קו"ף נדבקה לוי"ו

הקו"ף נדבק לוי"ו, ויש חשש שחלק עליון של הקו"ף [הכ"ף שבו] והי"ו נהפכו למ"ם פתוחה.

אין לחשוש כן, כי רגל הקו"ף מוכיח עליו שהוא קו"ף. ולכן אם תינוק מכירן היטיב, אין פסול בצורתן [כמובן שיש לגרר ולהפריד ביניהם מצד היקף גויל].

רי"ש ווי"ו דבוקים מעט דומים לחי"ת

יש כאן דמיון לחי"ת [פשוטה - של רש"י] -

נראה לי שיש לדון בזה שאלת תינוק, ואם תינוק יכירם כרי"ש ווי"ו מותר לגרר ולהפרידם, והן כשרות.

יש לשאול תינוק הבקי בצורת חי"ת דרש"י מהסידורים.

ו' של מ"ם וז' דבוקות זו לזו - נהפכו לחי"ת

ו' המ"ם נדבקה לז' ונהפכו לחי"ת - פסול. כי אין להכיר בין אם היא שייכת למ"ם, או שהיא חלק מהחי"ת [הדבוקה לכ"ף].

תיקונה בס"ת - למחוק כל החי"ת וישאר רק הכ"ף, ואח"כ לכתוב מחדש בכשרות חרטום המ"ם והאות ז'.

ו' ונו"ן דבוקים מעט או קרובים לנגיעה

יש ביניהם קרוב לנגיעה [גם אם היתה נגיעה דקה ממש - שתי המקרים יהיו שוים בדינם] -

יש מדמין בדבר זה לנשתנו לצורת תי"ו, ואסור לגרור ביניהם משום חק תוכות.

העיקר שאין זה תי"ו כלל, כי אין עושין תי"ו בגג שבור המחבור בחטוטרת, ואף אינו כשר כלל באופן כזה, ולכן לא נשתנו הו' ונ' לתי"ו, ומותר לגרר ביניהם כשאר נגיעות דקות בין אותיות.

זיי"ן ווי"ו בתיבת מזזות נראות נוגעות

הז' והו' נראות סמוכות זו לזו עד שאפשר נוגעות [את הדבר הזה צריך להבחין בראיה במציאות דוקא] !!

מה הדין?

אם נראה לעין הרואה הרגיל [המכיר אותיות סת"ם] כאות חי"ת - לענ"ד זה פסול [אע"פ שבזכוכית מגדלת נראות מופרדות משהו], ואם נראה בעין רגילה [הנ"ל], כשתי אותיות ז' וו' - כשרות, ויש להפרידן להרחיקן מעט זה מזה.

דרך אגב: המתייג כאן קלקל והוסיף תג שמאלי של הז' הנ"ל, בלי לחשוב כלל מה יקרה !!

חג - תגי החי"ת וגימ"ל קרובין או נוגעין

התגין אינן נוגעין זה לזה, אלא סמוכות. אבל אפילו היו נוגעות ממש -

נראה לי שכשר ואין כאן חשש חי"ת של צירוף גוף הגימ"ל לזיי"ן של החי"ת, משום שאינה נראית כחי"ת ממש בכתב שלנו. [ויש לצרף עוד ספק, דאפשר שתגי הגימ"ל נעשו אחר שכבר הושלם רגל שמאל של הגימ"ל. איני צריך לזה, כי טעם ראשון עיקר, ומ"מ לרווחא דמילתא אמרתי כן].

ומ"מ פשוט שראוי להרחיק מעט בין התגין הללו.

ראה עוד דוגמאות תחת התוית ו ז או ח (הקשה על התוית תפתח את כל הבלוגים הקשורים)

נו"ן עם עקב מעט, מ' וז' נוגעות

אין לפסול נו"ן זה בגלל עקבו [כמבואר בתשובת לבושי מרדכי שהבאתי בבלוג קודם]. הרוצה להחמיר ישאל תינוק.

"מצוך" הכ"ף קצרה ביחס לתיבה כולה, כי הצד"י גבוה. לכתחילה צריכה הכ"ף להיות ארוכה ויורדת מתחת שאר האותיות. 

הנו"ן [בניכם] כשרה, היא אינה דומה לבי"ת כלל.

נגיעה בין המ"ם לזיי"ן - יש להקל ולגרור, הן בגלל צורת המ"ם שהיא ברורה ביותר, והן משום שאין דיבוק הו' [חרטום המ"ם] לז' נראה כל כך כחי"ת.

ווי"ן

 

וי"ו וזיי"ן נוגעות נגיעה דקה [או קרובות לנגיעה] - כשרות [אחר גרירת הנגיעה] שהרי לא נראות כחי"ת.
וי"ו שני ב'מזוזות' ארוכה מדי - אם הכתיבה היתה כתיבה בינונית [רגילה שגובה האות ג' קולמוסים] הייתי פוסלה שהרי נעשית כשיעור נו"ן פשוטה, משום שבירך ד' פעמים עובי הראש. אך היות שזו כתיבה ארוכה [שגובה אות רגילה ד' קולמוסים] תידון בשאלת תינוק. ראה גם פורום לנושאי סת"ם: וי"ו פסולה, שיעור וי"ו בכתיבה ארוכה

הוי"ו כשרה - יש לה ראש צר.
הה"א כשרה בדיעבד - כי רגלה תלויה בגובה חללה, וצריכה לכתחילה להיות שוה לסיום ירך ימין.

מזוזות - ו' ז' נהפכו לחי"ת

מזוזות פסולה - כי הו' וז' נגעו בתגיהן ונהפכו לחי"ת ממש. אי אפשר לגרר ביניהם משום חק תוכות.

שאלות על נגיעת אותיות

האם נגיעה זו נשתנתה למ"ם? שאלת תינוק.

המ"ם נוגעת לזיי"ן. האם נהפכה הזיי"ן בצירוף חרטום המ"ם לאות חי"ת?

נראה לי שלא, כי עיקר צורת המ"ם ניכרת היטיב ואין פירוש אחר לכ"ף שלה בלעדי החרטום. וממילא יש כאן רק נגיעה בין שתי אותיות ולא שינויים לאות חדשה. בנוסף לזה יש להוסיף, שאין החיבור ביניהם כצורת חטוטרת המקובלת המחברת בין הוי"ו לזיי"ן (אע"פ שאם היתה הנגיעה בין וי"ו ממש לזיי"ן - היה קשה ביותר לסמוך על כך ולהקל לגרר).

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: ובקומך - נגיעה

קירוב זייני"ן לכעין חי"ת

 

כתב חלש !!!

שתי הזייני"ן נראין נוגעות - יש כאן חשש שינוי לחי"ת. צ"ע היאך לדון בה, וצריך לראות זה במציאות.

ברגל שמאל של הה"א חלל מושלם - אני חושש לאות חלולה !

נקודת הפ"א אינה מושלמת - היא כעין גולם. בודאי אינה לכתחילה וצריך לתקנה.

מזוזות - נגיעה בין וי"ו לזיי"ן

נגיעה דקה ביותר בתחתית הגגות של הוי"ו לזיי"ן [בסקן זה נראה קרוב לנגיעה. למעשה אין כל כך נפקא-מינה בנידון]

אין זה שינוי לחי"ת, כי שתי האותיות הללו ניכרות לעצמן, ולא מתחלפות לחי"ת, אלא אם נוגעות בתגיהן מלמעלה כעין חטוטרת, או בנגיעה ודיבוק עב כל עובי [או רוב עובי] הגגות, שבזה מתדמות לחי"ת (של ר"ת או של רש"י). אבל נגיעה דקה בתחתית גגן אינן נעשות חי"ת, ולכן מותר לגרר ביניהם, כשאר נגיעות שבין אותיות שלא נשתנו צורתן. 

תגי חי"ת וגימ"ל נוגעין

השי"ן נוגע לגימ"ל - אין חשש (אפילו אם נגע בשעת כתיבת הגימ"ל) לשינוי צורה [למין חי"ת] ומותר לגרר ביניהם.

ב"חג" נוגעים התגין זה בזה (אמנם זה קרה אחר הכתיבה) מ"מ אין כאן שינוי  צורת הגימ"ל, או צירוף הז' שבחי"ת לצד ימין של הג' להחשיבו לחי"ת - ומותר לגרר.

מ"ם סמוכה לזיי"ן בתיבת מזזות

קוץ מוי"ו [חרטום] שבמ"ם קרוב לתג שבזיי"ן, ובצירופם יכולים להתדמות לחי"ת שיש בה הפסק בחטוטרת.

אם ההפסק ביניהם ניכר, א"כ אינה חי"ת וממילא לא נשתנו צורתם. אך אם ההפסק דק ואינו ניכר מספיק, אם כן נשתנה חרטום המ' והז' לאות חי"ת.

התמונה היא לדוגמא בעלמא.

שאלות בצורת אותיות

מזזות - יתכן [קשה לראות בסקן] נגיעה בין הזייני"ן או בין זיי"ן לוי"ו בתחתית הגגות - מותר לגרר הנגיעה ככל דיבוק שבין אותיות, כי אינן משתנות לחי"ת אלא כאשר הנגיעה היא בחלק העליון שלהן, בתגיהן ועוקציהן, או לפחות בחלק העליון של הגג.

לבהמתך - התי"ו נפרד [וניכר הפירוד היטב] רגל שמאל מהגג ונעשית ה"א - פסולה, וא"א לתקנה במזוזה משום שלא כסדרן.

ובכל - עקב הבי"ת נכנס לוי"ו - יש עושים מזה שאלה של ה"א. אני נוהג להתיר. כמובן טוב לתקן ולגרר מעקב הבי"ת.

בין - הבי"ת שאלת תינוק.

מזזות - זיי"ן ראשון קצת רחבה - כשרה.

יורה - ה"א כשרה.

בי"ת - מושבה משוך ביותר - שאלת תינוק.

שתי זייני"ן ותגיהן סמוכות

בדרך כלל שתי זייני"ן סמוכות ונראות כנוגעות בתגיהן - יש בו חשש לחי"ת, כמפורסם.

אך במקרה שלפנינו אני נוטה יותר להקל, דאינם נראית יחד כחי"ת, מחמת שהתגין גבוהות וזקופות ואינן נראות כחטוטרת של חי"ת. אמנם יש מקום להחמיר.

יש קצת טשטוש דיו בין התגין, אך במציאות אין נגיעה ביניהם, הגם שזה מוגדר כמצב של "אינו ניכר להדיא [ההפסק]".

גם אחר מחיקת התגין החיצונים עדיין אינה נראית כל-כך חי"ת.

תודתי לרב יוסף משה על התמונה

שאלות אחרונות

 הכ"ף פשוטה צרה מאוד - צריך שאלת תינוק אם אינה נו"ן פשוטה, ותיקון [להאריך מעט גגה].

החי"ת משונה קצת, אך כשרה.

שתי זייני"ם שהתגין סמוכות ביותר הגם שאינן נוגעות [רבו המכשירים, ולענ"ד שאלה חמורה אם לא נעשית צורת חי"ת. והדברים עתיקים וכבר נתבארו בפורום זה].

ו'-ז' או ח'?

אולי השאלה כאן על מרחק חוט השערה לא בתגים אלא על הגגות הקרובים, למרות שבפועל אינם נוגעים.