צד"י פשוטה אין בה ירך

חיבור ירך היו"ד הימני שוה לכל אורך הירך, כך שלא ניכר כלל האם יש כאן ירך או לא.

נראה לי שזה פסול. יש עוד דוגמאות בפורום (חפש בתוית: צד"י פשוטה)

צד"י פשוטה דבוקה לגג הלמ"ד - נעשית גימ"ל

התמונה השניה - הגדלה של הראשונה.

הצד"י הזו נפסלה, כי היא גם גימ"ל מחמת נגיעת גג הלמ"ד ותגו לגוף הצד"י, על כן הוא גם צד"י וגם גימ"ל - ופסולה משום שאינה כתיבה תמה [כלומר כתיבה ברורה, כל אות בצורתה המיוחדת].

(דין זה דומה לראש הלמ"ד הנכנס לחלל הד', שפוסל את הדלי"ת - מטעם זה, כי אין ברור האם זו ד' או ה').

צד"י פשוטה - הירך נוטה לימין

ירך הצד"י בכתב האר"י אינה יורדת ישר, כרגל נו"ן פשוטה [כאשר הוא בכתב ב"י], אלא נטויה לימין. וביארתי הטעם בכמה מקומות - משום שבצואר צד"י כפופה יש שתי כפיפות. הראשונה בתחילת צוארה, והשניה במושבה. ואע"פ שהכפיפה השניה [המושב] נפשטה - בצד"י הפשוטה, הכפיפה הראשונה שבצואר הצ' נשארה, ולכן נשאר הירך נטויה מעט באלכסון.

כאן הירך נטויה מדי הרבה לצד ימין. אמנם כשרה בדיעבד (ואם יש לחשוש שמא תינוק יטעה בקריאתה, לדוגמא יטעה לחשבה כעיי"ן הפוכה - יש לשאול תינוק).

ראה גם  https://hebrewstam.blogspot.com/2012/11/blog-post_23.html

https://hebrewstam.blogspot.com/2012/07/blog-post_8399.html

בי"ת עם קו דק חוסם חללה, צד"י פשוטה היו"ד הימני מורחק

הב' [נשבע] קו דק ביותר חוסם חללה - כשרה [אחר קריאת התינוק] ויכול לגרר הקו.

כי הקו דק ואינו משנה צורת הבי"ת.

הצד"י פשוטה [הארץ] היו"ד הימני אינה מחוברת טוב, וחייבת תיקון להיטיב צורת החיבור וצורת הצ' בכלל.
ראה גם: https://hebrewstam.blogspot.com/2016/02/blog-post_16.html

צד"י פשוטה שאינה יורדת מתחת לשיטה

מה דין הצ' פשוטה הזאת?

לכאורה אין בה פסלות, מכיון שיש בה צורה נכונה, אע"פ שאינה יורדת מהשיטה.

בלי קשר להאם יורדת מהשיטה או לא - יש אומרים שהיא פסולה כי היא בעצם מין עיי"ן הפוכה. זה לא נראה לי נכון.

צד"י פשוטה

הצד"י פסולה, נמחק כל הרגל. וללא רגל כלל [בשיעור מלוא אות קטנה] אין זה צורת צד"י פשוטה.

פשוט - היות שזה האות האחרון בתפלין, אפשר לתקנה, ואין בתיקון שלא כסדרן.

צד"י פשוטה

הצד"י פשוטה אינה עשויה כדינה לכתחילה - לכתחילה צ"ל ראש שמאל שלה משוך כקולמוס או מעט יותר כעין ראש נו"ן פשוטה, ולא משוכה ממש כראש כ"ף פשוטה.

אמנם בדיעבד נוהגים להכשיר.

צד"י פשוטה משונה

נראה כאילו הבסיס של האות הוא הראש הימני. והראש השמאלי מחוברת לגוף זה.

בכל זאת כשר, כי אין זה שינוי גדול בצורת האות.

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: צד"י פשוטה

צד"י פשוטה נגעה לגג למ"ד תחתיה

כאשר עשה גג הלמ"ד ודיבקה לקצה הצד"י, היא נפסלה - היא נהפכה לצד"י כפופה. ובתפלין אי אפשר לתקן הדבר.

חשש גולם וקו משוך בשוה

בכתב פשוט יש עושים בצד"י את ראש שמאל והצואר הכל במשיכה אחת - ראה כאן הצד"י "ממצרים" - אם כן יוצא הראש הזה קו משוך בשוה וגולם, ולכאורה פסול.

כמו כן בצד"י פשוטה, הראש שמאל והירך הכל משיכה אחת - והוא גולם ופסול.

המ"ם - החרטום מחובר לגג [הכ"ף]. דנו בזה האחרונים, והעיקר להקל בדיעבד. ואם יש ספק שמא נדמה למ"ם סתומה, יש לשאול תינוק.

צד"י פשוטה - שאלה

הצד"י הזו אין לפוסלה משום גולם - קו משוך בשוה, כי היו"ד הימנית ניכרת היטב. אמנם צריכה שאלת תינוק אם לא יטעה בה לקראה נו"ן.

ראה עוד פורום לנושאי סת"ם: ראשי צד"י דבוקים זה לזה
פורום לנושאי סת"ם: שאלה יפה על צד"י פשוטה

צד"י פשוטה משונה

הצדי"ן נראים הפוכים, ראש שמאל נראה מחובר לקו ארוך היוצא מראש ימין.

אמנם כוונת הסופר היתה לכופף צואר הירך [היוצא מראש שמאל] ימינה הרבה ואחר כן למשכה בפשיטות כלפי מטה, ולכן מתדמית לצד"י הפוכה.

נראה לי שבדיעבד כשר [גם אם עשאה ממש הפוכה כנ"ל - כלומר משך הקו הארוך מראש ימין ולא משמאל], כי לא נשתנה לגמרי צורתה, ואינה נראית כאות אחרת.

[ולא כתבתי זה אלא לדין בדיעבד, אבל ברור שאסור לכתחילה לעשות הפוכה, שהרי אסור לשנות צורת האות מהכתב שנמסר כמבואר בשו"ע רבינו סי' לו סעיף א].

שאלות על אותיות מ"ם

נפסק הוי"ו [חרטום] מהגוף [כ"ף] - היות שההפסק דק מותר לתקנו, כי לא נשתנה צורת המ"ם.

יש פוסלים (קול יעקב בסי' לב) מ"ם זה משום שאין לחרטום ראש של וי"ו, והרי זה גולם. לענ"ד העיקר שהיא כשרה, ומ"מ ודאי יש לתקנה לכתחילה. [ואף לפוסלים, הרי אנו מתירים תיקון גלמים כיוד"י האל"ף שנגעו בגוף, כל שכן הכא].

המ"ם כשרה - אין בה פגם בצורתה.

הצד"י פשוטה  [הארץ] - ראש ימין נראה גולם - צריך לתקנו.

 הממי"ם כשרות.

באמת שזה נחשב לשינוי בצורת המ"ם, כי עיקר החיבור הוא למטה [כלומר מול המושב]. אעפ"כ העולם נוהג להקל להכשיר בדיעבד.

נראה לי שזה שינוי גמור בצורת המ"ם.

הרחיק יו"ד ימין של הצד"י מהגוף

כתוב בספר התרומה (הוצאת מכון ירושלים, תש"ע, עמוד תקמד. ראה פסקי ספר התרומה - צורת האותיות):
צד"י פשוטה צריך להיות ארוכה, ולחבר ראשה של ימין לשל שמאל, שאם היו רחוקים זה מזה, היו נראין כשתי אותיות יו"ד ונו"ן. וכן בצד"י כפופה, צריך לחבר ראש של ימין לשל שמאל באמצע האות, ולא לחברם למעלה, כדי שלא יהו נראות כמו נו"ן פשוטה ונו"ן כפופה, והיה נראית שראשיהן עב:

א)  פירוש דבריו: "לחבר ראשה של ימין לשל שמאל, שאם היו רחוקים זה מזה, היו נראין כשתי אותיות יו"ד ונו"ן". כלומר, אם ירחיק הרבה היו"ד מהנו"ן, או לא ידבקינה היטיב, תיראה כשתי אותיות [יו"ד ונו"ן] המחוברות בדקות זה לזה, ולא כצד"י.

וכ"כ בתקון תפלין (עמ' קנא) צד"י פשוטה "וידביק היו"ד היטב בצואר שלא תדמה ליו"ד נו"ן".
"וכן בצד"י כפופה .." שיעור לשון התרומה - וכן בצד"י כפופה יזהר לחברה שלא תיראה כשתי אותיות יו"ד ונו"ן כנ"ל, ועוד בשתיהם הכפופה והפשוטה מקום חיבור היו"ד יהא באמצע הצואר ולא למעלה בראש (שלא יתדמו בזה לנוני"ן כפי שמבאר, דאם הראש ימין היה סמוך מדי ונדבק לראש שמאל, תיראה כנו"ן ולא צד"י).
פירוש דבריו, דאם לא ידביק היו"ד כדינה בצואר תידמה בזה לנו"ן במקום צד"י, כגון א) אם הרחיק היו"ד הרבה מגוף הצד"י אע"פ שמחוברת לה מ"מ תידמה לשתי אותיות נפרדות במקום אחת, כלומר יו"ד ונו"ן - ולא צד"י. ב) אם ידביק היו"ד גבוה מדי בראש שמאל - תידמה לנו"ן בכך.

ב)  למדנו מדברי התרומה ותקון-תפלין חידוש בהלכה. אע"פ שהיו"ד מחוברת לנו"ן שבצד"י, מ"מ מכיון שהרחיקה הרבה מהגוף נדמית לשתי אותיות שנדבקו זה לזה, ולא לצד"י. ופשטות דבריהם שבזה יפסל [עכ"פ אם תינוק יקרא יו"ד נו"ן, תמורת צד"י]. ראה דוגמא קרובה לנידון פורום לנושאי סת"ם: חמץ או חמין
ולכאורה הוא הדין באותיות הדומות לצד"י שהן מחוברות מב' אותיות, כגון המ"ם פתוחה שהיא מחוברת מכ"ף ווי"ו. אם ירחיק הוי"ו מהכ"ף הרבה אע"פ שמחוברת לה, מ"מ תידמה לשתי אותיות כ"ף וי"ו, ולא למ"ם ותיפסל.
וכן החי"ת שהיא מורכבת משתי זייני"ן, או מוי"ו וזיי"ן בכתב האר"י, אם ירחיק הרבה ביניהם אע"פ שמחוברות יחד בחטוטרת, מ"מ יתדמו לשתי אותיות תמורת חי"ת. ואולי בחי"ת צורת החטוטרת מוכיחה עליה, שהיא חי"ת.

ג)  ומסברא שהוא הדין מצב הפכי. יו"ד ונו"ן הסמוכות כל כך זו לזו עד שנראות כצד"י, אע"פ שאינן מחוברות מ"מ נראות כצד"י ופסולות [עד שיתקן - בס"ת, משא"כ בתו"מ שלא כסדרן]. וכן כ"ף ווי"ו, או שתי זייני"ן שנסמכו כל כך עד שנראות כמ"ם או כחי"ת, אע"פ שנשאר פירוד מה ביניהם, מ"מ צורתן מוכחת עליהן שנשתנו ופסולות לצורת האות המבוקשת.

ד)  אמנם מצאנו חולקים על סברא זו, והם, מהרש"ג (חלק א' סי' ג) ושבט הלוי (חלק ה סי' ח), ומכשירים אותיות סמוכות זו לזו, כגון כ"ף סמוכה ביותר לוי"ו ונדמית למ"ם ותינוק קראה מ"ם. וטעמם, דלא אמרו שאלת תינוק היכא שעינינו רואות בבירור מהי התמונה, והיות שעינינו רואות שהן כ"ף ווי"ו, אינו נידון בשאל"ת.
ואיני מבין סברתם זו, דעינינו רואות שהתמונה אינה ברורה, דלא אמרו "עינינו רואות" משום הידיעה מה צריך להיות, אלא לתמונה עצמה הנראית לעין, ועינינו רואות ריעותא משום סמיכותן של הכ"ף לוי"ו, ונעשו צורת מ"ם (והראיה שבאות המ"ם עצמה שנעשית כך, מותר לתקנה אף בתפלין משום שצורת האות עליה ואינה כתיבה שלא כסדרן - ש"מ שזו צורת מ"ם). ולענ"ד הדבר ברור בשוע"ר סי' לב סעיף ל' דאזלינן בכה"ג [סמיכות יו"ד לנו"ן ביותר וכל כה"ג] אחר קריאת התינוק "בין להקל בין להחמיר" דו"ק שם.
ואמנם סברתי הנ"ל מבוארת ומפורשת כבר בגדולי-הקדש (סימן לב אות לג) לפסול בכה"ג של סמיכות יתר שנשתנו למראית אות אחרת.

ה)  עיין בתקון-תפלין אות טי"ת "וידבק בטוב גוף הטי"ת למטה", פי' שידביק למטה הזיי"ן של שמאל למושב הטי"ת, שלא יתדמו לכ"ף או פ"א מצד ימין וזיי"ן מצד שמאל. ומה שאומר "בטוב" - לענ"ד הפי' שלא סגי בדבוק דק, דאע"פ שאינו מפורד לשתי חלקים מ"מ נדמה לשתי אותיות הנ"ל שנדבקו זה לזה יותר מטי"ת.
וכן כוונת התקון-תפלין באות תי"ו "והרגל שמאל יהא מדובק בטוב למעלה", כלומר לא סגי בדבוק דק של רגל שמאל לגג כי עדיין עלולה להתדמות לתינוק לה"א, ולכן צריך שידביק בטוב. [והוא אותו "הטוב" שנזכר בצד"י פשוטה - "וידביק היו"ד היטב בצואר שלא תדמה ליו"ד נו"ן" וכנת"ל !!]
כמובן אפשר לפרש כוונת התקון-תפלין באותיות ט' ות' רק לכתחילה, לדקדק בצורתן, אבל אין הדיבוק היטיב מעכבת. אבל דוחק לומר שזה כוונתו בצד"י פשוטה. ועוד שבכל מקום שמקפיד על איזה דקדוק בצורת האות, פי' הדבר שאם יהא שינוי בזה ותינוק יכשל בקריאה מחמת שינוי בזה נפסול (וע"ד שכ' בשו"ע רבינו סי' לו באות וי"ו שעשה בראשה זוית בצד ימין).
המחלוקת בתי"ו שדבוקה בדקות לגגה ונראית לתינוק ה"א, הוא אותו מחלוקת של סמיכות יתר של כ"ף לוי"ו, כמבואר בגדולי הקדש הנ"ל. (עי' שבט הלוי שם שמחמיר בתי"ו כזה, מטעם אחר שהוסיף. דו"ק).

ו)  נמצא שלמדנו סברא כללית בדיני צורת האות מספר התרומה ותקון תפלין:
א. אות אחת המחוברת משתי חלקים, שהן תמונות שתי אותיות אחרות, צ"ל מדובקים היטיב זה לזה שיוכר צורת האות האחת. ואם הן מרוחקות זה מזה אע"פ שדבוקות, או דבוקות בחלישות - ומחמת כן נראות לעיני התינוק כשתי אותיות האחרות - פסול.
ב. שתי אותיות שנתחברו ונסמכו יחד בין שנדבקו בפועל, בין שרק סמוכות כ"כ שנראות כדבוקות, אם נשתנו למראית אות אחרת לעינינו נפסלו, ואם ספק הדבר ישאל לתינוק.

הערות על תפלין מכתב חב"ד

השאלה היתה על הד' [יד] משום שהרגל כפופה מעט פנימה. ראה הגדלה

הד' הזו כשרה, היא אינה דומה לתמונה 50 שבה יש כפיפה ברורה כעין מושב הנו"ן [תמונה זו 50 פסולה]. ראה פורום לנושאי סת"ם: רגלים ימניות כפופות כמושב נו"ן

הצ' כפופה אין בו [מספיק ברור] כפיפת הצואר שצריך להיות בצד"י של אריז"ל ובכתב המיוחס, כפי שאביא למטה דוגמא. וכן הצד"י הפשוטה שבירת הירך נמוכה מאוד, והיא צ"ל בתחילת הירך.

תמונת צד"י [מוגדלת] מתוך הפרשיות המיוחסות לר' ראובן. אפשר לראות בבירור הצואר יורד מקצה הראש שמאל ומתעקם לימין. כפיפה זו היא בדוקא, לקיים הנאמר בגמרא שבת קד "הוסיף כפיפה על כפיפתו" כפי שביארתי בפורום.
ראה פורום לנושאי סת"ם: צד"י של כתב האר"י

גם תמונה זו לקוחה מהפרשיות המיוחסות. שבירת ירך [כלומר צורת פתיחת הקו בקו קעור] הצ' פשוטה היא בחלקה העליון של הקו, ולא בתחתיתו.

צד"י פשוטה

הצד"י פשוטה כשרה בדיעבד, כי נשתייר מתחת לדיבוק הראשים שיעור ירך מלוא אות קטנה, כמבואר בפמ"ג ומשנת סופרים.

הדלי"ת [העבדה] צריכה שאלת תינוק בגלל שעקב וסיום גגה לא ברור [ואם התינוק יקראנה, צריכה תיקון].

הצד"י היא כשרה, הגם שהיא קצרה וכפופה לאחור מעט.

פרשיות תפלין מכתב חב"ד [המיוחס לר' ראובן סופר]

להלן צילום פרשיות כתב חב"ד שנכתבו ברוסיה לפני כמאה שנה לפחות. הכתב יפה להפליא.
תודתינו לרב דוד מרואני שיחיה ששלח התמונות.
וכן תודתי לר' ישראל לוין שיחיה הכותב לנו בהערה, שבעצם אלו צילום מפרשיות המיוחסות לר' ראובן הסופר [או תלמידו].

***

לחיבת הקודש הוספתי מעט הערות למטה.

 

 

 

 

הדלי"ת רבתי סיום גגה מצד ימין בעוקץ חד, משא"כ דלתי"ן רגילות שלו סוף גגן בעיגול מעט. למה השינוי?

צד"י כפופה ופשוטה ראש שמאל כפליים [ולפעמים אפילו יותר] מראש ימין. למה?

מ"ם סתומה הוא עושה קודם צורת הבי"ת, ורק לבסוף עושה את קו הסתימה. דבר זה ניתן לראות בבירור בחלק מהממי"ם.
ראש נו"ן [כפופה] וראש שמאל של צד"י [כפופה] אין הירך יוצא ממש מהקצה. ודלא כראשי שמאל של שי"ן עי"ן וטי"ת וראש הגימ"ל שיוצא הירך מקצה הגג של ימין כמין וי"ו מעוקם לאחור.
(וצ"ע קצת מלשון תשו' הצ"צ או"ח סי' יח שראש נו"ן כפופה כמין וי"ו מעוקם בכתב שלנו)
וראש שמאל של צד"י פשוטה כן יוצא הירך מהקצה !!

צד"י פשוטה משונה

 

ראש שמאל רחב ביותר, והיו"ד הימני רחוקה. מ"מ אינה פסולה בדיעבד.

שאלות על צדי"ן

ראש ימין של צד"י - האם זה נחשב לגולם?

בעיני כן (כפי שיבארתי כמה פעמים, בהגדרת "גולם" או "קו משוך בשוה"). בעיני הרבה רבנים [היום] היות שיש בליטה משהו נחשב לראש.

א"כ לדעתם זה כשר, ולדעתי צריך תיקון. יוצא שלכו"ע מותר לתקנו בהוספת דיו [ואין כאן חשש שלא כסדרן].

האם יש לצד"י פשוטה הזו צורת אות, או שמא היא דומה לטי"ת ופסולה?

מספק, נראה שמועיל הכרת תינוק. [וכמובן אם תינוק יקראנה מצוה לתקן צורתה]

בצד"י הזו יש בעיה. רגל הצד"י פשוטה צריך לירד למטה מהדיבוק של ראש ימין, כמבואר בב"י ומשנת סופרים. כאן לא ברור האם זה נקרא ששתי היודי"ן [ראשים] ירכותיהן יורדות בשוה, וממילא אין לה צורת צד"י [כי אין ירכה יורד למטה מהדיבוק] או לא?

לכן יש לתקנה [כמצוייר בציור הבא] בהוספת דיו, כדי שתהא צורתה ברורה, שעיקרה ירך היורד מראש שמאל, וירך של ראש ימין דבוק באמצע אותה הירך-רגל. 

יו"ד ככ"ף קטנה

יו"ד שרגלה כפופה ביותר ונראית כעין כ"ף קטנה - דינה כיו"ד הנדמית ללמ"ד קטנה - שיש לשאול תינוק, וכל זמן שיקראנה יו"ד יש להכשיר.
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: שאלה על יו"ד, צד"י

הצד"י פשוטה כשרה, אע"פ שמשופעת ביותר ימינה (ודלא כסוברים שזה עיי"ן הפוכה, ופוסלים).