היו"ד נפסק מגוף הצד"י [הנו"ן], כנראה ששכח הסופר מלחברה. אי אפשר לתקן דבר זה בתפלין ומזוזה משום כתיבה שלא כסדרן, כי כעת ברור לעין שתמונתה נו"ן ויו"ד ממש (ולא תמונת צד"י), וכאשר מתקנה הרי זה כותב הצד"י מתחילה [שלא כסדרה].
אמנם לפעמים בצד"י של האר"י שנפסקה היו"ד מעט מגופה, ישאר בה תמונה של צד"י, ואזי יהא מותר לתקנה.
למ"ד זו שיש הפסק בגגה - נראה לי שאבדה צורתה ואי אפשר לתקנה [בתפלין ומזוזה שלא כסדרן, שנחשב ככותבה מתחילה].
הפסק דק בירך הו' - אין צורך לכסות החלק התחתון ולשאול תינוק, כי החלק שלמטה מההפסק מצטרף לחלק העליון, ומותר לתקנה (גם בתו"מ שלכס"ד. ולא אמרו הפוסקים שאין החלק שלמטה מהנקב [או הפסק] מצטרף לשיעור האות, ולכן צריך לכסותה [חלק התחתון] מלפני התינוק, אלא כאשר אינו מצטרף כלל עם החלק העליון כגון הפסק נקב, או הפסק גדול וניכר בקלף. אבל הפסק דק ודאי מצטרף לשיעור אות אחת).
נראה לי שלכל הדיעות אי אפשר לתקן פסול זה בתפלין או במזוזה שלא כסדרן. ההפסק כל כך ניכר, עד שנחצה האות לשתי חתיכות (ואין זה כלל בגדר תיקון מועט "וכתיבה מועטת" אלא תיקון עיקר גוף האות).
רגל שמאל של הת' נמחק חיבורה ונפסלה, כי כבר אבדה צורת ת' ונעשית כמין ה"א. ולכן גם אי אפשר לתקנה [בתפלין ומזוזה, משום כתיבה שלא כסדרן].
ראש הו' [בסוף שורה] רוב הראש נפל ממנה הדיו ונפסלה, כי אין לה ראש [מדיו, אלא נשאר רק רושם בלבד]. ואי אפשר לתקן דבר זה בתו"מ שלא כסדרה (כי אין זה תיקון מועט של "כתיבה מועטת", אלא כתיבה של עיקר האות). -- ראה הגדלה.
גם גג הכ"ף פשוטה [מאדך] יש בה הפסק דק, אמנם את זה היה מותר לתקן, כי זה תיקון מועט כנ"ל.
