הכנסת הפרשיות ותפירת הבתים על ידי נער לפני גיל מצוות

שאלה:  האם מותר להכניס הפרשיות לבתים [ולכרכם בשער], וכן לתפור הבתים על ידי נער לפני גיל המצוות, כאשר גדול עומד על גביו ואומר לו שיעשה הדבר לשם קדושת תפלין? ומה הדין בדיעבד?

תשובה:  אסור להכניס הפרשיות, וכן לתפור התפלין, על ידי מי שאינו בכלל חיוב מצות תפלין [שו"ע א"ח סי' לט], ולכן ודאי התפלין פסולות, ואף בדיעבד יש להוציא את הפרשיות ולחזור להכניסן לשם קדושה על ידי גדול המחויב, ולתפרן על ידי מחויב דוקא. (ואין זה דומה לדין עשיית ציצית ועיבוד העור לשם קדושה - דיש אומרים שכשר לעשותן על ידי ישראל גדול העומד על גביו, ואומר לו [לגוי או לקטן] לעשות לשם מצוה או קדושה. כי שם זה רק הכשר והכנה למצוה או קדושה [וזה תלוי בכוונה "לשם .."], משא"כ בקשירת התפלין וכל עשייתן המעכבת, צריך שיעשם דוקא מי שמחוייב בדבר. וזה דין בעשייתן [ולא בכוונתן בלבד].

ראה גם מה שכתבתי בדין תיקון התפלין והכנסת הפרשיות https://hebrewstam.blogspot.com/2016/01/blog-post_15.html

עשיית תפלין ותפירת ס"ת ע"י פסולים

שו"ע אדמו"ר סימן לט סעיף ג

כל שפסול לכותבן פסול לכל תיקון עשייתן כשעושה מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן אבל לעבדן כשר אפילו נכרי אם מעבד לשמו כמו שנתבאר בסימן ל"ב ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש שהוא בכלל חפוי ותפירה אבל אם גרר דבק שבין אות לאות או עשה שאר תיקון כשר בדיעבד וה"ה אם תפר ספר תורה:

***

חידוש וביאור:

א)  כשעושה מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן .. ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש ..

לכאורה לשון רבינו כאן כפול. ויותר מכך, לכאורה משמע סתירה בין רישא לסיפא, דברישא משמע חיפוי אף של יד פסול, אבל בסיפא דתלה בשי"ן, משמע רק בשל ראש פסול אבל חיפה ותפר תפלין של יד אין לפסול.

(אמנם בבית יוסף כתב [על ל' הרמב"ם מפני השי"ן] דמכיון שבמקצת עשייה בבתים [בעשיית השי"ן] יש בו פסול, הוא הדין לשאר. ושמא כוונתו אף לעשיית תיקון [חיפוי ותפירה] בבית של יד, וכ"כ בלשכת הסופר סי' כא סק"ב. אמנם צ"ע דבר זה בביאור לשון הרמב"ם כדלהלן. ובכל אופן צ"ב לשון רבינו).

עוד קשה מאי שנא תפירת תפלין דפסול ע"י הפסולים, ואילו תפירת יריעות ס"ת כשר בדיעבד על ידם.

ב)  אמנם נראה לענ"ד לדייק לשון רבינו, ובהקדים ביאור כללות הענין.

כוונת רבינו לשלול, שלא כל עשיה מ"הלכה למשה מסיני" בתפלין, תיקון עשייתו ע"י הפסולים יפסל. אלא רק "מעשה בגוף התפלין" או דבר השייך לשי"ן, הוא שמעכב עשייתו ע"י הפסולים.

וראיה לדבר [ונראה שזה כוונת רבינו "אבל לעבדן כשר אפילו נכרי כו", שלא בא רק לגלות לנו דין עיבוד העורות והקלפים, אלא גם להוכיח] שמצינו דבר שהוא מעכב בתפלין מדין תורה שצ"ל עיבוד העור לקלף לשם קדושה, והוא דין תורה [כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף י] ואעפ"כ כשר ע"י הפסולים [אם נעשה לשמה].

וכן מוכח ממה שכ' רבינו בסימן לג סעיף ה דהשחרת הרצועות אע"פ שהוא הלמ"מ מ"מ כשר ע"י פסולים, אם נעשה לשמה כמבואר שם.

ג)  ויש לדקדק ולפרש את לשון רבינו: מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן .. ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש.

גוף התפילין – הוא הקציצה דוקא כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף עז, אבל התיתורא, וכל שכן המעברתא והרצועה, אינן גוף התפלין.

חיפוי הבתים – פי' עשיית הבתים עצמן, כגון לרבען [וכ"כ בביאור הלכה] בין של יד בין של ראש [וכ"כ לשכת הסופר הנ"ל].

או לתפרן - פי' לתפור הבתים של ראש יחד לעשותן טוטפת אחת, שהרי העיקר שתפלין תפורין מעורות רבים נחשבים כעור אחד כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף נח. ולא דיבר כאן ברישא בסגירת ותפירת הבית לתיתורא בגידין, אע"פ שהוא הלמ"מ, כי אינו מעשה בגוף התפלין.

וכן כריכת הפרשיות במטלית ושערות, אינו פסול ע"י פסולים, שאינו מעשה בגוף התפלין [ודלא כביאור הלכה (ד"ה בכל), שהבין כל תיקון עשיות שבבית ובתיתורא מעכב, אם נעשו ע"י פסולים].

ואם אחד מהפסולין חפן בבתים – פי' הכניס הפרשיות לבתים של ראש, פסול מפני השי"ן.

או תפרן – כלומר תפר וסגר הבתים של ראש בתפירת גידין לתיתורא פסול, מפני השי"ן. אבל הכנסת הפרשיות לבית של יד ותפירתו לתיתורא כשר [בדיעבד] על ידי הפסולים, מפני שאינן מעשה בגוף התפלין.

מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש – כלומר בשל ראש יש בעשייתו לבית עם הפרשיות [הן הכנסתן והן תפירתן] עשייה בשי"ן, ולכן פסול. משא"כ בשל יד. ומעתה ניחא דתפירת יריעות ס"ת שוה לתפירת בית של יד שבשתיהם כשר [בדיעבד], אם נעשה [לשמה] ע"י פסולין.

ד)  מפני השי"ן. בפרי מגדים [א"א סי' לט סק"ו] דן דגם בעשיית הקשרים שברצועות, קשר הדלי"ת בש"ר וקשר היו"ד בשל יד, אין לעשותן ע"י הפסולים. משום שדינם כמו השי"ן, שנחשב מעשה כתיבה ע"י פסולים.

ולכאורה לפי הנת"ל בדעת רבינו נראה דבדיעבד כשר, דאינו מעשה בגוף התפלין או בשי"ן.

וצריך לומר דעשיית השי"ן נחשב כעין כתיבה (משא"כ עשיית הקשרים ברצועה). ונכלל עשיית השי"ן במה שאמרו "כל שאינו בכלל קשירתן אינו בכלל כתיבתן". ואע"פ שאין בשי"ן דין כתיבה ממש, ולכן עשייתה ע"י חק תוכות אינו מעכב להרבה דיעות כמבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף סה.

ה)  עוד יש לדקדק בכפל לשון רבינו הנ"ל, דיוק לדין בדיעבד [בשעת הדחק].

אמנם ברישא כתב "כל שפסול לכותבן פסול לכל תיקון עשייתן כשעושה מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן" דמשמע פסול אף בדיעבד. מ"מ מדסיים "ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן .." משמע דברישא יש מקום שלא לפסול בדיעבד.

במלים אחרות: עשה ותיקן הבית של יד ע"י פסול, יש מקום להתירה בשעת הדחק.

והטעם, דנתבאר בשוע"ר סימן לב סעיף נז דעור הבתים צ"ל מעובד לשמו, אבל דעת יש אומרים [רש"י ורמב"ם] שאינו עיקר הקדושה ולא צריך עיבוד לשמה. [וזהו הטעם שכ' הרמב"ם לפסול חיפה או תפר דוקא בש"ר מפני השי"ן. דאזיל לשיטתו הנ"ל, דאין עיבוד העור לשמה כל שכן שאר תיקון עשיות הבית אינו מעכב ע"י הפסולים. דזה סברא פשוטה כל שאינו מעכב לשמה, ודאי שאינו מעכב אם נעשה ע"י הפסולים].

ומאחר שפסק רבינו שם ד"יש לסמוך על דבריהם כשאי אפשר בענין אחר", הוא הדין כאן אם חיפה הבית של יד ורבעה אחד מהפסולים, יש לסמוך על דברי הרמב"ם ורש"י [להניחן בברכה] שלא להתבטל ממצות תפלין בשעת הדחק.

הבית יצא ונפרד מהתיתורא

 הבית יוצא מהתיתורא, כי הוא אינו מחובר או שהדבק התייבש וחדל מלהחזיקם מחוברים.

בתמונה השניה נראית התיתורא לאחר שהוציאו את הבית ממנו.

שאלה: האם מותר להדביק את הבית חזרה לתיתורא [כדין בתים פשוטות שלא מעור אחד]?

תשובה: אי אפשר להדביקן חזרה כך, כי סגירת הבית צריך להיות בתפירה מהלכה למשה מסיני, ולא על ידי דבק (ביאור הלכה סו"ס לב).

ואם ידביקו, ואח"כ יפתחו התפירה ויחזרו לתפור, שנמצא הסגירה על ידי תפירה, יש מכשירים. אבל דעת שו"ע רבינו שגם בבתים פשוטות כאלו, חייב להיות התפירה בעור המתפשט מהבית עצמו [כנפות הבית] ולא מועיל תפירת התיתורות לבדן, כי אין תפירה כלל בגוף הבית. (נמצא שלדעת שו"ע רבינו - הבתים הללו מעולם לא היו כשרות, כי מעולם לא נתפרו כהלכתן. כן נראה שיטתו, אע"פ שיש מקום לדון האם יסכים שעל ידי הדבקת העורות ייחשבו לעור אחד, וייחשב התיתורא העליונה ככנפות הבית על ידי הדבקתם. ואין כאן המקום להאריך).

תפירות של הבית רפויות

הבית הזה נתפר כדינו, ואח"כ סגרו היטב והוסיפו דבק. וכעת התפירה רפויה, ובעצם הדבק מחזיק את הבית סגור ולא התפירות. מה דינו?

היות שהוא נסגר ע"י תפירה [ורק אח"כ הוסיפו את הדבק] הוא כשר (ראה משנה ברורה וביאור הלכה בסו"ס לב).

אמנם היות שהגיד הזה משוחרר והוא עלול להקרע או להשחק, ראוי לפתוח תפירה אחת, כדי להדק את כל התפירה, ואין בזה פסול (שנאמר שבעצם הדבק סגר הבית - כעין תעשה ולא מן העשוי, כי עיקרו נעשה בהכשר. ופתיחת תפירה אחת אינה פוסלת התפירה, ולעת הצורך אפילו פתיחת שתי תפירות. ראה שו"ע רבינו סי' לג סעיף ב).

דרך אגב נראה בתמונה שריבוע העליון של התיתורא וריבוע התחתון אינם שוים זה לזה - אין זה מעכב.

דיני תפירת הבית, תיתורא עליונה, הגדרת בית תפלין

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף עז

קבלה ביד הגאונים לתפור י"ב תפירות כנגד י"ב שבטים ג' תפירות בכל צד וחוט התפירה יהיה סובב מב' רוחות בכל תפירה ותפירה ואם פיחת מי"ב תפירות או הוסיף לא פסל וא"צ שתהיה התפירה בתוך הבית אלא סמוך לבית ומכל מקום צריך שיהיה עור הבית מתפשט ונכפל בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירה כדי שתהיה התפירה גם בעור המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית) ונמצא גוף הבית תפור בתיתורא ואם לאו פסול שהרי הלכה למשה מסיני שתפילין יהיו תפורין והבתים הם הנקראים תפילין ולא התיתורא שמפני זה צריך לרבע גם גוף הבתים ולא די בריבוע התיתורא מפני שאמרו תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני והבתים הם הנקראים תפילין והתיתורא נקראת תיתורא של תפילין:

פירוש:

קבלה ביד הגאונים לתפור (את הבתים של התפלין כדי לסוגרן ב)י"ב תפירות, כנגד י"ב שבטים, ג' תפירות בכל צד (של הבית), וחוט התפירה יהיה סובב מב' רוחות (מצד מעלה של התיתורא ומצד מטה) בכל תפירה ותפירה, ואם פיחת מי"ב תפירות או הוסיף לא פסל. ואין צריך שתהיה התפירה בתוך (גוף) הבית (עצמה) אלא (יכול לתפור) סמוך לבית (בכפלי התיתורא), ומכל מקום צריך שיהיה עור הבית מתפשט (למטה ולצדדים) ונכפל (לצידי הקציצה כעין כנפים) בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירה, כדי שתהיה התפירה גם בעור (זה) המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית), ונמצא גוף הבית תפור בתיתורא, ואם לאו פסול, שהרי הלכה למשה מסיני שתפילין יהיו תפורין, והבתים הם הנקראים תפילין, ולא התיתורא (ואם התפירה תהא רק בתוך התיתורות, אזי התפלין גופן לא נתפרו, ופסולין). שמפני זה צריך לרבע גם גוף הבתים ולא די בריבוע התיתורא, מפני שאמרו תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני, והבתים הם הנקראים תפילין, ו(אילו) התיתורא נקראת 'תיתורא של תפילין' (ולא 'תפלין' עצמם):

חידוש וביאור:

א)  קבלה ביד הגאונים לתפור .. וחוט התפירה יהיה סובב מב' רוחות .. ואם פיחת או הוסיף לא פסל. לא נתבאר בפוסקים הראשונים, האם תפירה זו מלמעלה ומלמטה [סובב מב' רוחות] מעכבת.

אמנם פשוט דהתפירה מרובעת מהלכה למשה מסיני, וסתם ריבוע הוא בעל ד' צלעות, כלומר מהלל"מ שתהא התפירה מד' רוחות סובב כל צידי הבית לד' רוחותיה. אך האם תפירה זו מעכבת מב' רוחות שלמעלה ולמטה, לא נתבאר. עי' במשנה ברורה (ס"ק קעד) דלא מוכח מדין תורה והלל"מ דתפירה מרובעת גם מלמעלה וגם מלמטה, דו"ק בדבריו שלומד מדין תיתורא שמסתפק אף בה (בס"ק קעז ושער הציון שם) האם תיתורא עליונה מעכבת. ולפי זה פשיטא דתפירה התחתונה מעכבת ריבועה (והסתפק רק על תפירה שלמעלה האם ריבועה מעכבת). ובערוך השלחן (סעיפים עה, עו) סתם דתיתורא ותפירה בעינן מרובעות גם מלמעלה וגם מלמטה. ונראה סתמות דבריו דזהו הלל"מ. (ואין דבריו נראים לי כפי שיבואר).

וקצת משמע בדברי רבינו כאן, דרק מספר התפירות [י"ב, אם פיחת או הוסיף] אינו מעכב, אך תפירה מב' רוחות כלומר מרובעת מלמעלה ומלמטה מעכבת. (ואין זה תלוי בדין תיתורא העליונה, וכפי שיבואר בהמשך דעת רבינו דאין הלל"מ לענין תיתורא העליונה).

ב)  ואין צריך שתהיה התפירה בתוך הבית אלא סמוך לבית. זה לשון הרא"ש (הל' תפלין סי' ז, הובא בב"י ומג"א), ומפרש רבינו דאין הכוונה שלא צריך להיות התפירה בעור הבית כלל, אלא דסגי שהתפירה תהא בעור המתפשט למטה בין הכפלים [וזה נחשב שהתפירה היא בתפלין עצמן], אבל תפירת התיתורות לבדן, אם לא נתפר גם עור הבית עמם, פסול מטעם שמבאר.

אמנם מוכח מלשון הרא"ש ורבינו דגם תפירה בגוף הבית עצמה כשרה, רק דאינה צריכה לכך, ולכן אם תפר גוף הבית בקצותיו לתיתורא התחתונה [כשיטת רש"י ורמב"ם] כשרה.

ג)  ומכל מקום צריך שיהיה עור הבית מתפשט ונכפל בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירה. מבואר במשנה ברורה (ס"ק רכח) דצריך להיות כנפי עור הבית והתפירה בהן, בכל ד' רוחות המתפשטות תחת תיתורא העליונה, דהתפירה צ"ל מכל ד' רוחות התפלין, ואם הכנפים הן רק בב' או ג' צדדים אינה כשרה, דבצדדים האחרים לא נתפרו התפלין. ותפירת גוף התפלין חייב להיות מד' רוחות.

נראה לענ"ד לדייק מדברי רבינו "צריך שיהיה עור הבית מתפשט ונכפל בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירה", דצריך רק שיתפשט העור תחת התפירות מד' רוחות [כסברת המ"ב הנ"ל] אך לא בעינן שהתפשטות עור זה תהא מרובעת, דלא הזכיר רבינו דבר זה [דאחרת רבותא הול"ל, דבעי שכפלי העור שהן המשך הבית יהיו מרובעים תחת תיתורא העליונה, אלא ודאי דלא בעינן ריבוע שם].

ד)  ב' הכפלים של התיתורא.

במשנה ברורה (ס"ק קעז, ובשער הציון אות קפא) מסתפק האם תיתורא עליונה ותחתונה שתיהן הלל"מ. ולשונו קליל, דמשמע ספקו שמא סגי אפילו תיתורא אחת לבדה, רק העליונה. אבל פשוט בראשונים (רש"י ותוס' מנחות לה, רמב"ם טוש"ע) דעיקר התיתורא היא התחתונה הסוגרת פי הבתים, ואם כן עיקר ספקו על העליון לבד. וראה בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו סי' א) דאין שום הכרח לומר דתיתורא העליונה הלל"מ.

ויש לומר דדברי רבינו [ע"פ דברי רא"ש הנ"ל] הן בתפלין שהתיתורא מעור אחר שאינו עור אחד עם עור הבתים, ולכן חייב להיות תיתורא עליונה, כדי לתפור הבית בתוך התיתורות. אבל אם עשו את חלק העליון של מושב התפלין מהתפשטות עור הבתים עצמן [כדעת רש"י, וכפי שעושים היום בכל התפלין המהודרות, שעור העליון של התיתורא הוא בעצם המשך עור הבית, הנקרא בפי כל "תפלין מקשה" שכל הבית והתיתורא כולו מעור א'] אזי התפירה אינה בין כפלי התיתורא, אלא בין עור הבית עצמו לתיתורא התחתונה.

וצ"ע אם באופן כזה חל דין תיתורא על חלק העליון של מושב הבתים, דאינו תיתורא אלא המשך התפשטות עור הבית. ומנהג העולם לומר, דהוא גם עור הבית וגם תיתורא, וחייב להיות מרובע. וצ"ע.

אמנם פשט הראשונים הנ"ל דרק התחתונה היא תיתורא [הלל"מ], ואין דין תיתורא בעליונה, וא"כ מדינא דאורייתא [הלל"מ] אין מושב התפלין העליון צ"ל מרובעת. (ודוחק לומר חידוש, דכל חלק מהתפלין חייב להיות מרובע מהלל"מ. דאיך יתכן לומר הלל"מ על חלק שאינו צריך מצד עצמו, שהרי כנ"ל כפלי התפשטות עור הבית לצדדים סגי לתפרה לתיתורא התחתונה, ובהם עצמם לא נזכר ריבוע).
ומצאתי בלשון כתבי האריז"ל (פרי עץ חיים, שער התפלין פרק י) שקורא לחלק העליון הזה "מעברתא" ולא קורא לה "תיתורא".

ה)  התפירה גם בעור המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית) ונמצא גוף הבית תפור בתיתורא ואם לאו פסול שהרי הלכה למשה מסיני שתפילין יהיו תפורין והבתים הם הנקראים תפילין והתיתורא נקראת תיתורא של תפילין.

פסק זה של רבינו, מחייב שהנחת הפרשיות יהיו דוקא בתוך הבית עצמו. ומעתה בתפלין העשויים [כפי שמתאר רבינו כאן] שהתפשטות עור הבית הוא למטה בין כפלי התיתורא, כל שמונח הפרשיות בתוך עור הבית עצמו, שגם הוא מכלל הבית, בתפלין של יד יש מקום לומר דהוי הפרשיות בבית עצמו, משא"כ בתפלין של ראש לא שייך להניח הפרשיות בחלק זה שבין כפלי התיתורא, כי המחיצות שבראש אינן יורדות בתוך אויר התיתורא, ושם אינו תפלין של ראש כלל.

אמנם יש מקום לומר לאידך שאין זה לגמרי מקום הבית, ואע"פ שכתב רבינו "עור המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית)", נראה דהיינו לענין דין תפירת הבתים, אבל לא לענין הנחת הפרשיות בה. וכן משמע ממה שרבינו הכניס בסוגרים "(שהוא נחשב מגוף הבית)", משמע שאין על כפלי העור דין בתים בפשיטות גמורה לכל דבר.

אבל בתפלין כפי שעושים היום שעור עליון של התיתורא הוא כיפול עור הבית עצמו, פשיטא שאסור שתרד לשם הפרשה, שהרי התיתורא אינו מקום הנחת הפרשה, שהפרשה צ"ל דוקא בבית עצמו, ועור זה המתפשט לצדדים, אם הוא מהבית אינו מרובע שם [כריבוע הבית] והבתים צ"ל מרובעים בכל משך גבהן, או שהוא תיתורא.

פסק זה תואם את המבואר בשוע"ר [סי' לב] סעיפים נה, סא, דהפרשיות [בין ביד בין בראש] צריכות להיות מונחות דוקא בבתים (והוא דין תורה, כמבואר בסעיף נה) ולא למטה באויר התיתורא.

התאמת התפירות בתפלין

המחט עומד בחורי התפירה, באלכסון, להראות שחורי התפירה שלמעלה ושלמטה אינם מכוונים זה כנגד זה בדיוק.

אין בזה שום פסול, כי אין התפירה העליונה והתחתונה צ"ל תואמים כלל, אלא רק שכל אחד [התפירה העליונה והתפירה התחתונה] בפני עצמו יהא גיד התפירה עומד בריבוע גמור לעצמו. קל וחומר שאין חורי התפירה צ"ל מכוונים זה כנגד זה.

תפלין פשוטות עם שתי כנפים בלבד

שאלה:  בתפלין פשוטות עושין מסופי הבית כנפים כדי לתפרן לתוך התיתורא. מה הדין בפשוטות הללו שיש להן רק שתי כנפים מהצדדים, ואין להם כנפות מארבע צידי הבית?

 

תשובה:  במשנה ברורה (סי' לב ס"ק רכח) מבואר שצריך שיהיו צידי העור של הבתים מתפשטים לכל ד' צדדים ונתפרין בכפלי התיתורא. משמע מדבריו, דאי לאו הכי אינן כשרים.

וכן נראה פשוט בדעת שו"ע רבינו (סי' לב סעיף עז) שביאר למה צריך להוציא כנפים הללו, כי צ"ל התפירה בגוף הבית, ולא סגי מה שהתיתורא עצמה תפורה, דקיי"ל תפלין תפורות הלכה למשה מסיני. וכל מקום שנזכר "תפלין" פירוש גוף הבית שבו מונח הפרשה. והרי פשוט שתפירה מרובעת הלל"מ, א"כ פשוט שצריך הבית להיות נתפר בריבוע, ועל כרחך שהוא תפור מארבעת צדדיו.

על כן נראה לדינא דאין להכשיר תפלין כאלו.

חסר בתפירות של בית

ראיתי בית של תפלין שהתופר עשה את כל הסיבוב מד' רוחות פעם אחת, ובחזור סיים את הכנסת הגיד שתים או שלוש תפירות לפני סיום השלמת כל התפירות, וקשר הגיד שמה.

לא ראיתי בפוסקים מדברים מזה, ונראה לי שבדיעבד היה הבית כשר [כלומר שהמניח יצא ידי"ח מצות תפלין], כי היה גיד התפירה סובבת כל הד' רוחות, אע"פ שלא היתה כפולה כל הד' רוחות.

שוב ראיתי בספר זכרון אליהו פרק ט שהעתיקו מאשל אברהם תנינא (סי' לג סע' ב) שכתב "וכן בחיסר מתחלה מקום תפירה אחת צל"ע אם נלמד מנקרע תפירה אחת [להכשיר] כי יש לומר שנעשה בהכשר קיל" [כלומר אם נעשה בהכשר תחילה ואח"כ נקרע קיל מלא נעשה כלל מתחילה]. משמע קצת שמסתפק אפילו לפסול בחיסר תפירה אחת, ונראה דפשיטא ליה דבחיסר ב' תפירות או ג' תפירות לפסול.

ואין הדברים נראים, דנקרע גרע הרבה שהגיד משתחרר ויוצא ובטל התפירה, משא"כ כשהוא תפור היטב אלא שלא עשה תפירה אחת או שתים וקשרה מקודם במקום שסיים. וצ"ע.