זהירות בדלתי"ן

 

ירך הד' יוצא ממרכז הראש. יש כאן שתי בעיות, א. מקומה הנכון של הירך צ"ל בצד ימין של האות, כלומר יוצא מצד ימין של הגג, ולא מאמצעו. ב. הוא עלול להדמות לז'.

לכן יש לשאול תינוק על זה, ורק לאחר שתינוק יכירנו כד' יש להכשיר. ויש לתקנו, בגרירת מעט מעובי הירך שבצד שמאל. ויש ליזהר שלא יגרר כל עובי הירך, שלא ייפסל. למטה תמונת התיקון [הצהוב מבטא החלק שיש לגרור]

גם ד' זו הירך יוצא יותר מדי במרכז ויורד ישר, ואינו נוטה כלל באלכסון לימין כפי שצריך. וגם עלול להדמות לז'. לכן יש לשאול תינוק, וכאשר יקראנו יש להכשיר, ולתקנו.

להלן התיקון [צהוב - לגרור, ירוק - להוסיף דיו] ויש ליזהר שלא ימחק לגמרי הירך הראשוני [משום פנים חדשות ושלא כסדרן]

יו"ד - שאלה של זיי"ן

היו"ד במרכז התמונה יש לה בליטה לצד ימין, והיא מתדמה מעט לזיי"ן. יש לשאול תינוק, ורק אם יקראנה יו"ד יש להכשיר.

יש לתקנה באופן זה, להוסיף דיו מצד ימין לעגל לגמרי הגב שלא יהא לה בליטה כלל, וכן להוסיף לבסיס הראש שיהא הראש עבה כשיעור עובי [אורך] הירך, כי אסור לירך להיות ארוכה מעובי הראש.

נו"ן פשוטה ראשה אינו עובר לצד שמאל

ראש הנו"ן אינו עובר כלל לצד שמאל, רק קוצותיה בולטים. יש חוששים שהנו"ן הזו פסולה, ומ"מ מותר לתקנה בהוספת דיו שיהא לה ראש עובר לכאן ולכאן (כמבואר במקדש מעט).

וזה תמונת תיקונה בהוספת דיו לראשה:

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2016/07/blog-post_11.html

הפיכת צד"י של כתב ב"י לצד"י של האר"י

הסופר טעה ועשה צד"י של כתב ב"י במזוזה כתב האר"י. איך מתקנים דבר זה (מבואר באחרונים בנוגע ליו"ד העליונה של האל"ף שהיא הפוכה, וצריכה להיות ישרה, וכעין זה התיקון כאן):

א. ראשית יש להוסיף דיו לראש מצד ימין שיהא עובר (מעט יותר) לצד ימין (ממה שעובר לצד שמאל, או עכ"פ שוין). כעת הראש נראה כעין ראש זיי"ן, והוא כשר, ואין כאן מחיקה [חשש ח"ת] ולא חשש כתיבה שלא כסדרן.

ב. אחר כן יש להעבות מעט לצד שמאל את הירך המחבר היו"ד לגוף. ויש להקפיד שיהא עדיין ראש עובר לצד שמאל שלא יהא גולם [מצד כתב הב"י הראשוני, כדי שלא יהא חשש פנים חדשות - שלא כסדרן].

כעת הוא נראה כצד"י של האר"י [ומה שעדיין עובר מעט לצד שמאל אין בכך כלום, כי עיקרו עובר מצד ימין] והוא כשר. ולא היה בו לרגע פסול.

כ"ף פשוטה מרובעת ותיקונה

ידועה שיטת חכמי אשכנז לפסול כ"ף פשוטה שיש בה זוית או ריבוע בסוף הגג. ומ"מ מהני תיקון בהוספת דיו לעגל הגג, אפילו אחר הכתיבה [ואין בזה פסול שלא כסדרן, כמבואר בפוסקים].

וזה מראה תיקונה בהוספת דיו:

הכתום מציין תוספת דיו [בעדינות] לגגה, כך שנעשית עגולה מאחורי גגה.

נמצא נקב קטן באות במזוזה או תפלין

קשה לדעת מהתמונה איזה גודל הוא הנקב במציאות.

א)  אם הנקב אינו נראה לעין [רגילה], אלא רק נגד האור, אינו נחשב נקב כלל, וכשר כמבואר בשוע"ר (סימן לב סעיף יז).

ב)  ואם ספק אימתי אירע הנקב לפני או אחר הכתיבה - אם הפרשה מוחזקת [כלומר יצא מידי סופר ירא שמים ומומחה, שבודאי הגיהו כדין] ונמצא נקב הפוסל - כתב במשנה ברורה [סי' לב ס"ק נה בשם סידור דה"ח] שהוא בחזקת כשרות, ומסתמא אירע הנקב אחר שעת כתיבה, ולכן אינו פוסל.

אמנם במזוזות ופרשיות סתמיות לא ברור כמה "חזקת כשרות" יש??

ג)  בכל מקרה [אפילו אירע הנקב לפני הכתיבה] אפשר לתקן, על ידי גרירה סביב הנקב כדי שיהא מוקף גויל, ואח"כ הוספת דיו ליו"ד התחתונה - שיהא לה צורה מושלמת. ויש להקפיד שלא יאבד לרגע צורת היו"ד התחתונה [משום פסול כתיבה שלא כסדרן].

***

הנה צורת האל"ף לאחר גרירה סביב הנקב:

כמעט שלא נשתייר בליטת ראש הרגל, וצריך להוסיף לו ראש מה שאפשר לצד ימין. (יש להעיר שיש סוברים שתיקון זה הוא כשר רק בדיעבד, בגלל שיחשב הוספת עיקר הראש תיקון שלא כסדרן).
יש להעיר שהרגל כשר עדיין - בגלל שנשתייר בו שיעור אות [מלוא אות קטנה] בגבהה.

נו"ן אבדה שיעוריה, יחס חלקיה זה לזה

נראה לי שנו"ן הזו פסולה, כי ראשה גדול [עבה] מדי ביחס לשאר האות. ועוד כי גם מתדמית לכעין כ"ף (והוי כעין תרתי לריעותא).

אמנם נראה שאם תינוק מכירה היטב, אפשר לתקנה בהוספת דיו למושבה, עד שתהא מושב עבה כעין שיעור הראש, כך:

ואע"פ שהחלל יהא צר ביותר, מכשירים חלל צר בדיעבד, אף שאין בה שיעור עובי קולמוס.

נקב באות מ"ם, ודין היקף גויל בין האותיות

במ"ם סתומה יש נקב ברור הנראה לעין, הנקב נעשה אחר הכתיבה.

יש כאן 2 שאלות:

1. האם חסר היקף גויל בין המ' לת' שלפניה?  2. האם ניתן לתקן את המ"ם עצמה?

לגבי הענין הראשון הרי נקב שאירע אחר הכתיבה אינו פוסל [כמבואר בשו"ע או"ח סי' לב] משום חסרון היק"ג, אלא לפי דעת הירושלמי [שו"ע שם, ושוע"ר שם סעיף יט] שאפילו נקב אחר הכתיבה בין שתי אותיות [או המגיע עד סוף הקלף] פסול. ומ"מ גם לירושלמי יש מתירים לתקן בגרירה, כדי שיהא מוק"ג בין שתי האותיות.

אמנם לענין השני [כשרות המ"ם עצמה] אע"פ שאין בה חסרון היקף גויל, כי הנקב אירע אחר הכתיבה, אבל מ"מ אינה גולם אחד אלא מופסקת, ופסולה.

אמנם אפשר לתקן הנפסקים, וכן כאן אפשר לחזור ולחבר המ"ם להיות גוף אחד. מ"מ יש להקפיד שתוספת דיו זה החדש צריך להיות מוקף גויל דוקא [דאל"כ שוב הוי כתיבה בפיסול שאינו מוקף גויל - חלק זה של האות], ועל כן צריך לחברה לפנים מהנקב. ויהא קו החיבור מוקף גויל [ואחר כן אפשר למחוק הדיו הישן שנוגע בנקב].

כל זה משורת הדין, ברור שהרבה יעדיפו להשאיר את המזוזה בפיסולה ולגנזה.

זיי"ן ראשה עבה - ואין בירכה שיעור מלוא אות קטנה

בתיבה "מזה" הז' ראשה עבה, ואין בירכה שיעור מלוא אות קטנה ביחס לראשה.

לדעת הרמ"א ושו"ע רבינו בסימן לב, הז' הזו פסולה כמו שהיא. אמנם מאחר שתינוק מכירה מותר לתקנה גם בתו"מ שלא כסדרה, אלא שיש ליזהר שאם יאריך רגלה יהא נראית כלפי שאר האותיות כמין נו"ן פשוטה. לכן צריך להאריך [להעבות מעט] גם מושבותיהם, שלא תבלוט הז' הרבה מתחת לשיטה.

כזה: 

יש להעיר כאן ב' דברים:

א. לא ניתן לגרר מעובי הראש ולהעמידה על השיעור - משום פסול חק תוכות, כי הרי מכשיר את שיעור האות בחקיקה.

ב. לדעת שו"ע רבינו צריך להיות עובי [גובה] הירך מעט יותר ממלוא אות קטנה, [כשיעור ירך האות ו'] שצריכה להיות דוקא יותר עבה במשהו הניכר - מעובי הראש.

יו"ד - חשש לחי"ת קטנה

היו"ד [ידך] רגליה [כלומר רגל ימין ועוקץ שמאל] שוין בארכן, ולכן נדמית כעין חי"ת קטנה.

יש לשאול תינוק ואם יקראנה יו"ד יש להכשיר, ואין צורך להסתיר לפני התינוק את שאר האותיות.

ויש לתקנה ע"י הוספת טיפת דיו מעט להעבות ראשה מעט, ואח"כ להאריך רגל ימין מעט כדי שתהא ארוכה מעוקץ שמאל. [אני נותן הדמייה לתיקון זה למטה] יש ליזהר שלא תתמלא דיו בין רגליה ותיפסל כגולם, וכן יש ליזהר שלא יאריך הרגל ימין הרבה !!!

*****

יו"ד זו כשרה, אע"פ שרגליה [כמעט] שוות, עובי גופה [ראשה] אינו נותן לו מקום להידמות כלל לחי"ת קטנה.

גם כאן יש לתקנה בהוספת מעט דיו להאריך רגל ימין.

נפסק רגל היו"ד מגופה

נפסק גוף היו"ד מהרגל כי הדיו נמחק ממנה - לדעת המגן אברהם ורוב האחרונים היו"ד פסולה ואי אפשר לתקנה. אמנם לדעת הצמח צדק מותר לתקן את היו"ד הזה. השוה ל: פורום לנושאי סת"ם: יו"ד רגל ימין קצרה, הפסק ברגל

הפ"א יש בה פיסוק דק בגופה שמותר לתקנה לכו"ע.

תשובת צמח צדק - תיקון יו"ד שחסרה רגל ימין, ואל"ף שנדבקה היו"ד לגגה

תשובת צמח צדק [אורח חיים סימן יז]

תשובה זו דנה בתיקון אותיות שיש בהן פסול משום שאינן כתיבה תמה [יו"ד שחסר לה רגל ימין, נדבקה יו"ד האל"ף כולה לגגה], האם יש בתיקונן פסול שלא כסדרן.

העתקתי עיקר לשון התשובה, וקיצרתי ממנה קצת. והוספתי ביאור בסוגרים בצהוב.

***

א.  בש"ע א"ח סי' ל"ב סעיף כה כל אות שהיא כתובה שלא כתקנה ואין צורתה עליה (ועל כן פסולה) כגון נגע [רגל] האל"ף בגג האל"ף או פני (יו"ד העליונה של) האל"ף בפנים בגג שתחתיה (ונעשה כעין קו משוך בשוה) כו' ואחר שכתב לפניו (כלומר המשיך וכתב אותיות שלאחר האות הפסולה) חזר ותקנה הוי (האותיות שלאחר התיקון) שלא כסדרן ופסולין ..
והגר"א [ביאור הגר"א שם] כתב (על לשון הש"ע הנ"ל) או היתה אות [אחת חלוקה (ונראית כשתי אותיות אחרות)] כו' זהו מן הפסולין דברייתא (שבת קג) שנדמה לאותיות אחרות, וכן ברישא [בשו"ע] נגע רגל [האל"ף] כו' שנשתנה צורת האות (כלומר שיש פיסול נשתנה צורת האות אע"פ שלא נדמית לאחרת, וזהו טעם הפסול של נגע רגל האל"ף בגגה, אע"פ שאינה דומה לאחרת) וכמו שכתב לקמן בש"ע סי' לו ס"א שלא תשתנה [צורת שום אחת מהן] ולא תדמה לאחרת (שתדמה לאות אחרת זה פסול המבואר בברייתא שבת קג שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן כו', והפסול הראשון "לא תשתנה צורת שום אחת מהן" פירושו אע"פ שלא תדמה כלל לאחרת, ופסול זה נלמד ממנחות כט קוצו של יו"ד מעכב, אע"פ שבחסרון הקוץ אין היו"ד דומה לאות אחרת – ביאור הגר"א סימן לו) משא"כ בסיפא (של הש"ע סי' לב סעי' כה: אם לא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן כו' ותינוק מכירם שאע"פ שכתב לפניהם יכול לחזור ולתקנם, וליכא פסול שלא כסדרן. והטעם מבואר בש"ע משום דצורתן עליהן שהרי תינוק מכירם) עכ"ל. וכ' עוד הגר"א שהוא הדין דמנחות (כח,א) במשנה ואפילו כתב אחד מעכבן ואמרו בגמרא שם לא נצרכה אלא לקוצו של אות. ופרש"י רגל ימינו של יו"ד. (הרי סברת הגר"א דנגע רגל האל"ף לגגה וכו' כל אלו [קוין משוכין בשוה] פסוליהן משום שנשתנו צורתן לגמרי, ולא מהני בהו תיקון שלא כסדרן, ואע"פ שלא נשתנו לצורת אות אחרת).

וקשה (על סברת הגר"א) דהא בב"י כתב בשם הגהות מיימוניות והנה הר"ם פסל לי תפלין בשביל שלא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן כו' נוגעים לגוף האות ואמר דלא גרע מקוצו של יו"ד דמעכב ובעינן כתיבה תמה ושלמה ולא שבורה. אכן שוב אמר [הר"ם] שיכול לתקנם רק כשנעשו תחלה דתינוק דלא חכים כו' יכול לקרות אותם, אז יכול לתקן תיקונים אלו וכהאי גוונא (כלומר פסולים קטנים אחרים הדומים לאלו, שפסולם רק משום חסרון כתיבה תמה, אבל תינוק מכירם היטב) אפילו אחר שנכתבו כל הפרשיות ולא הוי שלא כסדרן עכ"ל. וכתב הב"י שכן כתבו מהרי"ק ותה"ד.
ואפשר לומר (הוכחה שתיקוני כתיבה תמה מותרים שלא כסדרן) מדאמר המשנה והגמרא (מנחות הנ"ל) ואפילו כתב אחד מעכבן (ופירשו בגמרא חידוש המשנה "כתב אחד מעכבן" לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד דמעכב), משמע ד(רק חסר הכתב עצמו – כלומר קוצו של יו"ד – מעכב) אבל סדר כתב אחד (הזה – קוצו של יו"ד) אינו מעכב, והיינו אם כתב היו"ד בלא רגל הימני של יו"ד וכתב אותיות אח"כ וחזר ותיקן רגל הימני של היו"ד אינו פוסל משום שלא כסדרן, והיינו אם תינוק יכול לקרות אותו (היו"ד ללא רגל ימין). והיינו דדוקא הקוצו של יו"ד עצמו (אם חסר) מעכב ולא סדר כתיבתו (דאע"פ שנכתב הקוצו של יו"ד לאחר שכתב הלאה, אינו מעכב סדר הכתיבה בכעין חסרון זה), דאם לא כן הוה ליה למימר (היה לו לומר) במשנה ובגמרא רבותא (חידוש) יותר דאפילו סדר כתב קוצו של יו"ד מעכב. והיינו (והטעם) כיון שעיקר האות רובו ככולו נכתב כסדרן וגם תינוק היה יכול לקרותו גם קודם התיקון, לכן נהי דבעי תיקון מ"מ לא חשיב (כתב) שלא כסדרן:

קיצור.  (אם חסר אפילו רגל ימני של יו"ד ותינוק דלא חכם ולא טפש קורא יו"ד וכתב אח"כ אותיות הרבה נהי דצריך תיקון לתקן הרגל הימני של יו"ד, מ"מ לא מיפסלי האותיות משום שלא כסדרן):

ב.  וא"כ קשה דיהיה כמו"כ הדין בנגע רגל האל"ף בגג האל"ף כו' דהענין שנשתנה צורת האות (מצורתו הנכונה, אך לא נדמית לאות אחרת כלל, כפי שביאר הגר"א) דהוה ליה כמו יו"ד שחסרה קוצו של יו"ד יהיה מהני תיקון (להוסיף דיו לעשות ליו"ד האל"ף ראש ניכר, גם אחר שכתב הלאה).

וראיה מתשובות מהרי"ל [לענין דיו שדהה ועיקר רישומו ניכר, וחי"ת שנפרדה מעט החטוטרת, דבשתי התשובות מתיר לתקנם בתפלין ומזוזה ואינו חושש לכתב שלא כסדרן] כמו שכתב מהר"ם (הנ"ל) והתיר לתקן כשלא היו האותיות גופן אחד אלא פרודות, דחשיב (התיקון) כתב כסדרן כיון דתינוק .. קרי ליה, וראייתו מדקאמר אין תולין (אותיות שחסרו) פי' (לתלותן) בין השורות בתפלין ומזוזות (משום שהתליה היא שלא כסדרן), תולין הוא דלא (רק חיסור כל האות והשלמתה נפסלת משום שלא כסדרן) הא כהאי גוונא (שעיקר האות הנקראת לתינוק קיימת, אלא שיש בה פירוד ופסולה משום שאינה כתיבה תמה ושלימה אלא פרודה) שרי (לתקנה אח"כ) וכו' עכ"ל. וא"כ (כמו שהוכיח מהרי"ל לענינים שונים ממהר"ם הנ"ל, דכל שעיקר הכתב קיים והחסרון הוא בתמות ושלימות הכתב בלבד, מותר לתקנם ואין בה פסול שלא כסדרן כי האות היתה נקראת היטיב לתינוק) גם בנגע רגל האל"ף בגג האל"ף כו' שייך לומר כן אע"ג דפסול לגמרי (משום שאין האות כתיבה תמה) מ"מ כי מתקן ליה לא חשיב שלא כסדרן כיון דתינוק קרי ליה:

ג.  ובש"ע אאזמו"ר [אבי אדוני זקני מורי ורבי] הגאון נ"ע [נשמתו עדן] סי' ל"ב סוף סעי' ל' אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה (אחר שכתב הלאה משום שיהא הכתב שלא כסדרן) כו' וכ' [נראה ט"ס וצ"ל: וק' [וקשה] דהא מהר"ם מדמה יודי"ן שעל האלפי"ן שלא נגעו לחסר רגל ימנית של יו"ד כו' (א"כ דינן שוה גם להתיר תיקונם שלא כסדרן). ובתשובה אחת הארכתי בענין (תוקף הפסול של) שלא כסדרן, ומתוך מה שכתבתי שם (שבצירוף דעות מקילים, יש להקל בתיקון שלא כסדרן, גם כאן) נראה להקל בהדין שחקרתי לעיל סעיף ב' ושהביא [נראה ט"ס וצ"ל: ושהבאתי] עליו ראיות מתשובות מהרי"ל:

***

חידוש וביאור:

א)  ביאור דעת הגר"א. הגאון סובר שיש שתי פסולים שוים, א) נשתנה האות לצורת אות אחרת, ב) נשתנה צורתו אע"פ שאינה דומה לאות אחרת, וכגון חסר קוצו של יו"ד. בשתיהם חומר הפסול שוה ואסור לתקנם שלא כסדרן. ולא התיר [מהר"ם ו]השו"ע סעיף כה לתקן אחר כן, אלא בפירוד [יודי"ן שעל האל"ף מהגוף] בלבד, שהיתה צורת האות ניכרת. אבל נגע יו"ד האל"ף לגג, נחשב אין צורתן ניכרת ואסור לתקנה שלא כסדרן.

ועיין ביאור הגר"א בסימן לו (ד"ה לכך) דנראה מלשונו שם דאף נפסקים פסולות וא"א לתקנם שלא כסדרן [וא"כ יסתור לדבריו הנ"ל בסי' לב סע' כ"ה]. ואפשר לחלק דסובר כפרי מגדים, דרק בפירוד דק שאינו ניכר להדיא התיר בשו"ע [בסי' לב] לתקנם, אך כל שהפירוד ניכר להדיא אע"פ שגם ניכרת היטיב איזו אות היא, מ"מ חשיב פסול ברור ואבדה צורתה, וא"א לתקנה שלא כסדרן.

ב)  וכ' עוד הגר"א שהוא הדין דמנחות (כח,א) במשנה ואפילו כתב אחד מעכבן ואמרו בגמרא שם לא נצרכה אלא לקוצו של אות. ופרש"י רגל ימינו של יו"ד.

צ"ע מה שציין הצמח צדק כאן, לאיזה מקום בביאור הגר"א כיון. ולכאורה כוונתו למה שכתב הגר"א בסי' לב סעיף יח לבאר מקור וטעם הפסול של נגע רגל האל"ף לגג. ושם כתב הגר"א אם נגע [רגל האל"ף כו'] אע"ג דאין נדמה משום זה לאות אחרת יש לומר דהוי שינוי בצורתה וכמש"ל סי' ל"ו ס"א וכמו קוצו של יו"ד לפי' תוס' כט א ד"ה קוצו.

הרי שבשתי המקומות מבאר הגר"א דדין נגע רגל האל"ף כו' הוא דין של שינוי בצורת האות דמעכב, ומקורו מנחות כט קוצו של יו"ד דמעכב.

אך הצ"צ לא העתיק לשון הגר"א, אלא ביארו בלבד. ועוד הוסיף דפירש"י רגל ימין. והרי אדרבה הגר"א כתב לפי' התוס' שפירשו כר"ת דהוא עוקצו של שמאל?

ואפשר דהצ"צ לא נחית לדקדוק הוכחתו של הגר"א ממנחות כט האם הוא על פי פירש"י או פיר"ת, דבכל מקרה מוכח סברת הגר"א דנגע רגל האל"ף וחסר רגל ימין של היו"ד פסולים שוים שאסור לתקנם שלא כסדרן. ומה שמשמע דעתו דאפילו פסול עוקצו של שמאל [פיר"ת] מעכב שלא כסדרן, הניח רבינו, דלא רצה לדון בזה כאן. ודוחק גדול, ואפשר שחסר כאן קצת מלשון תשובת הצ"צ.

ומשמע מהגר"א [הנ"ל בסעיף יח] דגם תיקון קוצו של יו"ד לר"ת שלא כסדרה פסול, שהרי ממנה הוכיח פסול נגע רגל האל"ף, ובסעיף כה מבאר דפסול לתקנה שלא כסדרה. ומשמעות זה, דלא כהסכמת האחרונים [מג"א וט"ז] להתיר לתקנה שלא כסדרה [וכן כנגד משמעות תשובת מהר"ם הנ"ל]. וצ"ע דעת הגאון בזה.

(ואפשר שרבינו הצ"צ סבר דיש טעות הדפוס בביאור הגר"א הנ"ל, וצריך להיות "וכמו קוצו של יו"ד עי' תוס' כט א ד"ה קוצו". ופירושו עיין בתוספות דמה שפירש"י חסר רגל ימין הוא פשיטא דאין כאן צורת אות, ומזה הוכיח הגר"א דודאי הוי פיסול פשוט ולא מהני תיקונו. ובהג"ה זו בלשון ביאור הגר"א, נרויח שלא יחלוק הגאון על כל האחרונים המתירים תיקון עוקץ שמאל שלא כסדרן).

זה ביאור פשטות לשון ביאור הגר"א [בלא לדחוק בכוונתו פירושים אחרים, שאינם משתמעים מלשונו].

ג)  וקשה דהא בב"י כתב בשם הגהות מיימוניות והנה הר"ם פסל לי תפלין כו' ואמר דלא גרע מקוצו של יו"ד דמעכב ובעינן כתיבה תמה ושלמה ולא שבורה. אכן שוב אמר [הר"ם] שיכול לתקנם רק כשנעשו תחלה דתינוק כו' יכול לקרות אותם, אז יכול לתקן תיקונים אלו וכהאי גוונא .. ולא הוי שלא כסדרן עכ"ל.

הצ"צ מדקדק בסברת מהר"ם דכל פסולי כתיבה תמה מותרים לתקנם שלא כסדרן, מאחר שהיו ניכרים היטב לתינוק. כלומר, יש לחלק בין שתי הפסולים שביאר הגר"א, פסול נשתנה צורת האות לאחרת [או אבדה צורת אות לגמרי שלא תיקרא כל עיקר] בזה לא מהני תיקון משום שלא היתה כתב כלל ואחר שנתיקנה הרי הכתב שלכס"ד. אך פסול השני [נגע רגל האל"ף בגג] קל מזה, ופסולו רק משום שאינה כתיבה תמה ושלימה, כגון נפסקו יוד"י האלפי"ן וכן חסר קוצו של יו"ד שממנה הוכיח מהר"ם פסול נפסקים, מותר לתקנם כי אין הכתב שלא כסדרן, רק התמות אינו כסדר.

ואפשר שמדקדק הצ"צ לשון מהר"ם וכהאי גוונא, לומר דלאו דוקא אלו [נפסקים] אלא כל כיוצא באלו. וכן מוכיח ממהרי"ל שמביא באות ב. שמע מינה שכל שהאות היתה ברורה לפנינו ויש פסול הלכתי בלבד [הנקרא "כתיבה תמה"] מותר לתקנם.

ד)  והיינו אם כתב היו"ד בלא רגל הימני של יו"ד וכתב אותיות אח"כ וחזר ותיקן רגל הימני של היו"ד אינו פוסל משום שלא כסדרן.

הצ"צ סובר שתיקון רגל ימין של היו"ד מותרת שלא כסדרה. וזה מוכח מדברי מהר"ם הנ"ל, שהתיר תיקון נפסקים שפיסולן לא גרע מקוצו של יו"ד, כלומר לפירוש רש"י חסר רגל שלה, ואעפ"כ מותר לתקנם אח"כ כפי שמבאר. וא"כ הוא הדין דרגל ימין של יו"ד מותר לתקנה מאותו טעם.

דאם היה סובר מהר"ם דרק [פי' ר"ת] עוקצה השמאלית בלבד מותר לתקנה, ולא את רגלה הימני. א"כ היאך הוכיח ממנה [מפי' ר"ת] להתיר לתקנם, אדרבה יוכיח מפי' רש"י חסר רגל הימני דאסור לתקנם. אלא על כרחך, דדברי מהר"ם להוכיח מהגמרא קוצו ש"י, היא, בין לפירש"י או לפיר"ת, דלפי כל הפירושים הפסול הוא חידוש משום שאינה תמה, אבל מותרים בתיקון אחר כן, כיון שתינוק היה מכיר היו"ד לפני כן.

ה)  הצ"צ סובר דפסול נגע רגל האל"ף כולה לגג (וכל הקוין המשוכין בשוה) שהזכיר ב"י ושו"ע, אינם חמורים יותר מחסר קוצו ש"י [רגל ימני לרש"י] שהתיר מהר"ם לתקנם. דפסולים הללו לא אבדה צורת האות הניכרת לתינוק, ולכן פיסולם רק משום שאינן כתיבה תמה ושלימה. וכן מבואר עוד בצ"צ יורה דעה סימן רה.

ולפי זה ביאור לשון השו"ע "חזר ותקנה הוי שלא כסדרן" לגבי פסול נגע רגל האל"ף ושאר קוין משוכין בשוה אינו שתקנה בהוספת דיו, דזה מותר לפי הצ"צ. אלא לצ"צ מיירי דוקא אם תיקנה בגרירת היו"ד וחזר וכתבו מחדש, דהוי אל"ף חדשה והכתב שלאחריה היא שלא בסדרן. [אבל לפי ביאור הגר"א פי' השו"ע הוא, שבכל ענין שתיקן פסול זה אף בכתיבה והוספת דיו, כבר הוי שלא כסדרן].

ו)  ובש"ע אאזמו"ר הגאון נ"ע סי' ל"ב ססעי' ל' אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה כו'. בשו"ע רבינו מעתיק פסק המגן אברהם (שהעתיק ממהר"י אסכנדרי בב"י סי' לו) דחסר רגל ימין א"א לתקנה. וכתב על זה הצ"צ, דנראה שזה כנגד סברת מהר"ם כנת"ל.

ז)  ובתשובה אחת הארכתי בענין שלא כסדרן ומתוך מה שכתבתי שם נראה להקל בהדין שחקרתי לעיל סעיף ב' ..

נראה כוונת הצ"צ לתשובתו [או"ח סימן טו, אותיות ה-ז] שם מבאר סברת מהר"ם להתיר תיקון נפסקים שלא כסדרן, כי דין שלכס"ד אינו ברור בש"ס וירושלמי, ולכן כאשר יש לצרף סברא חזקה להכשיר איזה מקרה, אע"פ שיש סברא כנגדה להחמיר ולפסול, יש להקל עכ"פ לענין תיקון שלא כסדרן.

ח)  ולכן מסקנת הצ"צ להקל כנגד פסק המגן אברהם [ושוע"ר] הנ"ל (לתקן רגל ימין של יו"ד, וכל שכן תיקון נגע רגל האל"ף לגג בהוספת דיו), ונימוקיו שלשה:

א.  דעת מהר"י אסכנדרי לאסור תיקון רגל ימין של יו"ד, יחידאה הוא כנגד משמעות מהר"ם מהרי"ל מהרי"ק ותרומת הדשן שהתירו תיקון נפסקים, כלומר התירו תיקני תמה שלא כסדרן.

ב.  ראיית מהר"ם מאין תולין אבל תיקון לבד מותר, וראיית הצ"צ עצמו מלשון המשנה וגמרא דרק הכתב עצמו מעכב אך לא סדרן מעכב.

ג.  פסול שלא כסדרן מקורו מהתלמוד רופף, ולכן כל שיש סברא חזקה להקל – כסברת מהר"ם לחלק בין פסול שאינו נקרא "כתב", לפסול [שנקרא "כתב" אלא] שאינו "תמה ושלימה" – שומעים למקיל.

ט)  מדברי הצ"צ למדנו גם חידוש לחומרא. שיו"ד ללא רגל ימין נקרא יו"ד, ולכן כאשר צריך לבטל צורת האות לא מהני למחוק רק רגל ימין [דלא כמשנת סופרים באות יו"ד, דחשיב מחיקת רגל ימין ביטול צורת היו"ד], שהרי אם מועיל לתקן יו"ד ללא רגל שלא כסדרן בגלל שנקרא אות, ק"ו לחומרא לענין חק תוכות שעדיין נקרא אות שלא נתבטלה צורתה [וכפי שביארו הפרי מגדים ומשנת סופרים בדין ח"ת, דכל שנקרא אות לענין כסדרן כל שכן שנקרא אות לחומרא לענין חק תוכות שצריך לבטלו], אלא צריך דוקא למחוק גוף היו"ד.

פירוד במ"ם מתחילת הכתיבה

המ"ם פרודה החרטום מהגוף - פירוד זה היה מתחילת הכתיבה.

מותר לתקנה, כי לא נשתנה צורת המ"ם לאותיות אחרות (כמבואר בשוע"ר סימן לב סעיף ל).

שיעור מלוא אות קטנה בירך - כאשר הגג עבה

שאלה זו הועלה בפורום באנגלית: מה דין הרי"ש הזה? הרי גגו עבה והירך קצר, האם יש שיעור ירך [מלוא אות קטנה] כאן או לא?

הבי"ת מאוד עגולה למטה - לכל הפחות צריך לתקן ריבוע עקבה.

שיעור ירך הרי"ש כבר נידון פורום לנושאי סת"ם: שיעור מלוא אות קטנה בירך ובהערות שם. לחביבות הנושא, באתי לבאר כאן באריכות את הענין.

שיעור הירך בדלי"ת או רי"ש, כאשר הגג עבה

א.  כתב ביאור הלכה (סי' לב סעיף טו, ד"ה מלא) אם זה הכתב הוא כתב גדול [= גג עבה] נראה דודאי מהני אם כמלוא או"ק הוא מכתב בינוני [כלומר משיעור עובי הכתב של שאר האותיות].

אמנם יש חולקים על סברא זו (ראה משנת הסופר סי' ז, שער הציון נג), דבעינן שיעור בירך הראוי לעובי אותו הגג. ונלע"ד סברתם נכונה, דהרי שיעור "מלוא אות קטנה" הוא לבאר שיש שיעור מספיק לרגל שיקרא רגל, וידוע דשיעור חלקי האות הם יחסיים זה לזה, וכאשר הגג גדול יותר בעוביו יצטרך שיעור גובה הרגל בהתאם, דאחרת משתנית צורתה.

ולכן בדלי"ת רבתי של אחד, אם עובי הגג ב' קולמוסים, לא סגי בירך שיעור מלוא או"ק של עובי קולמוס אחד ברגל [שמועיל לדלי"ת רגילה], אלא צריכה להיות עבה ב' קולמוסים כשיעור הגג דוקא, לעיכוב.

ב.  אמנם לענין תיקון ירך קצר במקרה כזה, נראה דיש להתיר לתקנה.

שהרי כתב המשנה ברורה (שם ס"ק מ) בירך שמאל של ה"א, דהרמ"א דינא נקט דבעי דוקא שיעור מלאו"ק בירך שמאל ואם לאו פסול. אמנם אם תינוק מכירה, מותר לתקנה דומיא דמה שכ' הפמ"ג בכ"ף מרובעת שהיא פסולה בזוית (כי צריכה להיות דוקא עגולה) ומ"מ מותר לתקנה בהוספת דיו שהרי תינוק מכירה, דומיא דנפסקים המובא בשו"ע סי' לב סעיף כה, דאע"פ שפסולים מותר לתקנם שלא כסדרן.

אמנם המ"ב לא פירש מה הדין בירך ימין של הה"א וכיו"ב שאין בה שיעור מלוא או"ק, האם גם בכה"ג כאשר תינוק מכירה, אע"פ שפסולה כמו שהיא דאין בה שיעור ירך, מ"מ יהא מותר לתקנה, או לא.

וכתב ביאור הסופר (עמ' קט, ד"ה פסול) דבירך ימין שאין בה שיעור מלאו"ק, אין לה צורת אות, ואסור לתקנה שלא כסדרן. ודברי המ"ב נאמרו רק בירך שמאל של הה"א, והטעם דרק בירך שמאל דשיטת הרא"ש וטור דלא בעי שיעור, ע"כ התיר לתקנה, אבל בירך ימין דלכו"ע בעי שיעור ובלא"ה פסולה, לא מהני תיקון.

ג.  ולענ"ד נראה דעיקר טעם הפמ"ג ומ"ב להתיר בכ"ף פשוטה המרובעת בזוית לתקנה בהוספת דיו, אינו משום פלוגתת הפוסקים בזה (שהביא המג"א סי' לב ס"ק כו) אלא משום שניכרת היטב ככ"ף ואינה מתדמה כלל לאות אחרת, וכל שתינוק מכירה היטב מותר עכ"פ לתקנה, כנפסקים הנ"ל שהתיר מהר"ם לתקנם.

ועל כן אין חילוק עקרוני בין ירך שמאל לירך ימין, דכל שתינוק מכירו היטב לאות, אע"פ שחסר בה שיעור ירך, אין פי' הדבר שאין כאן ירך כלל, אלא דפסולה מדין כתיבה תמה דבעי פרטים של האות [כמו שהכ"ף פשוטה לא סגי שניכרת בכללות צורתה, אלא דבעי דוקא להיות עגולה משום שהיא כ"ף] כמו"כ שיעורי ירך באותיות.

ואם משום חילוק הנ"ל שכ' ביאור הסופר דבירך שמאל יש לסמוך על שיטת הרא"ש, הרי לענין ירך ימין לא נתפרש בדברי המחבר [שו"ע לב סעיף טו] מפורש מהו הגדרת "מלוא אות קטנה", ובבית יוסף כ' דאפשר שהוא מלוא אות קטנה דידה, כלומר וי"ו או נו"ן קטנה, וה"ה לדלי"ת וה"א קטנות. והכוונה דכל שניכר היטב לתינוק צורתה כשרה. וכן דעת המאירי שהביא הב"י שם (וכ' הדרכי משה דכן נראה סברת הטור). א"כ גם לענין ירך ימין יש לומר דשיעור זה שכ' הרמ"א ע"פ המרדכי שהביא הב"י, אינה דעה מוחלטת בפוסקים, ומאחר דיש דיעות בפוסקים להקל בפחות משיעור זה [דמלוא עובי היו"ד דוקא], עכ"פ מהני תיקון כל היכא דתינוק מכירה.

ד.  ואפשר שזה ממש מחלוקת הפוסקים האחרונים, בדין הגלמים [קו משוך בשוה], שכ' בשו"ע סעיף יח יוד"י האלפי"ן פאי"ן ושיני"ן וכו' שהן גולם [כלומר לא ניכר צורת יו"ד שבהם, כיו"ד עם ירך, אלא קו פשוט בלבד] ופסולות. וכ' המשנת סופרים באות אל"ף בשם הפמ"ג, דלא מהני תיקון בתו"מ שלא כסדרן. וטעמם דבכה"ג הוי שינוי גמור בצורת האות (משמעות ביאור הגר"א סעיף יח שם).

אמנם יש סוברים [מקדש מעט וצמח צדק] דגם בגלמים הנ"ל, היות שתינוק מכירם היטב, מותר לתקנם כסברת מהר"ם בנפסקים.

א"כ כמו"כ בנוגע לתיקון ירך ימין שחסר בו שיעור מלאו"ק, באנו למחלוקת הנ"ל.

ה.  אלא שנראה לי דשיעור ירך ימין קל מגלמים הנ"ל. דהגלמים הנ"ל נזכרו בשו"ע ללא מחלוקת, הגם שנדחקו האחרונים לבאר מהו טעם הפסול, אבל כך קבלנו מרבותינו הראשונים שזה חשוב שינוי בצורת האות.

אבל בשיעור ירך ימין כמלוא אות קטנה כלומר כשיעור עובי הקולמוס דהיינו יו"ד, ודאי פליגו המפרשים כמבואר בבית יוסף בפירוש לשון "מלוא או"ק" האם היא יו"ד של הכתב [סברת המרדכי], או אות קטנה דידה [סברת הב"י והמאירי], א"כ עכ"פ יש לסמוך על המקילים הנ"ל להתיר לתקנם.

ו.  ובר מן כל דין, נראה האמת דעל פי סברת המרדכי עצמו [ופסק רמ"א שם] היה מותר לתקנן.

דברי המרדכי הנ"ל הוא חידוש גדול בדיני צורת האות, שסובר דיש שיעור הנדרש לאות, ולא סגי בהכרת תינוק. ופשטות הגמרא מנחות כט המבארת פסולים חדשים מדין כתיבה תמה, דהגמרא שם שאלה על המשנה דחסר אות אחת מעכבת התפלין ומזוזה - פשיטא, ומתרץ לא נצרכה אלא וכו' כלומר לחידושי תמה, דאע"פ שהאות ניכרת מ"מ חסרה היא עוד איזה פרט והוא תמות האות, כגון קוצו של יו"ד, היקף גויל וכו'. ועל זה מביאה הגמרא ניקבה ירכה וכו' כמלוא או"ק, פירוש אף פסולים הללו [שיעורי הירך] הן בגדרי תמה של האות, דאע"פ שניכרת האות מ"מ פסולה ומעכב בה אפילו אות אחת שחסרה בה שיעור זה.

וכ' מהר"ם (בהגהות מיימוניות סוף פרק א, והוא המקור ובסיס לפסק השו"ע סעיף יח) דאע"פ שקוצו של יו"ד מעכב, מ"מ היות שתינוק מכירה מותר לתקנה, ומכאן למד לשאר פסולים הדומים כגון נפסקים.

וביארו האחרונים, דסברת מהר"ם היא, דמה שנוגע לעצם צורת האות שאינה ניכרת, כגון בי"ת עגולה שנראית כ"ף, או חסר אבר שלם באות [כגון יו"ד ללא רגל ימין – מג"א שם ס"ק לו] שאין לה שם אות, הרי זה פיסול פשוט, דהרי חסרה אות, ובזה גם לא מהני תיקון, כי אינו "כתב". אבל מה שנתחדש מדיני כתיבה תמה דוקא, כגון קוצו של יו"ד והיקף גויל, ואין בהם חסרון בקריאת התינוק את הכתב, מותר עכ"פ לתקנם. במלים אחרות: אין עיכוב שלא כסדרן בפיסולי "תמה".

ומעתה מה לי ירך ימין ומה לי ירך שמאל, כל שתינוק מכירה, לדעת מהר"ם ושו"ע הנ"ל צריך להיות מותר לתקן.

ז.  ולענ"ד זה פשט דעת שו"ע רבינו (סימן לב סעיף ל) "ואפילו אות שמכשירו בכתיבה מועטת מ"מ אם היתה צורתה עליה קודם לכן .. ותינוק .. קוראן כהלכתן יכול לתקנו .."

"כתיבה מועטת" אין הפי' מועט בכמות הכתב והדיו, אלא מועטת באיכות צורת האות. והוא דיני תמה שנתבארו בחז"ל דלא סגי שהאות נקראת לתינוק אלא דבעי גם פרטי תמה, כגון עוקץ שמאל ביו"ד דמעכב, שלימות האותיות שתהיינה מחוברות לגמרי ולא נפסקו בפיסוק אבריה וכו', וכמו"כ בשיעור ירך הנ"ל. דעיקר האות הוא "הכתב" של האות, וכאשר רק חסר דבר מועט שבאות – "תמה" שבה – מותר לתקנה כנ"ל.

וכן פשוט בשוע"ר שם סעיף כא "ומ"מ מועלת קריאת התינוק באותיות אלו לענין שיוכל לתקנן .." ונראה לי פשוט דקאי גם על הנאמר קודם [סעיפים יט, כ] בדיני שיעורי ירך האותיות.

ח.  לכן נראה לי להלכה, דבודאי כל אותיות הללו שחסר בשיעור ירכן הנדרש ע"פ רמ"א וגדולי הראשונים, שתהיינה כמלוא עובי היו"ד דוקא, ואם חיסר מהשיעור מעכב לפסול. מ"מ כל שתינוק מכיר האות כאשר הירך הוא קרוב לשיעור וניכרת היטב לעין כל [דלא שייך לומר שחסר בה ירך לגמרי, דהרי לקצת סברות בראשונים היא כשרה] מותר לתקנם בהוספת דיו שלא כסדרן.

ט.  אבל במקרה שלפנינו שיש בה שיעור ירך לפי הביאור הלכה, דהיינו מלוא או"ק של היו"ד של הכתב הבינוני, אע"פ שאין בה שיעור לגבי הרבתי עצמה, וניכרת צורתה היטב, פשוט וודאי שמותר לתקנה לסברת המשנה ברורה. שהרי ממה נפשך, גם אם נאמר דסובר בעל המ"ב להחמיר בירך ימין כסברת ביאור הסופר דלא מהני תיקון שלא כסדרן, עכ"פ לשיטתו יש בה שיעור ירך, ואין להחמיר שתי החומרות יחד, לפסול שלא יועיל תיקון.

שאלה על וי"ו

פתח הגדלה לקבל תמונה יותר טובה

הוי"ו נפסק בראשו, מצד ימין הוא גולם ואין בו ראש ומצד ימין הוא קו העוקץ לבד, ואינם מחוברים אלא נפסקו. מה דינו?

כמו שהוא כעת בודאי אינו כשר. אך לענין תיקון צ"ע האם מותר לתקנו?

מקובל שגלמי וי"ו אין מתקנים לכל הדעות [גם לסברת המקדש מעט], אבל פה לעין נראה שזה וי"ו ממש, מחמת קו העוקץ.
נראה לי שלפי סברת הצמח צדק שמתיר לתקן יו"ד שאין בו רגל, הוא הדין שיתיר לתקן גולם זה. אבל למעשה איני מחליט בזה.

מ"ם ללא מושב

למ"ם הזה באמת אין מושב, ולכן הוא פסול. אני מסתפק האם מותר לתקנו בכתיבה שלא כסדרן.

שאלות דלי"ת, פ"א, קו"ף

רגל הקו"ף תלויה מחוץ לחלל האות - מצד שמאל, והיא פסולה.

מכל מקום, היות שקצת ראשה תלויה בחללה, אחרי שתינוק יקראנה, מותר לתקנה בתפלין או מזוזה להמשיך הראש/הגג מעל הרגל התלויה.

גג הדלי"ת משוכה ימינה יותר מדי - תינוק קראה זיי"ן, ופסלה.

דלי"ת - שאלת תינוק.

שאלת תינוק על פ"א זו, בגלל שהיא משונה קצת.

תיקון אותיות שנפסקו שלא כסדרן

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף ל

... אות שמכשירו ע"י כתיבה מועטת מכל מקום אם היתה צורתה עליה קודם לכן בשעת כתיבתה ולא היתה נראית כלל כאות אחרת כגון היודי"ן שעל השיני"ן ועל העייני"ן והצד"י ושל האלפי"ן ופאי"ן ורגלי התווי"ן שלא היו נוגעין בגוף האות ותינוק שאינו לא חכם ולא טפש קוראן כהלכתן יכול לתקנו אחר כן ואין בזה משום שלא כסדרן.

אבל אם רגל הה"א או הקו"ף נוגע בגג אפילו נגיעה דקה כחוט השערה שצורתן עליהן והתינוק קוראה כהלכתה מכל מקום כיון שצריך לגרר תחילה כל הרגל א"כ שוב אין צורתן עליהן וכשחוזר וכותבן הרי זה כותב שלא כסדרן וכן בשאר נגיעות שצריך לגרור האות עד שתפסיד צורתה אי אפשר לתקנה אחר כן כגון יו"ד העליונה והתחתונה של האל"ף והשי"ן והעי"ן והצד"י והפ"א ורגל התי"ו שהן נוגעין בגוף האות יותר מהראוי בענין שנפסלה וכן מ"ם פתוחה שנסתמה וכל כיוצא בזה ואפילו במקום שא"צ גרירה כלל אלא כתיבה משהו בלבד מכל מקום אם האות חלוקה לשתים ונראית כב' אותיות כגון צד"י שכתבה יו"ד נו"ן או שי"ן שכתבה עי"ן יו"ד אף על פי שהתינוק שאינו חכם קוראן כהלכתן אינו יכול לתקנו אח"כ שכיון שעינינו רואות שיש להן צורת אותיות אחרות אם כן כשמתקנם אח"כ ה"ז ככתיבה מחדש והרי זה כותבה שלא כסדרה וכן חי"ת שכתבה ב' זייני"ן ופרידתן ניכרת היטיב תיכף ומיד שרואין אותן אבל אם אין ניכרת פרידת החטוטרות שעל גבי זייני"ן עד שיסתכל בה יכול לתקנן אח"כ ואפילו אם התינוק קוראן זייני"ן אין הולכין אחריו באות זו לפי שאין התינוק מורגל בח' כזו שעם החטוטרות (אבל בצד"י ושי"ן הולכין אחר קריאת התינוק בין להקל בין להחמיר אלא אם כן עינינו רואות שהן יו"ד נו"ן או עי"ן יו"ד אין משגיחין על התינוק) וכן אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה אח"כ (אפילו אם התינוק קוראה כתיקונה) מפני שאין שם יו"ד עליה בלא רגל זו ונמצא כותב שלא כסדרן אבל אם לא עשה עוקץ השמאלי יכול לתקן אח"כ שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עליה ואין בעשייתו משום כותב שלא כסדרן:

פירוש:

אות שמכשירו על ידי כתיבה מועטת, מכל מקום אם היתה צורתה עליה קודם לכן בשעת כתיבתה, ולא היתה נראית כלל כאות אחרת, כגון היודי"ן שעל השיני"ן ועל העייני"ן ו(היו"ד של ה)הצד"י ו(היודי"ן) של האלפי"ן ופאי"ן ורגלי התווי"ן שלא היו נוגעין בגוף האות (ולכן הן פסולין, כי כל האות צ"ל גולם אחת), ותינוק שאינו לא חכם ולא טפש קוראן כהלכתן, יכול לתקנו אחר כן, ואין בזה (פסול) משום (כתיבה) שלא כסדרן.

אבל אם רגל (שמאל של) הה"א או הקו"ף נוגע בגג, אפילו נגיעה דקה כחוט השערה (שהיא פסולה כי אין להם ליגע, אע"פ) שצורתן עליהן והתינוק קוראה כהלכתה, מכל מקום כיון שצריך לגרר תחילה כל הרגל (כדי לתקנה, ואי אפשר להפריד הדבק לבד משום חק תוכות), אם כן שוב אין צורתן עליהן, וכשחוזר וכותבן הרי זה כותב שלא כסדרן. וכן בשאר נגיעות (הפוסלות את צורת האות) שצריך לגרור האות עד שתפסיד צורתה, אי אפשר לתקנה אחר כן, כגון יו"ד העליונה והתחתונה של האל"ף ו(יוד"י) השי"ן והעי"ן והצד"י והפ"א ורגל התי"ו שהן נוגעין בגוף האות יותר מהראוי (כלומר נעשו קו משוך בשוה, ולא ניכר צורת כפיפת ראשן כיו"ד, או כפיפת רגל שמאל של התי"ו) בענין שנפסלה (וצריך לגרר כל הנעשה בפיסול), וכן מ"ם פתוחה שנסתמה (שצריך לגרר החרטום או לבטל צורתה) וכל כיוצא בזה (אם יתקנם באופן הנ"ל, הוי תיקונם שלא כסדרן).

ואפילו במקום שאין צריך גרירה כלל אלא כתיבה משהו בלבד, מכל מקום אם האות חלוקה לשתים ונראית כב' אותיות (אחרות), כגון צד"י שכתבה יו"ד נו"ן (ולא חיבר היו"ד לנו"ן, או שנפרד החיבור אחר הכתיבה) או שי"ן שכתבה עי"ן יו"ד, אף על פי שהתינוק שאינו חכם קוראן כהלכתן, אינו יכול לתקנו אחר כן, שכיון שעינינו רואות שיש להן צורת אותיות אחרות, אם כן כשמתקנם אחר כן הרי זה ככתיבה מחדש, והרי זה כותבה שלא כסדרה.

וכן חי"ת שכתבה ב' זייני"ן (וקוי החטוטרות המחברן – מופסקת זו מזו) ופרידתן (של הזייני"ן זה מזה) ניכרת היטיב תיכף ומיד שרואין אותן (אם כן הרי אלו ב' זייני"ן, ואינה חי"ת, ותיקונו הוא כתיבה שלא כסדרן). אבל אם אין ניכרת פרידת החטוטרות שעל גבי הזייני"ן עד שיסתכל בה, יכול לתקנן (את קוי החטוטרות כדי לחבר את החי"ת יחד) אחר כן. ואפילו אם התינוק (נשאל על כך ו)קוראן זייני"ן, אין הולכין אחריו באות זו, לפי שאין התינוק מורגל בחי"ת כזו שעם החטוטרות. (אבל בצד"י ושי"ן (שנפרדו ויש בהן ספק הנ"ל האם נראות כב' אותיות אחרות) הולכין אחר קריאת התינוק, בין להקל (אם יקראם כהלכתן - לתקנן) בין להחמיר (אם יקראן ב' אותיות האחרות – לפסול), אלא אם כן עינינו רואות שהן יו"ד נו"ן או עי"ן יו"ד (ופסולות, וכל שאין בו ספק) אין משגיחין על התינוק).

וכן אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד, אין לה תקנה אחר כן (אפילו אם התינוק קוראה כתיקונה), מפני שאין שם יו"ד עליה בלא רגל זו, ונמצא כותב שלא כסדרן. אבל אם לא עשה עוקץ השמאלי (של היו"ד) יכול לתקן אחר כן, שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עליה, ואין בעשייתו משום כותב שלא כסדרן:

חידוש וביאור:

א)  אות שמכשירו על ידי כתיבה מועטת, מכל מקום אם היתה צורתה עליה קודם לכן בשעת כתיבתה .. ותינוק .. קוראן כהלכתן, יכול לתקנו אחר כן, ואין בזה משום שלא כסדרן.

חידוש זה [שכתבו פוסקים הראשונים] בא לבאר, דפסול כתיבה שלא כסדרן מתייחס לצורת האות הנראית בבירור והכרתו על ידי תינוק. ואם האות אינה ניכרת לתינוק אינה אות כשרה, ותיקונה הוי כתיבתה שלא כסדרן. אך כתב הנקרא לתינוק, אלא שפסולה משום דקדוק הלכתי הנקרא 'כתיבה תמה', אין הכתיבה כסדרן מעכב בה.

ולכן מה שהאות צ"ל כולה גוף אחת אמנם הוא דקדוק הילכתי, אך ניתנת לתקן שלא כסדרה.

ב)  כגון היודי"ן שעל השיני"ן ועל העייני"ן והצד"י ושל האלפי"ן ופאי"ן.

רבינו מדקדק, שהיודי"ן הן על השיני"ן ועל העייני"ן, כלומר גוף שלשת קוי השי"ן ניכרים, וכן שתי קוי העי"ן, רק היו"ד למעלה נפרדת מהקו. אבל אם חסר זרוע [קו] אחת מהשי"ן או העי"ן, הוי ביטול צורת האות וא"א לתקנה שלא כסדרן.

אבל היודי"ן של האלפי"ן ופאי"ן, אפילו כל קו החיבור המחברן לגוף האות חסר, מ"מ לא חסר בעיקר צורת האות כלום, ומותר לתקנם.

אבל בצד"י לא כתב רבינו 'של' או 'שעל'. ונראה משום המשך ההלכה, דאם הפירוד גדול וניכר כנו"ן ויו"ד א"א לתקנה. לכן לא רצה רבינו להגדיר איכות פירוד זה, כי דבר זה מתבאר בהמשך, שמדבר רק בפירוד דק וניכרת דוקא כצד"י, ולא נשתנתה לנו"ן ויו"ד.

ג)  וכן חי"ת שכתבה ב' זייני"ן ופרידתן ניכרת היטיב תיכף ומיד שרואין אותן, אבל אם אין ניכרת פרידת החטוטרות שעל גבי זייני"ן עד שיסתכל בה, יכול לתקנן אחר כן.

דין זה מקורו מהרי"ל שהביא ב"י, וכתב היות שתינוק אינו מורגל בחי"ת של חטוטרת, אין הוא יכול להיות הבוחן לכשרותה. ולכן נבחן אנחנו, אם הפירוד ניכר היטב מסתמא גם תינוק אפילו אם היה מכיר חי"ת של חטוטרת, היה קוראה זייני"ן ולא חי"ת, ופסולה. ואם הפירוד אינו ניכר היטיב, מסתמא התינוק היה קוראה חי"ת, ומותר לתקן.

מכאן נלמד שפי' קריאת התינוק, אינו בדוקא ע"י תינוק ממש, אלא הוא רק שיעור מודד לצורת האות, אם היה תינוק קוראה ומכירה. ולכן אם נוכל אנחנו לדעת מה התינוק היה אומר [והיה קוראה כהלכתה], הרי זה נחשב אות שקוראה התינוק.

ד)  (אבל בצד"י ושי"ן הולכין אחר קריאת התינוק בין להקל בין להחמיר, אלא אם כן עינינו רואות שהן יו"ד נו"ן או עי"ן יו"ד אין משגיחין על התינוק).

בסוגרים הללו, בא רבינו לבאר החילוק שבין חי"ת לצד"י ושי"ן ושאר אותיות שנפרדו, דהללו תינוק מכירם, וכל ספק בצורתם נבחן ע"י תינוק.

ולכן גם אם הפירוד ניכר להדיא, עדיין אין זה מחליט שהן פסולות דאפשר שתינוק יכיר כללות צורת האות ויכשיר. ורק בחי"ת שאין אנו יכולים לשאול את התינוק, קבענו מודד משלנו, פירוד ניכר להדיא או לא. ועוד יש לומר דשאני צורת החי"ת וצורתה המיוחדת בחיבור חטוטרת, שבזה המודד הוא פירוד ניכר להדיא, לשאר פירודים שגם אם הפירוד ניכר היטב מ"מ ברור לכל (ולתינוק איזה אות היא) ולכן כל שתינוק קוראה מותר לתקנה.

ועל כן גם בחי"ת של חטוטרת שיש פירוד בין רגלה לגגה, אם הפירוד ברגל שמאל - יש לומר אם הפירוד ניכר להדיא הרי נעשית כעין ה"א ופסולה, אבל פירוד רגל ימין שאינה מתדמה לאות אחרת, כל שנראית לעינינו כחי"ת מותר לתקנה, אע"פ שהפירוד ניכר להדיא.

אבל אם הפירוד בין רגל שמאל לגגה דקה מאוד ולא ניכרת להדיא, הרי אף התינוק אם היה מכירה [לחי"ת דחטוטרת] היה קוראה, ומותר לתקנה.

ה)  וכן אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה אחר כן (אפילו אם התינוק קוראה כתיקונה) מפני שאין שם יו"ד עליה בלא רגל זו, ונמצא כותב שלא כסדרן.

כאן מחדש רבינו (על פי המגן אברהם), דאע"פ שהתרנו לתקן פסולים החסרים כתיבה מועטת, מ"מ אם בטל שם האות אע"פ שמה שחסר בה הוא מעט, וגם תינוק מכיר האות, מ"מ כבר בטל שמה, והוי כתיבתה ותיקונה שלא כסדרן. (ובזה יש להתאים את מה שנכתב לעיל, שאם חסר בשי"ן ועי"ן זרוע אחת פסולה ולא מהני הכרת תינוק כלל, כי בטלה שמה, ועינינו רואות שאין זו האות).

ודקדוק רבינו "וכן" להשוות דין חסר רגל ימין ביו"ד, לדין נפרדה חטוטרת החי"ת פירוד להדיא, או שאר אותיות שעל ידי פירודן ניכרות היטב לעינינו שנשתנו, שלא מועיל בכל אלו קריאת התינוק. דלא מועיל קריאת התינוק, אלא בספק אם יש בה צורתה.

ומ"מ ביו"ד הוא חידוש גדול, שהרי לעיל נשתנו צורתן הנראית לעינים, כלומר הצד"י נראית ליו"ד ונו"ן ולא לצד"י, והחי"ת נראית ב' זייני"ן. אבל היו"ד נראית לנו כיו"ד, ומ"מ היות שבטל שמה לא מהני קריאת התינוק.

ו)  פסק זה הוא דעת שו"ע אדמו"ר ע"פ המגן אברהם. אמנם דעת אדמו"ר הצמח צדק (שו"ת או"ח סימן יז) נוטה להתיר תיקון יו"ד בלא רגל ימין, שלא כסדרן, משום שתינוק מכירו.

ונפקא מינה עוד שם, לענין קוין משוכין בשוה שהזכיר רבינו, שא"א לגררן משום ח"ת וממילא צריך לבטל צורתן והוי שלא כסדרן. ולא ביאר רבינו, האם מותר לתקנן בהוספת דיו (כתיבה מועטת) לעשות לקו זה ראש, שהרי ניכרות בצורתן זו לתינוק.

והנה לדעת המג"א הנ"ל יש לומר דא"א לתקן קוין הללו, שהרי בטל בכך שם האות, כיו"ד ללא רגל ימין, כן הדין כאשר יש בה קו ללא ראש בולט, הרי חסר בה חלק ובטל שמה של האות, וכן כתב בפרי מגדים. אמנם הצמח צדק נטה דכל שתינוק מכירו, מותר לתקנה, כי אינו חושש לסברא זו של המג"א דבטל שם האות ממנה.

תיקון בי"ת

הבי"ת הזה העקב שלו מדי גבוה [שהרי צורת הבי"ת היא דלי"ת תוך גרון וי"ו, וכאן אינו דלי"ת כלל], וכן הוא מעוגל למטה. אמנם אין ספק שתינוק יקראנו בי"ת ולא כ"ף, אך יש לתקן צורתו. וכך נתקן (צבע הצהוב זה מה שצריך לגרר, וירוק זה מה שיש להוסיף)

***

בי"ת זו אין שבירת העקב ניכרת מספיק (הגב שבה והעקב נראה כהמשך אחד), ויש לתקנה לכתחילה.

דיהוי דיו / רפידוגרף

הדיו מצד שמאל דהוי ואינו כשר [מסומן בחץ חלול] אבל עדיין נשאר דיו כשר בצד ימין, שיש בו צורת אות. לכן מותר לתקנו [גם בתפלין] ולעבור על האות עם דיו כשר, אין [צורך להחמיר או] לפסול משום דיו על גבי דיו.

גם כאן מצד ימין דיו דהוי, ואעפ"כ משתייר צורת אות מצד שמאל מדיו כשר, ואפשר לתקנו כנ"ל.