כתב בעייתי בשינוי צורות האותיות

רגלי הקו"ף שבורים ועקומים לאחור - אני לא יודע האם זה שינוי צורה, או שמועיל קריאת התינוק בזה.

כמו כן רגלי ימין של הה"א והתי"ו.

רגל שמאל של החי"ת - צ"ע מה דינה (לדעת שו"ע רבינו ששינוי הרגלים מצורת זייני"ן פוסל - נראה לי שזה פסול).

העיי"ן רבתי שבראש המזוזה [לא מסומן] - ראש ימין גדול הרבה יותר מראש שמאל שלא כדת. מ"מ נראה שבדיעבד אין זה פוסל, וכל שהתינוק מכירו כשר.

עיי"ן רבתי בשמע

העיי"ן בולטת רק כלפי מעלה, ואין זה המנהג הנכון באותיות רבתי. אלא צ"ל בולטת בשוה למעלה ולמטה.

עיי"ן תלויה, פ"א שבורה, שי"ן ללא מושב

 

זה כתב אר"י הכתוב קצת כפי שנהגו בחלק ממדינות אירופה [איני יודע בפועל היכן ומתי נכתבה מזוזה זו, כי נראה שזו מזוזה חדשה, אלא שנכתבה בסטייל ישן, כי הכתב נראה חדש].

העיי"ן רבתי - ראשיה תלויים מעל לשיטה, וזה אינו נכון [אלא רק ראש שמאל יש תולים כמבואר בתיקון תפלין של ברוך שאמר, אבל לא ראש ימין].

הפ"א שבורה [ראה 'ואספת'] - כשרה, ודלא כסברת הכתיבה תמה המובא במשנת סופרים אות פ.

השי"ן - לא עשה לה מושב, וזה טעות. ראה פורום לנושאי סת"ם: שי"ן - שינויים בצורתה

מזוזה עם הרבה בעיות

 

כדאי לראות בהגדלה

שמע - הע' תלויה מעל השיטה, ואין זה נכון לפי המסורת שלנו. רבתי פי' שהאות כתובה בשורה אלא שעבה ועולה מעל השורה, אך זו תלויה ראשיה מעל השיטה לגמרי.

אלקינו - נראה מחיקה בין היו"ד ונו"ן, ואני חושש שמא היתה צורת צ' ומחיקתה הויא חק תוכות.

אחד - החי"ת צד ימינה אינה וי"ו או זיי"ן, אלא גולם גמור. ולענ"ד היא פסולה (יש מכשירים בדיעבד).

שורת 'ושננתם' אין רווחים בין המילים המצוינים בחץ. נראה שהמזוזה פסולה משום שאין ריוח בין התיבות (אולי אפשר לסמוך בשעה"ד על סברת הבני יונה דניכרין סופי התיבות ע"י הכ"ף פשוטה).

סופי השורות - בדרך, לטוטפת, בשעריך - יש אומרים שזה פסול משום כקובה וזנב.

ריוח בן התיבות (אחר אות רבתי)

אין ריוח נכון בין התיבות שמע - ישראל. אמנם העיי"ן רבתי עולה מעל השורה, אך אין שום היכר שהיא שייכת לתיבת "שמע", ונראה כאילו היא אות או תיבה בפני עצמה - המזוזה פסולה, עד שיתקן את הדבר.

התיקון: יש להרחיב מעט את חרטום המ"ם של שמע שיהא קרוב לעיי"ן רבתי [וכן אפשר להרחיב מעט את גב העיי"ן - מצד ימין], ומאידך להרחיב טיפה את היו"ד ושי"ן שיהיו סמוכים יותר זה לזה, באופן כזה יהא ניכר חילוק התיבות "שמע" "ישראל".

ונולד לי מתמונה זו שאלה מעניינת. מה הדין כאשר העיי"ן הנ"ל סמוכה ממש ליו"ד, ורק מחמת שהיא בולטת מעל ומתחת לשיטה נראה היו"ד של ישראל מרוחק ממנה (כלומר, הרי זה מצב הפוך מתלויות מעל התיבה, כאן היו"ד תלויה קרוב ממש לחלל העיי"ן).

ונראה לי שזה ממש כדין המבואר בשו"ע רבינו [סי' לב סעיף לו] שלא מספיק הרחקת ראשי האותיות זה מזה בראשיהם, אלא גם במושבות האותיות צריך שיהיו נפרדות התיבות. והוא הדין, עיי"ן זו צריכה להיות כל חלקיה מרוחקת מתיבת "ישראל".

אמנם [בדיעבד אפשר] יש מקום לסמוך על סברת הבני יונה (יורה דעה סימן רעד סעיף ד) דתיבה המסתיימת באות סופית [כמו מ"ם סתומה או נו"ן סופית] בדיעבד לא צריכה שיעור הרחק כמלוא יו"ד, כי ניכרת הפרדת התיבות מחמת אות סופית, כמו כן יש לאמר לענין עיי"ן רבתי, דניכר שנבדלת מהיו"ד (אך צ"ע דמנין לי שהיא סוף תיבת שמע, שמא היא ראש התיבה הבאה?), וגם שלפניה מ"ם פתוחה דמוכח קצת שאינה סוף התיבה.

הממי"ן מסומנים - כי הן עגולות מעט וצריכות שאלות תינוק, אם אינן דומות לסמ"ך.

עיי"ן רבתי וריוח תיבה שלאחריה

העיי"ן רבתי ראשיה עומדין הרבה מעל לשירטוט, ואינו נכון, אלא צריכה להיות ראשיה סמוכין לשירטוט ובליטת ראשיה מעל ומשיכת גופה מתחת לשורה מעט.

ומזה נוצר עוד דבר מעניין - הריוח בינה לבין היו"ד שאחריה אינו נכון. אם ראש העיי"ן היה במקומו הנכון, לא היה ריוח מספיק, אבל בגלל שהגביה את הראש לגמרי מעל לשירטוט נשאר ריוח שתחת הראש להיות ריוח בין התיבה. ומכל מקום בדיעבד נראה שזה אינו פסול, כי מ"מ ניכר ריוח בין התיבות.

הדלתי"ן אני מסתפק אם הן כשרות, כי עיקר צורת גופן כרי"ש, ורק יש קוץ דק בולט - מן הסתם דינן שאלת תינוק.

צורת גוף העיי"ן לכתחילה

ישנם טועים בכתיבת צורת העיי"ן הנכונה לכתחילה.

צורת העיי"ן בכל הכתבים, שקו ימין היורד מהראש 'נשבר' מעט - כלומר אינו המשך אחד ישר (קו היורד באלכסון), אלא יש בו מעין עיקום מה (או שהיא מעוגלת מבחוץ מעט) כדי שיהא לה מושב [אלא שמושב זה נטוי באלכסון כלפי מטה].
וזו תמונתה של הגוף:

התמונות למטה הן מכתי"ק של ר' אפרים סופר (הנמצאות בפורום) - יש 'שבירה' ברורה בין הקו היורד למושב העיי"ן.

עיי"ן רבתי עשה את המושב יותר שטוח ויושב, ונטיית האלכסון פחות מבעיי"ן רגילה. וזה כדי שלא יכנס לשיטה שתחתיה. בכלל בכת"י זה, אין המושב עובר את ראש שמאל של העיי"ן, אלא הם מסתיימים בשוה, כך שאין בעיה לסמוך לידה אות אחרת.

אבל בשום אופן אין לעשות גוף העיי"ן קו אחד ישר אלכסוני, כעין צורת נו"ן פשוטה אלכסונית - וזו טעות.

למטה דוגמאות של טעות זו.
נראה לי אחת הסיבות לטעות זו, כי הבית יוסף [כלומר 'אלפא ביתא' שהעתיק הב"י] קיצר באות עיי"ן, שלא כדרכו לבאר בכל אות צורתה [כמעט] בשלימות, וכאן לא ביאר כלל את צורת גוף העיי"ן. ורק ביאר צורת ראשיה, והזהיר "וגופה תהיה בעמידה כדי שיוכל להסמיך אות (אחרת) אצלה". ומקורו האזהרה בתקון התפלין שכתב כן.
והנה בשלמא התקון תפלין אינו מבאר כל פרטי האותיות, אבל הא"ב שינה כאן והחסיר ממלאכתו.
והטעם שהזהירו כל כך, כי הרבה היו עושין העיי"ן עם מושב רחב ממש כמו מושב הצד"י, והיא בולטת הרבה שמאלה, ולא יוכל להסמיך אות אחרת אצל ראשה, כמבואר בדבריהם, ולכן הזהירו שיהא הגוף בעמידה כו', כלומר נטויה כלפי מטה ולא שטוחה וישרה בולטת לצד שמאל.
וכתב במשנת סופרים ואין הכוונה בעמידה ממש ביושר דא"כ תהא כצד"י פשוטה, אלא כוונת הב"י שיהא המושב/הגוף נטוי באלכסון, שירד קו המושב כלפי מטה מתחת לשיטה, וכך יוכל להסמיך כו'.
והנה מרוב האזהרה שלא יעשה לה מושב שטוח, לא ביארו [מרוב פשיטות הדבר] שיש שבירה וכיפוף בקו ימין שיהא צורת ראש זקוף וחלק התחתון מושב (והדבר מבואר בפירוש באותיות דרבי עקיבא), ונתנו מקום לטעות שאין בכלל צורת מושב לעיי"ן אלא כל הגוף, כלומר ראשו הימין עד סופו - קו משיכה ישרה אלכסונית אחת.

העי"ן שלמטה אין בה כפיפת המושב כלל, אלא כולה אלכסון לבד, כנ"ל.

הפ"א המסומנת יש בחללה צופצ'יק קטן בצד ימין "זכר לעקב הפ"א" - וכבר הזכרתי, ועוד אכתוב על עיוות מודרני זה, בעזרת ה'.

הבי"ת מעוגלת בימין למעלה בקצה ראשה וכן למטה בקצה מושבה/עקבה. היא צריכה להיות לכתחילה מרובעת למעלה ולמטה. מ"מ בדיעבד כשרה שצורת גופה [בכללות שהיא מרובעת ולא עגולה ככ"ף] ניכרת היטב. 

עיי"ן כולה קו אחד אלכסוני כנ"ל, וכבר מתדמה מעט לצד"י פשוטה, שעל זה הזהיר במשנת סופרים. ראה עוד 

פורום לנושאי סת"ם: עיי"ן בעמידה 

סופר זה מתחכם בעיי"ניו - מבחוץ כולה אלכסון אחד פשוט, אבל מבפנים הוא מרחיב הגוף שיהא לה קצת בטן כעין מושב.
כמו כן התחכם כבוד הסופר שמתחת לכ"ף פשוטה ויתר על חיוב לעשות תגי שעטנזג"ץ !!! (שלא יהא חלילה שאלה של כניסה לחלל הכ"ף)

דוגמא נוספת לעיי"ן שאין בה שבירה מבחוץ, אלא בטן מבפנים.
ה"א המסומנת אינה עשויה בצורתה לכתחילה, כי רגלה השמאלית תלויה בגבהה של החלל. וצ"ל שוה למטה לרגל ימין.

עיי"ן רבתי

עיי"ן רבתי כאן גבוהה מדי ביחס לשיטה - היא נקראת "עי"ן תלויה" כי היא תלויה מעל לשיטה. כשרה. אך לא כך עושין אותה, אלא צריכה להיות בתוך שיטת הכתב ומושבה בולט כלפי מטה, ולא ראשיה גבוהים כל כך מעל השיטה.

צורות אותיות "לכתחילה"

 

העיי"ן רבתי מושבה צר מדי ביחס לגבהה ועובי ראשיה. המושב צ"ל עבה כמעט כפליים מהרגיל, כדי להתאים אותה לשאר חלקי האות.

הנו"ן פשוטה יש בה בליטה יותר מדי והרגל נטוי מדי ימינה. היה צ"ל גם הבליטה והאלכסון יותר עדינים.

השי"ן מושבה עבה מדי ביחס לראשי האות, כך שהראשים הם ממש יודי"ן. לכתחילה הם צ"ל כעין ווי"ן קצרים.

 

האל"ף נקודה עליונה אינה צריכה להיות גדולה מהנקודה התחתונה. אלא לכתחילה צ"ל הנקודה העליונה קטנה יותר מהנקודה התחתונה.

המושבים של הנו"ן והבי"ת עבים מדי ביחס לכל האות והכתב, וזה אינו מהודר.

פרט אחד מתוך הכלל "כתיבה תמה לכתחילה" (שו"ע רבינו סי' לו סעיף א), היינו שחלקי האות יהיו בגודל הנכון ותואמים זה לזה.

אותיות רבתי

לכתחילה [כך נהגו באשכנז] יש לכתוב את האות הרבתי כאשר העובי קולמוס הראשון מתחת לשירטוט, והעודף מעל השירטוט. ראה בכתבים ישנים של רבי אפרים סופר ורבי משה סופר המוצגים בפורום לעיל. הנה דוגמא מכתב רבי אפרים סופר שהובא לעיל.

הדלי"ת עבה ד' קולמוסים בגגה, כאשר שתי קולמוסים בולטים מתחת השירטוט ושתים מעל [עובי ד' קולמוסים בגג הוא מבואר בכתבי האריז"ל]. ראש ימין של העיי"ן קולמוס אתת מתחת השירטוט כשאר האותיות, והעודף מעל. רק ראש שמאל של העיי"ן תלויה [כולה] מעל השירטוט. דבר זה מבואר בתיקון תפלין [ברוך שאמר עמ' קכח-ט] "ע' דשמע גדולה ותלויה ועליה ה' תגין והזיי"ן שבתוכה תלויה ועליה ג' תגין, ועל ראש ראשון ב' תגין". כלומר ראש שמאל של עיי"ן יוצא מן הכלל, שהוא תלוי מעל השיטה.

והנה דוגמא של כתב המיוחס לר' ראובן סופר.

העיי"ן שתי ראשיה שוים [אין בה ראש שמאל תלויה כנת"ל] גבוהים יותר מב' קולמוסים קרוב לג' קולמוסים ועליה ה' תגין כנ"ל. עובי קולמוס הראשון מתחת לשירטוט.

הדלי"ת גבוהה ד' קולמוסים, קולמוס ראשון מתחת לשירטוט והג' קולמוסים מעל.
שים לב - מקוצר מקום, כי הדלי"ת רבתי קרוב מאוד לסוף הקלף, ויתר הסופר על ב' תגין המבוארים בתיקון האריז"ל, ולא ויתר על עובי ד' קולמוסים בגג המבואר בס' הכוונות !!!

למטה דוגמא של פרשה שהסופר הגביה את האותיות רבתי כך שכל הגג הוא מעל השירטוט, וזה אינו נכון כנת"ל. דלזה יקרא אות תלויה ולא אות רבתי.