סגירת בתים לשמה, אם לא אמר בפיו

שאלה:  מה הדין אם סוגר בתים סגר תפילין ורק חשב "לשם קדושת תפילין", אבל לא אמר בפיו כלום במהלך הסגירה. מה דין התפילין?

והאם חייב לפותחם ולסוגרם מחדש ולומר בפה "לשם קדושת תפילין"?

תשובה:  נראה לי שבדיעבד כשר, ואין צריך לפתוח שוב על מנת לסגור לשמה בדיבור.

כי מבואר בשוע"ר סי' לב סעי' לא בנוגע לעיבוד העור דהואיל ויש מכשירים בלא לשמה עכ"פ סמכינן על זה לענין שסגי במחשבה. וא"כ יש לומר כמו כן בהכנסת הפרשיות לבתים - הרי דעת הרמב"ם שגוף עשיית הבית אינו צריך להיות מעובד לשמו כמבואר בשוע"ר סי' לב סעי' נז, וכל שכן הכנסת הפרשיות לבית וסגירת הבית ואפילו תפירתו - אינו צריך לשמה לדעת הרמב"ם, וממילא דסמכינן על שיטתו בדיעבד אם חשב בלבד ולא הוציא בפיו [עיין ביאור הלכה סי' לג סעי' ד ד"ה אפילו, דמשמע שמיקל בדיעבד אפילו לא חשב, אלא הכניסן סתם. פשיטא דיסכים בדיעבד להקל בחשב לשמה].

ראה גם: פורום לנושאי סת"ם: עשיית תפלין ותפירת ס"ת ע"י פסולים

סגירה של בתים, ריבוע התיתורא והתפירה

הסגירה של הבתים אינה הרמטית ואין בזה שום פסול הלכתי. הדבר היחיד שצריך לשים לב ולהקפיד מבחינה הלכתית היא, שהריבוע של התפירה והתיתורא תשמר. הריבוע הוא בשלשה מקומות. א. ריבוע התפירה, גם מלמעלה וגם מלמטה. ב. ריבוע צד העליון של קצה התיתורא. ג. ריבוע צד התחתון של התיתורא.

הריבוע העליון והתחתון של התיתורא אינן חייבות להיות תואמות, אלא כל שהצד [עליון או תחתון] מרובעת לעצמה כשרה. אבל ריבוע התפירה העליון והתחתון לכאורה צ"ל אותו שיעור ריבוע. שיעור החריגה הוא שיעור הנראה לעינים שבטל הריבוע, אבל חריגה קטנה שלא נראית לעינים אינה נחשבת לביטול הריבוע. (אמנם בספר זכרון אליהו עמ' קסד מיקל גם בשוני בין ריבועי התפירה, העליון והתחתון. וכתב כן מסברא דאינן נראות יחד. וצ"ע יותר בדין זה).