לכבוד יום הילולא של הרמב"ם כ"ף טבת
שאלה שנתעוררה במחשבתי בשבת זו, מה דין שם שהיה בו פיסול אבל היה אסור למוחקו, והלך הסופר ומחקו באיסור, וכתב שם חדש על מקומו וקדשו. האם הספר כשר לקרות בו, או בתפלין ומזוזה האם כשרים? או שמא לצריך לתקן הדבר?
נראה קצת מתשובת ר"י בן הרא"ש המובא בבית יוסף יו"ד סוף סימן רעו, מוטב היה לגנוז היריעה מלקדור את השם, ואם עבר וקדר השם טוב להחליפה. משמע קצת דמדינא לא נפסל היריעה. וראה בתשובת חתם סופר יו"ד סי' רעט שכתב דהואיל ונעשה בה עבירה היה ראוי שלא לקרות בס"ת זה. [ראה גם שו"ת חתם סופר יורה דעה סי' רסד, שו"ת צמח צדק יורה דעה סי' רטו].
עוד שאלה: כתוב בשו"ע יורה דעה סי' רעו סעיף ט: [לענין אלו שמות הן קודש, שאינם נמחקים] ויש גורסים גם כן אהיה אשר אהיה.
הלשון משמע שאהיה אשר אהיה הוא שם אחד, ואע"פ שכתבו הפוסקים שגם אהיה שלישי "אהיה שלחני אליכם" גם הוא שם ק' מ"מ נקט השו"ע לשון "אהיה אשר אהיה" לבאר שכל הג' תיבות הן קדושה אחת. ולפי זה דין "אשר" כדין הנטפלין לשם שמתקדשות אגב השם.
שתי דעות הובאו בקול יעקב שם ס"ק מב, עיי"ש.
בתיקון דאוידוביץ מופיע "אהיה אשר" בסוף שיטה, ו"אהיה" בראש שיטה שאחריה. ולכאורה נראה שאם הכל שם אחד היה ראוי ליכתב כולו בשיטה אחת. בתיקון ישן 'אהיה אשר אהיה' הוא באמצע שיטה. לא בדקתי תיקונים נוספים.
