פתח מהמסעדה לחצר

חדר גדול במסעדה מכוסה עם גג, וממנה דלתות יציאה לחצר שאף הוא משרת את יושבי המסעדה.

כל דלתות היציאה חייבות במזוזה, מכיון שהם פתחים גמורים, וכל אחד פתח לעצמו. וחייבות לכיוון היציאה לחצר, כי כן דרך הכניסה להלוך מהפנים לחצר. ואע"פ שאפשר ליכנס או לצאת מהחצר לרחוב, אין זה דרך הילוך הרגיל, אלא רק לעת הצורך. ומעבר כל האנשים מדלת ראשית של המסעדה לחדרים, ומהם לחצר.

[אין כאן היכר ציר, כך שגם למנהג חב"ד אין נפק"מ]

יש לקבוע את המזוזות בלי ברכה, כדין קביעת מזוזות היום במשרדים וחנויות [היות שאין זה דירה גמורה].

דלת ופתח לחצר או בלקון צר

פתח היוצא לבלקון או חצר צרה, שאין בה שיעור ד' אמות על ד' אמות [אלא שהיא ארוכה מעט], וכמעט אינה שמושית. האם חייבת במזוזה?

אם אין בה שימוש כלל - ודאי פטורה שאין זה פתח ושער. אבל אם יש בה שימוש קצת, שיוצאין לפעמים לחצר או בלקון זה א"כ חייבת בלי ברכה, כדין חדר קטן שאין בה שיעור ד' על ד' אמות בתוך הבית - שנחלקו הפוסקים האם יש לקבוע בה מזוזה. והעיקר שיש לקבוע בה מזוזה בלי ברכה.

ויש לקבוע את המזוזה בימין כלפי כניסה לבית, ולא כלפי היציאה לבלקון. (וגם למנהג חב"ד היות שהיכר ציר הדלתות נפתחות פנימה לתוך הבית, יש לקבוע על ימין הכניסה לתוך הבית).

היכר ציר בפתח ראשי ופתח לחצר

בתמונה - שני פתחים לבית. הראשון מצד שמאל [הפתוח] הוא הפתח העיקרי לבית, והשני מצד ימין [הסגור] הוא פתוח לחצר (אע"פ שגם דרכו אפשר ליכנס מהרחוב לבית). לפני הפתח הראשי יש מעבר [כעין חצר] שבא מחניית הרכב, ובחניה גם כן פתחים לכיוון הבית.

האם נחשב פתח זה [הראשי] כפתח פנימי לפי מנהג חב"ד לקבוע את המזוזה ע"פ היכר ציר?

לא, זה נחשב לפתח ראשי וחייב מצד ימין לבא לתוך הבית [כפי שאכן קבועה המזוזה במקומה הנכון, בצד ימין של הנכנס לבית].

הפתח השני מצד ימין היות שאינו הפתח הראשי השימושי לבית, לפי מנהג חב"ד יש לילך בו ע"פ היכר ציר. והיות שהדלתות נפתחות החוצה לצד החצר, יש לקבוע את המזוזה בצד ימין של היוצא מהבית לחצר. [למנהג כל העולם, גם כאן יש לקבוע את המזוזה בימין הנכנס מהחצר לכיוון הבית].

חדרים בגן ילדים

חדר חיצון בגן ילדים עם דלת הסורג הנפתחת פנימה [היכר ציר לתוכה] מהחצר. מה דינה?

שתי הדלתות (גם הפנים וגם החיצון) נפתחות פנימה [לפי מנהג חב"ד שקובעים ע"פ היכר ציר] צריכות מזוזה בצד ימין כלפי פנים. חדר החיצון הוא חדר גמור ונידון ככל חדר בגן, וחייב במזוזה משום דירת הילדים [ודירה לשעות היום בלבד שמיה דירה].

לפי מנהג העולם [שלא הולכים אחר היכר ציר במקרה כזה], אם החצר סגורה יש לקבוע את המזוזה, בצד ימין של יציאה לחצר. ואם החצר יש בה פתח לרחוב, [גם למנהג העולם] קובעים בימין כניסה לגן.

תשובת מהרי"ל - פתחי חדר קטן באמצע בית, פתח לחצר

תשובת מהרי"ל  [שו"ת מהרי"ל (רבי יעקב הלוי מולין) סימן צד]

תשובה זו יש ללמוד ממנה הלכות רבות בדיני קביעת מזוזה, והנני מעתיקה כפי שהיא כתובה בבית יוסף (יורה דעה סימן רפט). בספר שו"ת מהרי"ל עצמו התשובה מופיעה באריכות יותר, כולל פלפולו של השואל.

התוספת בסוגרים הן ביאור שלי.

***

כתוב בתשובות אשכנזיות (כך מכונה תשובות מהרי"ל בספר בית יוסף) ספיקותיך ב(פתחי) חדר הקטן (שאין בו ד' אמות על ד' אמות), לפי מה שהבנתי מכתבך (כלומר משאלת השואל) שיש פתח אחד מבית החורף (חדר חשוב ומרכזי בבית) לחצר, וגם יש פתח אחר מחדר גדול לחצר, ודלתי פתחי חדר קטן שתיהן היכר ציר דידהו שלא בחדר קטן (כלומר אין דלתות הנפתחות לתוך חדר הקטן) אלא (שתי הדלתות נפתחות החוצה לחדרים הגדולים), חד (דלת אחת נפתחת) בבית החורף, וחד (ודלת אחת נפתחת) בחדר גדול. ולפי זה שתיהן (שתי הפתחים) חייבות (במזוזה), ויש לקובעה בימין הכניסה לבית החורף ובימין הכניסה לחדר גדול, (כי מבואר בגמרא) דפתחא דבין תרי בתי (פתח העומד בתוך הבית בין שני חדרים) ויש לכל אחד (מהחדרים גם) פתח לרשות הרבים הלך אחר היכר ציר:

[ציור 1 מתאר את מבנה הבית בשאלה, כיוון פתיחת הדלתות, ומקום קביעת המזוזות. מקום קביעת המזוזה מסומן בירוק].

וכתוב עוד שם (בתשובת מהרי"ל הנ"ל) פתח שבין בית לחצר, אם יש לחצר פתח אחר לרשות הרבים אז אית לן למיזל בתר (יש לנו לילך אחר) היכר ציר (ולקבוע המזוזה בצד ימין של צד שהדלת נפתחת לתוכו, או לכיוון הבית או לכיוון החצר), אבל אם אין לחצר פתח לרשות הרבים (והכניסה האפשרית היחידה היא מהבית לחצר) אז יש לקבוע בימין כניסה מבית לחצר (כלומר לצד ימין הכניסה של החצר, כי זה דרך ההילוך, ואין להתחשב בהיכר ציר במקרה זה):

***

חידוש וביאור

א.  ודלתי פתחי חדר קטן שתיהן היכר ציר דידהו שלא בחדר קטן אלא חד בבית החורף וחד בחדר גדול, ולפי זה שתיהן חייבות.

לכאורה הלשון "ולפי זה שתיהן חייבות" מלמד, שאם היו הדלתות נפתחות לתוך חדר הקטן היה הדין שונה, דלא הוו אזלינן בתר היכר ציר. וצריך ביאור בכוונת מהרי"ל, האם בכה"ג היה הדין משתנה - דפתח אחד או שתיהם היה פטור?

ונראה מדברי השואל והסכמת מהרי"ל דחדר הקטן שאין בו דע"ד פטור מצד עצמו, והשאלה היתה האם החיוב על הפתחים הללו מצד ביאת החדרים הגדולים, וניזיל בתר דרך כניסה שרגיל לכנוס מצד בית החורף לחדר הגדול או להיפך לצד שרגיל לכנוס מחדר הגדול לבית החורף, ולפי זה על כרחך ב' המזוזות של פתחי חדר הקטן יהיו לכיוון אחד, או שתיהן לצד ימין של הבא לכיוון חדר הגדול או שתיהן לצד ימין הבא לכיוון בית החורף. ועל זה ענה מהרי"ל דאזלינן בתר היכר ציר לחייב כל פתח על פי היכר ציר שלו, בלי להתחשב בצד ימין של הכניסה הכללית.

וכתב הט"ז (יו"ד סי' רפט סק"ד) דאם היו הדלתות נפתחות לתוך חדר הקטן [מצב הפוך מהמתואר בשאלת מהרי"ל] היו חייבות במזוזה לכיוון חדר הקטן מצד היכר ציר. [ציור 2 מתאר את המצב ההפוך של היכר ציר, ומקום קביעת המזוזות שנתחלפו]

אם כן נפרש לשון מהרי"ל "ודלתי פתחי חדר קטן שתיהן .. ולפי זה שתיהן חייבות" – בגלל שיש בשתי הפתחים דלתות, לכן חייבות שתי הפתחים במזוזה בכל מקרה. וממשיך מהרי"ל לבאר היכן מקום קביעתן – ע"פ היכר ציר, ועל כן - היות ששתיהן נפתחות לתוך החדרים הגדולים, מקום קביעתן לימין כניסת החדרים הגדולים. אבל אם היתה אחת הדלתות או שתיהן נפתחות לחדר הקטן, היו חייבות על פי היכר ציר גם לכיוון חדר הקטן.

אבל אם היה פתח חדר הקטן ללא דלת אז היה הדין משתנה, כי אותו פתח היה פטור ממזוזה. והטעם כי אין פתח חדר הקטן חייב מצד עצמו כנ"ל, כי הוא חדר קטן שאין בו שיעור ד"א, אלא פתח זה היה טפל לחדר הגדול. ונראה לי שזה נכון רק בפתח הפנימי שבין חדר הקטן לחדר הגדול, דאם לא היה בו דלת היה נחשב חדר הקטן רק כחלק מחדר הגדול (כדמשמע בט"ז שם). אבל הפתח שבין חדר קטן לבית החורף בכל מקרה היה חייב במזוזה גם אם אין בו דלת, מצד פתח שבין בית החורף וחדר הגדול.

ב.  ויש לקובעה בימין הכניסה לבית החורף ובימין הכניסה לחדר גדול.

דעת מהרי"ל שכל הפתחים הפנימיים שבתוך הבית, לעולם הולכים אחר היכר ציר ולא חשיבות החדרים או כיוון הכניסה מצד החוץ.

היוצא מן הכלל היחיד, הוא, אם לא היתה יציאה כלל לחצר מצד חדר הגדול, כמבואר בט"ז (שם). וזה לשון הט"ז: ואילו לא היה פתח מחדר גדול לחצר לא אזלינן בתר היכר ציר היכן הוא, אלא החדר קטן היה נחשב בכלל החדר הגדול, ועושה מזוזה בימין הנכנס מבית החורף לחדר קטן ובימין הנכנס מחדר קטן לגדול.  [ציור 3 מתאר את דינו של הט"ז, ומקום קביעת המזוזה שנתחלפה. שים לב: המזוזה לבא מבית החורף לחדר הקטן - היא מאחורי הדלת !]

ג.  הגדרת פתחי חדר קטן - יש לדקדק בלשון הט"ז "החדר קטן היה נחשב בכלל החדר הגדול". כלומר, חדר הקטן אינו חדר בפני עצמו, ופתחיו חייבים משום פתחי החדרים הגדולים. ואם יש דרך כניסה מבחוץ מצד רה"ר גם לצד זה וגם לצד זה, אזלינן בכל הפתחים הפנימיים בתר היכר ציר. אבל אם הכניסה מוכרחת מצד אחד, כי בצד השני אין יציאה וביאה מרה"ר, אזי מוכרח שדרך הכניסה הוא מימין של הבא מצד רה"ר. ולכן פתח חדר הקטן היה קובע בו מזוזה לצד חדר הגדול, וכן בפתח שבין בית החורף לחדר קטן היינו קובעים בצד ימין של הבא מצד בית החורף, ולא היינו מתחשבים כלל בהיכר ציר.

אבל אם לא היתה דלת בפתח שבין חדר הקטן לחדר הגדול, היה פתח זה פטור ממזוזה כי אינו נחשב לפתח כלל, אלא החדר הקטן היה נחשב כחלק מחדר הגדול [בין שהיתה יציאה מחדר גדול לרה"ר - כנידון בתשובת מהרי"ל, ובין שלא היתה יציאה לרה"ר - כבדוגמא שנתן הט"ז].

וא"כ טעם חיוב הפתחים של חדר קטן, הוא, משום שנחשבים לפתחי החדרים הגדולים. ולא מפריע שבלאו הכי יש לחדר הגדול עוד פתח עם דלת לפנים הימנו, ונחשב שתי פתחים [זה אחר זה] של חדר הגדול.

ובעזרת ה' במאמר הבא פורום לנושאי סת"ם: דין פתחים של פרוזדור/חדר מדריגות שבתוך בית אפרש הלכה זו יותר.

ד.  ולכאורה משמע מתשובת מהרי"ל וט"ז דלא כסברת חמודי דניאל [מובא בפתחי תשובה יו"ד סי' רפו] דחדר קטן שבתוך בית מתחייב כשאר חלקי הבית, ולא נפטר חדר קטן שאין בו דע"ד אלא כאשר הוא עומד לעצמו, אך כאשר מחובר לחדרים גדולים גם החדר הקטן נחשב לחדר החייב.

ויש ליישב, דחדר קטן זה [בשאלת מהרי"ל] לא היה בו שום תשמישי דיור כלל, והיה מעבר בלבד, ולכן יש לומר דגם לסברת החמודי דניאל אין לחייב חדר כזה [מצד עצמו].

ה.  תשובה שניה של מהרי"ל לענין חצר.

דין חצר כחדר שבבית - כסברת הרא"ש [ודלא כסברת הרמב"ם], ולכן אם יש דרך כניסה מכל צד מרה"ר, קובעים את המזוזה בפתח שבין הבית לחצר (כמו פתח שבין שתי חדרים) ע"פ היכר ציר. [ואילו לשיטת הרמב"ם, היינו חייבים לומר בכל מקרה שהכניסה הוא מהחצר לבית, כי החצר אינו אלא מבוא לבית וכל חיובו רק משום שדרכו באים לבית, וכ"כ הבית מאיר יו"ד סי' רפט].

ו. מתשובת מהרי"ל למדנו שלעולם הולכים בכל החדרים הפנימיים כולל חצר וכדומה אחר היכר ציר בלבד, ולא נלך אחר חשיבות החדרים [דבפשטות הבית חשוב מהחצר] ודלא כסברת המרדכי המובא בב"י וש"ך סימן רפט, וכן אין לילך אחר דרך רגיל של הכניסה כלל [בניגוד לסברת השואל בשו"ת מהרי"ל למעיין שם].

ורק במקרה שאין פתח כלל לצד אחד לרה"ר, שאז מוכרח ההליכה לבוא מצד האחר אז לא אזלינן בתר היכר ציר, כמבואר בט"ז.

דלת סורגים נפרדת מדלת עיקר

פתח כניסה/יציאה מהבית, ואחריו דלת סורגים. בתמונה למטה - מראה דלת הסורגים מחוץ לבית.

האם יש לקבוע מזוזה גם על שער דלת הסורגים [נוסף לדלת העיקר, כפי שנראה בתמונה שקבעו בשתיהם מזוזות]?

בדרך כלל דלת סורג הוא טפל לדלת העיקרית, אלא שכאן נראה מרחק ניכר ביניהם, ולדלת סורג מסגרת גמורה [סיפי שער ומשקוף] לעצמה, לכן צדק מי שקבע בו מזוזה, כי הם שני שערים נפרדים.

יש להעיר שכאן הקביעות בצד ימין לכניסה לבית, והוא על פי סברת רוב העולם שהולכים במקרים כאלו אחר דרך ימין לכניסה.

אמנם לפי מנהג חב"ד שבדלת שאינו עיקר כניסה לבית [דלתות ראשיות לבית], אלא דלת [צדדית של הבית] הנפתחת לחצר, נידון בהיכר ציר [ואם כן כאן היה צריך לקבוע את המזוזה בצד שמאל של כניסה לכיוון הבית, כלומר בצד ימין של יציאה לחצר, לפני דלת הסורג].

ודוקא אם החצר משמשת צרכי דיור לבית (אז הולכים בפתח זה אחר היכר ציר), אבל אם אין בו שימושי דירה כלל, אלא רק מבוא לבית ו/או גינה, אז גם למנהג חב"ד יש לקבוע בימין הכניסה, כמו שהוא כאן.

תודתי לרב שמחה פרנקל על התמונות

פתח בין בית לחצר, היכר ציר לצד הבית

פתח בין הבית לחצר, הדלת העיקרית [הזזה של זכוכית] הוא בצד הבית, ונחשב זה כהיכר ציר בבית, וכיוון הכניסה הוא מהחצר לבית, ולכן קביעות המזוזה הוא לצד ימין כמסומן בחץ [לכל הדיעות].

הדלת החיצונית [דלת רשת] אינה נחשבת כל כך, והיא טפלה לדלת העיקרית.

בדלת העיקרית של זכוכית - כנף ימין הנראה כאן בתמונה הוא קבוע ואי אפשר להזיזו, ואעפ"כ מקום קביעת המזוזה הוא לא על הכנף, אלא במקומה במזוזת השער מצד ימין. [ודלא כסברת חובת הדר (סוף פרק ח) בזה, לקבוע על כנף הדלת עצמה, דנחשבת הכנף למזוזת הסף].

ראה גם מה שכתבתי פורום לנושאי סת"ם: קביעת מזוזה בפתח ודלת הזזה בין בית למרפסת
שמה כתבתי על פי סברת חובת הדר !!
ביאור סברתי כתבתי להלן במאמר פורום לנושאי סת"ם: פתח שצד ימין של חללו סתום

היכר ציר לצד החצר

פתח בין הבית לחצר, והדלת נפתחת החוצה לצד החצר. המזוזה קבועה בצד ימין של הכניסה לבית, כמנהג העולם, לילך אחר חדר חשוב [הבית חשוב], או דרך כניסה, מכיון שיש אפשרות ביאה לחצר מהרחוב, וממנה ביאה לבית.

אבל לפי מנהג חב"ד שכל הפתחים חוץ מדלת ראשית, וגם פתח לחצר שמשתמשים בו שימושי דירה, ונידון כחדר מהבית, אזלינן בהו בתר היכר ציר - צריך לקבוע המזוזה בימין יציאה מהבית לחצר [מקום שסימנתי בחץ].

תודה רבה לרב דוד ברסמן על התמונות

חיוב שערי חצרות ובית שער במזוזה

א)  ברייתא (יומא יא) בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות מדינות ועיירות וכו' יכול שאני מרבה בית שער אכסדרה ומרפסת ת"ל ביתך וכו' יצאו אלו.

וכתבו התוספות [ורש"י ור"ן בסוכה ח ע"ב] דזה שהברייתא פטרה בית שער ממזוזה - היינו מדאורייתא, אך מדרבנן בית שער חייב במזוזה.

דעתם דהלימוד "בשעריך לרבות שערי חצירות מדינות ועיירות" הוא דין תורה ממש, ד"שעריך" מיותר ובא ללמד על ריבוי שערים החייבים במזוזה, בנוסף ל"מזוזות ביתך". וכן פשוט בפי' רש"י (דברים ו,ט) ובשעריך - לרבות שערי חצירות מדינות ועיירות. משמע דסובר דזה פשוטו של המקרא, ודין תורה. נמצא דעתם דשערי חצירות ועיירות חייבות מן התורה.

אבל הריטב"א (יומא שם) כתב דכל חיוב שערי חצירות מדינות ועיירות הן מדרבנן לחוד (וכל שכן חיוב בית שער), וברייתא זו דלמד מהפסוק "ובשעריך" היא אסמכתא בעלמא. כלומר דבית שער שאינו פתוח לבתים פטור אף מדרבנן, וכל שער שנפתח לבתים דינו כבית שער בין שהוא שער מדינה ועיר בין שהוא שער חצר או בית שער וחייב מד"ס לבד.

וברור לי שדעת הרמב"ם [פ"ו ה"ז וה"ח] כריטב"א, שכן כתב: בית התבן בית הבקר בית העצים בית אוצרות פטורין מן המזוזה שנאמר ביתך המיוחד לך פרט לאלו וכיוצא בהן. לפיכך רפת הבקר שהנשים יושבות בה ומתקשטות בה חייבות במזוזה שהרי יש בה יחוד לדירת אדם. בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה. אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה: לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן. אפילו עשרה בתים [ויש נוסח: פתחים] זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין. ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה:

הרמב"ם אינו מזכיר כלל את הריבוי מהפסוק "ובשעריך", וכתב שכל חיובי שערים הללו בין בית שער ובין שערי מדינות ועיירות וחצירות שוין, והן רק מפני שבתים פתוחין לתוכן. ומעולם לא נזכר בלשונו שיש חיוב מיוחד של שערים חיצונים שאינם שערי הבית ממש, אלא רק מהטעם שפתוחים לבתים.

וכ"כ במזוזות מלכים [דף סד ע"ב בשלום ואמת] דסברות הריטב"א והרמב"ם תואמים, דלשיטתם "בשעריך" לא בא לרבות שערי חצירות כו' אלא בא ללמד על מזוזות הבית שאינו חייב אלא בשערי הבית, כלומר דוקא פתח הנקרא שער עם דלת, כפי שביאר הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל (המובאת בכסף משנה). אבל שערים חיצוניים הללו שאינן פתחי הבתים פטורים מד"ת, אף אם יש להן דלת, כי אינן מזוזות ביתך. (ודלא כערוך השלחן [סימן רפו סעיף לד] שכתב שהרמב"ם יפרש "בשעריך" הכוונה לשערים שדרך שם נכנסים לבית, כלומר וכל בית שער הפתוח לבית חיובו מד"ת. והולך ערוך השלחן לשיטתו בסעיף ד, עיי"ש. וכ"כ בקרית ספר דלדעת הרי"ף והרמב"ם חיוב בית שער הנפתח לבתים הוא ד"ת ונלמד מ"ובשעריך").

ונמצא לפי זה המחלוקת הוא מה לימדה התורה מן המלה "ובשעריך". לרמב"ם וריטב"א בא ללמד שפתח הבית צריך שיהא בו דלת שנקרא שער. וכל החולקים על הרמב"ם וס"ל דפתח ללא דלת נמי חייב במזוזה מד"ת, א"כ "ובשעריך" בא לרבות שערי מדינות עיירות וחצירות.

ב)  יש לברר לדעת הרמב"ם דשער בתורה הוא דוקא עם דלת, האם פתחי בית שער ושערי מדינות וחצירות החייבות [לא מצד עצמם, אלא רק מדרבנן ו]משום שנפתחין לבתים, האם גם בהם צריך להיות שער עם דלת, או נתחייבו מד"ס אפילו בפתח בלא דלת, כי הפתח מוביל לבית החייב.

ומצד הסברא נראה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וכל פתח שאין בו דלת אינו שער כלל. והרי הברייתא קראה להם שערים, והרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל העתיק נוסח ברייתא זו "אחד שערי בתים ואחד שערי מדינות" והוכיח ממנה דבעינן שער דוקא עם דלת, ולא פתח ללא דלת. משמע דגם חיוב בית שער שערי מדינה וחצר כו' הן רק אם הן שערים כלומר עם דלת, אבל פתחים בלא דלת פטורין, אע"פ שפתוחים לבתים, משום שאינן "שער" כלל.

[אמנם יש לדקדק את לשון הרמב"ם (שם הלכה ח) "אפילו עשרה בתים [נוסח אחר: פתחים] זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין", משמע אפילו פתחים ללא דלת (ואפשר שזה נפקא מינה בין גריסא "בתים:" או "פתחים"). דו"ק חילוק ההגדרות "פתח" ו"שער" כפי שביארם בתשובתו לחכמי לוניל].

ג)  על פי הנ"ל דבית שער חיובו מד"ס ורק משום שנפתח לבתים, ואין בו חיוב מצד עצמו, נראה לי ליישב תמיהת הכסף משנה על מש"כ הרמב"ם [בהלכה י] "חדר שבבית אפילו חדר בחדר חייב לעשות מזוזה על שער החדר הפנימי ועל שער החדר החיצון ועל שער הבית שכולן עשויין לדירה וקבועין". וכתב הכס"מ דזה הדין שכתב לעיל [הלכה ח] "אפילו עשרה פתחים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין", ואיני יודע למה נשנה כאן.

ונראה לומר, דנשנה כאן כדי לבאר דחדרי הבית שהן שערים [כלומר עם דלתות] כל אחד הוא חיוב בפני עצמו מדין תורה, ולא רק שער הראשי של הבית. ונפקא מינה לקבוע המזוזה על ימין הנכנס בכל חדר מהן על פי היכר ציר הפרטי של אותו חדר דוקא. משא"כ בבית שער וכל הללו שנפתחים לבית, גם אם יש בהן שער ודלת לא אזלינן כלל בתר היכר ציר, כי אין להם חיוב כלל מצד עצמם, אלא רק מצד שהן שער ומבוא לבית החייב, וא"כ על כרחך מקום קביעתם לעולם בצד ימין לכיוון הכניסה לבית דוקא.

ד)  דעת הרא"ש דלא בעינן דלתות לשער להתחייב במזוזה, וא"כ סובר כסברת רש"י ותוס' ד"ובשעריך לרבות שערי חצירות" הוא דין תורה, ולא מצד שנפתחים לבתים (וכן משמע בתוספות מנחות לג ע"ב ד"ה דלית עיי"ש, שחיוב חצר הוא חיוב גמור מד"ת, ולכן נתקשו הרי אין בחצר תקרה).

אמנם חיוב בית שער עצמו לא נתברר בדעת הרא"ש האם הוא ד"ת או ד"ס. והגם שהביא מחלוקת רי"ף ור"י, דלרי"ף חיוב בית שער מצד שנפתח לבתים דוקא, ולר"י חיובו מצד עצמו מד"ס, אין זה מכריח שסברת הרי"ף דבית שער מדאורייתא.

דאפשר סובר הרא"ש כתוס' ישנים ביומא (שם ד"ה אחד שערי מדינות) לחלק בין שערי מדינות וחצירות דהן שערים חשובים וחיובן מדאורייתא [מריבוי "ובשעריך"], לבית שער דאינם שערים חשובים, ולכן פטורין מד"ת.

ונראה דר"י סובר כל בית שער חיובו מדרבנן אף בנפתח לבתים, דאחרת לא היה מחלק בין דאורייתא לדרבנן, אלא היה מחלק כסברת הרי"ף בין נפתח לבתים או לא, ש"מ דכל חיוב ה'בית שער' אינו אלא מדרבנן, אבל ד"ת פטורין כמבואר בברייתא יומא הנ"ל. ומה שנתחייבו מדרבנן לא ס"ל לר"י משום שדרכם באין לבתים, אלא מצד שהן עצמן דומין מעט לבית, ואין נפק"מ אם באין דרכן לבתים או לא. (וע"ד שנתבאר לענין חיוב בית אוצרות, דעיקר הסברא דחיובן רק מד"ס ומשום שדומין מעט לבתים, ולמקום דיור). וכן כתב מפורש הר"ן בסוכה שם.

נמצא דאע"פ שנחלקו הפוסקים בחיוב שערי מדינות עיירות וחצרות האם הן מדאורייתא או מדרבנן, נראה עיקר דעת הפוסקים הראשונים דחיוב בית שער בכל מקרה [גם בפתוח לבתים] הוא רק מדרבנן. (כן נראה לי עיקר להלכה ולמעשה, שהרי מפורש הדבר בר"ן ריטב"א ותוס' ישנים [ובסמ"ק, ורש"י סוכה ח ע"ב ד"ה וליהוי], וברור ברמב"ם וסברת ר"י בעל התוספות, ואין שום הכרח שהרי"ף ורא"ש סוברים אחרת. ודלא כסברת הרבה אחרונים דחיוב בית שער אליבא דהרי"ף הוא ד"ת. בדעת קדושים סי' רפו ס"ק יג נסתפק בכך, האם לפי תירוץ השני [ברא"ש, כלומר סברת הרי"ף] האם הוא ד"ת או ד"ס. ובמקדש מעט שם ס"ק כ"ח וגד"ה סק"ו החליט דלרי"ף ורמב"ם חיוב בית שער הוא ד"ת, וכן דעת הקרית ספר וערוך השלחן הובאו לעיל. ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' עא (ד"ה ומ"ש רו"מ) כתב דאף לר"י אם הן פתוחין לבתים חיובן מדאורייתא).

ה)  ונפקא מינה מכל הנ"ל, נראה לי דלכו"ע אין לילך אחר היכר ציר בבית שער שנפתח לבית, דלעולם הבית עיקר וחשוב, והבית שער טפל לו. ולא מיבעי לרי"ף ורמב"ם דזה עצם חיוב הבית שער משום שדרכו נכנסין לבית כנת"ל, דלא שייך כלל המושג היכר ציר בבית שער (וגם בשערי חצר לדעת הרמב"ם). אלא אף לסברת ר"י דיש חיוב על בית שער מצד עצמו, מ"מ כאשר הפתח הוא בין הבית לבית שער, פשיטא דחיוב דאורייתא של הבית עיקר, ולא שייך לומר דהיכר ציר של חיוב דרבנן יגבר על חיוב דאורייתא של כניסה לבית.

[וגם לדעת האחרונים הנ"ל דדעת הרי"ף ורמב"ם דחיוב בית שער הוא מד"ת, מ"מ זיל בתר טעמא משום שדרכו נכנסים לבתים דוקא, א"כ גם אם השער נפתח לתוך הבית שער עצמו לא שייך ליזיל בתר היכר ציר, נגד עיקר חיובו].

ופשוט דלא שייך לומר היות שהיכר ציר נפתח החוצה מהבית, א"כ פתח זה פטור מדאורייתא [וממילא ניזיל אחר היכר ציר כדי לחייב הבית שער מדרבנן], כמבואר במנחות לג ע"ב [בסופו] דלא אזלינן בתר היכר ציר בין קיטונית [בית] לגינה על מנת לפטור הפתח. כן פשוט בכל פתח שבין בית שער ובית, דתמיד הבית עיקר.

ו)  ולדידן דנקטינן כרא"ש ותוס' [וכן דעת הרמב"ן במלחמות (מתאים לפירוש התורה שלו דברים ו,ט דשערי חצירות ועיירות נתרבו מובשעריך כפירש"י), ר"ן סוכה ח] דחיוב החצר עצמה מדין תורה [כי כן פסק בטור ושו"ע ר"ס רפו], א"כ גם בית שער הנפתח לחצר לעולם חיוב קביעת המזוזה הוא בצד ימין של הכניסה לצד החצר.

ואף בפתח שבין הבית עצמה לחצר אזלינן בתר היכר ציר, כמבואר בתשובת מהרי"ל המובא בב"י ופוסקים בסי' רפט (אא"כ החצר פתוחה לרשות הרבים, דאז דרך הכניסה מבחוץ עיקר, לפי משמעות הפוסקים בטוש"ע שם).

שתי שאלות בדיני מזוזה

פתח היוצא לחצר שאחורי הבית, ואין כניסה אחרת לחצר. ולפתח זה שני דלתות, א) דלת בטחון הנפתחת לתוך הבית, ב) דלת רגילה הנפתחת אל החצר.

שאלה א) בדלת הרגילה יש מנעול רק מצד הבית, וא"א לפותחו מן החוץ כי אין שם חור למפתח. האם אפשר לומר שזה מוכיח יותר מהיכר ציר על צד הכניסה, וקובע שה'פנים' הוא הבית, ולכן יש לקבוע מזוזה לימין הנכנס לבית [סברא זו נזכרת בספר פתחי שערים סימן רפט סעיף ג, ס"ק סב], או דבכל אופן אזלינן בתר היכר ציר.

שאלה ב) על דלת הבטחון יש רשת סורג (SCREEN) למנוע זבובים, ובחדר זה ישנים איש ואשתו. האם די בסורג זה, ליחשב ככיסוי על המזוזה.

תשובה:

א)  פשוט שאזלינן בתר היכר ציר של הדלת הרגילה העיקרת, לקבוע את המזוזה בצד ימין של הנכנס לחצר, ומה שכתב דיש מנעול רק מצד הבית, אדרבה זה סברא מוכחת שההיכר ציר לצד החצר נכון כי דלת זה הוא יציאה לחצר, שהרי אין כניסה מהחצר לבית כי הדלת ננעל לגמרי משם, כלומר אי אפשר כלל לבוא מצד החצר. [ודברי הפתחי שערים הנ"ל תמוהים בעיני].

ב)  נראה לי נכון שדלת רשת הסורג זה מכיון שהחורים צפופים מכדי להעביר זבובים, נחשב ודאי כיסוי ובצירוף בית המזוזה, יהא מותר להניח המזוזה שם אע"פ שבאותו חדר ישנים, דלכל הפחות חשיב שני כיסויים. לאפוקי סורגים רחבים שיש יותר מטפח אויר בין סורג לסורג, דנראה דלא מועיל לענין כיסוי, כי המזוזה ממש נראית לעין דרך חורי הסורג.

דלת הזזה מוגבה מהרצפה, ולא נעשה מתחילה למטרת פתח

[את התמונה הוספתי מהפורום באנגלית, והוא אינו משקף לגמרי את השאלה עצמה, רק בצורה כללית]
שאלה:  פתח עם דלת הזזה, בין הבית לחצר, שגבוה [המפתן שלו] מהרצפה [של הבית והחצר] כ25 ס"מ. הוא נבנה מתחילה כחלון גדול של הסלון של הבית, בצד ימין של דלת הזזה זו נמצאת דלת הכניסה האמיתית של הבית, והדלת הזזה היתה אמורה לשמש כחלון, אך בפועל נכנסים דרכה לבית יותר מאשר דרך הדלת האמיתית. האם חייב במזוזה?

תשובה:  מצד הגובה אין בו פטור, ואם היה פתח רגיל אע"פ שגבוה מהרצפה עד עשרה טפחים ונוח להשתמש בו היה חייב במזוזה.

אבל הבעיה השניה - שמתחילה נעשה לחלון ולא לשם פתח [מעבר ודלת] היא בעיה, שהרי פתח ושער שלא נעשו מתחילה לשם שער פטור ממזוזה. וכאן הבעיה, האם הרגל השימוש משנה קביעה הנ"ל, או שעד שלא נעשה מעשה בפועל לשנות את הפתח עדיין במתכונתו הראשון הוא.

לכן נראה לי שיש לקבוע מזוזה בלי ברכה בפתח זו, על ימין הכניסה לכיוון הבית.

פתח שבין בית לחצר

ומה הדין בפתח שבין בית לחצר? האם יש הבדל בין חצר קדמית או חצר אחורית?

בשאלה של פתח שבין בית לגינה ציינת שיש שתי דלתות, והדלת העיקרית נפתחת לתוך הבית, אם כן לפי מנהג חב"ד במקרה כזה, לעולם פתח זה תתחייב במזוזה בצד ימין של הכניסה לבית, מכיון שהדלת שייכת ונפתחת לתוך הבית.

אך אם היתה הדלת נפתחת החוצה לצד החצר, כך שהיכר ציר של הפתח היה לתוך החצר, כאן יש הבדל מהותי בין חצר לגינה.

גינה אינה חייבת מצד עצמה במזוזה כי אינה מקום דיור, ולעולם פתח שבין גינה לבית תהא חייבת רק לצד הבית, כי כל פתח שבין מקום פטור [גינה] למקום חיוב [בית] הולכים אחר צד החיוב.

אבל חצר היא עצמה מקום חיוב. ההגדרה של חצר, הוא מקום שמשתמשים בו צרכי דיור האדם [דוגמאות מקום משחקי ילדים, הכנת אוכל, כביסה ותליית כבסים וכדומה] אבל חצר שאינה משמשת שום צרכי דיור, דינה כגינה שהיא פטורה מצד עצמה, ותהא דינה כפתח שבין הגינה לבית שתמיד הולכים בפתח לפי צד ימין של כניסה לבית.

וחצר שמשתמשים בה לצרכי דיור, אם כן יש בה חיוב מצד עצמה, אם החצר סגורה ואין מוצא לרחוב ממנה, אזי הולכים בפתח שבינה לבית אחר היכר ציר, כלומר לאן שהדלת נפתחת היא הכניסה וימין כניסה זו יש לקבוע שם המזוזה.

אבל אם החצר פתוחה לרחוב, החצר שלפני הבית נחשבת כמבוא לבית, ואפילו היתה הדלת נפתחת לתוך החצר, היות שהיא כניסה ראשית, הבית עיקר, וקובעים המזוזה בימין כניסה לבית [גם בניגוד להיכר ציר. זוהי הוראת הרבי בספר המנהגים - חב"ד] אבל בחצר צדדית כלומר שאינה עיקר הכניסה לבית אע"פ שיש יציאה לחצר לרחוב [כמו בארצות הברית שיש חצרות אחוריות שאפשר לצאת מהן לסמטה (alley) אבל אינה כניסה ויציאה ראשית לבית] בזה יש לילך אחר היכר ציר הדלת, אם הדלת נפתחת לתוך הבית [כפי שבדרך כלל קובעים דלת במצב כזה] יש לקבעה על ימין הכניסה לבית, ואם הדלת נפתחת החוצה לחצר אזי יש לקבוע המזוזה בימין היציאה מהבית שהוא ימין הכניסה לחצר.