ה"א - פסיעה לבר ארוכה מדי ופוסל

הפסיעה לבר [בה"א של השם] ארוכה ויורדת הרבה ונעשית ירך שמאל כמין קו"ף - פסול.

פסיעה לבר - ארוכה וחשש קו"ף

נראה לי שהה"א נהפכה לצורת קו"ף מחמת אריכות הפסיעה לבר כלפי מטה, נעשית כעין [ושיעור] ירך של קו"ף והרי זו שינוי בעצם צורתה, והיא פסולה.

כבר פירסמתי בעבר על פורום זה - שהפסיעה לבר בה"א השניה בשם, היא טעות ואין לעשותה (עכ"פ הנוהגים במנהגי חב"ד בכתב). אפשר לראות מאמרים בנושא זה - תחת הכותרת [תוית] "פסיעה לבר".

שאלות בשינוי צורת האות

 הבליטה בטי"ת מדמה אותו מעט לעיי"ן - צריך שאלת תינוק. במקרה זה תינוק קראה עיי"ן, ופסלה.

בליטת פסיעה לבר מוגזמת - שאלת תינוק האם יטעה בה כתי"ו או לא.

ה"א אחרונה בשם ק' עם פסיעה לבר מוטעית וארוכה

הה"א יורד ממנה קו שעושה אותה ממש כעין קו"ף - קשה להכשיר.

כבר כתבתי בעבר [ראה תחת התוית "פסיעה לבר"] שקו זה הוא כולו טעות.

פסיעה לבר מדי ארוכה

שאלה:  אם יש ההי"ן בשמות קודש שהרגל שמאל [פסיעה לבר] ארוכה. מה לעשות?

תשובה:  אם זה במקום א' או שנים - קל לתקן ע"י הארכת רגל ימין מעט עד שהשמאל לא תבלוט כל כך כלפי מטה [יש לקדש את השם בתיקון זה].

אבל אם זה בהרבה מקומות בספר יש לשאול תינוק על כמה דוגמאות בולטות של מקרה זה - אם קורא ה' הן כשרות, ויש להשאירן כך. ואם יקראן ק' או יטעה ולא יוכל לקרותן - אזי משורת הדין יש לגנוז ספר תורה זה, ולא לתקן השמות כולם [או רובם] משום שיהא הכתב מנומר, ובפרט בשמות הק' שזה גנאי גדול.

וי"ו

נראה לי שוי"ו זו נפסלה, מחמת הקרן הבולטת מראשה נדמית לז' [ולא מהני שאלת תינוק].

יש גם להעיר שהפסיעה לבר בשם הוי' - צריכה וראויה להיות קטנה יותר, ולא בולטת כל כך. 

רגל שמאל שבה"א - משונה בצורתה

הה"א השניה בשם - רגל שמאל שבה משוכה וגם יורד ממנה רגל - לענ"ד יש כאן חשש שינוי צורת האות לפסלה.

הטעות נגרמת בגלל עשייה של פסיעה לבר מוגזמת - ובכלל בה"א השניה אין פסיעה לבר כלל, וטעות גורם עוד טעויות ...

שאלות על ההי"ן

 

שתי ההי"ן המסומנות פסולות - כי נקודתן [ירך שמאל] לגמרי מחוץ לחלל האות, כלומר אינן עומדות תחת קצה הגג, אלא החוצה. המעט ביותר שנמצא מתחת לגג, אינו מועיל, כי עיקר צורתן נשתנתה.

בה"א זו [הראשונה בשם] הנקודה עם 'פסיעה לבר' מוגזמת שבה - שאלת תינוק, אם לא יטעה בה כתי"ו.

ראה [בלוג שציין בהערה כאן] פורום לנושאי סת"ם: קו"ף - הרגל אינו תלוי בחלל האות

פסיעה לבר יורדת הרבה

הפסיעה לבר בשם הזה יורד הרבה - לכאורה יש כאן שאלת קו"ף.

נראה לי להכשיר, כי ניכרת היטב שהיא ה"א, כי הקוץ דק מאוד. ועיקר הנקודה של הה"א נבחנת לעצמה.

(לכאורה הרי "אין שיעור לעובי האות" - והרי יש בה שיעור ירך של קו"ף?
נראה לי שלא שייך לומר כאן "אין שיעור לעובי האות" להחמיר, ואפילו לא להקל אם זה היה צריך להיות באמת ירך קו"ף. כי בהסתכלות על הגוף כולו של הירך, ניכר שהקו הדק היוצא אינו עיקר הירך, ולכן אני מסתכל על עיקר גוף הנקודה בין להקל ובין להחמיר. דו"ק).

דרך אגב: בה"א השניה יש פסיעה ימנית אלכסונית מעט. זה סתם טעות, כי אין בה"א זו שום פסיעה.

ה"א עם פסיעה לבר - שאלת תינוק

הפסיעה לבר גורמת הרבה בעיות !!!
כאן הה"א נעשה ספק תי"ו - צריך שאלת תינוק.

נו"ן פשוטה כפופה ופסולה

הנוני"ן פסולות משום שינוי צורה.

הפסיעה לבר בה"א השניה היא טעות, כפי שפירסמתי בעבר.

פסיעה לבר מוגזמת

הפסיעה לבר גדולה מדי וגורמת [כאן] לשאלה אם זו תי"ו. דינה שאלת תינוק, האם היא ה"א או תי"ו.

צריך זהירות בהוספה זו של הפסיעה - שלא לבטל עיקר צורת האות!

יש לעשותה דקה וקטנה [הרי היא רמז בלבד ע"פ קבלה, ולא עיקר בצורת האות].

טעות בפסיעה לבר

רגלי הה"א עושים בהם פסיעה גסה - ומגיע לכדי שאלה האם זה דומה לתי"ו. וצריך שאלת תינוק.

יש להקפיד ש"הפסיעה" תהא דקה, ולא תשנה כלל את צורת הה"א. זה נכון, לא רק ע"פ ההלכה, אלא במיוחד גם על פי קבלה - שהפסיעה הזו תהא קטנה וזעירא !!

הטיתי"ן - יש להקפיד שלא תהא יציאה למטה בצד שמאל, זה עלול לדמות את הטי"ת - לעיי"ן או צד"י פשוטה.

החכם עיניו בראשו!!

פסיעה לבר שפוסל הה"א

הה"א הראשונה עשה בה הסופר מין יו"ד גדולה או וי"ו עם ראש, ואינו נכון לכתחלה, ואין בזה שום טעם. מ"מ כשר בדיעבד.

הה"א השניה פסולה היא ממש נדמית לתי"ו !!

 

צריך ליזהר מאוד בפסיעה לבר !! מרוב להיטות להוסיף מקלקלים צורות האות !!

צורת הנקודה שמאלית בשתי ההי"ן שבשם הוי' ב"ה

משנת חסידים (מסכת תיקון תפילין פרק ב משנה ה, ו):

[בכתיבת הה"י הראשונה] ואח"כ יעשה רגל שמאל שלה התלוי ועומד, ותחתיו יעשה קוץ קטן מאד יוצא לחוץ כפסיעה לבר .. לפיכך יעשנו [לרגל] עב מעט להראות השני ווי"ן כאחד .. סוד רגל זה הוא כצורת וא"ו בלי ראש ..

(שם משנה ט) [ובכתיבת הה"א אחרונה ישנה דרך כתיבתה מן הה"א הראשונה] .. הקו התלוי הוא בצורת יו"ד ואין לו קוץ למטה .. וקו התלוי הזה יהיה יותר דק [כלומר צר] מהקו התלוי שבה"י ראשונה .. עכ"ל.

חילוק זה מבואר גם בדברי של"ה הקדוש (חלק א, דף ה טור ב, בסוד "דודי" ראה שם).

זו תמונת הה"א הראשונה [התמונות שציירתי הן להמחשה בלבד]

הגג רחב יותר משאר ה"א, כי תחילתה יו"ד וגם יש בה רוחב מצד עצמה [וגם הרווחנו מקום לעובי הירך שמאל]. והירך הוא כתמונת שתי ווי"ן דבוקין זה לזה [גובהה מעט יותר מקולמוס, כרבע קולמוס עודף, ולא יותר] והפסיעה קטנה מאוד יוצאת לבר [לחוץ]

[הקו האדום בתוך הנקודה הוא להמחיש שתי ווי"ן] 

זו תמונת הה"א השניה

הגג צר יותר ואין לו עקב אלא ריבוע פשוט בזוית ימין של הגג, והירך שמאל נקודה פשוטה וצרה כתמונת יו"ד אחת [נקודה בלבד], כך שהיא צרה יותר ונמוכה יותר מהנקודה שבה"א הראשונה

תמונת שם הוי' מכתב המיוחס

ניכר בכתב יד שהוא אינו עושה את היו"ד שבה"א הראשונה ממש בקצה ימין [תחילת הגג מימין] אלא יותר לאמצע הגג - ודאי שלא משך את גוף היו"ד ימינה עד סוף הגג הנראה - אלא שלאחר עשיית היו"ד וקו ממנה שמאלה לקיים ונהר יוצא כו' המבואר בקבלה, עובר על הגג משמאל לימין עד שעובר אותו ימינה לעשות עקב הגג.

פסיעה לבר מוטעית - לימוד זכות

פירסמתי מאמר שאין לעשות קוץ או פסיעה בה"א האחרונה שבשם הק' בכתב האר"י.

ראשית אציין מקור הדבר – בספר משנת חסידים (מסכת תיקון תפילין פרק ב משנה ח, ט) "בכתיבת הה"א אחרונה .. ישנה דרך כתיבתה מן [הה"א] הראשונה .. ואח"כ הקו התלוי הוא בצורת יוד ואין לו קוץ למטה כי וכו' (ומבאר את הטעם על פי קבלה) וקו התלוי הזה יהיה יותר דק [כלומר צר] מהקו התלוי שבהי ראשונה .. עכ"ל.

בכל זאת אנסה ללמד זכות מנין בא הטעות הזה.

נראה שמכיון שבכתב אשכנזי צורת הנקודה היא כיו"ד, וכל יו"ד יש לה קוץ. אלא שבה"א רגילה עושין את הנקודה כיו"ד הפוכה, וכאן עשאוה יו"ד ישרה, לכן עשו הקוץ משום שהיא יו"ד.

ואין זה נכון כנ"ל ממשנת חסידים, וכן פשוט בשו"ע רבינו סי' לו אות ה' במה שכ' בסוגרים:

ויש מי שקבלה בידו שהנקודה תהא .. כעין יו"ד .. (בכל ההי"ן חוץ מההי"ן של שם הוי' ב"ה שיש בהם קבלה אחרת כמו שיתבאר).

אע"פ שלא זכינו לאורה זו תורת רבינו היכן כתב את הקבלה האחרת. מ"מ הדבר ברור שכוונתו לקבלת האריז"ל בכתיבת השם, ושיש שינוי בההי"ן (לשון רבים – שתי ההי"ן גם האחרונה, כמבואר במשנת חסידים שם) ויש בהן קבלה אחרת. א"כ ה"א זו אינה על פי קבלת הב"י ולכן אין צורך שתהא דוקא יו"ד (עם קוץ).

ויש להוסיף מה שנלע"ד הטעם שעושין קוץ זה ע"פ נגלה [ולמה הדבר נתחדש בדורנו. בכל הכתבים האשכנזים הישנים המפורסמים לא תמצא קוץ יורד בה"א האחרונה בכתב האר"י] דמבואר במשנה ברורה (סי' לב ס"ק מד) ששיעור מלוא אות קטנה היא כיו"ד עם רגל ימין שלה.

ולכן מאחר דשיעור רגל שמאל שבה"א היא כמלוא אות קטנה, לכן נהגו לעשות גוף כיו"ד עם רגל כלשהו, לקיים שיעור הירך כמבואר במשנה ברורה.

והגם שרבים חולקים על המ"ב בסברתו זו, וכן נהגו כל הסופרים האשכנזים לפני השואה, מ"מ

עכשיו שנתייסדה צורת הכתב בדורנו זה בארץ הקודש, ומשתדלים מאוד לקיים דברי המ"ב בכל דבר, ממילא הנהיגו לעשות עוקץ זה ביו"ד – לא משום פסיעה לבר אלא משום צורת ושיעור היו"ד.

כל זה כתבתי ללמד זכות, אך כאמור אינו נכון על פי הקבלה.

***

דרך אגב למדנו מדברי המשנת חסידים שנקודת הה"א הראשונה עבה וגדולה יותר מהנקודה שבה"א האחרונה – וזאת ע"פ הקבלה שמבאר שם. גם זה דבר שראוי לשים לב ולדקדק בכתב האר"י.

בעזרת השם אבאר את הדבר עם תמונות לאחר השבת.

מידת חסידים

לפני כמה ימים פירסמתי מאמר   פורום לנושאי סת"ם: פסיעה לבר מוטעית

ובו הבהרתי שאין לעשות פסיעה כלל או קוץ בנקודת הה"א האחרונה בכתיבת השם בכתב האר"י, ומה שנהוג בעולם לעשות קוץ יורד למטה הוא טעות.

חובתי להבהיר שאין לגרום נזק לסופרים יראי שמים שכתבו כן, ולגנוז שמות ק' שנעשו כן, הס מלהזכיר.

מידת חסידות ויראת שמים שלא לגרום נזק כלל לחבירו, אע"פ שהוא סובל ומצטער מזה, קל וחומר בנידון דידן שההפסד מצד הכתב הוא מועט ביותר [ורק בגדר הידור בדין קבלה], ואילו ההפסד הכספי לחבירו וההפסד בגניזת כתבי קודש הן חמורים ביותר, הן בין אדם לחברו והן בין אדם למקום, ולא ראוי כלל לעשות דבר כזה.

אנא בקשתי מסופרי וסוחרי אנ"ש - יש להקפיד בדבר מכאן ולהבא, אך על לשעבר אין להזחיח ולהפסיד שום סופר ושום כתב שנעשה כן.

משה ויינר

אבקש לפרסם הדברים בכל צורה הראויה.

פסיעה לבר מוטעית

זהו דוגמא של כתב אריז"ל - שימו לב לשמות הוי'ה ב"ה

ברגל שמאל של ה"א הראשונה בשם יש קוץ קטן בולט כלפי מטה, בנטיה מעט החוצה לצד שמאל - זה נקרא "פסיעה לבר" ומבואר טעם דיוק זה בכתבי האריז"ל ע"פ ס' זוהר הקדוש.

ברגל שמאל של ה"א השניה [כאן, ובכמעט כל כתבי האר"י שמלמדים וכותבים היום] יש גם כן "פסיעה" קטנה [קוץ] מצד ימין הנקודה כלפי מטה.

זה טעות מפורסמת ואינו נכון. אין בנקודה של הה"א השניה בכתבי האריז"ל שום פסיעה לבר. ואדרבה מבואר בכתבי האר"י שהנקודה הזו צ"ל פשוטה.

לפחות סופר חסידי חב"דניק המשתדל בדיוק כתיבת השם ע"פ המבואר בספר משנת חסידים, ימנע מעשיית טעות זו, בכל כתב [גם כתב האריז"ל].

תמונת הפסיעה המוטעית:

הה"א צריכה להיות כך:

בעיה עם ווי"ם ועוד

בפורום באנגלית העלו תצלום זה - הקישור The STa"M Forum: Some Shailos...

נראה לי שהוי"ו במלה "וכל" בשורה השלישית, והוי"ו של "וכל" בסוף השורה השישית פסולים. שני אלו מיני יודי"ם מוארכין קצת!!
במלה "הכנעני" הנו"ן השניה קשה להחליט שהצואר יוצא מהאמצע או מצד ימין או שמאל - וראוי לתקן דבר זה.
"הוציאנו" בשורה האחרונה היו"ד היא בעייתית, אין לגוף שלה שיעור אות שהוא מלוא עובי היו"ד בכתב הרגיל, כלו' קולמוס בעביה, היא דקה בערך חצי קולמוס בגבהה ולא יותר. הסברתי באריכות [ואם יהא ביקוש אבאר הדבר עוד פעם] שלדעת הרמ"א ושו"ע רבינו היו"ד צריכה שיהא בגופה מלוא אות קטנה ואחרת אינה אות כשרה [אמנם ניתן לתקנה בהוספת דיו גם בתפלין ומזוזה שלא כסדרן] ולא שייך במקרה זה (מה שכל העולם טוען) "אין שיעור לעובי האות"!! אלא צריך להיות שיעור לעובי היו"ד כנ"ל.
בשמות הקודש מוסיף הסופר בה"א האחרונה קוץ כלפי ימין [קונטרה פסיעה לבר] לענ"ד הוא טעות, ואין לכתוב כן בה"א זו האחרונה שום פסיעה לשום כיוון לא למטה לא לבר ובודאי לא פנימה. אמנם יש מנהג של הרבה סופרים שכותבים כתב אריז"ל לעשות קוץ כלפי מטה, ויש להם מקובלים שהורו להם כן, וממילא איני רשאי להתערב בדעתם הנ"ל.
אבל הנוהגים במנהגי חב"ד אין לשנות כלל ממה שמבואר במשנת חסידים בסדר כתיבת השם, ושם מבואר שיהא רק נקודה פשוטה!!