שתי שמות סמוכות במזוזה

השמות ה' אלקיך בשורה השניה סמוכות - יש לשאול תינוק אם מכיר אותן כשתי מלים או כמלה אחת.

אם מכירן כשתי מלים - כשר.

ואם לאו - פסול. ואי אפשר לתקן את המזוזה הזאת, כי אין רשות למחוק מהשם (אלא על מנת לתקן אותיות השם עצמו, ולא) על מנת לתקן המזוזה.

ריוח בין התיבות

אין ריוח מספיק בין התיבות 'ה' נתן' - צריך לשאול תינוק - על ידי שיראה בשורה זו הרווחים שבין התיבות, אם יחשוב זה כאן ריוח המפריד - כשר, ואם לאו אין למזוזה זו תקנה.

התיבות 'הזאת בחדש' סמוכות ביותר, מ"מ יש ריוח מעט ביניהם [כדאי להגדיל]

הבעיה שרגל הת' למטה סמוכה ביותר לב' של בחדש. מבואר בשו"ע רבינו [סי' לב סעיף לו] - שאם תינוק יטעה ולא יוכל לקראם כב' תיבות - יש להחמיר [עד שיתקן, אם אפשר לגרורו מעט מאוד משתי האותיות להרויח יותר].

אין ריוח מספיק בין התיבות 'אלקיך בכל', מ"מ היות שמסתיימת באות סופית - כתב הבני יונה [יו"ד סי' רעד] שניכר הריוח בין התיבות. ויש לסמוך על סברתו שלא לגנוז פרשיות תפלין.

נראה לי שלא אמר הבני יונה דברו אלא בכה"ג שהריוח מצומצם מעט, שמהני מה שלפניה אות סופית, אבל אם היו התיבות סמוכות ודבוקות זו לזו כריוח שאר האותיות שבתוך תיבה, לא אמר סברא זו להקל.

ריוח בין התיבות

לכתחילה צ"ל ריוח בין התיבות גם למטה אצל המושב. אמנם בדיעבד במקרה זה - נראה שהיות שתינוק יכירם לשתי תיבות, בדיעבד כשר.

רווחים בין התיבות, ובתוך תיבה

יש ריוח מצומצם בין השמות ה' אלקיך. אבל עדיף לשאול תינוק. על ידי שמראים לו כל המזוזה, ושואלים אותו שיראה בכל מקום היכן מסתיימת המילה, וכך יובחן האם בעיניו יש כאן ריוח בין התיבות או לא.

כאן ודאי אין מספיק ריוח, וצריך קריאת התינוק. אם תינוק אינו יכול לקראן כשתי תיבות אלא קוראן כתיבה אחת - הרי זה פסול עד שיתקן [לגרור מעט מעובי הל' השני].

יש ריוח בתוך תיבת "ביתך" בגלל רוחב רגל שמאל של הת', ויש בריוח יותר ממלוא אות קטנה [יו"ד]. חייבים לתקן ע"י משיכת גג הת' מעט כלפי הך'.

מזוזה עם הרבה בעיות

 

כדאי לראות בהגדלה

שמע - הע' תלויה מעל השיטה, ואין זה נכון לפי המסורת שלנו. רבתי פי' שהאות כתובה בשורה אלא שעבה ועולה מעל השורה, אך זו תלויה ראשיה מעל השיטה לגמרי.

אלקינו - נראה מחיקה בין היו"ד ונו"ן, ואני חושש שמא היתה צורת צ' ומחיקתה הויא חק תוכות.

אחד - החי"ת צד ימינה אינה וי"ו או זיי"ן, אלא גולם גמור. ולענ"ד היא פסולה (יש מכשירים בדיעבד).

שורת 'ושננתם' אין רווחים בין המילים המצוינים בחץ. נראה שהמזוזה פסולה משום שאין ריוח בין התיבות (אולי אפשר לסמוך בשעה"ד על סברת הבני יונה דניכרין סופי התיבות ע"י הכ"ף פשוטה).

סופי השורות - בדרך, לטוטפת, בשעריך - יש אומרים שזה פסול משום כקובה וזנב.

ריוח בן התיבות (אחר אות רבתי)

אין ריוח נכון בין התיבות שמע - ישראל. אמנם העיי"ן רבתי עולה מעל השורה, אך אין שום היכר שהיא שייכת לתיבת "שמע", ונראה כאילו היא אות או תיבה בפני עצמה - המזוזה פסולה, עד שיתקן את הדבר.

התיקון: יש להרחיב מעט את חרטום המ"ם של שמע שיהא קרוב לעיי"ן רבתי [וכן אפשר להרחיב מעט את גב העיי"ן - מצד ימין], ומאידך להרחיב טיפה את היו"ד ושי"ן שיהיו סמוכים יותר זה לזה, באופן כזה יהא ניכר חילוק התיבות "שמע" "ישראל".

ונולד לי מתמונה זו שאלה מעניינת. מה הדין כאשר העיי"ן הנ"ל סמוכה ממש ליו"ד, ורק מחמת שהיא בולטת מעל ומתחת לשיטה נראה היו"ד של ישראל מרוחק ממנה (כלומר, הרי זה מצב הפוך מתלויות מעל התיבה, כאן היו"ד תלויה קרוב ממש לחלל העיי"ן).

ונראה לי שזה ממש כדין המבואר בשו"ע רבינו [סי' לב סעיף לו] שלא מספיק הרחקת ראשי האותיות זה מזה בראשיהם, אלא גם במושבות האותיות צריך שיהיו נפרדות התיבות. והוא הדין, עיי"ן זו צריכה להיות כל חלקיה מרוחקת מתיבת "ישראל".

אמנם [בדיעבד אפשר] יש מקום לסמוך על סברת הבני יונה (יורה דעה סימן רעד סעיף ד) דתיבה המסתיימת באות סופית [כמו מ"ם סתומה או נו"ן סופית] בדיעבד לא צריכה שיעור הרחק כמלוא יו"ד, כי ניכרת הפרדת התיבות מחמת אות סופית, כמו כן יש לאמר לענין עיי"ן רבתי, דניכר שנבדלת מהיו"ד (אך צ"ע דמנין לי שהיא סוף תיבת שמע, שמא היא ראש התיבה הבאה?), וגם שלפניה מ"ם פתוחה דמוכח קצת שאינה סוף התיבה.

הממי"ן מסומנים - כי הן עגולות מעט וצריכות שאלות תינוק, אם אינן דומות לסמ"ך.

ריוח בתוך תיבה, בין התיבות

 

יש ריוח בתוך התיבה בין הו' לא', ויש בה שיעור ליו"ד שלימה [הקוץ הבולט של האל"ף מטעה !!].
מכל מקום היות שבכללות נראית כתיבה אחת [ביחס לרווחים שמבחוץ, דהיינו הרווחים שבין התיבות] ולכן יש להכשיר.

ראה הגדלה
בין ובלכתך בדרך יש ריוח גדול, מדדתי ויש בה כמעט ג' אותיות בינוניות [מסומנות בתיבה אדומה בתיבה ואהבת]. בדקדוק יש כשמונה וחצי יודי"ן ריוח. קשה להקל.

אין ריוח בין התיבות

 

אין ריוח בין התיבות "מצותי אשר" - והרי זה פסול.

אמנם אפשר לתקנו, אם ירחיב גג התי"ו לקרבו היטב ליו"ד, וכן ימחוק מעט מיו"ד האל"ף להרחיקו מעט מהיו"ד - ואחר כך ישאל תינוק על הרווחים ואם יכיר הרווחים בין התיבות - נוכל להכשיר.

עיי"ן רבתי וריוח תיבה שלאחריה

העיי"ן רבתי ראשיה עומדין הרבה מעל לשירטוט, ואינו נכון, אלא צריכה להיות ראשיה סמוכין לשירטוט ובליטת ראשיה מעל ומשיכת גופה מתחת לשורה מעט.

ומזה נוצר עוד דבר מעניין - הריוח בינה לבין היו"ד שאחריה אינו נכון. אם ראש העיי"ן היה במקומו הנכון, לא היה ריוח מספיק, אבל בגלל שהגביה את הראש לגמרי מעל לשירטוט נשאר ריוח שתחת הראש להיות ריוח בין התיבה. ומכל מקום בדיעבד נראה שזה אינו פסול, כי מ"מ ניכר ריוח בין התיבות.

הדלתי"ן אני מסתפק אם הן כשרות, כי עיקר צורת גופן כרי"ש, ורק יש קוץ דק בולט - מן הסתם דינן שאלת תינוק.

רווחים בתוך התיבה, בין התיבות

הרווחים כאן לא מסודרים. שורת הדין שאלת תינוק על הרווחים. הסיבה לכך - כי הרווחים שבין האותיות ובין התיבות עצמן לא ניכרות נפרדות זו מזו. בנוסף לכך רגל התי"ו [של 'לטוטפת'] קצת קרובה לתיבה שאחריה. 

הריוח בין הנו"ן לכ"ף גדול מדי, ולא מועיל סמיכות שלמטה של מושב הנו"ן.

היות שאי אפשר לתקן יש להכשיר בדיעבד, כי ניכרת יותר כתיבה אחת מחמת גודל הרווחים שבין התיבה, שבזה ניכר שריוח זו אע"פ שהיא כמלוא יו"ד, עדיין כולה תיבה אחת.

כנ"ל בשתי הדוגמאות הבאות, יש סמיכות לאותיות למטה ואין סמיכות למעלה אצל השרטוט - דבר שאינו כשר לכתחילה לחשבן כתיבה אחת, ומ"מ בדיעבד כאשר א"א לתקנם יש להכשיר ע"י הכרה כללית בפער בין הרווחים הגדולים שבין התיבות, לבין הריוח זו שבתוך תיבה.

כאן בעיית ריוח בתוך התיבה שקשה מאוד לתקנה. יש ריוח מעט בתוך "מזזות" בין הז' לו' - יש לשאול תינוק היאך יקרא תיבות הללו.

אין ריוח מספיק בין נפשכם וקשרתם, ויש לפסול עד שיתקן (ע"י גרירת קצת מגג המ"ם).

יש סברא בבני יונה [שאפשר לסמוך על זה בשעת הדחק], שניכר סיום התיבה מחמת אות סופית. נדמה לי שגם היתר זה, רק אחר קריאת התינוק [והחידוש הוא אע"פ שלעינינו נראה ברור כתיבה אחת מחמת שויון הרווחים בין האותיות מחוץ לתיבות והרווחים שבתוך התיבה]. 

ריוח בין התיבות, ושאלות צורת אות

הריוח שבין התיבות "נפשכם-וקשרתם, עיניכם-ולמדתם" אינו מספיק והן פסולות. קשה מאוד לתקן הריוח הראשון, את השני אפשר לגרר מעט מבליטת גג המ"ם (גם זה בדוחק).

היו"ד הראשון של עיניכם פסול - היא ממש וי"ו קטנה. (כדאי להגדיל)

הצד"י של 'ויצהרך' אין לו ראש ימין כשיעור [יו"ד - דהיינו כעובי הקולמוס] (ראה הגדלה). נראה לי שיש בזה חשש פיסול, ועכ"פ מותר לתקנה.

בעיות חמורות ברווחים, ועוד שאלות

למטה המזוזה הזו עם סימון הבעיות

נפשך - ריוח מדי בין הנו"ן לפ"א (לכאורה שאלת תינוק, קשה מאוד לתקנה).
מצותי - היו"ד רחוקה מהמלה ולכאורה פסולה. מועיל תיקון לקרב גג התי"ו ליו"ד.
ומלקוש - הוי"ו קצת קצרה ובעיקום - שאלת תינוק אם לא יקראנה יו"ד.
את יבולה - קרובות מדי זו לזו. צריך לגרר מעט מגג התי"ו.
נפשכם - התיבה הזו פסולה בגלל הריוח. איני רואה אפשרות לתקנה (אולי ע"י עיבוי גב הפ"א ??).
הנו"ן [ב'למען'] פסולה לפי שיטת שוע"ר והרמ"א, ששיעור לא נכון באותיות הפשוטות פוסל. כאן בגלל עובי הגג הרי רגלה רק כפליים מגגה, והיא שיעור זיי"ן. (מותר לתקנה אחר שאלת תינוק, ע"י הארכת הרגל מעט)

פסולי ריוח בין התיבות או בתוך התיבה

 אין מספיק ריוח בין התיבות על לבבכם, צריך לשאול תינוק על הרווחים כאן.

אין ריוח בין בכל לבבך, הוא פסול עד שיתקן. ואפשר לתקן ע"י קירוב הכ"ף ללמ"ד, והלמ"ד לבי"ת.

יש ריוח יותר מדי בין השי"ן למ"ם וזה נראה כשתי תיבות 'הש' 'מים'. בדיעבד ודוחק אפשר לתקן ע"י עיבוי השי"ן והמ"ם.

שאלות במזוזה

הכ"ף נסתמה חלק ניכר מחללה. מבואר באחרונים שכל זמן שהאות ניכרת כשרה, ואין שיעור [לכתחלה] של החלל מעכב בדיעבד. ולכן מותר לגרר את החלל ולהרחיבו ואין בזה משום חק תוכות, כל זמן שעצם האות היתה כשרה.

מ"ם סתומה מעוגלת למטה קצת, אינה לכתחלה וצריך לתקנה [ברור שתינוק יכירנה, ולכן אין להצריך שאל"ת].

'בניכם' הבי"ת צריך לתקן מושבה, כי היא קצרה [אך כשרה בדיעבד]. המ"ם סתומה מעוגלת למטה, יש פוסלים אותה [כן משמעות המשנת סופרים ומקדש מעט] ועכ"פ בדיעבד צריכה שאלת תינוק אם יכירנה כמ"ם ולא כסמ"ך ותיקון הזויות.

העייני"ן משך את ראש שמאל מעבר למדה, אין זה לכתחלה, ואין בידינו לפסול.

ממי"ן אינם מרובעים דים - שאלות תינוק.

הריוח בין "והיה אם" אינו מספיק, וצריך הבחנת תינוק אם הוא תיבה אחת או שתים.

הטי"ת כשרה בדיעבד, ומותר לגרר מחללה מעט.

הגימ"ל כשרה בדיעבד [אך לכתחלה אין לירך שמאל שלה צורת יו"ד הנדבקת בגוף ע"י עוקץ, ויש פוסלים].

עירוב השיטין

הלמ"ד נכנסת לחלל התיבה "היום", וכן בשיטה שתחתיה הלמ"ד נכנסת בין המלים "ימים תאכל" - אמנם בדיעבד זה כשר. אך מלכתחילה אין לערב השיטין בסת"ם [ורק בגט נוהגין כן], כלומר להכניס למ"ד לתוך שיטה עליונה, או אות ארוכה לירד לתוך שיטה שתחתיה. בדיעבד אין צורך לתקן דבר זה, כל עוד לא גרם הלמ"ד פיסול כגון שנכנס לחלל אות שביטלה צורתה, כגון לחלל רי"ש או כ"ף פשוטה וכיוצא בזה.

במקרה השני הלמ"ד גם יוצרת עוד בעיה, שאין ריוח בין התיבות בתחתיתן, ולכתחילה יש להניח ריוח ברור בין תיבה לתיבה כמלוא אות קטנה [כשיעור יו"ד] לכתחילה, גם למעלן וגם בין מושבותיהן. וכאן אין לה ריוח זה למטה רק למעלה אצל השירטוט. מ"מ לדינא זו כשרה, כי ניכר הריוח בין התיבות אצל השירטוט. (עיין שו"ע רבינו סימן לב סעיף לו - לענין מקרה הפוך !!).

ריוח בין תיבות

המרחק בין 'נתן' ו'לכם' המסומן אינו כשיעור המספיק בין ב' תיבות. אך הבני יונה (הל' ס"ת סי' רעד סעיף ד) מיקל כאן בהיכר תינוק משום שהמלה הראשונה מסתיימת בנו"ן סופית, כך שהתינוק מכיר ששם ההפרש בין שתי המילים. (וכן נוטה דעת המקדש מעט שם ס"ק כז. וראה משנת הסופר סימן ז ס"ק ח שיש חולקים עליהם).

מזוזה בעייתית

לבניך - ריוח גדול מדי לפני הכ"ף

תשמעו אל - לא ברור היכן הריוח, צריך לשאול תינוק היכן הפסק המלים

לבהמתך, ויצהרך - הה"א מתדמה קצת לתי"ו, צריך שאלת תינוק

אחרים - החי"ת שאלת תינוק. וצ"ע מה דינה

והאדמה - המ"ם מחוברת למטה, כשרה בדיעבד

בכלל נראה לי שיש לפסול מזוזה זו, אני מסתפק האם נכתבה ע"י סופר סת"ם.

מזוזה פסולה בגלל רווחים

כל החצים האדומים [פרט לתחתון ביותר] מורים על בעיות בריוח שבין האותיות או בין המילים.

הריבועים - ממי"ן שיש בהם שאלה של התדמות לסמ"ך - כי אין ריבוע של הגוף והזויות נכון.

למטה נרשם פסול ונכתב בכתב עפרון על גבי השם תוך הה"א, ונשאלתי האם היה מותר למחוק את קו העפרון, או שיש בזה פיסול של חק תוכות. והשבתי, שהיה מותר למחוק קו העפרון כי ניכר שאינו דיו.

ריוח בין התיבות

הריוח בין התיבה "עשב" ו"בשדך" למעלה [כלומר אצל השירטוט] הוא ריוח מלא אות קטנה כדין. אך למטה ליד מושבי הבי"ת יש רק ריוח מועט.

נראה לי שהוא כשר [וגם קל לתקן, ע"י מחיקת מעט מעובי הביתי"ן].

אך נראה לי שזהו כעין מה שכתוב בשו"ע רבינו סי' לב סעיף לז [בקירב אותיות שבתוך תיבה אחת], דיש להסתפק אם מועיל קירוב שלמטה במקום קירוב של מעלה.

לכאורה כמו כן, יש ספק זה [במצב הפכי - בהפרדת ב' התיבות] דאם למעלה התיבות מופרדות יפה, אבל למטה סמוכים שמא יש להחמיר דנחשבות לתיבה אחת. (וכן פשוט בקול יעקב סי' לב סעיף קטן קטז, דבעי שאלת תינוק אם סמוכות למטה אע"פ שמופרדות יפה מלמעלה)

הגהת מזוזה

אין ריוח מספיק בין התיבות "ה' אחד" בשרה הראשונה, כעת זה פסול. קשה מאוד לתקן זה, שהרי אסור למחוק מהשם ואין מה למחוק מהאל"ף.

וי"ו של "בעתו" פסול, הוא רי"ש.

גימ"ל של "דגנך" משונה אולי שאלת תינוק.

בתיבה "בניכם" יש ריוח קצת יותר מהרגיל, אולי מועיל שאלת תינוק. כדי לתקן זה אפשר קצת להעבות גב הכ"ף.