שיעור אורך רצועת תפלין של יד

שו"ע אדמו"ר סימן כז סעיף יא

שיעור אורך רצועה של תפלין של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה את הקשר ותמתח רצועה א[חת] עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות ויקשור:

***

חידוש וביאור:

א)  שיעור .. ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות ויקשור.

זהו שיעור הרצועה, אבל לא בעינן שיקשור ממש אחר הכריכות, אלא שיהא ראוי לאורך זה שיוכל לכרוך ג' כריכות ולקשרו שם. וכן מבואר בביאור הגר"א [סימן כז סעיף ח].

אלא שאם הרצועה קצרה, וצריך למתחה לאצבעו ולכרכה שם, אז בעינן שיקשור ממש כדי שיעמדו הכריכות במקומן על אצבעו. אבל אם הרצועה ארוכה הרבה, ואחר הכריכות על האצבע חוזר וכורכה על כף ידו [כנהוג] לא בעינן שיקשור, שהרי הכריכות עומדות.

ב)  שיעור אורך רצועה .. כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה את הקשר ותמתח רצועה אחת עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות ויקשור. [זה לשון הרמב"ם הל' תפלין פרק ג].

ויש לדקדק בלשונם שכתבו "תמתח" דמשמע על הרצועה (ולא "וימתח", כמו "יקשור" "ויכרוך" המתייחס למעשה האדם).

ואפשר דמה שכתבו "ותמתח רצועה .. עד" פי' אין צריך שיעשה כן בפועל למתוח עד האצבע, אלא תהא ראויה הרצועה לכך, אזי יש בה שיעור הראוי לשל יד, ואפילו לא (כרכה על האצבע ו)קשרה בפועל.

אמנם בסימן מב סעיף ג מבואר דאם הרצועה קצרה ימתח בפועל הרצועה לכרכה על האצבע ויקשור שמה, ולא יעשה כריכות על הזרוע. והיינו דוקא כאשר הרצועה קצרה, אך בארוכה הרבה אין צריך לקשור כנ"ל.

ג)  ותמתח רצועה אחת.

פירוש, ששיעור אורך רצועה הנ"ל צריכה להיות מרצועה אחת דוקא, אבל נקרעה או שהיתה קצרה וקשר בה רצועה שניה להשלים ארכה פסולה, כמבואר בסימן לג. אבל אם יש בה כשיעור אורך זה עד האצבע ולקשרה שם, מותר לקשור לה רצועה שניה להאריכה כדי לעשות הכריכות על הזרוע, וכן מבואר בשוע"ר סימן לג סעיף ו "רצועה שנפסקה אין לה תקנה בקשירה .. ובשל יד עד כדי שתקיף הזרוע לקשור התפלה עם הזרוע וכדי שתמתח עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אותה אצבע ג' כריכות ויקשור. אבל יתרון האורך שהיא בשביל שכורך הרצועה .. סביב היד אין הקשירה .. פוסל בה".

למדנו שאם יש ברצועה שיעור, וקשר או תפר לה רצועה שניה להאריכה, כורך על זרועו הכריכות ולבסוף כורך על אצבעו ג' כריכות, אע"פ שאין הכריכות מהרצועה האחת. דשיעור אורך הנ"ל נאמר לאורך הרצועה המעכב בה, אבל לאחר שיש בה שיעור וקשר לה רצועה שניה ובה עשה הכריכות על אצבעו כשר. וכן מדוקדק מלשון המגן אברהם סימן מב ס"ק ג. (אמנם מחצית השקל סו"ס לג, ורבי עקיבא איגר (גליון השו"ע סימן מב על המג"א הנ"ל), חלקו דלעולם בעינן שיעשה הכריכות על האצבע דוקא מהרצועה האחת לפני התוספת, שהיא קשר תם, ובשאר הרצועה שהוסיף [שאינו תם] יחזור ויעשה הכריכות על זרועו שאינן מצוה כל כך. ראה גם ביאור הלכה סימן לג סעיף ה (ד"ה אם) הביא דיעות בזה).

ד)  וכן משמע משוע"ר סעיף יט לענין נהפכה הרצועה, שאין להקפיד אלא על הרצועה שמקפת הזרוע. שמע מינה שהכריכות שעל האצבע אינן מעכבות ["לפי שאינן מעיקר המצוה"]. ולא נאמרו ג' כריכות על האצבע כו' אלא לשיעור הרצועה, אבל לא לעיקר הנחת תפלין, שיהיו הם ג"כ בכלל עיקר הנחת התפלה של יד.

ראה גם סעיף ז דאין קפידא בחציצה אלא ברצועה המקפת את הקיבורת, ולא על חציצה במקום הכריכות. ומשמע אף לא אותם כריכות שעל האצבע. ראה גם סימן כח סעיף ד לענין כריכות האצבע, דגם משם משמע קצת שאינן עיקר כדין הנחת התפלין של יד על הזרוע.

ה)  העולה מכל זה:

שיעור אורך הרצועה כדי שתמתח עד האצבע ויכרוך ג"כ ויקשור. ובשיעור זה לא מהני קשירה או תפירה, אלא צריכה להיות רצועה אחת דוקא. ואם הרצועה יש בה שיעור אלא שהיא קצרה, ידלג הכריכות על הזרוע וימתח הרצועה עד האצבע ויכרוך שמה ג' כריכות, ואז יקשור כדי שיעמדו הכריכות במקומן. ואם אינה ראויה לאורך זה אין בה שיעור רצועה ואינה כשרה.

ואם יש בה אורך יתר על שיעור הנ"ל מותר לקשור או לתפור בה רצועה נוספת. ואם קשרה, יכול להניח הכריכות על זרועו כרגיל אע"פ שחלק הכריכות על אצבעו לא יהא מהרצועה האחת [התמה].

אם הרצועה ארוכה והכריכות עומדות על אצבעו, אין צריך לקשור שם.

שיעור אורך רצועה של יד

שאלה:  בשו"ע או"ח סימן כז מבואר דשיעור אורך רצועה של יד שיקשור הבית במקומו וימתח הרצועה עד אצבע האמצעית ויכרוך עליה ג' כריכות ויקשור.

האם פי' הדבר שכאשר הרצועה קצרה כשיעור זה, אכן כך יש לעשות בפועל, לדלג על כל כריכות שבזרוע ולמתוח הרצועה ישר עד האצבע וכו' ולקשור על האצבע. או שמא זה רק שיעור האורך, אבל בפועל אין צורך לעשות כסדר זה, אלא יכרוך עד היכן שיגיע הרצועה, והיות שיש בה שיעור הנ"ל כשר כך?

תשובה:  פשט הלשון בהלכה זו ודאי מורה שכך יש לנהוג, למתוח הרצועה הקצרה עד האצבע כו' ולקשרה שם, בפועל. וכן די ברור משמעות המשנה ברורה [סימן כז ס"ק מד] "ואם יש בו לפשוט עד האצבע צרדה, הכריכות אין מעכבין".

ובזה יש לפרש כוונת "ויקשור" על האצבע, המבואר כאן בשו"ע. וידוע הקושיא דהרי אין העולם מקפיד לקשור דוקא על האצבע [ומפורסם השטורעם שעשה רבי חיים נאה בעל קצות השלחן מזה]. ובשו"ת הרמב"ם כתוב שאין קשר זה מעכב אלא למצוה לבד. ויש לומר, דכוונת השו"ע שכאשר בפועל הרצועה קצרה וצריך למתוח עד האצבע ולכרוך ג' כריכות חייב לקשור על האצבע שיהא קשר תם, כלומר שהרצועה תעמוד במקומה ולא יפלו הכריכות ממקומם, לכן חייב לקשור שם, וצריך שיהא הקשר בכלל שיעור אורך הרצועה. אך כאשר הרצועה ארוכה וכורך על זרועו וכורך על אצבעו כרגיל, אין הקשר הזה מעכב כלל, [ואינו אלא למצוה לבד, לפי דעת הרמב"ם הנ"ל].

עיין ביאור הלכה סימן לג [סעיף ה, ד"ה ואם] שנראה דנחלקו בזה האחרונים, דהמחצית השקל [ודאי] ס"ל כנ"ל. אך מהרש"ק בשו"ת שנות חיים כתב שאין העולם נוהג כן, משמע דס"ל דרק לשיעור אורך נאמר שיעור זה ברצועה של יד, אך לא בפועל שצריך לכרוך על האצבע (לא עיינתי בשו"ת שנות חיים בפנים).

שוב מצאתי הדבר מבואר בשו"ע רבינו סימן מב (סוף סעיף ג) "אם אין הרצועה ארוכה כ"כ אזי לא יעשה כ"כ כריכות" מבואר שידלג הכריכות כדי לקשור על האצבע.