אין לפרשה הזאת צורת דף

נראה לי שהחיתוך הזו פוסל את הפרשה, כי אין לה צורת דף.

הפסול המפורסם "כקובה או כזנב" שנזכר בפוסקים, שאין הדף בצורת מרובע אלא בשאר צורות, עגול או משולש, או עקום בצורה אחרת, פוסל, כי אינם צורת דף, כפי שמובן מלשון הרמב"ם [הלכות סת"ם פרק ה - בנוגע למזוזה] "ואם כתבה בשנים או בשלשה דפין כשרה, ובלבד שלא יעשנה כזנב או כמו עגול או כקובה, ואם עשה כאחת מאלה פסול".

פירוש דבריו, שהמזוזה [והו"ה כל סת"ם] צריך להיות לעמוד הכתיבה צורה מיוחדת כצורת דף, ואם אינה צורת דף הרי זה פסול. לדוגמא, צורת עיגול או זנב [משולש], וכל כיוצא בזה.

על כן כאשר נפרץ מסגרת הדף, כמו כאן נראה לי שזה פסול (ועד כאן לא התירו חז"ל אלא קרע הנכנס בכתב עד ג' שיטין, שהוא דבר מועט ואפשר לתפרו. אבל לא חלון גדול כזה).

וכן משמע הדין והטעם במשנת הסופר סימן כז ס"ק יז (ובשער הציון שם אות טו).

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2015/06/blog-post_0.html 

שאלה על קובה בתפלין

האם שלשה שורות הללו [כולל הריוח פתוחה (או הכנת הסתומה לוהיה אם שמע) עושה פסול של קובה וזנב?

ואם כן, האם אפשר להאריך את גג המ"ם של 'וכתבתם' [עד תחת המ"ם של קשרתם] ליישר השיטות?

נראה לי שבדיעבד אין כאן פסול של קובה וזנב, והריוח לצורך פרשה פתוחה או סתומה מוכיח, שאינו כניסה של שורה בצורת הכתב. כי עיקר פסול קובה וזנב הוא שינוי בצורת הדף, שהדף אינו מיושר כלפי חוץ, אלא יש לו צורה אחרת (עגול, קובה שהוא אהל, או זנב). וזה לא שייך בכניסת הריוח של פרשה שהיא כניסה ע"פ הדין. ואמנם יש בזה דיון בדיעות רבני הדור, ואין זה חלק, מ"מ נראה לי עיקר שבדיעבד זה כשר, ואינו פסול כקובה או כזנב.

ולאידך למשוך גג המ"ם הרבה יותר מגוף המ"ם עצמו, כי יצטרך למשוך לפחות כפליים מגוף המ"ם, הרי זו שאלה קשה בשינוי צורתה, ורק תהא כשרה בדיעבד. ואם כן לא הרווחנו מאומה ממשיכתה, בכל מקרה הפרשה תהא 'בדיעבד'.

אפשר למצוא כתבות ודוגמאות נוספות לבעיה זו, תחת התוית: קובה או זנב

שלש שורות קובה בתפלין

אמנם לא מבואר בשו"ע ופוסקים מה דין קובה וזנב בתפלין (אך יש להוכיח כן מסברת בעל התרומה המובא בבית יוסף סי' לב. ואכמ"ל) -

הסכמת האחרונים שדין פסול קובה וזנב פוסל גם בתפלין [כמו במזוזה וס"ת], והרי כאן כל השורות יוצאות באלכסון כקובה.

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: זנב וקובה בתפלין

סופי שורות קובה וזנב

פסול זה נהוג גם בתפלין.

האם סיום השיטות כקובה?

יש כאן ג' שיטות נכנסות, המ"ם בשיטה האמצעית בולטת החוצה מהכ"ף פשוטה [ומעליה מ"ם שבולטת ממנה החוצה].

אבל אין כאן יציאה של אות שלימה, שהרי מקצת גג הכ"ף פשוטה עומדת תחת מקצת המ"ם - נראה להקל שאין כאן פסול כזנב. מ"מ ראוי לתקן ע"י הארכה מעט של גג הכ"ף פשוטה עד אמצע מושב המ"ם. [כמובן יש ליזהר לא להאריך יותר מזה מחשש שינוי הכ"ף לרי"ש].

יציאת סופי שורות

 

כל סופי השורות נכנסין ויוצאין, אין מזוזה זו לכתחילה, שהרי צריך להיות סיום שיטותיה ישרות.

בשלש שורות המסומנות [מתחיל מ'ובשעריך'] יש יציאת קובה, של שתי אותיות או יותר כל שורה. יש פוסלים, משום שזה נחשב כקובה, ויש מכשירים [בדיעבד] דהריוח שאחר 'ובשעריך' הוא משום ריוח הפרשה, ואינה מצטרפת לשיעור כקובה.

"על הארץ" יוצא תיבה שלימה - כשרה בדיעבד כמבואר בשו"ע.

התי"ו מסומנת - כי רגל ימין נוטה להיות כעין רגל הפוכה החוצה. מ"מ עדיין לא נפסלה.

סיום שורות פרשה כעיגול?

סיום השורות בפרשה של ראש - האם זה נידון כעיגול שפסול במזוזה [כמבואר ביו"ד סי' רפח]? והרי הלכה רווחת שפסול קובה זנב ועיגול נוהג בתפלין כבמזוזה?!

או שמא בארבע שורות בלבד, או בליטת אות אחת שלימה בלבד (ולא יותר) - לא נחשב כעיגול?

מזוזה עם הרבה בעיות

 

כדאי לראות בהגדלה

שמע - הע' תלויה מעל השיטה, ואין זה נכון לפי המסורת שלנו. רבתי פי' שהאות כתובה בשורה אלא שעבה ועולה מעל השורה, אך זו תלויה ראשיה מעל השיטה לגמרי.

אלקינו - נראה מחיקה בין היו"ד ונו"ן, ואני חושש שמא היתה צורת צ' ומחיקתה הויא חק תוכות.

אחד - החי"ת צד ימינה אינה וי"ו או זיי"ן, אלא גולם גמור. ולענ"ד היא פסולה (יש מכשירים בדיעבד).

שורת 'ושננתם' אין רווחים בין המילים המצוינים בחץ. נראה שהמזוזה פסולה משום שאין ריוח בין התיבות (אולי אפשר לסמוך בשעה"ד על סברת הבני יונה דניכרין סופי התיבות ע"י הכ"ף פשוטה).

סופי השורות - בדרך, לטוטפת, בשעריך - יש אומרים שזה פסול משום כקובה וזנב.

שאלות על דין קובה וזנב

סיום השורות של פרשה זו אינן ישרות, אלא בנטייה אלכסונית כלפי חוץ. לפי מה שנהוג היום אין זה נחשב קובה, א. אין בה בליטת שיעור אות אחת גדולה, ב. אין בה בליטה של 3 שורות זה אחר זה בצורה עקבית.

אך ראה מה שכתבתי פורום לנושאי סת"ם: שתי שאלות מעניינות מהפורום באנגלית, פורום לנושאי סת"ם: הגדרת פסול קובה וזנב, פורום לנושאי סת"ם: האם זו קובה?

האם זו נחשבת לפי הרמב"ם "כעיגול"? או שמא אין בה בליטת עיגול כל כך, שתיחשב "כעיגול - ולא כדף"? וגם אפשר שבתפלין של ראש שהן רק ד' שורות יודה הרמב"ם דלית בה [כלל] פסול "כעיגול"?

קובה במגילה

יש כאן יציאה של שתי שורות, לאחר שורה רגילה. בס"ת או במזוזה זה פסול משום קובה. האם יש קובה במגילה?

לכאורה כן, כמו בס"ת, שהרי כל דיני כתיבתה כס"ת. ומ"מ נראה להקל, שעיקר דין קובה הוא דוקא על רוב ועיקר הדף שדומה לקובה או זנב, אבל שלוש שורות לבדן שיוצאות אות אחת או שתים, היא חומרא גדולה שנהגנו. ולכן במגילה נראה להכשיר קובה קטנה כזו.

כמובן עדיף לתקן.

ידידי ר' יוסף משה מציין שבעצם השורה השניה אינה יוצאת מלוא אות גדולה אלא אות קטנה בלבד, וא"כ אינה נחשבת [אף בס"ת] כקובה.

גלמים ועוד שאלות

ראה הגדלה

צדי"ן - הראש ימין עיקרו גולם, נראה לי שפסול ולא מועיל משהו בולט (לנוהגים תיקון בגולם, יש להתיר ע"י תיקון הראש).

גימ"ל - רגל שמאל מודבקת כמעט כולה לימין והיא גולם, והמשהו שיורד אין בו להציל. מ"מ יש לשאול תינוק שלא יקראנו נו"ן, ואם קוראו גימ"ל יש להתיר לתקן צורת ירך שמאל.

תוי"ן - אין רגל שמאל בולט כדין - וגם נראים כחי"ת. א"א להכשירן בלי שאלות תינוק שלא יטעה בהן כחי"ת, ואז ההיתר לתקן רגלם בתפלין ומזוזות תלוי במח' האחרונים בהיתר תיקון קוין פשוטין כגולם.

פ"א - הנקודה אינה ברורה דיה, ויש לתקנה.

למ"ד - קו הצואר אינו בקצה - נראה שבדיעבד כשרה ומצוה לתקנה.

יציאת המ"ם אינו פוסל משום קובה, כי אינו יוצא אות שלימה.

דין קובה במזוזה

אין זה תמונה של מזוזה אמיתית, אלא חתכתי את הפרשה הראשונה והדבקתיה פנימה, כך ששתי פרשות המזוזות זה תחת זה אבל אינן מיושרות בצד שמאל, ושורות פרשת והיה אם שמוע בולטות שמאלה הרבה משורות פרשת שמע.

בקול יעקב (יו"ד סי' רפח) העתיק בשם האמרי שפר שצורה כזה כשר.

ואחר בקשת המחי"ר מכבוד הרב קול יעקב, כי מרוב ענותנותו הוא האמין יותר מדי לבעל האמרי שפר.

נראה לי פשוט שצורה זו פסולה, כי אין זו צורת דף, ומבואר ברמב"ם (הל' מזוזה פ"ה) שטעם פסול קובה זנב ועיגול כי אין צורות הללו צורת דף, והמזוזה צריכה להיות בצורת דף. וממילא פשוט שגם צורה זו אינה צורת דף אחד. ואע"פ שמזוזה שעשאה בשתי דפים [עמודים] כשרה, היינו כשתי עמודים בס"ת זה בצד זה, אבל לא זה מעל לזה, עמוד צר מעל עמוד רחב [או להיפך].

קובה בתפלין

אין כאן פסול קובה. כי ג' שורות התחתונות יוצאות כולן שוות, ואין אחת בולטת יותר מחברתה.

יש להוסיף שאינן בולטות הרבה - אבל אפשר שאם היו בולטות הרבה כגון תיבה שלימה אע"פ שהן היו שוות, אפשר שהיה פסול.

קובה בתפלין

נוהגים לפסול כי כל השורות יוצאות אות גדולה אחת מחברתה.

שאלה על קובה או זנב

סופי השיטין מבולבלות, מכל מקום לא ניתן לפסלה משום "קובה או זנב" כי אין שלוש שורות רצופות שיש בכל אחת אות שלימה גדולה [כגון בי"ת] יוצאת, אחת יותר מחברתה [או נכנסת אחת יותר מחברתה]. 

מזוזה פשוטה כמו קובה

אין למזוזה הזו שום גליון ישר מצד שמאל, זה קובה כפי שהסברתי  פורום לנושאי סת"ם: הגדרת פסול קובה וזנב

שאלות על דלי"ת

פסלנו את הדלי"ת - לא ברור אם היא דלי"ת או זיי"ן (אע"פ שיש מקום להקל ולחשוב שאלת תינוק).

דרך אגב: יש בעיה של קובה בשלוש שורות המצוינות.

הדלי"ת הזו פסולה היא עגולה כרי"ש.

גם כאן אין הזוית ועקב ברורים - אני מיקל על ידי שאלת תינוק ותיקון במקרה זה [האחרון, בגלל בליטת העוקץ שלמעלה].

האם זו קובה?

ביארתי [פורום לנושאי סת"ם: שתי שאלות מעניינות מהפורום באנגלית, פורום לנושאי סת"ם: הגדרת פסול קובה וזנב]  שאם כל סיום השורות אלכסון גם נידון כקובה.  השאלה מה עם הפרשה שלפנינו?

הגדרת פסול קובה וזנב

מצינו ב' שיטות בהגדרת פסול קובה וזנב.

א.  דעת הרמב"ם (הל' מזוזה פ"ה) מותר לעשות את המזוזה ב' וג' עמודים ובלבד שלא יעשנה כקובה זנב או עיגול. פי' שהפסול הוא שאין כאן צורת דף. כי הדף צורתה מרובעת או מלבנית, וזו צורה אחרת, ולא צורת דף.

(ובזה ניחא כוונת הרמב"ם "או עיגול" וכן משמע בב"ח יו"ד סי' רפח דפי' שכל הדף עגול, וביאר מה חידש הרמב"ם בזה, עיי"ש. ועוד ניחא, מה דלא נתבאר שיעור היציאה לפסלה כקובה או זנב. משום דלפי' זה הכוונה על כללות הדף, וכולה או רובה אינה צורת דף. ואין לזה שיעור מסויים של יציאות. ודי למבין).

אמנם בטור [והעתיק לשונו בשו"ע] יו"ד סי' רפח נראה שהוא דין ביישור השורות, שכתב שלא יצאו השיטין ומבאר איזה יציאה כשרה ואיזה פסולה. ומקורו פי' רש"י בגמרא מנחות לא.

(אמנם הטור עצמו מביא את הרמב"ם הנ"ל, ונראה ממה שהב"י לא חשבה למחלוקת, וכן בשו"ע מביא ב' הלשונות הן של הטור והן של הרמב"ם, ש"מ שלא ראה בזה שום מחלוקת. כי אפשר דגם לפי לשון זה בטור ושו"ע פי' הדבר שרוב הדף קובה או זנב. והטעם כנ"ל שהוא שינוי צורת הדף).

ב.  אמנם רבני דורינו [עי' משנת הסופר סימן כז ס"ק טז] נהגו להחמיר בג' שיטין יוצאים זו מזו כשיעור אות אחת, דהוי פסול משום קובה. וכן משמעות הפשוטה ברש"י וטור הנ"ל, דנתן הדוגמא בג' שיטין זו למעלה מזו, כל אחת יוצאת מחברתה.

ג.  עכ"פ נראה בודאי שראוי לחוש לפשט הרמב"ם ושו"ע הנ"ל, דכל שעיקר צורת הדף אינה מרובעת אלא צורה אחרת, כגון קובה או זנב [משולשים, ואפילו משופעים במדה ניכרת שכבר אינם נראים כדף] או עגול, לפסלן, משום שאין זו צורת הדף. ובנטיה זו אין צריך שיעור כמה יוצא, אלא העיקר מה נראה כללות המזוזה לעין, ואם בכללותה אין צדי המזוזה [הגליונות] ישרים, אלא עקומות או נטויות באלכסון הרי זו כקובה ופסולה.
אלא שפסול זה הוא דוקא בכל הדף או רובה. אך אין לפסול משום מיעוט שורות שאינן ישרות, לפי סברא זו [אלא לרק לפי שיטה השניה, ולדעתם רק בשיעור יציאה מסויים - שלפחות אות שלימה].

עיין עוד בספר יריעות שלמה פרק ה סעיף ו, ובמה שכתב בהערה שם בשם שו"ת עולת יצחק (ח"א סי' קלז).

שתי שאלות מעניינות מהפורום באנגלית

נראה שאין זו צורת עיי"ן כלל - ופסול.

האם זו קובה?

נראה לי לפסול משום קובה ואע"פ שאין יציאת השורות כרוחב אות גדולה, מ"מ כל הגליון מוטה באלכסון ואין זו צורת דף.

אי"ה אכתוב מאמר כאן, המבאר שיש שתי גישות בענין פסול כקובה וכזנב.