תיבה מיותרת וקדרה מהקלף

 

נוהגים להכשיר, כי מקום החור אינו ראוי לכתיבה, וממילא לא נשתייר שיעור ט' אותיות פנוי באמצע, שיהא ריוח פרשה.

אמנם יש מפקפקים על היתר זה.

בעיה בפ"א, ווא"ו

בפאי"ן יש בעיה - מושב הפ"א צריך לכסות את הנקודה, וכאן [בפאי"ן שציינתי] רוב הנקודה מחוץ לחלל הפ"א. ב"לטוטפת" בתמונה השניה נראה שהנקודה כולה מחוץ לחלל, ואני חושש לפסול. עכ"פ נראה שמועיל תיקון מאחר שתינוק יקראנה.

התי"ו [בתמונה ראשונה] קצת בעייתית - רגל ימין קצר (אבל יש בו כשיעור) ורגל שמאל לא ברורה.

הוא"ו [תמונה שניה, והיו] עקומה כעין יו"ד - צריך שאלת תינוק האם היא כשרה.

הוא"ו של השם - שאלה כעין הנ"ל, בגלל העקימות שלו.

דרך אגב: שימו לב (סימנתי בחץ) עשו חורים בקלף, כדי שלא תהא ריוח ג' אותיות קטנות לחשוש לשיטת רבינו תם דנחשב פרשה סתומה בשיעור זה.

כעין זנב בתפלין בסוף הפרשה

הסופר מחק בסוף שורה, הריוח שנשאר הוא פחות מט' יודי"ן ולכן אין כאן חשש של ריוח פרשה [פתוחה] במקום שאין פרשה.

אבל שתי השורות האחרונות נכנסות, אם נצרף שיטה אחרונה של ריוח הפתוחה שאחר ימימה, והרי כאן תמונת זנב. יש בזה דיעות שונות בין הרבנים האם שייך בכה"ג, בעיה של זנב. העיקר להכשיר, כי ניכר שטעם הריוח בשיטה האחרונה הוא משום ריוח הפרשה, בפרט בריוח כל כך גדול כפי שנראה כאן אחר ימימה (ולא משום זנב).

ריוח פרשה שניקב בו נקבים

מנהג רבים [על פי חידושי רעק"א בהל' ס"ת בשם גן המלך] במקום שהניח ריוח כשיעור ט' יודין שיפסול משום ריוח פרשה, לנקב הקלף, כדי שלא תהא ראויה לכתיבה, ונמצא שאין כאן ריוח [הראוי לכתיבה] הפוסל.

ישנם שמערערים על היתר זה, ואומרים שאין הנקבים מבטלים הריוח.

ויש להוסיף בעיה נוספת, רבים שמנקבים בראש סיכה עושים נקבים קטנים ודקים. והרי לדעת שוע"ר ע"פ הט"ז נקב שהדיו עובר עליו כשר לכתוב עליו [ורק נקב גדול הנראה יפה לעין, והדיו לא עובר עליו פסול לכתוב עליו] נמצא שצריך לעשות נקבים גדולים קצת שלא יהא ראוי לכתוב עליו. וגם זה בדיעבד כנ"ל.

ריוח כשיעור פרשה באמצע הפרשה

ריוח כשיעור פרשה (דהיינו ט' יודי"ן) באמצע הפרשה פוסל.

מנהג העולם לתקן פסול זה על ידי עשיית חורים בתוך הריוח, כדי שלא יהא ראוי לכתוב שם ט' יודי"ן, וממילא מכיון שלא נשתייר ריוח הראוי לכתוב ט' יודי"ן אינו שיעור פרשה ואינו פוסל.

אמנם יש מפקפקים על היתר זה, וסוברים דמאחר שכבר נפסל הפרשה משום ריוח מיותר כשיעור פרשה במקום שאינה צריכה לא מועיל לתקן עיוות זה, על ידי - הפיכת המקום הפנוי למקום שאינו ראוי לכתיבה [ע"י עשיית חורים לדוגמא].

זכורני שיש תשובה להרב אברהם דוד לאווט (סבו של הרבי) [הובא ביגדיל תורה ברוקלין] שסבר דלא מהני עשיית החורים כנ"ל.

ויש עוד בעיה בעשיית החורים, יש להדגיש שלדעת רבינו בשו"ע סימן לב סעיף יז כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב ואינו פוסל הכתב. וא"כ אם בא לעשות חורים בריוח הנ"ל, צריך שיהיו החורים גדולים כל כך שאין הדיו עובר עליהן, דהיינו שלכל הפחות נראה החור לעין בלתי מזויינת [ולא סגי בנראה רק נגד השמש] כי פחות מזה הוא מקום ראוי לכתיבה. (ראיתי המון שמנקבים במחט במקום השיעור פרשה, ולא הועילו כלום דראוי לכתוב על הנקבים כנ"ל).

גם צריך להקפיד שלא ישאר מצדי הנקבים [לפניהם, לאחריהם, וביניהם] שיעור הכולל הראוי לכתוב ט' יודין [כלומר, בצירוף כל המקומות הפנויים לפני הנקבים ביניהם ואחריהם], דאע"פ שאין שיעור ט' יודי"ן רצופין במקום אחד, כי הנקבים מפסיקים, לא ברור שזה אינו נחשב לשיעור ריוח הראוי לפרשה. דיש לומר דמ"מ יש מקום לכתוב ט' יודין במקום שהשאיר פנוי אע"פ שלא יהיו [הט' יודי"ן] רצופין.

לכן גם למקילים כנ"ל מוכרח שיהיו החורים ממעטים לגמרי הריוח, שלא ישאר כלל בנשאר מקום פנוי כשיעור ט' יודי"ן.

תמונה מורחבת של הריוח הנ"ל: