ירך ה"א דקה

בכתב ספרדי רגל שמאל של הה"א קו פשוט ודק, ואמנם לפעמים עושים אותו דק ביותר. מה דינה?

אין שיעור לעובי האותיות [כלומר לקוי אורך של האות, כגון גגות וירכיים של הה"א וכיוצא בהם], ולכן יכול לעשותו דק כמה שירצה. אך זה בתנאי שניכרת היטב צורת האות, כי אם מחמת דקותן לא יהיו ניכרים כאות הנדרשת פשוט שזה פסול. ואם ספק בדבר, יש להראות לתינוק.

שיעור ירך - מלוא אות קטנה

עובי [גובה] גג הדלי"ת רבתי כמעט פי שתים משיעור עובי [אורך] הרגל. כבר דיברתי על הבעיה הזאת מספר פעמים.

[נניח שתינוק לא יטעה כלל באות זו, דבר שאפשר לבחון בשאלת תינוק].

על פי פסק הרמ"א [סי' לב סעיף טו] וכל האחרונים, האות ד' וכיוצא בה [ה, ר, ח, ...] חייב להיות באורך ירכה שיעור "מלוא אות קטנה" שהוא כשיעור יו"ד, כלומר עובי וגובה היו"ד. שיעור זה נאמר בד' רגילה שסתם עובי גגה כמלוא קולמוס, והוא הדין עובי ירכה לכל הפחות כשיעור הזה, ואם אינה בשיעור זה היא פסולה לדעתם.

מכאן שבאות שגגה עבה [כגון בנידון דידן] ואין יחס עובי הירך שוה כלל לעובי הגג, הרי חסר כאן שיעור ירך האות "מלוא אות קטנה" - ואין זה כתיבה תמה, ופסול. [אפשר לתאר זה באופן אחר: יש כאן עיוות של יחסי חלקי האות, ואין זה "תמה"].

קו"ף

הקו"ף [בשורה התחתונה] - ירך שמאל קצרה מעט. היא כשרה.

העיקר שירך זו יש בה שיעור וצורה נכונה.

שיעור - יש בקו יותר ממלוא אות קטנה [כשיעור האות וי"ו - ששיעורה הקטן ביותר יותר ממלוא יו"ד], ולא די כשיעור יו"ד לבד - שהיא מלוא אות קטנה בלבד. וכל שניכר בירך זו יותר מעובי הקולמוס, הרי זה שיעור מספיק לירך זו.

צורה - שדוקא תרד בצורה ניכרת מגוף הקו"ף [חלק הימין שהיא כצורת כ"ף].

שלוש שאלות על האות דלי"ת

הדלי"ת [בדרך] אמנם מרובעת, אך אין לה שום יציאה [זוית חדה] לצד ימין. נראה לי שהיא פסולה, משום שתינוק מכיר וקורא לאות כזה - רי"ש, וכיום ללא יציאה כלל של זוית או עקב משהו, אין להכשיר דלי"ת.

כמדומה לי שכבר כתבתי מנושא זה בפורום. אם מישהו רוצה את הכתובת/לינק אשמח להוסיף בתגובות.

הדלי"ת הזו רגלה יותר מדי באמצע, ומתקרבת לכעין זיי"ן - שאלת תינוק מה היא.

הכתב פשוט, אבל גם כתב פשוט חייב להיות כשר !!

ירך הדלי"ת קצרה ביותר עד שאין בה שיעור עובי הראש שלה. שיעור ירך הדלי"ת חייבת להיות מלוא אות קטנה, שאנו מפרשים שיעור זה כעובי ראשה של הד', אחרת אין שיעורי האותיות נכונים, ואינה כשרה.

גם על נושא זה, כבר כתבתי כמה פעמים בפורום. 

זיי"ן ראשה עבה - ואין בירכה שיעור מלוא אות קטנה

בתיבה "מזה" הז' ראשה עבה, ואין בירכה שיעור מלוא אות קטנה ביחס לראשה.

לדעת הרמ"א ושו"ע רבינו בסימן לב, הז' הזו פסולה כמו שהיא. אמנם מאחר שתינוק מכירה מותר לתקנה גם בתו"מ שלא כסדרה, אלא שיש ליזהר שאם יאריך רגלה יהא נראית כלפי שאר האותיות כמין נו"ן פשוטה. לכן צריך להאריך [להעבות מעט] גם מושבותיהם, שלא תבלוט הז' הרבה מתחת לשיטה.

כזה: 

יש להעיר כאן ב' דברים:

א. לא ניתן לגרר מעובי הראש ולהעמידה על השיעור - משום פסול חק תוכות, כי הרי מכשיר את שיעור האות בחקיקה.

ב. לדעת שו"ע רבינו צריך להיות עובי [גובה] הירך מעט יותר ממלוא אות קטנה, [כשיעור ירך האות ו'] שצריכה להיות דוקא יותר עבה במשהו הניכר - מעובי הראש.

נו"ן פשוטה קצרה מדי - שיעורה כזיי"ן

הנו"ן נראית כנו"ן בגלל שיורדת משיטת הכתב, אבל ראשה עבה כפליים מהרגיל [שתי עובי הקולמוס] וירכה בערך ראשה רק כפולה משיעור עובי הראש - וא"כ היא זיי"ן ממש ופסולה.

רגל ימין בה"א ותי"ו קצרים מהשיעור

רגל ימין בה"א קצרה מהשיעור. היא צריכה להיות ארוכה כמלוא אות קטנה שהיא שוה לעובי גגה של הה"א הזה. ואין בה שיעור הנ"ל, ולכן היא פסולה. בנוסף יש בעיה שהעירו האחרונים שרגל שמאל יורדת למטה מירך ימין.

בכל זאת על ידי הכרת התינוק, מותר לתקנה גם בתפלין ומזוזה.
דרך אגב: היו"ד [לבניך, לא מסומן] כפופה מאוד עד מעבר לצד שמאל, יש מחמירים בזה משום שנדמית למין כ"ף. לענ"ד אין להחמיר בזה, כל שצורת היו"ד ניכרת.

בתי"ו [השניה של ונתתי] אותה בעיה, רגל ימין קצר מהשיעור [מלוא או"ק] (אבל לא איכפת לי שירך שמאל יורדת מירך ימין, כי בה"א יש בזה חשש לשינוי צורת קו"ף או דומה לה, משא"כ בתי"ו) - והיא פסולה.

מ"מ על ידי קריאת התינוק מותר לתקנה, כנ"ל.

זיי"ן קטנה כשיעור מלוא אות קטנה ועוד

הז' קצרה - היא כשרה, שהרי נשאר בירך שיעור מלוא אות קטנה (כמלוא יו"ד) ועוד. אבל אם היה נשאר בה רק בדיוק שיעור עובי יו"ד [כמלוא אות קטנה] בלבד, לא היתה כשרה, כמו שביארתי במקום אחר (החילוק בין האותיות ו' ז' לאותיות ד' ור').

שאלות קשות - בצורת האות

עיקר השאלה היתה על הנו"ן - נראה לי שהיא פסולה, כי נעשית מין בי"ת וכ"ף ולא נו"ן.

אח"כ שמתי לב שיש עוד בעיה גדולה על האלפי"ן - רגל האל"ף הוא, א) מין גולם, ב) אין לו שיעור עובי יו"ד [שהרי רגל שמאל של ה"א צ"ל לכל הפחות כשיעור עובי היו"ד כמלוא אות קטנה, ומאי שנא רגל האל"ף?].

שיעור ירך הוי"ו

הווי"ן הללו אמנם ארוכים כשיעור השיטה [ואינם כמו יו"ד שהיא קצרה בגבהה מהשיטה] - אבל שיעור הראש והירך שלהם אינו נכון.

הו' צריך שיהא הירך ארוכה יותר מהראש לעיכובא, כי זה החילוק ביו יו"ד לוי"ו. היו"ד - ראשה עבה יותר מהירך, ולכל הפחות שיעור הירך כמו הראש בלבד [ולא יותר], ושיעור הוי"ו שהירך ארוכה דוקא יותר מעובי הראש.

שיעור 'מלוא אות קטנה'

הד' הזה גגה עבה מעט יותר מהרגיל [הקולמוס שכותב בה], ויריכה קצרה משהו מהרגיל.

הדין מבואר בשו"ע רבינו [סימן לב סעיף יט] דהאות ד' וכיוצא בה מאותיות שיש להן ירכיים [ה, ת, ח, ר ועוד], צריך שיהא אורך יריכן "מלוא אות קטנה שהיא יו"ד". פירוש, השיעור הקטן ביותר להקרא "ירך" בכתב סת"ם ,הוא עובי גוף היו"ד שהוא מלוא הקולמוס.

אמנם ידוע שאפשר לעשות יו"ד עבה יותר או פחות, ולכן צ"ל עובי הירך תואם את עובי הגג שבאות, ולכן במקרה שלפנינו שגגה עבה צ"ל עובי [גובה] הירך שוה לגגה [כדי להקרא "מלוא אות קטנה". זה הנראה לי נכון לדינא ב"כתיבה תמה" של שיעורי האותיות על פי שו"ע רבינו הנ"ל.

אמנם יש אחרונים שמכשירין ירך "מלוא אות קטנה" - אם יש בה שיעור עובי הקולמוס של הכתב בכלל, אע"פ שהירך אינה עבה כשיעור גגה של אות זו עצמה.

****

דוגמאות רבות לענין הזה של שיעור ירך האות, וגם הסברים ומקורות לדין, יוכל כל אחד למצוא במאמרים רבים בבלוג - הנפתחים תחת התויות:
שיעור ירכי אותיות,  שיעור מלא אות קטנה
ניתן להקיש על התוית עצמה שתחת עמוד זה, וכל המאמרים בתוית יפתחו לפניך !

רי"ש ללא רגל

רי"ש פסולה אין לה [שיעור] ירך.

ה"א שרגל ימין נתקצרה

נמחק קצת משם ה' -

היו"ד - נשאר צורתה עליה ולכן מותר לתקנה.

הה"א - כעת רגל ימין קצרה. נראה לי שאם תינוק קוראה, מותר לתקנה. אבל בלא תיקון אינה כשרה, משום שאין בה שיעור אות [צריכה להיות רגלה שיעור מלוא אות קטנה, וגם מכסה (כלומר מקבילה) באופן ניכר לרגל שמאל].

ראה פורום לנושאי סת"ם: תי"ו - רגל ימין קצר

וי"ו - כשיעור נו"ן פשוטה

הוי"ו בגלל שראשה דק יש בה ממש שיעור נו"ן פשוטה, והיא פסולה. אמנם - אם תינוק יכירנה כוי"ו בגלל צורתה [גם כאשר יראה אותה ביחס לשאר האותיות שסביבה], יהא מותר לתקנה [אף בתו"מ שלא כסדרה].
[כבר ביארתי הדבר כמה פעמים. ראה פורום לנושאי סת"ם: שיעור מלוא אות קטנה בירך - כאשר הגג עבה, ועוד כתבות תחת התוית "שיעור ירכי אותיות"].

הנו"ן [דגנך] - לכתחילה אסור להמשיך [להרחיב] ראש הנו"ן יותר מהמושב. אמנם כאן בדיעבד כשרה, כי ניכרת היטב כנו"ן.

תי"ו - רגל ימין קצר

רגל ימין של התי"ו קצר מרגל שמאל.

הדין - שאם יש שיעור ברגל ימין כמלוא אות קטנה [כעובי האות יו"ד - גוף היו"ד שהוא עובי הקולמוס] כשר.

מצוה לתקן אורך רגל ימין שתהא צורת התי"ו לכתחילה.

מ"מ גם אחר שיש בה שיעור מלוא אות קטנה, זה דוקא כאשר לא נשתנה צורת האות. אבל אם יש שינוי בצורה הכללית של האות, יהא פסול ולא יועיל השיעור הנ"ל [ראה יד אפרים סימן לב סעיף טז, ביאור הלכה שם ד"ה כשר, קסת הסופר סי' ז סעיף ו], אלא שבמקרה שלפנינו עדיין צורת ת' עליה.

וי"ו - האם יש בו שיעור אות

הוי"ו יש בו בליטה נוספת תחת הראש. השאלה: מהיכן אנו מודדים עובי הראש להצריך שיעור ירך כנגדו [כי שיעור ירך הוי"ו בדיעבד חייב להיות יותר עבה [גבוה] מעובי הראש]? כי אם נמדוד מהבליטה התחתונה אין בה שיעור ירך?!

נראה לי שהוי"ו כשר, ויש להחשיב את הראש כחלק העליון הבולט, והחלק העודף למטה אינו נחשב לעובי הראש. ועל כן מותר לגרר עובי זה להיטיב צורת הוי"ו.

אך מ"מ קשה לי להגיד שהוא מהודר לפני או לאחר התיקון הזה [מחשש של שינוי שיעור האות וחק תוכות].

זיי"ן בשיעור נו"ן פשוטה

הז' הראשונה של מזזות ארוכה מדי, אמנם כלפי העין היא נראית [יותר] כזיי"ן משום האותיות שלידה, כלומר ביחס הכללי של כל הכתב היא נראית כזיי"ן, ולא כנו"ן. מ"מ במדידת שיעור הירך [למטה תמונה מוגדלת עם קוי רשת, המראה מדידת הירך] היא פי שלוש מעובי גגה. זוהי שיעור נו"ן פשוטה, ועל פי המובן משו"ע רבינו [סי' לב סעיף כ] היא פסולה מהדין.

אמנם לענין תיקון שלא כסדרן, אם תינוק יקראנה זיי"ן - בזה יש לדון. וכמו שכתבתי כמה פעמים, שאות שיש עליה צורה הנקראת לתינוק אע"פ שחסר בה "תמה" הלכתי, מהני תיקון שלא כסדרן כדין ההיתר לתקן נפסקים. אמנם כאן צריך עדיין לדון בנושא.

הז' השניה - ראשה עבה מעט יותר, ונמוכה מעט מהראשונה, ולכן שיעור ירכה קצת פחות מהראשונה. אבל באמת שגם היא שאלה חמורה.

כתב מנומר בגדלים שונים, ושאלות

הכתב הזה בעייתי ביותר שהרי ירכי ההי"ן ותוי"ן שיעורן כחצי עובי הקולמוס (או פחות) של הגג, ונמצא הכתב מנומר בגדלים שונים, שאינו לכתחילה.

אבל יותר גרוע מזה - כי בפשטות דעת הרמ"א והפוסקים האשכנזים הנמשכים אחריו, דצריך שיעור בירך האות שיהא כמלוא אות קטנה דהיינו יו"ד בכתב הזה, שהוא עובי היו"ד ועובי הקולמוס. נמצא שאין רגלי שמאל של [חלק גדול מ]ההי"ן בכתב זה כשרות !!!

השי"ן ראש שמאל עבה מאוד ונראה כמין יו"ד ולא וי"ו או זיי"ן - כשר בדיעבד.

היו"ד כפופה כעין כ"ף - נראה שכשרה, ועכ"פ ודאי מועיל קריאת התינוק.

פסול משום שאינה כתיבה תמה #2

במאמר הקודם פסול משום שאינה כתיבה תמה נתבאר שבכלל פסולי [שאינו] כתיבה תמה [שנזכרו בברייתא שבת קג], לא רק שינוי גמור של האות [כגון כתב כ"ף במקום בי"ת], אלא גם התדמות של פרט עיקרי באות [כגון זוית ועקב הבי"ת שלמטה] לפרט של אות אחר [עיגול הכ"ף], אף הוא פסול משום שאינו כתיבה תמה.

בברייתא זו נזכרו מספר דוגמאות של חילופי אותיות. א) ביתי"ן כפי"ן דלתי"ן רישי"ן ההי"ן חיתי"ן כו' - שהשינוי הוא בצורת האות. ב) ווי"ן יודי"ן זייני"ן נוני"ן - שהשינוי הוא בשיעור אורך האות.

ויש לברר האם גם פסולי כתיבה תמה מסוג השני - שינוי אורך האות [שיעור האות], יש לפסול גם התדמות לאות המתחלפת, או שמא בשיעור אורך לא שייך התדמות חלקית, אלא או שהיא וי"ו גמורה או שהיא יו"ד גמורה [וכל ספק יבחן ע"י תינוק, איזה אות היא].

ב)  נראה לי להוכיח משתי ראיות משו"ע רבינו, שגם בפסול זה של שיעור אורך האות, קיים התדמות לאות בת זוגה הנזכר בברייתא או לאות אחרת, אע"פ שעיקר צורתה קיימת ומתדמה לשניה רק בשינוי השיעור, ובכל זאת פסולה [מדין הברייתא] משום שאינה כתיבה תמה.

ג)  הראיה הראשונה:
בסימן לב סעיף כ מבאר רבינו, שאותיות וי"ו זיי"ן ונו"ן פשוטה שהן קצרות אינם נידונים בדין שיעור ירך מלוא אות קטנה הנאמר בה"א וכיוצא בה [דלי"ת רי"ש וכו']. אלא דינם שאלת תינוק.

בגמרא [מנחות כט] נאמרו שתי הלכות:

א) נתקצר ירך הה"א, אם נשתייר בה שיעור כמלוא אות קטנה כשרה. ופירשו רש"י, ספר התרומה, רא"ש ומרדכי, דהיינו שנשתייר בירך שיעור אורך של אות קטנה [כלומר מלוא יו"ד].

ב) נתקצר ירך הוי"ו והיה חשש שמא היא יו"ד, דינה שאלת תינוק. ומבאר המרדכי את החידוש בדין השני שצריך שאל"ת, ולמה לא סגי שיעור מלוא אות קטנה, כבמקרה הראשון. והטעם, כי אות פשוטה [שיש בה רק ירך, ולא כה"א ודל"ת שיש בהם גם גג], אם ישתייר בה רק כמלוא אות קטנה שהיא יו"ד "אין זה וא"ו כלל". כלומר, בוי"ו [והדומה לו] צריך להיות שיעור ירך שלהם, שהירך צ"ל ארוך יותר מהראש, דאחרת חסרה עיקר צורתן. ועיקר צורתן היא שיעור ירך יותר מהראש.

ד)  ולמדנו מהדין הכללי של שינוי השיעור ביודי"ן ווי"ן וזייני"ן כנ"ל, זיי"ן שניכרת היטב בראשה שאינה יו"ד, אבל ירכה קצרה כיו"ד בלבד, פסולה מהדין כי אין לה שיעור אות. וכן זיי"ן שניכרת [או אפילו ספק ב]צורתה, אבל ירכה ארוכה כשיעור נו"ן פשוטה, פסולה ולא מהני שאלת תינוק.

וכן יו"ד שניכרת היטיב צורתה בראשה וקוציה, אבל ירכה ארוכה יותר מראשה [כגון שהירך כפופה היטיב לפניה שנראית כעין יו"ד ארוכה] היא פסולה משום שנעשית בה שיעור וי"ו.

בכל שלשה מקרים הללו אין לדון בהם דין ספק ושאלת תינוק, ואע"פ שניכר עיקר תארן לעין כל, פסולים משום שינוי בשיעורן.

ה)  הראיה השניה:
בנוגע לכ"ף פשוטה שהרחיב גגה עד שנעשית כרי"ש גדולה, מבואר בשו"ע רבינו שתי פסקים. בסי' לב [סעיף כה] פסולה, ובסי' לו שאלת תינוק. וביארתי דין כ"ף פשוטה שמשך גגה דאם גגה ארוכה כשיעור אורך ירכה פסול, ולא מהני תינוק כי יש לה שיעור רי"ש, אבל אם הגג ארוכה פחות מאורך ירכה, מהני שאלת תינוק.

הרי שאע"פ שניכרת מחמת דקות הקולמוס וירידת יריכה מהשורה שהיא כ"ף פשוטה, לא תיבחן בקריאת התינוק, כי אין דינה ספק, אלא פסול מהדין כי נעשית כרי"ש. אע"פ שקרוב לומר שגם לרי"ש אינה כשרה, משום שנראית כ"ף פשוטה.

ו)  ומכאן אני דן, לדבר שלא נזכר כלל בברייתא. יש שינוי בשיעור רוחב האות שנזכר בפוסקים, והוא פשוט. כגון ווי"ן רישי"ן שהחילוף ביניהם בקיצור או רוחב הגג, וכן זיי"ן שגגה רחבה נעשית כמין דלי"ת, או דלי"ת שגגה קצרה ביותר נעשית כמין זיי"ן.

גם במקרים הללו בהחלט יתכן, שהאות, מצד אחד ניכרת צורתה [והיה סברא לחשוב שתבחן בשאלת תינוק] אבל היות שברור לנו ששיעורה נשתנית [לשיעור אות אחרת], נצטרך לפסול את האות כי אינה תמה, ולא יועיל קריאת התינוק.

אני מודה שהדוגמאות הללו אינן מצויות בספרי הפוסקים בבירור, וממילא צריך שיקול הדעת להחליט [לדוגמא] על זיי"ן שגגה רחב ביותר, או דלי"ת שגגה קצרה ביותר, שאינן שאלת תינוק מספק, אלא פסולים בודאי מן הדין. אבל באתי ללמד שברור לי כי הדין הזה קיים.

ראשים שצ"ל עגולים - והם מרובעים מעט

בהשגחה פרטית, אחר שהכנתי הבלוג הקודם מתשובת לבושי מדרכי, קיבלתי שאלות שמדמות חלק מהבעיות האמורות שם:

הכ"ף יש בה ריבוע מעט. אין בה פסול כי כללותה עגולה.

הרישי"ן מרובעים מעט - אין למהר לפסלן, אלא דינם שאלת תינוק, כי אינם מרובעים בזוית גמורה ועוקץ חד.

השי"ן ראשו השמאלי רחב מאוד ביחס לכללות התיבה (מין "מנומר" שאינו תמה לכתחילה כנתבאר פעם. ראה פורום לנושאי סת"ם: כתב מנומר).

הווי"ן [ויתכן עוד שלא ציינתי] מרובעים מעט עם עוקץ משהו - כשרים כנתבאר בתשו' לבושי מרדכי.

הזיי"ן הראשון שבמזזות, ראשו עבה מצד שמאל. מ"מ נשתייר בירכו שיעור מלוא אות קטנה וכשרה. מותר לגרר מעט מעובי הראש של הז'.

אם היתה צד אחד עבה מדי ובצד השני דק, עד כדי שאם נסתכל בצד אחד נראה שיעור ירך ובצד השני לא - נראה להחמיר [שלא להכשירה כך, בלי תיקון] משום חסרון שיעור.
ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: פסולי יו"ד וזיי"ן, פורום לנושאי סת"ם: מדידת שיעור מלוא אות קטנה בירך, פורום לנושאי סת"ם: נתעבה גג הנו"ן פשוטה