זהירות בדיני מזוזה

היות שלפני ר"ה וימים נוראים מנהג ישראל לפשפש במעשים, ובפרט בדיקת כשרות התפלין ומזוזות -

באתי לעורר ולהזכיר שני דברים המצויים בדיני מזוזה:

א.  הרבה פעמים מורידים דלת למטרות תיקון או צביעה וכדומה, לאחר החזרת הדלת למקומה - יש להחמיר ולהוריד את המזוזה ולחזור ולקבעה בלי ברכה. לחשוש לדיעות [אליבא דרמב"ם] שהדלת מעכבת, ומכיון שהורידו את הדלת, נעשה הפתח פטור, וממילא קביעת המזוזה הקודמת פסולה מדין תעשה ולא מן העשוי (כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רפו). [ואמנם יש צד להקל אם מורידים את הדלת על דעת לחזור ולקבעה במקומה מיד, אבל הרבה פעמים מסיחים את הדעת מההחזרה, ועד שמחזירים נמשך זמן רב] לכן יש להחמיר בכל מקרה להורידה ולחזור לקבעה כדין, לצאת ידי כל חשש.

ב.  הרבה פעמים מצווים לפועלים שיורידו את המזוזה כדי שלא תיפגע, מחמת הצביעה או השיפוצים, ואחר כן להחזיר אותה למקומה. אם הפועל אינו יהודי אזי קביעתה פסולה, כי אין קביעת מזוזה אלא בידי בר-ישראל המחוייב במצוות, אבל גוי שפטור אין קביעתו כלום, ופסול. ולכן, אם נעשה כן בטעות, יש להורידה ולחזור ולקבעה בברכה.

ראה גם: https://hebrewstam.blogspot.com/2012/02/blog-post_05.html

שאלה בדין מזוזה בפתח שהסירו הדלת

מה הדין כאשר הסירו דלת לזמן קצר, כגון לכמה שעות למטרות צביעה, או להעביר איזה חפצים רחבים דרך הפתח, האם צריך עתה להוריד את המזוזה ולחזור לקבעה, משום שיטת הרמב"ם דכל פתח שאין בה דלת פטור ממזוזה, ולכן החזרת הדלת הוי תעשה ולא מן העשוי [כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רפו סעיף טו וש"ך שם] או שלא נפסלה המזוזה במקרה זה גם לדעת הרמב"ם?

ואם חייב להורידה, האם צריך לברך שוב על קביעתה?

ראה במזוזות מלכים ס"ק קכז שהביא בזה דיעות דיש סוברים דדמי לסיכך סוכה בכשרות ואח"כ העלה עליה גג דמכיון שנעשה מתחילה בכשרות לא שייך תולמ"ה, וה"ה כאן מכיון שנקבע המזוזה על השער בכשרות, ע"י נטילת הדלת לא פקע שם עשיה ממנה.

ויש חולקים (כתב סופר יו"ד סי' קלט, ישועות מלכו הל' מזוזה פ"ו) דלא דמי לכיסה על הסוכה בגג, דאין הפסול בעצם הסוכה אלא בדבר אחר, אבל כאן לדעת הרמב"ם בהסיר הדלת הרי הפתח פטור בעצם ואין בקביעת המזוזה שום דבר. ולא דמי לתולמ"ה בסוכה, דהתם החסרון הוא בתנאי המעכב אבל לא בעצם הסכך, משא"כ כאן החסרון הוא בעצם המצוה עצמה דאין חיוב מזוזה בחסר דלת.

וכן עיקר, על כן ראוי להקפיד להסיר את המזוזה ולחזור ולקבעה [אלא שהעולם אין מקפידים על כך, כמו שהעיד הכתב סופר שם. ויש ללמד זכות עליהם שסומכים בעיקר על שיטות רוב הראשונים דפליגי על הרמב"ם ופתח חייב גם בלא דלת, ורק לחומרא מחמירים כרמב"ם בעיקר קביעתה דהיינו מתחילה, אבל לאחר שנתלית בהכשר, שוב אין מקפידים כסב' הרמב"ם להחשיבו תולמ"ה].
אמנם יש עוד צד להקל ולומר שכל שנוטל הדלת על דעת להחזירו, אפשר שלא הוסר החיוב מן הבית גם לדעת הרמב"ם, דאע"פ שברגע זה אין בו דלת, מ"מ בית זה יש בו דלתות שדעתו להחזירם למקומם ונשאר תמיד החיוב, וליכא תעשה ולא מן העשוי.

אבל עדיין תישאר נפקא מינה בהסיר הדלת על מנת להחליפה בדלת אחר, דנראה דמקרה זה ודאי בטל החיוב הראשון לדעת הרמב"ם שהיה בעת שהיה דלת הראשונה.
עכ"פ פשוט שבכל מקרים הללו, אין לברך על מה שחוזר וקובעה.