יו"ד ב'מצרים' יש בה כפיפה כלפי מטה, כי ראשה משופע לצד שמאל כלפי מטה. מ"מ אינה מחודדת בזוית שם, ונראה לי שמעיקר הדין היא כשרה [כי עיקר הדין בעוקץ ר"ת, הוא מה שראשה של י' כפוף כלפי מטה], אלא שראוי לרבעה היטב שם בזוית [אשר עדיין יהא פונה מעט כלפי מטה].
יו"ד ב'בני' עוקצה ניכרת יפה, וראויה לעוקץ ר"ת.
כדאי להגדיל
כל היודי"ן המסומנים יש בהם בעיה גדולה, לענ"ד:
חז"ל למדו ששיעורי אורך הירך של דל"ת וה"א הוא כשיעור מלוא אות קטנה שהיא יו"ד, כפי שפסקו הפוסקים. ואם כן, פשוט שהיו"ד עצמו צריך שיהא בו שיעור זה, כשיעור עובי הקולמוס של יו"ד בכתב זה. כי אחרת, בטל כל השיעור "מלוא אות קטנה".
ולכן היודי"ן כאן שגופן דק ואין בו שיעור 'מלוא אות קטנה' בעצם פסולים. ועוד, שבגלל ששיעור עובי ראשן קטן כל כך, והרי רגלן ארוך [ביחס לעובי הראש], הרי הם בעצם שיעורי ווי"ן.
זו דעתי בהלכה זו [ע"פ ביאור שוע"ר ורמ"א סימן לב סעיף טו, טז] בשיטת המרדכי, המחדש שמדין 'כתיבה תמה' יש שיעור לאורך [עובי] היו"ד, וי"ו, זיי"ן, וכן ירכי הד' והה"א וכיוצא בהם.
יש חולקים עלי בכל הענין הזה, כי אין הם מקבלים שיש כלל שיעור אות, אלא מבארים את מה שחז"ל אמרו ששיעור ירך הד' וה' הוא 'כמלוא אות קטנה', פירושו שבשיעור זה חז"ל שיערו [את ציור האות] שבודאי תינוק מכירו לאות. וממילא ביו"ד שאין בו ספק, לא איכפת להם שאין 'שיעור מלוא אות קטנה' לאות הקטנה עצמה.
