שריטה המפסקת גג האות

יש שריטה החותכת בגג הבי"ת. השריטה אינה עוברת מעבר לעבר [לצד השני של הקלף].

מבואר בשו"ע רבינו [לב סעי' כ] ששריטה זו מפסקת הגג לשתים, ואינה גולם אחד. אלא שמותר לתקנה בהוספת דיו [גם בתפלין ומזוזה, כדין 'כתיבה מועטת' שמותר לתקן יוד"י האלפי"ן שנפסקו מהגג].

אע"פ ששריטה זו אינה נראית לעין שהיא מפסיקה את האות, מ"מ כאשר מקפלים הקלף מעט לאחור ניכר ההפסק [מקדש מעט בסי' לב] ופסול עד שיתקן.

אבל אם השריטה היתה מעבר לעבר, היתה פסולה משום שאינה מוקפת גויל, ואי אפשר היה לתקנה.

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2016/08/blog-post_16.html

סדק מפסיק את האות

בתוך השי"ן ועי"ן עובר סדק שמפסיק את האותיות. השי"ן כשרה כי מעל הסדק יש צורת אות מגולם אחת, אך העיי"ן פסולה, כי היא מופסקת ע"י הסדק לשתים. (אם אפשר להוסיף דיו בתוך הסדק לחבר את אברי האות שיהיו אחת, יחזור לכשרות).

בתמונה זו נראית הפרשה כאשר הקלף מונח ישר, ואע"פ שאין הסדק והפסק האות נראית לעין, מ"מ לאחר הקיפול לאחור [כבתמונה הראשונה] ניכר היטב הסדק וההפסק, ולכן פסולה.

קרע של סדק במושב הפ"א

התמונה היא להמחשת השאלה בלבד [הסדק במציאות בקושי נראית, כי הסדק נעשתה ע"י חיתוך או קילוף של סכין והיא הולכת פנימה באלכסון].

אות פ"א בספר תורה, יש באמצע מושבה קרע החותך את המושב לשנים, אך אין הקרע מעבר לעבר [לצד החוץ של הקלף], אלא סדק בעומק הקלף החותך את [מושב] האות לשתים. מה דינה?
הנה בנוגע לשינוי צורת האות, זה תלוי בשאלת תינוק אחרי כיסוי החלק שמעבר לסדק, כי חלק זה נפרד מהאות ואינו מצטרף לצורת האות, וחסרון היקף גויל אין כאן, משום שהסדק הוא בעצמו קלף, ואין שם נקב מעבר לעבר, כמבואר בשו"ע רבינו סימן לב סעיף כ, עיי"ש.
נראה לי דאם התינוק לא יקראנו פ"א אחר כיסוי הנ"ל, יש למחוק את כל המושב, ולהדביק היטב שפתי הסדק עם דבק שלא יהא ניכר הסדק כלל, ואז יכול לכתוב המושב על הקלף שנתאחה להיות אחד. (דבכה"ג הדבק מאחה הקלף, והרי זה דומה להיתר דיבוק מטלית ביו"ד סי' רפ דדבק הוי חיבור לאחות הקלף והמטלית. וגם אם היינו אומרים דדבק כה"ג לא חשיב קלף עצמו לכתוב מעליו, מ"מ הסדק שאינו ניכר אחר הדיבוק, ודאי עדיף מנקב שהדיו עובר עליו דאינו מעכב הכתיבה).
יש ליזהר שהדבק יהא רק בתוך שפתי הסדק ולא ימרח על הקלף למעלה שלא יהא חציצה בין הכתב לקלף.