פתח שאחורי הדלת - שני פתחים עם מזוזת שער משותפת

שני פתחים גמורים [ללא דלתות] ויש להם מזוזת שער מצד ימין משותפת.

דין זה מבואר ביורה דעה סו"ס רפו - בדין "פתח שאחורי הדלת" שאם יש בסף [מזוזת השער] המשותפת עובי טפח [לכל צד], הרי זה חייב בשתי מזוזות, מזוזה אחת לימין הכניסה של כל שער. אבל אם אין לעמוד עובי טפח חייב במזוזה אחת.

ופשוט שכאשר אין בעמוד טפח - אסור לשים בה שתי מזוזות [אחת מכאן ואחת מכאן] משום איסור בל תוסיף, שהרי המזוזה הנוספת תהא תוך טפח לחלל השני, והרי זה נחשב כבתוך חלל הפתח, ונמצא בשער שתי מזוזות קבועות - ועובר משום בל תוסיף.

ובמקרה שיש בעמוד טפח לכל צד, לכאורה חייב להרחיק כל מזוזה מהפתח השני שיעור טפח, כדי שלא תהא בטפח סמוך לחללו של השני. כלומר, המזוזה הראשונה תהא בתחילת החלל [בטפח הסמוך לפתח], אבל השניה תהא בסוף חלל השער, כדי להרחיקה מחלל הראשון.

שתי פתחים בבית שער לגן ילדים

פתח לגן ילדים מהרחוב, הפתח הראשי [היכן שהילדים עומדים] בו נכנסים, ושוב פונים ימינה לפתח שני [העמודים השחורים] ועליו כבר קבוע מזוזה. יש צורך לקבוע מזוזה נוספת גם בפתח הראשי החיצון שלצד הרחוב. כזה

ואע"פ שלכאורה הפצים הוא משותף לשתי הפתחים, מכל מקום מבואר [יו"ד סו"ס רפו] שאם רוחב הפצים טפח, חייב בשתי מזוזות, מזוזה לכל פתח.

ועוד - כאן העמודים השחורים נראה כפצים נוסף המדובק על הפצים הראשון, ואפשר שבמקרה כזה שניכר שתי פצימים [אפילו לא היה ביניהם טפח] היה חייב כל אחד במזוזה (וצ"ע עדיין בדבר הזה).
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: פתח שאחר הדלת

קביעת מזוזות בסף משותף

סליחה על כך שהתמונה והמספרים אינם ברורים דיים.

1 (ראשון מימין בתמונה) כניסה לפרוזדור קטן. 2 (אמצע) ירידה ומדריגות לחדרים שלמטה. 3 כניסה למטבח.

הסף של 1 ו2 משותף, אותו סף משרת כניסה ימין לפרוזדור וימין השער למדרגות היורדות. לכאורה נראה ע"פ המבואר בשו"ע [יו"ד רפו סעיף כ] אם יש עובי טפח בסף להבדיל בין סף זה לחבירו, שתיהם חייבין במזוזה. וא"כ כל השלשה פתחים צריכים מזוזות, כי כל אחד שער נבדל מחבירו. קביעת המזוזה ב1 הוא בתחילת השער, ועל כן הוא רחוק טפח מתחילת סף של שער 2.

עדיין יש לעיין בדין זה. ואשמח על כל הערה.

פתח שאחר הדלת

שאלה זו הועלתה בפורום באנגלית: האם הפתח השני [שבצד שמאל] חייבת גם היא במזוזה?

זה [קרוב מאוד ל]דין המבואר בשו"ע סי' רפו סעיף כ: פתח שאחורי הדלת, אם יש לו פצים טפח חייב במזוזה.

כלומר, דאם הפתח השני יש לה בפצים עובי טפח לעצמה, חייבת אף היא במזוזה לעצמה. אבל אם לא היה לה פצים עובי טפח לעצמה, נמצא שהמזוזה בצד הפצים של הפתח הראשון הוא גם בחלל פתח השני, ומזוזה אחת פוטרת שני חללים הללו. כי כל שהוא תוך טפח לסף, כנמצא בסף, והרי המזוזה המונחת בחלל הפתח הראשון, כמונחת גם בחלל השני. וכן מבואר בטור שם.

ואפילו אם היה לפתח הראשון דלת, והמזוזה היתה קבועה לפני הדלת [כדין], מכיון שהפתח השני היא משותפת לראשון בפצים אחד, הרי מזוזה שבחלל הראשון, כמונחת גם בחללו של השני, ופוטרתו [ואסור לקבוע בה מזוזה נוספת משום בל תוסיף].

ונראה לי, דאם יש לב' הפתחים דלתות, כל אחד מהם דלת לעצמו, גם הפתח השני חייב במזוזה, אפילו אין בפצים עובי טפח, כי הדלתות מחשיבות כל פתח נפרד לעצמו. ולא נאמר דין זה בגמרא והלכה [טור ושו"ע] אלא לפתח שאחר הדלת (ולא דלת שאחר הדלת).

בציור שלפנינו ניכר שהן שני פצימין נפרדין, וגם רחוקים זה מזה יותר מטפח, ובודאי שניהם חייבים במזוזה. אבל ציור הגמרא וההלכה מיירי כאשר הפצים הוא עמוד אחד משותף לגמרי לשתי החללים, רק יש לו פנים לצד חלל זה ולצד חלל זה. (ואפשר שבציור שלפנינו, אפילו היו הפצימין דקין ואין ביניהם שיעור מלוא טפח, אעפ"כ היות וניכר שכל אחד פצים לעצמו, הוו שני חללים נפרדים אף בלי דלתות, להתחייב כל אחד במזוזה לעצמו. אבל לא משמע כן בטור, ובפרט בב"ח שם).

פתח (עם דלת) שאחר הדלת

התרשים מבטא שתי פתחים עם מזוזת שער [ציר] ימנית משותפת, ונידון בגמרא ובשו"ע יו"ד סו"ס רפו כפתח שאחר הדלת שפטור ממזוזה.

אך יש להסתפק האם דין זה נכון גם כאשר לפתח השני [שאחר הדלת] יש דלת בפני עצמה, כי פשט לשון הגמרא ופירש"י [שהובא בטור יו"ד שם] נראה דהפתח השני נסגר מאחורי הדלת האחת. כלומר שיש דלת אחת משותפת לשני הפתחים, ולכן הפצים משותפת לשתי הפתחים ומזוזה אחת בה פוטר שתי הפתחים, אם אין בעובי הפצים טפח.

 

נראה לי מפשט הדין לפי פירש"י, שאם היתה לפתח השני דלת בפני עצמה, אינה נפטרת במזוזת הפתח הראשון ואע"פ שאין ביניהם בפצים עובי טפח, כי כל אחת פתח מושלם עם דלת וחיוב נפרד לעצמה.

ואמנם ראיתי בדרישה (שם) וערוך השלחן (יו"ד סי' רפו סעיף מב) דנקטו בפשיטות דדין זה של פתח אחורי הדלת, הוא נכון גם כאשר לכל פתח דלת בפני עצמו. אך דעתי נוטה יותר שכל שמחולק לשני פתחים נפרדים צריכים כל אחד מזוזה לעצמו.

ואמנם לכאורה הטעם שאם אין עובי פצים טפח מזוזה אחת פוטרת ב' החללים, משום דכל מזוזה המונחת תוך טפח לחלל הפתח הוי כמונחת בפתח, ואם יניח שם עוד מזוזה הוי בל תוסיף (עי' בספר פתחי שערים על סעיף הנ"ל בשו"ע).

 

ברם, נראה דכל היכא דאיכא לכל פתח דלת לעצמה אפילו יהיו סמוכים מזוזות השער [כלומר ב' צידי הפצים המשותף] תוך טפח זה לזה, מ"מ אין אחת פוטרת חלל חברתה וגם לא הוי בל תוסיף. דהדלתות מפרידות ביניהם, דלגבי הפתח הראשון מזוזה בחללה של השני הוי מזוזה אחורי הדלת ופסול לרמב"ם וסייעתו (מובא ב"י סי' רפט). וכן המזוזה שלפני הדלת הראשונה לגבי פתח השני, לא חשוב כלל בחלל הפתח השני בגלל שהדלת מפסיק. וכן משמע קצת בב"ח, דהדלת מפסיק, וכל שכן ב' דלתות, ובפרט דא"א שב' המזוזות יראו יחד אם יש שני דלתות, עיי"ש. 

 

זה הנראה לי נכון לדין. אמנם להלכה למעשה היות שקשה לסמוך על דעתי, יש לקבעה [בפתח השני] בלי ברכה [או שיפטרנה בברכה על פתח אחר החייב]. וצ"ע עוד בענין זה.

פתח שאחרי הדלת

התמונה הראשונה מימין היא של פתח עם דלת הנפתחת לפרוזדור, והמזוזה קבועה בימין כניסה לתוך החדר. וממנה מיד לצד שמאל נפתח פתח אחר לחדר ילדים [תמונה שניה משמאל] שאין בה דלת [ועדיין לא קבעו שם מזוזה]. תרשים של החדרים והפתחים למטה:

לכאורה הפתח של חדר הילדים הוא "פתח שאחר הדלת" המבואר בגמרא מנחות לג וטור ושו"ע יורה דעה סי' רפו סעיף כ, שאם יש בפצים המבדיל ביניהם עובי טפח צריכה הפתח השני מזוזה אחרת, ואם לאו מזוזה אחת פוטרת שני הפתחים. והיות שלכאורה אין כאן עובי המבדיל בין אויר הפתחים, הרי הם נידונים כפתח אחד.

אמנם זה אינו נכון, כפי שיבואר.

א. בבית יוסף שם מביא מח' המפרשים האם המזוזה בפתח כעין זה פוטרת, גם כשהיא בצד שמאל של אחד הפתחים, כגון שקבעה בכניסה מבחוץ על ימין הבא, ובצד ימין של אותו פתח יש פתח אחר הבא מבחוץ [תרשים. החץ הירוק מורה על מקום קביעת המזוזה, והיא מצד שמאל לחלל הפתח השני שמאחורי הדלת] שלדעת המרדכי הרי זה החלל השני נפטר מהמזוזה שנמצאת בחללו אף הוא אע"פ שהוא לצד שמאלו.

אך הר"ץ [הרב צבי] חולק ומבאר דרש"י מבאר שהחלל השני נפטר במזוזה של חלל הפתח הראשון רק כאשר הוא ימין לשניהם, והפצים משותפת לשניהם, ולכן מזוזה אחת לימין שניהם. וכן משמע בפירש"י, וכן כתב הב"ח שם.

וזה תמונתה לר"ץ והב"ח [תרשים. לאחר הפתח הראשון שבו הדלת מימין יש פתח הנכנס לחדר אחר, ואף היא חייבת במזוזה בצד ימין. ונמצא שהפצים והמזוזה משותפת לשניהם. החיצים הירוקים מורים על כיוון הכניסה]:

אם כן בנידון דידן לר"ץ והב"ח אי אפשר שהחדר ילדים יפטר ע"י המזוזה שבדלת החיצון כי המזוזה אינו לימין הפתח שלו כלל. (וכן כתב בחובת הדר פרק ו סעיפים ז, ח ועיי"ש בהערות, דאין לפטור במזוזה אחת בפצים המשותפת אלא במקרה האחרון לפי שיטת הר"ץ והב"ח).

ב. אמנם נראה באמת דלכו"ע (גם לסברת המרדכי) במקרה דידן א"א שחדר הילדים יפטר ע"י מזוזה שליד הדלת, מב' טעמים.

1. קביעת המזוזה של החדר החיצון הוא לימין הכניסה כדין, ואינו בחללו של פתח השני כלל (אף לא בצד שמאל של החלל). ובכה"ג לא נאמר שום פטור לחלל השני, כי אע"פ שיש להם פצים אחד משותף, מ"מ המזוזה אינו כלל בחללו של שני.

2. פשט הגמרא "פתח שאחורי הדלת" שהדלת שוקף גם על חלל הפתח השני [כמו בתרשים האחרון], ונמצא שיש להם שיתוף שתי הפתחים בדלת אחת. אך במקרה דידן הדלת כלל אינה שייכת לחלל הפתח השני [של חדר הילדים] וא"כ אין פתח זה "אחורי הדלת". ואדרבה הדלת מפליג ומבדיל בין הפתחים לגמרי, להקרא שני פתחים נבדלים. וכן פשוט בטור ושו"ע שם סעיף כא דכל היכא דהפתחים נבדלים זה מזה, ע"י היכר ציר שונה בדלתות וכה"ג מיקרי שני פתחים אפילו אם עובי העמוד שביניהם אינו רחב טפח.

ולכן פשוט שחדר הילדים הנ"ל חייב במזוזה לעצמו [בלי ברכה כי אין בו דלת, ואם היה בו דלת עם ברכה] מצד ימין של הנכנס לחדר.