זו בעיה מצויה. העולם חושב שכל שאפשר בדקות לראות הפרד בין ירך הה"א לגגה, הרי זו כשרה. ואין הדבר כן !!
אין כוונתי שתמונה זו - היא באמת פסולה, אלא להדגים את הבעיה. (ובתמונה שלפנינו צריך שאלת תינוק, האם זו ה"א או חי"ת [של רש"י, כאותיות הסידור], כי אם התינוק יטעה לקראה חי"ת - הרי זו פסולה. ואי אפשר לתקנה בתפלין או מזוזה, משום כתיבה שלא כסדרן).
והטעם - היות שאנו מקילים שכל שהפירוד באות דק, מותר לתקנה בכתיבה מועטת אף שלא כסדרן [כמבואר בשו"ע סימן לב והפוסקים], כגון יוד"י האלפי"ן שנפרדו מעט מהגג, או הבי"ת שיש פירוד דק בגופה, היות שהאות ניכרת על אף הפירוד, אין בתיקונה כתיבת אות חדשה. ולכן אין בתיקונים הללו כתיבה שלא כסדרן, כי לעולם גוף האות היתה נקרית לתינוק [אע"פ שהיתה פסולה משום שאינה גולם אחד].
ק"ו לחומרא, שאות שיש בה קירוב יתר המדמה אותה לאות אחרת [שאם היתה צריכה להיות אותה האות, היה מותר לתקנה] ודאי שהיא פסולה. וכאן, אם היתה צריכה להיות חי"ת דרש"י על אף שיש בה פירוד דק, ותינוק היה מכירה כחי"ת היה מותר לתקנה בתו"מ, ק"ו שהיא פסולה לה"א כי כבר נעשית חי"ת, והפרדת הירך מהגג היא חק תוכות.
דוגמא נוספת, היא קירוב יתר של וי"ו לאות זיי"ן, שמחמת קירובן ועוקץ הו' ותגי הזיי"ן נראות ממש כחי"ת [של רבינו תם שיש בה גג חטוטרת], ומחמת הקירוב - אם היה צ"ל חי"ת היה מותר לתקן החי"ת, ק"ו שפסולים האותיות הללו לו' וז', כי כבר נשתנו להיות חי"ת על פי הדין ותיקונן הוי חק תוכות וכתיבה שלא כסדרן.
ראה תחת התוית ה"א - חי"ת עוד דוגמאות, ראה מה שכתבתי
