קריאה בספר פסול, או שנמצא פסול באמצע קריאה - על פי תשובת הצמח צדק

אם נמצא טעות בס"ת באמצע הקריאה, אם הוציאו בטעות ספר פסול, והאם מותר להוציא לכתחילה ספר פסול לקריאה כשאין ס"ת אחר

סיכום הלכות היוצאות מתשובת הצמח צדק [או"ח סי' עו]

א.  אם באמצע הקריאה נמצא טעות גמור, והוא במקום שיכול להפסיק, יפסיק בסוף הפסוק ויברך לאחריו. ויוציא ספר שני, ויעלה אחר ויברך וימשיך בקריאה.

ב.  ואם הוא במקום שאסור להפסיק, ימשיך לקרוא את הטעות בעל פה עד מקום שיכול להפסיק, ויפסיק שם ויברך. ויוציא ספר שני ויעלה אחר ויברך וימשיך בקריאה.

ג.  ואם הוא בעליה השביעית [בשבת, או עליה אחרונה בשני וחמישי או ר"ח] אפילו אחר שקרא כבר ג' פסוקים, לא יפסיק אלא יקרא הטעות בעל פה וישלים עד סיום הפרשה ויברך אחריה. אבל לא יקרא מהספר הפסול למפטיר, אלא השביעי הוא יהא המפטיר [ולא יפסיק ביניהם בקדיש כמבואר בפוסקים, אלא יאמר הקדיש אחר קריאת ההפטרה].

ד.  ואם כבר בירך העולה למפטיר ואחר כך מצא בו טעות יקרא כל המפטיר עם הטעות בעל פה ויברך אחריה.

ה.  כל הנ"ל אמור, כאשר הטעות היא בתיבה אחת, אבל אם הטעות היא בשתי תיבות רצופים או יותר (כגון שחסרות שתי מילים מהספר, או שתי מילים סמוכות המה מוטעות שאז יצטרך לקרוא שתי תיבות בעל פה) והוא במקום הקריאה שקורא בה כעת - מכיון שיש איסור לקרוא "דברים [ל' רבים] שבכתב" בעל פה, אם יכול להפסיק שם, יפסיק [ואפילו בשביעי של שבת] ויברך על מה שכבר קרא, ויחליף לספר אחר ויעלה אחר [עולה שמיני בשבת] וימשיך הקריאה בכשר.

ואם אינו רשאי להפסיק שם, לא יקרא הטעות מתוך חומש [ולא בעל פה] אלא יעמוד העולה בשתיקה, ויחליף לספר כשר, וימשיך לקרוא עולה זה בספר הכשר ויברך אחריה ברכה אחרונה.

ו.  ואם הטעות נמצא בקריאת שתי פסוקים אחרונים של הפרשה שאינו יכול להפסיק שם, יקרא הטעות מתוך חומש [ולא בעל פה] וישלים הקריאה ויברך אחריה. או אפילו באמצע קריאת השלישי בימי שני וחמישי או ברביעי של ראש חודש שאינו רשאי להוסיף על הקרואים, יקרא הטעות מתוך חומש וישלים עולה זה הקריאה ויברך אחריה.

ז.  כל הנ"ל כאשר יש ספר אחר כשר להחליף. אבל כאשר אין ספר אחר כשר, אזי אם היה טעות גמור רק בתיבה אחת, מותר להמשיך לקרוא ולברך לפניה ולאחריה כל שבעת הקרואים [אבל לא קריאת העולה למפטיר, אלא השביעי יהא המפטיר (כנ"ל אות ג)].

אבל אם היה הטעות שתי תיבות סמוכות רצופים שאסור לקראן בעל פה, יפסיק היכן שיוכל כנ"ל, ויברך לאחריה (על מה שכבר קרא). ואת שאר הקריאה יקרא, אבל לא יברכו העולים לא לפניה ולא אחריה.

ח.  אם הוציאו בטעות ס"ת פסול, אם הפסול הוא באותו חומש יש לעצור היכן שאפשר להפסיק ויברך לאחריה על מה שכבר קרא, ויחליפנו בספר כשר [וכנ"ל אותיות א-ו]. (ואם הפסול הוא בחומש אחר, משמע בתשובת הצ"צ שרשאי להמשיך כל ז' קרואים [וגם עלית המפטיר] מספר זה).

ט.  אין להוציא לכתחילה ספר פסול לקרוא בו, אפילו בשעת הדחק ואין ספר אחר לקרוא ממנו, לא יקראו בתורה. אבל אם הפסול הוא בחומש אחר ואין ספר אחר כשר גמור, רשאי להוציאו לכתחילה ולקרוא בו עם ברכות, כל קריאה שצריך מחומש הכשר.

תשובת צמח צדק - קצת עור דוכסוסטוס שנשאר דבוק על הקלף

תשובת צמח צדק [אורח חיים סימן יד]

תשובה זו דנה בדין מקצת מפרשת תפלין הכתובה על 'דוכסוסטוס'. פירוש שעל הקלף נשאר דבוק קצת מהעור הנקרא 'דוכסוסטוס' שאפשר לקלפו מן הקלף. ערכתי רק את עיקר התשובה, והוספתי כמה הערות.

***

א.  (אותיות א-ד) הוכחה מלשון הרבה ראשונים דכל שנגרר העור השלם מצד השיער וגם מצד הבשר, אזלינן בתר רובו, ואם רובו מחלק העליון הנקרא קלף, אף מה שדבוק בו למטה שם קלף עליו, וכשר לתפלין.

והטעם, כי בדוכסוסטוס אין נאה לכתוב עליו מצד בשר ממש, אבל כל שנגרר ונתקן לצד הבשר והוא עור אחד עם הקלף, דין קלף עליו, כי ראוי ויפה לכתוב עליו לצד הבשר.

ומלשון הרא"ש משמע דאפילו נשאר כך כך בעובי שמצד הבשר הראוי ליקרא 'דוכסוסטוס', כמו שנשאר מהחלק הראוי ליקרא 'קלף' [וליכא רוב בעור שמצד הקלף] אעפ"כ כשר כקלף. והטעם כנ"ל דנתקן וראוי לכתוב עליו מצד בשר שבו (אחר התיקון).

הערה א.  ע"ד סברה הכללית הנ"ל של הצ"צ, כותב החתם סופר (אורח חיים סי' ג). והוא מיקל טפי וסובר דכל שנתקן מצד הבשר, נקרא קלף [ולא הלך אחר הרוב כמו שכ' הצ"צ]. וכל עיקר פסול דוכסוסטוס הוא מצד העור שבפני הצד הדבוק בבשר, היינו כאשר כותבים על צד הבשר ממש שלא תוקן כלל, אך אם העור [שלם] תוקן כלפי הבשר, כבר אינו דוכסוסטוס, אלא קלף.

ב.  (אות ה) על פי ביאור הנ"ל, שעור שלא נחלק אלא תוקן מהצד שכלפי הבשר, שם קלף עליו. הרווחנו, לצאת ידי כל הדעות שתפלין שלנו נכתבות על הקלף.

דנחלקו הראשונים איזה הוא קלף, לדידן [חכמי אשכנז, וכ"פ בשו"ע] כל שכלפי השיער הוא קלף וכותבין עליו לצד הפנימי שלו [שכלפי הבשר]. אבל לרמב"ם ועוד ראשונים [חכמי ספרד], חלק זה נקרא דוכסוסטוס שפסול לתפלין, והקלף הוא החלק הפנימי שכלפי בשר דוקא. וא"כ תפלין לפני מנהג אשכנז פסולות לרמב"ם כי אינן כתובות על הקלף, אלא על דוכסוסטוס.

אמנם כל זה בעור שנחלק לשתים, איזה חלק מהם הוא קלף ואיזה דוכסוסטוס. אך עור שלם שלא נחלק ונגרר ותוקן מצד פנים, אפילו יהא רוב עביו החלק החיצון הנקרא [קלף לאשכנזים ו]דוכסוסטוס לרמב"ם וסייעתו, מ"מ התחתית שבו הוא מהחלק הראוי ליכתב עליו כדין קלף, ולא מזיק מה שרוב עביו הוא מחלק האחר, דהעיקר הוא פני הקלף שעליו הכתב.

הערה ב.  אמנם יש מחמירים לפסול, כל שנשאר קליפה על הקלף, כי הוא דוכסוסטוס שהרי לא נתקלף ממנו, ופסול לכתיבה עליו. וכן דעת מחצית השקל, וקסת הסופר [סי' ב סעיף ט].

והמקדש מעט (רע"א ס"ק כה, וגדולי הקדש שם יא) חולק על החתם סופר, וסובר שצריך דוקא לגרר כל העובי שמצד הבשר שלא ישאר דוכסוסטוס, ובלאו הכי פסול. ולהלכה למעשה החמיר המקדש מעט בתפלין לפסול אם נשאר קליפה דקה משהו שהאות כתוב עליו, אבל במזוזה מכשיר, עיי"ש בגד"ה טעמו שמיקל במזוזה.

הערה ג.  כתב במשנת הסופר (סי' ב ס"ק לט) דעד כאן לא נחלקו אלא בקליפת עור דקה שנשארה דבוקה על הקלף, אך גידין דקין ההולכים בתוך עור הקלף [אשר מטבע הבריאה נמצאים שם], בזה ליכא שום חשש דוכסוסטוס כלל, ואין חובה מהדין להוציאם לפני הכתיבה.

אמנם עצה טובה להוציאם לפני הכתיבה, דאם יצאו אחר הכתיבה עלולים לפסול האות, שיהא נחלק לשתים ובטל צורתו.
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: גיד בקלף – חשש דוכסוסטוס

מחלוקת החתם סופר והצמח צדק – פרטי צורת האות האם הן הלכה למשה מסיני

א)  בשו"ע אדמו"ר [סימן לו] מבאר צורת האות למ"ד [ע"פ הב"י], ולבסוף מסיים "וכל זה לכתחילה". ועל דרך זה כתב באות תי"ו "וכל זה לכתחילה". ונראה פירוש דבריו דצורת האותיות למ"ד ותי"ו, מכיון שלא נתבארו כלל בש"ס, ממילא אין שום פרט בהם שמעכב בדיעבד [כל זמן שכללות צורתן ניכרת].

סברא זו מבוארת בדברי רבינו [סי' לב סעיף לז] לענין האות ה"א שרגל שמאל אינה עומדת בשמאל שלה, אלא עומדת כנגד אמצע גגה, שבדיעבד אין לפסול משום שפסול זה אינו מפורש בתלמוד. וכ"כ בשו"ת נודע ביהודה יו"ד סי' פ, ושו"ת צמח צדק יו"ד סי' רה.

ב)  ויש לשאול מדברי החתם סופר (יו"ד סו"ס רסז) המבאר דין נגע יו"ד האל"ף לגג יותר מדי דמבואר בשו"ע שפסול, "אע"פ שלא נזכרה צורת האל"ף בש"ס, מ"מ כך קבלנוה ממשה מסיני, וכך הוזכרה צורתה בספרי הגאונים שמפיהם אנו חיים". ואמנם אין כוונת החת"ס שהפסול נגעה יו"ד האל"ף לגגה הוא עצמו מהלכה למשה מסיני, אלא, דצורת האל"ף ופרטיה כגון צורות היודי"ן שבה הן הלכה למשה מסיני, ועל כן שינוי גמור מציור זה ופרטיה כגון נגע יו"ד האל"ף לגג, פסול (מן התורה).

נשמע מדבריו דיש הלכה למשה מסיני בצורת האותיות, וא"כ לכאורה הוא הדין באותיות למ"ד ותי"ו, אע"פ שלא נתבאר בש"ס צורתן, מ"מ יש בהם הלכה למ"ס כמו שאר כל האותיות.

ומקורו של החת"ס מהגמ' בשבת (דף קג-ד) מנצפ"ך צופים אמרום כו' שכחום וחזרו ויסדום כו'. דמוכח מכל הסוגיא שצורות האותיות מסיני. [ואין הדעת סובלת לומר דקצת האותיות צורתן מסיני וקצתן אינו מסיני, וד"ל].

ג)  ואמנם נוכל לומר דאין מחלוקת, ונמציא איזה יישוב להפריד בין שתי הענינים. מ"מ אליבא דאמת, נראה לי שיש כאן מחלוקת בגדר צורות האותיות מהלכה למשה מסיני, כלומר צורת האות מדין תורה.

וסברת המחלוקת היא, האם רק כללות צורות האותיות נאמרו למשה מסיני, כלומר הן דין תורה. דזה על כרחך בכלל כתיבה תמה, שאמרו (שבת קג) שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן, וביאר הרמב"ם (הל' תפלין פ"א הלכה כ) וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה, פסולה. לפיכך צריך להיזהר בצורת האותיות, שלא תדמה היו"ד לוא"ו .. וכן כל כיוצא בהן, עד שירוץ הקורא בהן.

דעת הרמב"ם דמדין כתב תם צ"ל כל אות ואות ניכרת לעצמה בצורה מיוחדת לה, וכל שאבדה צורתה לאדם בינוני [או תינוק דל"ח ול"ט] שאינו יכול לקרותה, פסול מן התורה. וכן פשוט בדבריו בהל' ס"ת [פרק י, בעשרים פסולים שפוסלים ס"ת] - טו) שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תיקרא כל עיקר, או תדמה לאות אחרת כו'.

הרמב"ם משוה אבדה צורתה או שנתחלפה צורתה בצורת אות אחרת, שניהם אינה כתיבה תמה. ופשטות ברייתא [שבת הנ"ל] פסול תורה אמרה.

וזה דעת רבינו, דרק כללות צורת האות מן התורה, אך פרטיה אינם דין תורה, אלא מדרבנן. ויש מהאותיות שלא פירשו כלל בפרטיה כלום, ולכן כתב "וכל זה לכתחילה". ודו"ק.

אמנם סברת החת"ס דלא רק כללות הצורה נאמרה מסיני אלא גם עיקרי פרטיה. לדוגמא, באל"ף שצורת הנקודה העליונה והתחתונה כעין יו"ד. ומכאן למד שאם נגעה היו"ד לגג הא' יותר מדי הרי נשתנה צורתה מפרט הנאמר בה מהלכה למשה מסיני, ולכן היא פסולה.

ד)  ונראה שזה גם דעת קסת הסופר, שדן [פרק ט סע' ד, ובלשכה שם אות י] בפסול מ"ם וסמ"ך שנסדקו ואינן מחוברות לגמרי מכל צידיהן, דחמיר פיסול זה משאר נפסקין שמותר לתקנן שלא כסדרן, אבל נסדק גוף המ"ם וסמ"ך לא מהני תיקון בתו"מ שלא כסדרן, דזה פסול מהלוחות (כדמוכח בשבת קד). כלומר אם אינן גוף אחד מחוברות מכל צידיהן הרי זה שינוי מהלוחות, ועל כן חשיב פיסול של תורה, ולא מהני תיקון שלא כסדרן, משא"כ שאר נפסקין שיש לומר דאינן פסול תורה (עיי"ש בלשכה).

ונראה דזה גם טעם קסת הסופר [סימן ה] שדן להחמיר בפשטא כרעיה דדלי"ת כלפי הגימ"ל, וכן מושב השי"ן שיהא אחד כרעא, לומר שפרטים הללו מעכבים, משום דנזכרו שתי פרטים הללו בש"ס. כלומר, דיש לומר מדהזכירו חז"ל פרטים הללו בש"ס, הן מעיקר פרטי האות, ופרטיהם מסיני כאמור, על כן מעכבים.

ה)  וקרוב אצלי דכן הוא סברת הברוך שאמר, שפוסל כ"ף פשוטה מרובעת בזוית, ואע"פ שאינה מתחלפת בשום אות אחר, ואין אחד שיטעה בקריאתה. דמ"מ הרי זה שינוי גמור מצורתה שנאמרה מסיני, דשתי הכפי"ן מסיני ניתנו ועל כן דומין לגמרי, ובשתיהן מעכב בהן שיהיו עגולות דוקא ולא מרובעות.

וכן נראה פשט דברי הרמב"ן בחידושי שבת שם, שאם שינה מכל צורות האותיות הנזכרות שנלמדו מהברייתא פסול. כלומר לא רק המפורשים שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן, אלא גם כל שלמדנו מדברי הברייתא בפרטי האותיות הם לעיכוב. לדוגמא הרמב"ן ורוב הראשונים לומדים מדברי הברייתא שלא יעשה זייני"ן נוני"ן, שמע מינה שראש הנו"ן פשוטה כראש זיי"ן ולא כראש וא"ו. ס"ל לרמב"ן דזה מעכב, ואם עשאה כראש וי"ו היא פסולה, בדיוק כזיי"ן שעשאה כראש וא"ו.

ו)  אמנם דעת הצמח צדק חולקת על סברת החת"ס הנ"ל כנתבאר פורום לנושאי סת"ם: תשובת חתם סופר סימן רסט ומפורש בדבריו [יו"ד סי' רה] דאין פרטי צורות האות מסיני, אלא חכמים תיקנום. ולכן [עיקר סברתו] בכ"ף פשוטה דפרט זה של זוית או עיגול אינו מעכב כלל, וכן לענין נדבקו יו"ד האל"ף לגג מתיר לתקנה שלא כסדרן, דבודאי אין אלו פסולין של תורה.

וכבר ביארתי עיקר מחלוקת זה במאמר פורום לנושאי סת"ם: 'כתיבה תמה' בפרטי צורת האות.

ז)  והנה פרטי הנפקא מינה ממחלוקת זו רבו מלספור. ואזכיר רק שתים מהן.

א. דעת המשנת סופרים בביאור הלכה דאות למ"ד שאין בה מושב כלל היא פסולה דחסר מצורתה (וכ"כ במקדש מעט אות ל'), אבל דעת שו"ע רבינו והצ"צ נראה דכשרה, ועכ"פ פשוט שמותר לתקנה שלא כסדרה.

ב. דעת החת"ס (יו"ד רסט) דנו"ן פשוטה שאין ראשה זיי"ן, אלא כוי"ו פסולה [כן פשוט בשיטתו, דכל שינוי מצורת ראש זיי"ן הוא שינוי עיקרי מצורת הנו"ן, ולאו דוקא הציור המסויים שנשאל שם. ואכמ"ל], וכן דעת קסת הסופר. ובפשטות מתאים זה לפי שיטתם הנ"ל, דזה פרט הנזכר בתלמוד ועל כן בודאי מעכב, כי הוא פרט מהלל"מ בצורות האותיות. ולכן מסתבר שלדעתם לא מהני תיקון שלא כסדרן [ע"פ המבואר בדברי הקסת לעיל, וכן אוסרים תיקון נגעו יוד"י האל"ף לגגן שלא כסדרן כסברת הפמ"ג].

אמנם נראה שלפי סברת הצ"צ, אע"פ שתואר צורתה של הנו"ן פשוטה ראשה כזיי"ן, כי כן מבואר על פי התלמוד. אמנם אין זה מהלל"מ, והיות שלא נזכר בפירוש שהוא מעכב לפסול, יש לומר בדיעבד שכשר גם כראש וי"ו. ועכ"פ פשוט שמותר לתקנו שלכ"ס (כפסק המקדש מעט באות ן').

תשובת צמח צדק - תיקון יו"ד שחסרה רגל ימין, ואל"ף שנדבקה היו"ד לגגה

תשובת צמח צדק [אורח חיים סימן יז]

תשובה זו דנה בתיקון אותיות שיש בהן פסול משום שאינן כתיבה תמה [יו"ד שחסר לה רגל ימין, נדבקה יו"ד האל"ף כולה לגגה], האם יש בתיקונן פסול שלא כסדרן.

העתקתי עיקר לשון התשובה, וקיצרתי ממנה קצת. והוספתי ביאור בסוגרים בצהוב.

***

א.  בש"ע א"ח סי' ל"ב סעיף כה כל אות שהיא כתובה שלא כתקנה ואין צורתה עליה (ועל כן פסולה) כגון נגע [רגל] האל"ף בגג האל"ף או פני (יו"ד העליונה של) האל"ף בפנים בגג שתחתיה (ונעשה כעין קו משוך בשוה) כו' ואחר שכתב לפניו (כלומר המשיך וכתב אותיות שלאחר האות הפסולה) חזר ותקנה הוי (האותיות שלאחר התיקון) שלא כסדרן ופסולין ..
והגר"א [ביאור הגר"א שם] כתב (על לשון הש"ע הנ"ל) או היתה אות [אחת חלוקה (ונראית כשתי אותיות אחרות)] כו' זהו מן הפסולין דברייתא (שבת קג) שנדמה לאותיות אחרות, וכן ברישא [בשו"ע] נגע רגל [האל"ף] כו' שנשתנה צורת האות (כלומר שיש פיסול נשתנה צורת האות אע"פ שלא נדמית לאחרת, וזהו טעם הפסול של נגע רגל האל"ף בגגה, אע"פ שאינה דומה לאחרת) וכמו שכתב לקמן בש"ע סי' לו ס"א שלא תשתנה [צורת שום אחת מהן] ולא תדמה לאחרת (שתדמה לאות אחרת זה פסול המבואר בברייתא שבת קג שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן כו', והפסול הראשון "לא תשתנה צורת שום אחת מהן" פירושו אע"פ שלא תדמה כלל לאחרת, ופסול זה נלמד ממנחות כט קוצו של יו"ד מעכב, אע"פ שבחסרון הקוץ אין היו"ד דומה לאות אחרת – ביאור הגר"א סימן לו) משא"כ בסיפא (של הש"ע סי' לב סעי' כה: אם לא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן כו' ותינוק מכירם שאע"פ שכתב לפניהם יכול לחזור ולתקנם, וליכא פסול שלא כסדרן. והטעם מבואר בש"ע משום דצורתן עליהן שהרי תינוק מכירם) עכ"ל. וכ' עוד הגר"א שהוא הדין דמנחות (כח,א) במשנה ואפילו כתב אחד מעכבן ואמרו בגמרא שם לא נצרכה אלא לקוצו של אות. ופרש"י רגל ימינו של יו"ד. (הרי סברת הגר"א דנגע רגל האל"ף לגגה וכו' כל אלו [קוין משוכין בשוה] פסוליהן משום שנשתנו צורתן לגמרי, ולא מהני בהו תיקון שלא כסדרן, ואע"פ שלא נשתנו לצורת אות אחרת).

וקשה (על סברת הגר"א) דהא בב"י כתב בשם הגהות מיימוניות והנה הר"ם פסל לי תפלין בשביל שלא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן כו' נוגעים לגוף האות ואמר דלא גרע מקוצו של יו"ד דמעכב ובעינן כתיבה תמה ושלמה ולא שבורה. אכן שוב אמר [הר"ם] שיכול לתקנם רק כשנעשו תחלה דתינוק דלא חכים כו' יכול לקרות אותם, אז יכול לתקן תיקונים אלו וכהאי גוונא (כלומר פסולים קטנים אחרים הדומים לאלו, שפסולם רק משום חסרון כתיבה תמה, אבל תינוק מכירם היטב) אפילו אחר שנכתבו כל הפרשיות ולא הוי שלא כסדרן עכ"ל. וכתב הב"י שכן כתבו מהרי"ק ותה"ד.
ואפשר לומר (הוכחה שתיקוני כתיבה תמה מותרים שלא כסדרן) מדאמר המשנה והגמרא (מנחות הנ"ל) ואפילו כתב אחד מעכבן (ופירשו בגמרא חידוש המשנה "כתב אחד מעכבן" לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד דמעכב), משמע ד(רק חסר הכתב עצמו – כלומר קוצו של יו"ד – מעכב) אבל סדר כתב אחד (הזה – קוצו של יו"ד) אינו מעכב, והיינו אם כתב היו"ד בלא רגל הימני של יו"ד וכתב אותיות אח"כ וחזר ותיקן רגל הימני של היו"ד אינו פוסל משום שלא כסדרן, והיינו אם תינוק יכול לקרות אותו (היו"ד ללא רגל ימין). והיינו דדוקא הקוצו של יו"ד עצמו (אם חסר) מעכב ולא סדר כתיבתו (דאע"פ שנכתב הקוצו של יו"ד לאחר שכתב הלאה, אינו מעכב סדר הכתיבה בכעין חסרון זה), דאם לא כן הוה ליה למימר (היה לו לומר) במשנה ובגמרא רבותא (חידוש) יותר דאפילו סדר כתב קוצו של יו"ד מעכב. והיינו (והטעם) כיון שעיקר האות רובו ככולו נכתב כסדרן וגם תינוק היה יכול לקרותו גם קודם התיקון, לכן נהי דבעי תיקון מ"מ לא חשיב (כתב) שלא כסדרן:

קיצור.  (אם חסר אפילו רגל ימני של יו"ד ותינוק דלא חכם ולא טפש קורא יו"ד וכתב אח"כ אותיות הרבה נהי דצריך תיקון לתקן הרגל הימני של יו"ד, מ"מ לא מיפסלי האותיות משום שלא כסדרן):

ב.  וא"כ קשה דיהיה כמו"כ הדין בנגע רגל האל"ף בגג האל"ף כו' דהענין שנשתנה צורת האות (מצורתו הנכונה, אך לא נדמית לאות אחרת כלל, כפי שביאר הגר"א) דהוה ליה כמו יו"ד שחסרה קוצו של יו"ד יהיה מהני תיקון (להוסיף דיו לעשות ליו"ד האל"ף ראש ניכר, גם אחר שכתב הלאה).

וראיה מתשובות מהרי"ל [לענין דיו שדהה ועיקר רישומו ניכר, וחי"ת שנפרדה מעט החטוטרת, דבשתי התשובות מתיר לתקנם בתפלין ומזוזה ואינו חושש לכתב שלא כסדרן] כמו שכתב מהר"ם (הנ"ל) והתיר לתקן כשלא היו האותיות גופן אחד אלא פרודות, דחשיב (התיקון) כתב כסדרן כיון דתינוק .. קרי ליה, וראייתו מדקאמר אין תולין (אותיות שחסרו) פי' (לתלותן) בין השורות בתפלין ומזוזות (משום שהתליה היא שלא כסדרן), תולין הוא דלא (רק חיסור כל האות והשלמתה נפסלת משום שלא כסדרן) הא כהאי גוונא (שעיקר האות הנקראת לתינוק קיימת, אלא שיש בה פירוד ופסולה משום שאינה כתיבה תמה ושלימה אלא פרודה) שרי (לתקנה אח"כ) וכו' עכ"ל. וא"כ (כמו שהוכיח מהרי"ל לענינים שונים ממהר"ם הנ"ל, דכל שעיקר הכתב קיים והחסרון הוא בתמות ושלימות הכתב בלבד, מותר לתקנם ואין בה פסול שלא כסדרן כי האות היתה נקראת היטיב לתינוק) גם בנגע רגל האל"ף בגג האל"ף כו' שייך לומר כן אע"ג דפסול לגמרי (משום שאין האות כתיבה תמה) מ"מ כי מתקן ליה לא חשיב שלא כסדרן כיון דתינוק קרי ליה:

ג.  ובש"ע אאזמו"ר [אבי אדוני זקני מורי ורבי] הגאון נ"ע [נשמתו עדן] סי' ל"ב סוף סעי' ל' אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה (אחר שכתב הלאה משום שיהא הכתב שלא כסדרן) כו' וכ' [נראה ט"ס וצ"ל: וק' [וקשה] דהא מהר"ם מדמה יודי"ן שעל האלפי"ן שלא נגעו לחסר רגל ימנית של יו"ד כו' (א"כ דינן שוה גם להתיר תיקונם שלא כסדרן). ובתשובה אחת הארכתי בענין (תוקף הפסול של) שלא כסדרן, ומתוך מה שכתבתי שם (שבצירוף דעות מקילים, יש להקל בתיקון שלא כסדרן, גם כאן) נראה להקל בהדין שחקרתי לעיל סעיף ב' ושהביא [נראה ט"ס וצ"ל: ושהבאתי] עליו ראיות מתשובות מהרי"ל:

***

חידוש וביאור:

א)  ביאור דעת הגר"א. הגאון סובר שיש שתי פסולים שוים, א) נשתנה האות לצורת אות אחרת, ב) נשתנה צורתו אע"פ שאינה דומה לאות אחרת, וכגון חסר קוצו של יו"ד. בשתיהם חומר הפסול שוה ואסור לתקנם שלא כסדרן. ולא התיר [מהר"ם ו]השו"ע סעיף כה לתקן אחר כן, אלא בפירוד [יודי"ן שעל האל"ף מהגוף] בלבד, שהיתה צורת האות ניכרת. אבל נגע יו"ד האל"ף לגג, נחשב אין צורתן ניכרת ואסור לתקנה שלא כסדרן.

ועיין ביאור הגר"א בסימן לו (ד"ה לכך) דנראה מלשונו שם דאף נפסקים פסולות וא"א לתקנם שלא כסדרן [וא"כ יסתור לדבריו הנ"ל בסי' לב סע' כ"ה]. ואפשר לחלק דסובר כפרי מגדים, דרק בפירוד דק שאינו ניכר להדיא התיר בשו"ע [בסי' לב] לתקנם, אך כל שהפירוד ניכר להדיא אע"פ שגם ניכרת היטיב איזו אות היא, מ"מ חשיב פסול ברור ואבדה צורתה, וא"א לתקנה שלא כסדרן.

ב)  וכ' עוד הגר"א שהוא הדין דמנחות (כח,א) במשנה ואפילו כתב אחד מעכבן ואמרו בגמרא שם לא נצרכה אלא לקוצו של אות. ופרש"י רגל ימינו של יו"ד.

צ"ע מה שציין הצמח צדק כאן, לאיזה מקום בביאור הגר"א כיון. ולכאורה כוונתו למה שכתב הגר"א בסי' לב סעיף יח לבאר מקור וטעם הפסול של נגע רגל האל"ף לגג. ושם כתב הגר"א אם נגע [רגל האל"ף כו'] אע"ג דאין נדמה משום זה לאות אחרת יש לומר דהוי שינוי בצורתה וכמש"ל סי' ל"ו ס"א וכמו קוצו של יו"ד לפי' תוס' כט א ד"ה קוצו.

הרי שבשתי המקומות מבאר הגר"א דדין נגע רגל האל"ף כו' הוא דין של שינוי בצורת האות דמעכב, ומקורו מנחות כט קוצו של יו"ד דמעכב.

אך הצ"צ לא העתיק לשון הגר"א, אלא ביארו בלבד. ועוד הוסיף דפירש"י רגל ימין. והרי אדרבה הגר"א כתב לפי' התוס' שפירשו כר"ת דהוא עוקצו של שמאל?

ואפשר דהצ"צ לא נחית לדקדוק הוכחתו של הגר"א ממנחות כט האם הוא על פי פירש"י או פיר"ת, דבכל מקרה מוכח סברת הגר"א דנגע רגל האל"ף וחסר רגל ימין של היו"ד פסולים שוים שאסור לתקנם שלא כסדרן. ומה שמשמע דעתו דאפילו פסול עוקצו של שמאל [פיר"ת] מעכב שלא כסדרן, הניח רבינו, דלא רצה לדון בזה כאן. ודוחק גדול, ואפשר שחסר כאן קצת מלשון תשובת הצ"צ.

ומשמע מהגר"א [הנ"ל בסעיף יח] דגם תיקון קוצו של יו"ד לר"ת שלא כסדרה פסול, שהרי ממנה הוכיח פסול נגע רגל האל"ף, ובסעיף כה מבאר דפסול לתקנה שלא כסדרה. ומשמעות זה, דלא כהסכמת האחרונים [מג"א וט"ז] להתיר לתקנה שלא כסדרה [וכן כנגד משמעות תשובת מהר"ם הנ"ל]. וצ"ע דעת הגאון בזה.

(ואפשר שרבינו הצ"צ סבר דיש טעות הדפוס בביאור הגר"א הנ"ל, וצריך להיות "וכמו קוצו של יו"ד עי' תוס' כט א ד"ה קוצו". ופירושו עיין בתוספות דמה שפירש"י חסר רגל ימין הוא פשיטא דאין כאן צורת אות, ומזה הוכיח הגר"א דודאי הוי פיסול פשוט ולא מהני תיקונו. ובהג"ה זו בלשון ביאור הגר"א, נרויח שלא יחלוק הגאון על כל האחרונים המתירים תיקון עוקץ שמאל שלא כסדרן).

זה ביאור פשטות לשון ביאור הגר"א [בלא לדחוק בכוונתו פירושים אחרים, שאינם משתמעים מלשונו].

ג)  וקשה דהא בב"י כתב בשם הגהות מיימוניות והנה הר"ם פסל לי תפלין כו' ואמר דלא גרע מקוצו של יו"ד דמעכב ובעינן כתיבה תמה ושלמה ולא שבורה. אכן שוב אמר [הר"ם] שיכול לתקנם רק כשנעשו תחלה דתינוק כו' יכול לקרות אותם, אז יכול לתקן תיקונים אלו וכהאי גוונא .. ולא הוי שלא כסדרן עכ"ל.

הצ"צ מדקדק בסברת מהר"ם דכל פסולי כתיבה תמה מותרים לתקנם שלא כסדרן, מאחר שהיו ניכרים היטב לתינוק. כלומר, יש לחלק בין שתי הפסולים שביאר הגר"א, פסול נשתנה צורת האות לאחרת [או אבדה צורת אות לגמרי שלא תיקרא כל עיקר] בזה לא מהני תיקון משום שלא היתה כתב כלל ואחר שנתיקנה הרי הכתב שלכס"ד. אך פסול השני [נגע רגל האל"ף בגג] קל מזה, ופסולו רק משום שאינה כתיבה תמה ושלימה, כגון נפסקו יוד"י האלפי"ן וכן חסר קוצו של יו"ד שממנה הוכיח מהר"ם פסול נפסקים, מותר לתקנם כי אין הכתב שלא כסדרן, רק התמות אינו כסדר.

ואפשר שמדקדק הצ"צ לשון מהר"ם וכהאי גוונא, לומר דלאו דוקא אלו [נפסקים] אלא כל כיוצא באלו. וכן מוכיח ממהרי"ל שמביא באות ב. שמע מינה שכל שהאות היתה ברורה לפנינו ויש פסול הלכתי בלבד [הנקרא "כתיבה תמה"] מותר לתקנם.

ד)  והיינו אם כתב היו"ד בלא רגל הימני של יו"ד וכתב אותיות אח"כ וחזר ותיקן רגל הימני של היו"ד אינו פוסל משום שלא כסדרן.

הצ"צ סובר שתיקון רגל ימין של היו"ד מותרת שלא כסדרה. וזה מוכח מדברי מהר"ם הנ"ל, שהתיר תיקון נפסקים שפיסולן לא גרע מקוצו של יו"ד, כלומר לפירוש רש"י חסר רגל שלה, ואעפ"כ מותר לתקנם אח"כ כפי שמבאר. וא"כ הוא הדין דרגל ימין של יו"ד מותר לתקנה מאותו טעם.

דאם היה סובר מהר"ם דרק [פי' ר"ת] עוקצה השמאלית בלבד מותר לתקנה, ולא את רגלה הימני. א"כ היאך הוכיח ממנה [מפי' ר"ת] להתיר לתקנם, אדרבה יוכיח מפי' רש"י חסר רגל הימני דאסור לתקנם. אלא על כרחך, דדברי מהר"ם להוכיח מהגמרא קוצו ש"י, היא, בין לפירש"י או לפיר"ת, דלפי כל הפירושים הפסול הוא חידוש משום שאינה תמה, אבל מותרים בתיקון אחר כן, כיון שתינוק היה מכיר היו"ד לפני כן.

ה)  הצ"צ סובר דפסול נגע רגל האל"ף כולה לגג (וכל הקוין המשוכין בשוה) שהזכיר ב"י ושו"ע, אינם חמורים יותר מחסר קוצו ש"י [רגל ימני לרש"י] שהתיר מהר"ם לתקנם. דפסולים הללו לא אבדה צורת האות הניכרת לתינוק, ולכן פיסולם רק משום שאינן כתיבה תמה ושלימה. וכן מבואר עוד בצ"צ יורה דעה סימן רה.

ולפי זה ביאור לשון השו"ע "חזר ותקנה הוי שלא כסדרן" לגבי פסול נגע רגל האל"ף ושאר קוין משוכין בשוה אינו שתקנה בהוספת דיו, דזה מותר לפי הצ"צ. אלא לצ"צ מיירי דוקא אם תיקנה בגרירת היו"ד וחזר וכתבו מחדש, דהוי אל"ף חדשה והכתב שלאחריה היא שלא בסדרן. [אבל לפי ביאור הגר"א פי' השו"ע הוא, שבכל ענין שתיקן פסול זה אף בכתיבה והוספת דיו, כבר הוי שלא כסדרן].

ו)  ובש"ע אאזמו"ר הגאון נ"ע סי' ל"ב ססעי' ל' אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה כו'. בשו"ע רבינו מעתיק פסק המגן אברהם (שהעתיק ממהר"י אסכנדרי בב"י סי' לו) דחסר רגל ימין א"א לתקנה. וכתב על זה הצ"צ, דנראה שזה כנגד סברת מהר"ם כנת"ל.

ז)  ובתשובה אחת הארכתי בענין שלא כסדרן ומתוך מה שכתבתי שם נראה להקל בהדין שחקרתי לעיל סעיף ב' ..

נראה כוונת הצ"צ לתשובתו [או"ח סימן טו, אותיות ה-ז] שם מבאר סברת מהר"ם להתיר תיקון נפסקים שלא כסדרן, כי דין שלכס"ד אינו ברור בש"ס וירושלמי, ולכן כאשר יש לצרף סברא חזקה להכשיר איזה מקרה, אע"פ שיש סברא כנגדה להחמיר ולפסול, יש להקל עכ"פ לענין תיקון שלא כסדרן.

ח)  ולכן מסקנת הצ"צ להקל כנגד פסק המגן אברהם [ושוע"ר] הנ"ל (לתקן רגל ימין של יו"ד, וכל שכן תיקון נגע רגל האל"ף לגג בהוספת דיו), ונימוקיו שלשה:

א.  דעת מהר"י אסכנדרי לאסור תיקון רגל ימין של יו"ד, יחידאה הוא כנגד משמעות מהר"ם מהרי"ל מהרי"ק ותרומת הדשן שהתירו תיקון נפסקים, כלומר התירו תיקני תמה שלא כסדרן.

ב.  ראיית מהר"ם מאין תולין אבל תיקון לבד מותר, וראיית הצ"צ עצמו מלשון המשנה וגמרא דרק הכתב עצמו מעכב אך לא סדרן מעכב.

ג.  פסול שלא כסדרן מקורו מהתלמוד רופף, ולכן כל שיש סברא חזקה להקל – כסברת מהר"ם לחלק בין פסול שאינו נקרא "כתב", לפסול [שנקרא "כתב" אלא] שאינו "תמה ושלימה" – שומעים למקיל.

ט)  מדברי הצ"צ למדנו גם חידוש לחומרא. שיו"ד ללא רגל ימין נקרא יו"ד, ולכן כאשר צריך לבטל צורת האות לא מהני למחוק רק רגל ימין [דלא כמשנת סופרים באות יו"ד, דחשיב מחיקת רגל ימין ביטול צורת היו"ד], שהרי אם מועיל לתקן יו"ד ללא רגל שלא כסדרן בגלל שנקרא אות, ק"ו לחומרא לענין חק תוכות שעדיין נקרא אות שלא נתבטלה צורתה [וכפי שביארו הפרי מגדים ומשנת סופרים בדין ח"ת, דכל שנקרא אות לענין כסדרן כל שכן שנקרא אות לחומרא לענין חק תוכות שצריך לבטלו], אלא צריך דוקא למחוק גוף היו"ד.

תשובת צמח צדק בדין כ"ף פשוטה מרובעת

תשובת צמח צדק [אורח חיים סימן יח]

תשובה זו דנה בכ"ף פשוטה עם זוית, מה דינה, והאם מותר לתקנה. וממנה נלמד כמה פרטים בהגדרות צורות האותיות, ותיקוני פסולים השנויים במחלוקת הפוסקים.

התשובה עצמה ארוכה וא"א להעתיקה כולה, לכן הנני עורך קיצור של עניני התשובה, וקצת הערות משלי מה חידוש יש ללמוד מדבריו. כל קטע שמתחיל בצהוב הוא תמצית מהתשובה, ע"פ סדר סימני האותיות שבתשובה. הערות שלי מסומנות בכחול.
ישנם כמה מהדורות של תשובת הצ"צ בענין הכ"ף, וכולם שווים בעיקר סברתו להתירה בתיקון. ראה צמח צדק שער המילואים או"ח סימן ב פסק קצר מתשובתו זו, ובשער המילואים החדש [חלק ה] סימנים א-ה, מהדורות שונות של תשובתו.

***

שאלה:  ראיתי בכמה ס"ת, תפלין ומזוזות שהכפי"ן פשוטין אינן עגולות, יש שהם חדין מבחוץ וגם מבפנים בזויות חדה, ויש שמבחוץ הם חדים בזויות ומבפנים הם בעיגול, או להיפך שמבחוץ הם בעיגול ומבפנים הם חדים.

והנה לפי המבואר בב"י בשם מהר"י אסכנדרי ובשוע"ר פסולה ואין לה תיקון בתו"מ. לכן נהגתי לפסלן, אך כי רבים חולקים עלי [ואמרו] שמה שמבואר שזויות פסולה היינו אם הגג בולט [כעקב] ועובר מעבר לדופן.

ואני השבתי שהבליטה שמעבר לדופן הוא נקרא עקב ולא זויות. ולכן זה שהוא מרובע בזויות למעלה מבפנים ומבחוץ ודאי נלע"ד שפסולה, אך בשארי הכפי"ן פשוטין שהם בזויות מבפנים ולא מבחוץ או להפך מסופק אני אם לדונו כזויות גמורה או לא. ע"כ מלשון השואל.

תשובה:

א:  פשוט כסברת השואל מה שהוא מרובע ולא עגול, זהו הנקרא זויות. וא"כ דברי מהריא"ס מתפרשים כפשוטן שאם עשה הכ"ף פשוטה מרובעת למעלה היא פסולה. השאלה אם מהני לה תיקון, ואיך יהיה התיקון, כי מדברי מהריא"ס הנ"ל מבואר דלא יועיל בה תיקון.

הערה א.  הצ"צ מסכים עם השואל שכ"ף עם זוית היא הנזכרת בדברי הפוסלים (ולא כ"ף עם עקב בולט מעבר לירך). וכל התשובה דנה בפסול או הכשר כ"ף מרובעת זו ותיקונה. הצ"צ אינו עונה על השאלה השניה, מה דין כ"ף שהיא בעלת זוית מבפנים ולא מבחוץ או להיפך זוית מבחוץ ולא מבפנים, האם נקרא כ"ף עם זויות לפסלה. ונראה שלא נחית הצ"צ לזה, כי מאחר שיבאר שמותר לתקן הכ"ף פשוטה, ממילא צריך לתקן את כולם. ואפילו כ"ף שיש בה עקב ממש ובולט מעבר לדופן (דהסכימו הכל בשאלה לפסלה), מותר לתקנה, דלא חילק הצ"צ כלל, וגם בסברא נראה שאין חילוק ביניהם, דאין העקב פסול יותר מריבוע הזוית.

בשער המילואים [החדש, חלק ה', סימן ב'] ענה הצ"צ על שאלה זו, וכתב, לענין זויות מבפנים או מבחוץ, העיקר הן הזוית מבחוץ [כלומר אם יש זוית מבחוץ אע"פ שעגולה מבפנים פסולה לסברת מהריא"ס, אבל עגולה מבחוץ וזוית מבפנים כשרה]. וסיים, אבל מ"מ טוב לתקנם בהוספת דיו שיהיו עגולות גם מבפנים.

ב:  וטעם סברא זו לפסול כ"ף פשוטה מרובעת, משום דכתב היראים כ"ף פשוטה צ"ל כתמונת כ"ף כפופה דאין חילוק בין הכפולות רק שזו פשוטה וזו כפופה, וגבי כ"ף כפופה ס"ל שצ"ל עגולה למעלה ולמטה כמו שכ' האגור.

אך יש דעה בב"י [וכן מבואר בשו"ע רבינו] דגם כ"ף כפופה אם עשה לה זויות באחוריה מלמעלה כשרה אם היא עגולה למטה, ולדבריהם כמו כן אין לפסול בכ"ף פשוטה שעשה לה זויות למעלה משום שאינה עגולה שם. ולכן הניח בשו"ע רבינו [במראה-מקום] את פסק מהריא"ס לפסול כ"ף פשוטה עם זוית בצ"ע.

הערה ב.  מדקדוק לשון המראה-מקום שבשו"ע רבינו נראה, שהגם שבפנים השו"ע העתיק בפשיטות את סברת מג"א ע"פ מהרי"ל ומהריא"ס לפסול כ"ף פשוטה מרובעת, מ"מ באמת לא פשיטא ליה דין זה והוא מניחו בצ"ע, כי נראה שאינו מתאים לסברת הב"י המכשיר כ"ף כפופה עם זוית למעלה.

ונראה דזה סברת הצ"צ לחתור להיתר, וכמו שכתב באות ד' דאע"פ שרבינו נמשך אחר פסק המגן אברהם לפסול כ"ף זו, מ"מ שמע הצ"צ מאדמו"ר בעל השו"ע, שיש דברים שחוזר בו ממה שסמך יותר מדאי על דעת המג"א, ולכן הרשות נתונה לחקור. כלומר, דאם היה ברור לצ"צ דעת רבינו לפסול [אפשר] לא היה חותר להיתר, אך מאחר שרבינו מסתפק בכך, לכן הרשות נתונה לחפש היתר בדבר.

ג:  יש סברא לחלק דהכ"ף הכפופה עכ"פ עגולה למטה, ולכן נחשבת [כ"ף] עגולה [כי היא עגולה מצד א'], אע"פ שיש בה זויות למעלה. משא"כ הפשוטה אין לה מקום להיות עגולה רק למעלה, ולכן מעכב בה אם היא מרובעת [כי כל כ"ף צ"ל עגולה], אע"פ שזוית זו אם היתה בכפופה היתה כשרה.

ומ"מ סובר הצ"צ שסברא זו דוחק, דהיאך נפסול בפשוטה משום שצריכה להיות ראויה לעשותה כפופה, כאשר בכפופה עצמה אין זה מעכב.

ד:  לעומת הפוסלים, מהר"ם גלאנטי ועוד רבנים מכשירים כ"ף פשוטה עם זויות למעלה.

ה:  הפוסלים אף בדיעבד ס"ל דדין זה מבואר בתלמוד ממש, דמכיון ששתי הכפי"ן צריכים להיות שוין בכל היכולת, ואמרו בגמרא שלא יעשה כפי"ן ביתי"ן, א"כ כל זוית בכ"ף עובר על דברי התלמוד שלא יעשה בכ"ף תמונת בי"ת שהיא זויות, ופסולה.

הערה ג.  נראה פשוט בסברתו שאין לפסול שום אות, אם אין מקור מהתלמוד לפסול זה. וכ"כ הצ"צ מפורש בתשובות ליורה דעה בהל' ס"ת.

ו:  מהר"ם גלאנטי השיב שאין הכרח כלל ללמוד מכ"ף כפופה לכ"ף פשוטה שצריכה להיות עגולה דוקא, דנו"ן פשוטה יוכיח שאינה לגמרי כתמונת נו"ן כפופה [בכתב ספרד], שהרי ראש הנו"ן פשוטה כזיי"ן, והכפופה כעין וי"ו עקומה – על כרחך דלית להו סברת הב"י בשם היראים דכל הכפולות צ"ל שוין.

וכתב הצ"צ וכן המנהג בסת"ם שלנו [כתב הנהוג בחב"ד – הנקרא כתב המיוחס לאדמו"ר הזקן] שאין שתי הנוני"ן שוין לגמרי, דזו דומה ממש לזיי"ן וזו דומה לוי"ו עקומה הנ"ל. ועוד ראיה שאין הממי"ן שוין, שהמ"ם פתוחה עגולה למעלה והמ"ם סתומה מרובעת עם זוית שם, ש"מ שאין מקפידים על סברת היראים להשוות את הכפולות בכל היכולת. וכמו"כ אין לפסול כ"ף פשוטה משום שאינה ראויה להיעשות כפופה.

ועל כן קשה לפסול התפלין שהכ"ף פשוטה אינה עגולה כיון שהרבה גדולים מכשירים, ואין הכרח מהגמרא וראשונים לפסול, ומ"מ ודאי קשה להקל להכשירה לכתחילה נגד הרבה רבנים הפוסלים.

הערה ד.  סברת היראים והב"י שהכפולות צ"ל שוין בכל היכולת, אינה מוסכמת. מנהג [כתב] ספרד וכתב סת"ם שלנו [כתב המיוחס לאדמו"ר הזקן] אין מדקדקין להשוותן לגמרי, שהרי אין הנוני"ן וממי"ן שוין, ודלא כדקדוק כתב אשכנז שכתב הב"י.

הערה ה.  יש כאן עדות על עצם כתב המיוחס הנהוג בחב"ד ע"פ תקנת אדמוה"ז. וכן על שתי פרטים חשובים בציור הכתב - פרטי ציור ממי"ן ונוני"ן.

ז:  ולכן יש להורות לתקן הכפי"ן בהוספת דיו, כמו שכ' הפרי מגדים.

ואין לחשוש בתיקון זה משום שלא כסדרן, כי לענין שלא כסדרן אין איסור היכא שהאות צורתה עליה ואף אם היתה פסולה לגמרי קודם התיקון (וע"ז מועיל קריאת התינוק לברר שהאות היתה כל צורתה עליה). ולכן בנידון זה, אף שנאמר דאין בירור בקריאת התינוק כיון שהוא מורגל בכ"ף פשוטה מרובעת, מ"מ גם בלעדי קריאת התינוק אנן סהדי שכ"ף פשוטה אף שאינה עגולה למעלה ולא נשתנית לשום אות אחרת - צורתה עליה מיקרי.

ועוד כיון שהרבה גדולים מכשירים לגמרי בלי שום תיקון, עכ"פ יש לסמוך עליהם לענין תיקון שלא כסדרן.

הערה ו.  מ"מ גם בלעדי קריאת התינוק אנן סהדי .. לא נשתנית לשום אות אחרת - צורתה עליה מיקרי.

חוסר הבחנת התינוק בכ"ף פשוטה מרובעת אינה סיבה להחמיר, כי הצורך להבחנת תינוק הוא רק בירור במצב ספק, וכאן אנן סהדי שצורתה כ"ף, א"כ פשוט שמותר לתקנה. וזה על דרך סברת מהרי"ל להתיר לתקן פירוד דק בחוטרא של החי"ת, כי אנו רואים שהוא חי"ת אע"פ שלא היתה הבחנת התינוק.

הערה ז.  טעם שני להתיר התיקון "ועוד כיון שהרבה גדולים מכשירים לגמרי" אינו טעם חדש להתיר נוסף לטעם הראשון, כי עצם הדבר שרבים מכשירים מוכח שצורתה עליה, כי אם לא היתה צורתה עליה לא היו מכשירים. אלא הוא חיזוק הסברא הראשונה, היות שצורת האות עליה, על כן אין התיקון שלא כסדרן כסברת מהר"ם [בנפסקו יוד"י האלפי"ן]. ועיקר צורך טעם זה, בשביל ההמשך להתיר גם תיקון בגרירה ואין לפסול גרירה משום ח"ת, כפי שמבאר.

ח:  נוטה להתיר אף בגרירת זוית הכ"ף פשוטה ואינו נפסל משום ח"ת. על פי הבית מאיר שכתב דגרירת זוית הדלי"ת לעשותה רי"ש אינו פסול חק תוכות של תורה, אלא פסול מדרבנן לחוד. ולדעתו יש לומר דגרירת זוית הכ"ף מותר אף מדרבנן, שהרי לא נשתנה כלל לאות אחרת [דלא כמצב הרי"ש שנפסלה מחמת שינוי לדלי"ת]. ולכן אף שבדלי"ת עצמה אין להקל כלל כמותו [אלא יש להחשיבו פסול ח"ת מדאורייתא] היינו משום שנשתנה צורת האות מרי"ש לדלי"ת, אבל בכ"ף פשוטה שלא נשתנה כלל ויש מכשירים לגמרי, יש לסמוך על דברי הבית מאיר ושיטתו בצירוף סברת המתירים לגרור הזוית.

ט:  ראיה מהש"ס לסברא הנ"ל, דבמקום שנחלקו חכמים בהיתר דבר, אף שאנו נוהגים כמחמירים לאסור, מ"מ לענין צדדי יש לסמוך על שיטת המקילים.

כמו כן לענין כ"ף פשוטה זו, אף שסוברים כסברת מגן אברהם וסייעתו לפסול, מ"מ לענין תיקונה סומכים על סברת המכשירים לגמרי, להתיר עכ"פ תיקון.

ומ"מ יש לומר שלאחר שגרר הזוית יעבור עליה בדיו, לגמרה בכתיבה.

הערה ח.  בשו"ת הנדפס מסקנתו [כח דהיתירא] להתיר לגרור הזוית של הכ"ף ולהעביר לבסוף על עיגול הכ"ף דיו להשלימה. אמנם בשער המילואים [או"ח סי' ב] כתב, אך אעפ"כ לא מלאני לבי להקל לתקן ע"י גרירה, אלא מתחילה יתקנו ע"י הוספת דיו [כסב' הפמ"ג] ואח"כ כדי לייפותו [שהרי הגג עבה יותר מהרגיל ואינו נאה] יש להקל לתקן ע"י גרירה מעובי הגג וגם מהזוית שהיתה תחילה עד שיהא דק ויפה כשאר האותיות, ואח"כ יוסיף דיו שנית לעבור עליו כדי לגמרו בכתיבה.
ופשוט שהמבואר בנדפס הוא עיקר סברתו להלכה, אלא שלמעשה לא רצה להקל כ"כ.

הערה ט.  סברת הצ"צ [וכ"כ בעוד מקומות] שהעברת קולמוס חשיב מעשה [כתיבה] קצת, גם לחכמים [דקיי"ל כמותם] שלא מהני העברת קולמוס לקדש השם, מ"מ בענין זוטר כזה של תיקון הכ"ף חשיב כתיבה ומעשה, ומועיל כנגד הסברא רחוקה שנחשבת תיקון הכ"ף הנ"ל ח"ת – ולכן מהני העברת הקולמוס וחשיב נגמרה האות בכתיבה והוספת דיו, ולא בגרירה).

יו"ד שדומה לחי"ת

ר' פרץ העיר את תשומת לבנו לתשובת הצ"צ שהופיע מחדש בשנים האחרונות (ולא ראיתיו עד הנה, ויישר כוחו על כך).

בשו"ת צמח צדק [שער המילואים חלק ה, אורח חיים סימן ה] מובא שאלה, וזה לשונה:

ובדין יו"ד שקוץ השמאלי שוה לקוץ הימין, שנראה כחי"ת, ומבואר בשו"ת חינוך בית יהודא סי' ע"ד שלפי דעת האגור אין צריך לגרור רק כל עוקץ השמאלי וחוזר וכותב עוקץ השמאלי כדינו, ולפי דעת ר"י אסכנדרני צריך לגרור גם רגל הימין וחוזר וכותב גם רגל הימין ועוקץ השמאלי כדינו, ואם לא יגרור רק עוקץ השמאלי יש בו משום חק תוכות. ולענין הלכה אם לעשות לחומרא נמצא קולא הוא אם שוין הקוצין ביו"דין של השם.

תשובת הצ"צ:  בדין היו"ד, נראה דלא דמי לחק תוכות, כיון גם קודם המחיקה היה יו"ד יותר מחי"ת, מפני שרגל הימני עקום מהאי טעמא שלא ידמה לחי"ת, כמ"ש בב"י סי' ל"ו.

הרי דעת הצ"צ שמותר לגרר מעט מאורך אריכות עוקץ שמאל ואינו ח"ת, כי תמונת היו"ד עליה. [ואע"ג שלא ענה בפירוש על יו"ד כזה בשם. לכאורה נראה מדבריו, שלא יגע בו. או דיש לומר (כמדומה שכ"כ בשו"ת חתם סופר) שהעודף שאינו צריך לאות לא נתקדש, ומותר לגרר אורך זה גם ביו"ד של שם].

ובספרי אותיות הרב (עמוד קסג) כתבתי דכן משמע בשו"ע רבינו [כסברת הצ"צ הנ"ל] שלא לפסול יו"ד שהאריך עוקצה השמאלי.

אלא ששם כתבתי דאפשר דכל זה לא מיירי כאשר האריך הרגל והקוץ כשיעור עובי קולמוס אחד, כשיעור עובי ראש היו"ד. אך אם האריך שניהם כל כך [וכל שכן יותר] אפשר שפסולים כי נשתנו צורתם. (ולא מוכרח שזה סותר להיתר הצ"צ).

אבל נראה פשוט כמבואר שם [ובודאי בכה"ג לא התיר הצ"צ, וכן משמע מלשון התשובה] שדוקא שנראה לנו יותר ליו"ד. אבל אם נראה לנו כחי"ת או שממש נסתפק לנו בצורת האות ותינוק קראה חי"ת, בכה"ג הוא פסול גמור מהדין ומחיקת אריכות עוקץ שמאל הוי ח"ת.