נו"ן פשוטה נוגעת למטה לגג ה"א

יש פוסלים משום שלרגע נעשית הנו"ן - כפופה.

ראה מה שכתבתי בענין זה - תחת התוית: נגיעה מאות בשיטה עליונה לתחתונה.
[התוית נמצא בסוף העמוד הזה, ואפשר להקיש עליו ויפתח התוית כולל כל המאמרים הנ"ל]

כ"ף פשוטה נוגעת לגג תחתיה

אם הדיבוק אירע כאשר עשה את גג התי"ו [ובודאי התחיל בגג תחילה ולא היו לה רגלים] נפסלה הכ"ף כי נהפכה למין בי"ת, ואי אפשר לתקנה בתפלין ומזוזה משום ח"ת וכתיבה שלא כסדרן.

אבל אם הדיבוק אירע אחר שכבר נכתבה התי"ו, ממילא גם הכ"ף לא נשתנתה ומותר לגרר הדיבוק, כשאר חסר היקף גויל.

פ"א פשוטה נוגעת לגג תחתיה

נראה לי שמותר לגרר הנגיעה ולא נפסלה הפ"א, כי לא אבדה צורתה כלל.

כ"ף פשוטה משיטה עליונה נוגעת לאות למטה

את התמונה השניה לקחתי מהפורום באננגלית

נראה לי שבשתי המקרים מותר לגרר ביניהם, כי הכ"ף לא איבדה צורתה לצורת אות אחרת [כ"ף כפופה, בי"ת או למ"ד]. במקרה השני אפשר לשאול תינוק, אך ברור לי שתינוק לא יקראנה למ"ד.

נגיעה משיטה לשיטה

מותר לגרר את הנגיעה הזו.
לא נשתנה צורת שום אות מחמת הנגיעה, וגם אין זה מוגדר כנגיעה עבה. כי פירוש "נגיעה עבה" היינו שכל עובי קו הגג נגע לגג אחרת, ולא ניכר היכן תחילת גגה של זו וסופה של האחרת, אבל כאן ניכר היטב הקו שלמעלה שהוא קו אחר מזו של גג התחתונה.

כ"ף נוגע לגג בי"ת

יש להקל ולהתיר גרירה מביניהם, כי הנגיעה היא בצד שמאל של הגג ואינה נעשית בי"ת גדולה באמצע הכתיבה. [משא"כ אם הנגיעה היתה בצד ימין של הגג והיתה נעשית בי"ת, יש לפסול.

רגל כ"ף נוגעת לגג תחתיה

רגל הכ"ף נוגעת לגג הה"א שלמטה - אם זה היה קורה קרוב לסיום הגג שבצד ימין, או שהסופר היה עוצר בחצי הגג, נמצא שנהפכה הכ"ף הזו לבי"ת גדולה [גבוהה] ונפסלה. ואע"פ שהמשיך עשיית הגג והשלמת הה"א, וניכר כעת שתי האותיות כל אחת לעצמה, מ"מ היות שלרגע נפסל הכ"ף משום שינוי צורתה, המשך תיקונה הוי כחק תוכות [בכתיבה]. כן פסק בקסת הסופר.

אמנם כאן מסתמא משך גג הה"א כולה בבת אחת, אם כן לשום רגע בכתיבה ממש לא נשתנתה הכ"ף - וכשרה ע"י גרירת הנגיעה, כמו כל שתי אותיות הנוגעות זו לזו שאינן מוקפות גויל, שמותר לגרר ביניהם.

(ואיני אומר שבאמצע משיכת הקולמוס לשניה אחת נהפכה צורתה, כי אינני מתייחס אלא לפעולות גמורות של כתיבה, ולא לשינוי תיאוריטי).

נגיעת רגל משיטה עליונה לגג שבשיטה תחתונה

שאלה המופיעה בפורום באנגלית:

רגל הנו"ן נוגעת לגג הקו"ף. נראה לי שמותר לגרר ביניהם, ואין לחשוש [לסברא] שזה נהפך לרגע אחד [באמצע משיכת הקולמוס] לנו"ן כפופה, או שכעת נשתנה צורתן ללמ"ד גדולה.

כ"ף נוגעת לגג שתחתיה

הכ"ף [דגנך] נוגעת לגג של הרי"ש תחתיה - אני מכשיר את צורת האות [של הכ"ף, ואינו פסול. כמובן שצריך לגרר את הנגיעה משום היקף גויל], משום שאני תולה שלא הפסיק הסופר כתיבתו בסיום גג הרי"ש [שאז נהפכו לבי"ת גבוהה], אלא המשיך באותה משיכה את רגל הרי"ש [כדרך כל הסופרים] וממילא לא נעשית הכ"ף לבי"ת גבוהה בשום רגע.

ואין אני דן לומר שברגע שעבר הקולמוס [באמצע משיכת הגג] תחת רגל הכ"ף נהפכה לבי"ת, אע"פ שלא הגביה את הקולמוס, כי אין אנו מתייחסים למצב [אפשרי] זה, אלא רק למצב גמור בכתיבה - כאשר הגביה את הקולמוס, דהיינו כאשר כתב קו הגג כולו, או במקרה דנן את הרי"ש כולו.

כ"ף פשוטה נוגעת לגג תחתיה

כנראה היתה נגיעה מהכ"ף פשוטה לגג התי"ו וגיררו מעט להפרידם. מה דין נגיעה זו?

יש מחמירים לפסול, כי בשעת כתיבת הגג של התי"ו, לרגע [תוך כדי משיכת הגג] נדמה לבי"ת גבוהה.

לדעתי העיקר להקל, מכיון שבודאי הסופר משך כל הגג המשיכה אחת, וא"כ בפועל לא היתה לרגע אחת בי"ת. ואין אנו צריכים לדון על "לו יצוייר" שהיה מפסיק שם (באמצע הגג).

הגהת מזוזה

הגדל לתמונה יותר ברורה.

מזוזה עם הרבה שאלות ובעיות.

ה"א - הרגל ימין מוטה מאוד אלכסונית, ועלול להיחשב שינוי צורת האות. ראה כמה דוגמאות שסומנו.

כ"ף פשוטה - קצרה שאלת תינוק אם אינה נו"ן או וי"ו.

אל"ף - סוף הרגל משוך מאוד לימין - כשר בדיעבד.

פ"א - עובי הגב תופס חצי מעובי האות, שינוי ביחסי האות, אי אפשר לפסול, אבל אינו "כתיבה תמה לכתחלה" כלל.

תי"ו - רגל מעוקם כה"א, עדיין כשר בדיעבד. אם היה יותר ארוך יתכן שיפסל.

נגיעה מרגל צד"י לתג הבי"ת. מותר לגרר הנגיעה.

אל"ף - נקודה עליונה גדולה הרבה יותר מהתחתונה, אינו נכון לכתחלה, בדיעבד כשר.

שאלות במזוזה

נגיעת כ"ף פשוטה לגג תחתיה - נראה לי שמותר לגרור הנגיעה, ובודאי לא היתה [שינוי צורה משום שהיתה] נקראת לתינוק אות אחרת [לדוגמא: נו"ן כפופה] בשעת עשיית הגג.

היו"ד [הראשון] פסול הוא ארוך מדי.

הבי"ת נכנסת מעט לחלל הדלי"ת - צריך לגרר כניסה זו [קמה עוקץ העקב] כמבואר בשו"ע שאין לאות ליכנס לחלל חברתה [לכתחלה], אמנם הכניסה מועטת ולכן אין שאלה של פיסול בדלי"ת.

נגיעת הצד"י פשוטה ללמ"ד - מותר לגרר.

יו"ד של והיו - היא קצת ארוכה ומהוה בעיה ביחס לאות יו"ד עצמה, וכן ארוכה ביחס לשאר אותיות שבשיטה שאף זו בעיה. מ"מ נראה שמותר לתקנה ע"י הוספת מעט דיו בתחתית עובי הראש ואח"כ לגרר מעט מאורך הרגל.

מ"ם סתומה - חללה דק, כשרה.

השי"ן - ראש ימין שבה הוא קו משוך, וצריך לתקנה.

נגיעה מכ"ף פשוטה לגג נו"ן

נגיעה מהכ"ף פשוטה לגג הנו"ן, אינו משנה את צורת הכ"ף כלל, ומותר לגרר את הנגיעה.

דיבוק רגל כ"ף פשוטה לגג תחתיה

רבים פוסלים כ"ף זו, משום שבעת שמשך גג הלמ"ד [שמא] נשתנתה לצורת בי"ת, ומה שאח"כ סיים גוף הלמ"ד, הוי חק תוכות ביחס לכ"ף כי נעשית מאליה.

אמנם יש מקום להקל, וצריך לשאול רב על כל מקרה לגופו.

עוד הגהות במזוזה

בשבתך- סיום הכ"ף דבוק לגג המ"ם שתחתיו בדיבוק עב, נמצא שבשעת כתיבת גג המ"ם, נעשית הכ"ף לבי"ת גבוהה, ונפסלה. והמשך כתיבת המ"ם אינו מכשירה, אלא היא נעשית מאליה כעין חק תוכות. המנהג לפסול.

לאהבה - ועוד ההי"ן שצוינו, הסופר מוסיף ברגל ימין פניה שמאלה. בשביל מה? אמנם יש להכשיר בדיעבד, אך אין זו כתיבה תמה לכתחילה להוסיף בציור האות, דבר שאינו מצורת האות המקובלת.

ומלקוש - סיום רגל הקו"ף נוגע לגג הכ"ף שתחתיה, מותר לגרור ביניהם.



כ"ף פשוטה נוגעת לאות תחתיה

מותר לגרר את הנגיעה הזו, ואין כאן שאלה של חק תוכות.

אמנם יש סוברים שכאשר מושך גג מתחת לכ"ף פשוטה [והוא הדין נו"ן פשוטה] הנוגעת לקצה הרגל של הפשוטה, משתנית להיות ברגע זו כבי"ת או כ"ף כפופה [ובמקרה הנו"ן, לכפופה] ואע"פ שאחר כך ממשיך צורת האות התחתונה וניכרת היטב ההבדל בין שתי האותיות, לגבי העליונה נחשב זה כחק תוכות.

במקרה שלפנינו יש להקל, משום:

א. הנגיעה שלפנינו דקה היא מעובי הירך, ולכן בכל מקרה של גג משוך תחתיה יש להקל.

ב. אם התחיל הסופר משיכת הלמ"ד מהצואר הרי מעולם לא היה יכול להראות ככפופה.

ג. גם אם עשה בלמ"ד גגה לפני הצואר, נראה שהמשיך צוארה כלפי מטה בסיבוב, כך שלעולם לא היה נראה מושב רגיל של כפופה (ומה שבאמצע הכתיבה של הגג כאשר משך הגג לו היה עוצר לשניה באותו רגע היה נדמה לכפופה, אינני אומר כן, אלא הנני מסתכל רק כאשר סיים איזה קו בכתיבה והרים הקולמוס, האם באותו רגע אפשר שהיה נדמה לאות אחרת).
ראה גם מה שכתבתי  רגל משיטה עליונה נוגעת לגג בשיטה תחתונה

שימו לב לעוד פרט - הכ"ף כפופה של ובלכתך, יש בה ריבוע בקצה התחתון של מושבה מצד ימין. אך אין בריבוע זה כדי להוציאה מצורת כ"ף לפוסלה משום שנדמית לבי"ת.

רגל משיטה עליונה נוגעת לגג בשיטה תחתונה

[הוספתי תמונות שערכתי, והן אינן אמיתיות]:

מה הדין אם רגל הקו"ף יורד ונוגע לגג כ"ף בשיטה שתחתיה - האם זו נעשית למ"ד ופסולה?

אם ברור לך שהכ"ף בטלה צורתה ונעשית למ"ד הרי זו פסולה, אבל אם הנגיעה היא דקה או אינה בקצה שמאל של הכ"ף או מאיזה סיבה אחרת - שאין זה ברור, אלא ספק לבד על הכ"ף - יש לשאול תינוק על הכ"ף. [ואין צריך לכסות מלפני התינוק את גוף הקו"ף, אלא מותר להראות לתינוק שאינו יודע לקרוא, את כל הכתב משתי השיטות].

מה הדין ברגל נו"ן או כ"ף פשוטה שיורדת ונוגעת לגג בי"ת או דלי"ת, האם נהפכו לנו"ן או לבי"ת רבתי?

אם הנגיעה היא ברורה ובצד ימין של הגג, וכאשר נכסה את המשך גוף הבי"ת או דלי"ת שתחת הגג תיראה לבי"ת או נו"ן גדולה אזי האות העליונה נפסלה, משום שבעת שעשה גג התחתונה בטלה צורת העליונה. ומה שהמשיך להשלים צורת התחתונה אינו מכשיר למפרע את העליונה כי כבר נפסלה, ותיקון זה הוא סוג חק תוכות שפסול.

אבל אם הנגיעה היא דקה או שאינו נראה ביחד עם העליונה לבי"ת, אזי יש להתיר לגרור. ובספק יש לכסות את גוף התחתונה, ולשאול תינוק על העליונה עם גג התחתונה מה יאמר.

נדמה לי שכל ג' הדוגמאות שציירתי כאן, ראוי להכשיר. וכל מקרה ומקרה צריך לדיון לגופו, והכל ביישוב הדעת.