין ונראית קצת כסמ"ך - צריך שאל"ת ותיקון.

ממי"ם עם אותה הבעיה.
נראה לי שהמ"ם של וקשרתם, מועיל שאל"ת ותיקון.

אך הממי"ם ב"אלהים אחרים" "וכתבתם" קשה להחליט על פי הסקן, אם זה ממש פסול או שמועיל שאלת תינוק. בסקן הוא קרוב לסמ"ך, ואפשר במציאות הוא נראה יותר טוב או יותר גרוע!!
יש עוד ממי"ם שלא סימנתי ואף הם באותה בעיה, בגלל נטיית השיפוע ימין שלהן.