זהירות בדיני מזוזה

היות שלפני ר"ה וימים נוראים מנהג ישראל לפשפש במעשים, ובפרט בדיקת כשרות התפלין ומזוזות -

באתי לעורר ולהזכיר שני דברים המצויים בדיני מזוזה:

א.  הרבה פעמים מורידים דלת למטרות תיקון או צביעה וכדומה, לאחר החזרת הדלת למקומה - יש להחמיר ולהוריד את המזוזה ולחזור ולקבעה בלי ברכה. לחשוש לדיעות [אליבא דרמב"ם] שהדלת מעכבת, ומכיון שהורידו את הדלת, נעשה הפתח פטור, וממילא קביעת המזוזה הקודמת פסולה מדין תעשה ולא מן העשוי (כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רפו). [ואמנם יש צד להקל אם מורידים את הדלת על דעת לחזור ולקבעה במקומה מיד, אבל הרבה פעמים מסיחים את הדעת מההחזרה, ועד שמחזירים נמשך זמן רב] לכן יש להחמיר בכל מקרה להורידה ולחזור לקבעה כדין, לצאת ידי כל חשש.

ב.  הרבה פעמים מצווים לפועלים שיורידו את המזוזה כדי שלא תיפגע, מחמת הצביעה או השיפוצים, ואחר כן להחזיר אותה למקומה. אם הפועל אינו יהודי אזי קביעתה פסולה, כי אין קביעת מזוזה אלא בידי בר-ישראל המחוייב במצוות, אבל גוי שפטור אין קביעתו כלום, ופסול. ולכן, אם נעשה כן בטעות, יש להורידה ולחזור ולקבעה בברכה.

ראה גם: https://hebrewstam.blogspot.com/2012/02/blog-post_05.html

שאלות בקביעת מזוזה

פתח מכניסה של הבית לסלון הבית, הפתח רחב, ומצד ימין יש רק בליטה מועטת לצורת הפתח.

חייבת במזוזה בלי ברכה [כי אין בה דלת] במקום המסומן, שהוא טפח החיצון של הפתח.

כניסה מגארג' לחדר הבית, ויש בה דלת הנפתחת לתוך הבית, אך מצד ימין יש רק סיום הקיר ואין בליטת מזוזת משקוף מתאימה.

חייבת במזוזה בלי ברכה [בגלל שלדעת הרמב"ם ושו"ע נראה שפטור, כי צריכה שתי מזוזות שער ממש] בצד המסומן, שהוא ימין כניסה לבית.

קביעת מזוזה בטפח החיצון, או סמוך לשער עצמו

א.  קביעת המזוזה צריכה להיות בשער, והשער בתמונה הראשונה היא המסגרת הצרה שעליה תלויה הדלת, ואילו עובי הפתח שלפני השער אינו השער עצמו. ולכן יש לקבוע את המזוזה באיזור המסומן בחץ.

אם אי אפשר לקבעה בתוך חלל הפתח, יש לקבעה על המסגרת הצרה בצד שפונה כלפי חוץ.
ואם גם זה אי אפשר, מותר לקבעה [בזקיפה עומדת] בקיר הפתח בטפח הסמוך לחלל, אבל לא רחוק משיעור זה.

ב.  בשתי התמונות האחרונות המזוזה קבועה בטפח החיצון של השער [ולא ליד הדלת].

החילוק בין שתי המצבים, הוא: במצב זה [שתי תמונות האחרונות] הדלת מחוברת לשער הרחב, וההוספה [מסגרת הצרה] היא רק לחזוק ואיטום הדלת, אבל אינה שער כלל, כי הדלת אינה תלויה בה אלא בשער העבה [הרחב]. ולכן חיוב המזוזה [לכתחלה] היא בטפח החיצון של השער הרחב.
משא"כ במצב הראשון המסגרת היא מחזיקה את הדלת, ועל כן היא השער [הצר, ולא הפתח הרחב], ולכן יש לקבוע את המזוזה בשער עצמה. 

קביעת מזוזה בשער שסופו מיצר מעט

שער עבה [עמוק] ובסופו מיצר מעט צורת השער. ההלכה ידועה שהמקום המיצר הוא השער להתחייב במזוזה, ולא טפח החיצון של כל עומק השער. ולכן המזוזה קבועה במקומה הנכון.

אמנם מה שיש להסתפק כאן: תוספת עץ המוצמדת לקיר משוה את עובי השער הפנימי עם החוץ. [הצמדת עץ כזה נמצאת גם מצד שמאל של השער - שאינו נראה בתמונה], גובה העץ הזה יותר מעשרה טפחים. וא"כ לכאורה העץ הזה הוא עובי אחד [של השער] מבחוץ עד הסוף, וא"כ יש מקום לחשוב שיקבע את המזוזה בטפח החיצון על העץ [כי שם תחילת השער]?

נראה לי שהמזוזה קבועה במקום הנכון. א. היא קבועה בשליש העליון של הפתח והוא מעל גובה העץ, וא"כ מקומו במקום הצר. ב. יותר נראה שהעץ תוספת ויופי למזוזות השער בלבד, ואינו נחשב מזוזת השער עצמה, אלא מזוזת השער היא קיר האבן. והפנימית היא שער צר בפני עצמה.

קביעת מזוזות

1. הדלת [צד שמאל שבתמונה] נפתחת לתוך הבית, קביעת המזוזה היא במקומה בטפח החיצון של משקוף השער. התריס שלפני המזוזה בטל לגבי הדלת.

2. דלת [צד ימין שבתמונה] נפתחת החוצה, ואין למשקופי המזוזות הפנימיים דלתות אחרות. זו הדלת היחידה, ופתח זו היא פתח עיקרי לדירה [ולכן גם לפי מנהג חב"ד אין לילך כאן אחר היכר ציר].
קביעת המזוזה היא אחר הדלת בתחילת מזוזת השער, והיא במקומה הנכון. לא נוהגים לקבוע את המזוזה מחוץ [לפני] מזוזת השער והדלת במקרה כזה.

ראה גם:  פורום לנושאי סת"ם: מזוזה מאחורי הדלת?
פורום לנושאי סת"ם: מיקום מזוזה לפני הפתח או אחר הפתח?

מזוזות שער בתוך מזוזת השער הרחבה

אע"פ שכבר כתבתי דבר זה, הנני חוזר ומפרסם הדבר.

המקום הנכון לקבוע את המזוזה בפתח שלעיל, הוא במשקוף הורוד [סימון בחיצים] שהוא מזוזת השער, כי הוא מיצר את הכניסה. ואין לקבוע במזוזה הרחבה, כי הוא אינו חלל השער. כמובן שבדיעבד, אם הוא תוך טפח למקומו הנכון כשר, אך לכתחילה חייב ליקבע במקומה הנכון.

דוגמא נוספת למקרה הנ"ל. נרתיק המזוזה אינו במקומה הנכון של המזוזה, כי היא צריכה להיות על מסילת הדלת [מסומן בחץ] שהוא מזוזת השער, ולא על הקיר שלפניו.

מקום קביעת המזוזה בדלת סורג

חיוב המזוזה הוא במקום שציינתי בחץ האדום. המסגרת החיצונית אינה מסגרת השער, רק המסגרת הפנימית המחזיקה את הדלת, היא השער והפתח. וכן לענין גובה השער, הוא רק מקום הנפתח והנסגר, גובה הסורג שממעל, אינו בכלל גובה השער לענין שליש העליון.

אם אי אפשר לקבוע על הברזל עצמו את המזוזה, חייב להתקין תוספת לשער כדי שיוכל לקבוע המזוזה שם.

קביעת מזוזה - מקומה בפתח

המקום הנכון לקבוע את המזוזה הוא בשליש העליון של הפתח, בסף [האפור] שעליו סוגר הדלת [חץ האדום], ולא בקיר האבן של הפתח [חץ הירוק].

שליש העליון הוא נמדד רק בשער עצמו שהדלת נסגר בו עד המשקוף שמעליו. ולא מתחשבים בחלונות שמעל השער, כי הם אינם בכלל מזוזות ומשקוף השער.

מזוזה קבועה על חתיכת עץ

נראה פשוט שקביעה זו כשרה, כי הקרש הקטן בטל לגבי מזוזת השער.

(עיין בספר חובת הדר (עמ' עג, הערה כב בסופו בסוגריים) דמשמע שאין לקבוע מזוזה על חתיכת עץ שהיא תוספת לקיר, אלא אם כן היא גבוהה י' טפחים. ואפשר שהוא מדבר רק אם התוספת היא לפני הפתח כלפי חוץ, אבל לא תוך החלל עצמו).

מיקום המזוזה

נראה לי שהמיקום הנכון צריך להיות על הסף שציינתי בחץ.

כי הקיר זכוכית הזו היא קיר ממש, ולא חלק מהפתח. ואע"פ שיש מסגרת על [וכגון זה כתבתי בעבר שנידון כפתח שלם, ראה פורום לנושאי סת"ם: פתח בין בית לחצר, היכר ציר לצד הבית, וראה מאמרים תחת התווית קביעת מזוזה בפתח וכנף הדלת סגור - שאני הכא] שיש לדלת מסגרת לעצמה נפרדת מהמסגרת הכוללת, ולכן ודאי מקום המזוזה היא על סף השער-הדלת, ולא על סף ימין של הפתח. וצריך להעביר את המזוזה ולקבעה במקומה הנכון.

דין מזוזה הקבועה אחר הדלת

דין הניח מזוזה אחר הדלת. ובירור שאלה: היכן עדיפות קביעת המזוזה כשאי אפשר לקבעה במקומה לפני הדלת בחלל הפתח – האם עדיף לקבעה מאחורי הדלת בחלל הפתח, או לפני חלל הפתח מבחוץ בטפח הסמוך לחלל?

א.  כתב בס' חובת הדר (פ"ט בהערה כב, בדף עג) דאם אינו יכול לקבעה בחלל הפתח לפני הדלת אלא מבחוץ בכותל, עדיף טפי לקבעה בחלל הפתח מאחורי הדלת, ושכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' מו).

ונראה כוונת חוב"ה על פי מה שכתב לעיל (פ"ח חלק ג סעיף א) דיניחנו בחלל הפתח תחת המשקוף, (ובהערה א שם) דמשמע מדברי יד הקטנה דתחת המשקוף הוא לעיכובא.

משמעות דבריו, דיש חשש פיסול בקבע המזוזה מחוץ לחלל הפתח מבחוץ, אפילו סמוך לחלל ממש, מכיון שאינה תחת משקוף חלל הפתח. ועל כן עדיף לקבעה מאחורי הדלת, דבאופן זה ליכא חשש פיסול.

ובשו"ת מנחת יצחק שם נשאל בכה"ג, וסברת השואל דעדיף לקבעה מבחוץ לפני החלל ולא מאחורי הדלת, והשיב המנח"י שאחרי הדלת כשר, וכן מוכח מרמ"א רפו סעיף ב וש"ך שם.

והמדובר ברמ"א בחדר שיש בו תשמיש המטה שיש ראשונים האוסרים קביעת המזוזה שם, וכ' הרמ"א דאם המזוזה מחוץ לחלל החדר והדלת סוגר לכו"ע יש לקבעה שם, שהרי אינה רואה את תשמיש המטה. ובש"ך שם, דאם מקום קביעת המזוזה ראויה להיות לפני הדלת בחדר שיש בו תשמיש, אזי יקבענו אחורי הדלת בחלל הפתח שאחר הדלת, ולא יקבענו לפני הדלת באויר החדר שיש בו תשמיש. דמזה מוכח דמותר לקבוע מאחורי הדלת. אבל לא נתבאר כלל בדברי המנח"י, למה זה עדיף מלפני הפתח מבחוץ.

אבל אפשר דרק רצה המנח"י להוכיח לשואל דמצינו מזוזה אחורי הדלת, וממילא אין לפסול משום כך.

ועכ"פ ראיית המנח"י מהרמ"א וש"ך הנ"ל אינה ראיה כלל לענינינו, דהרי הש"ך [בשם מעדני מלך, שם בסי' רפו, ובסי' רפט] כתבו דבמקום דאיכא חשש לקבוע המזוזה לפני הדלת (חשש גוים שיבזוה, או לסברת האוסרים מזוזה במקום תשמיש) יש לסמוך על דעת הרמ"א וטור סי' רפט ויקבענו אחורי הדלת. הרי דשפיר לקבוע מזוזה אחר הדלת. אבל לא נשמע כלל מדברי הרבנים הללו, שזה עדיף מלקבעה לפני הדלת היכא דאפשר, אפילו מבחוץ סמוך לחלל. [דהרי ברור שהם מדברים במקרים שא"א לקבעה כלל לפני הדלת].

ב.  ולענ"ד נראה דלא כסברת חוב"ה, אלא דעדיף לקבעה מבחוץ סמוך ממש לחלל הפתח [בטפח הסמוך לו] ולא יקבענו מאחורי הדלת בחלל הפתח תחת המשקוף. וטעמי בזה:

א)  סברת יד הקטנה לענ"ד אינה נכונה, ואין פיסול בקביעת מזוזה לפני חלל הפתח מבחוץ כל שהיא תוך טפח לחלל. ואין שום מקור בהלכה לפסול קביעה שאינה דוקא תחת המשקוף.

ב)  לענ"ד דעת הרמב"ם דכל שהניחה מאחורי הדלת [גם תחת המשקוף] פסול.

ואצטרך לבאר דברי קצת באריכות.

ג.  במנחות לב אר"י אמר שמואל תלאה במקל פסול תנ"ה תלאה במקל או שהניחה אחורי הדלת סכנה ואין בה מצוה. ופירש רש"י אחר הדלת שקבעה בכותל אחורי הדלת. סכנה כי אין הבית משתמר עד שיקבענה כהלכתה.

ושם בגמרא אר"י אמר שמואל מצוה להניחה בחלל הפתח כו' פשיטא בשעריך כו'. ופירש"י בחלל הפתח ולא מבחוץ.

מדקאמר שמואל מצוה שמע מינה דאינו עיכוב, ובדיעבד הניחה מחוץ לחלל הפתח כשרה, אלא דאינה מצוה. (כן דקדקו הב"י וב"ח סי' רפט, ודברי חמודות אות יז, וביאור הגר"א סי' רפט אות ו).

וקשה הרי אינו בשעריך (מקום סגירת השער). ויש לומר דכל שהוא תוך טפח לחלל חשוב כמונח בחלל עצמו.

ולפי זה הניחה אחר הדלת, אפשר דפסול אף תוך טפח לחלל (דאחרת למה נקט שמואל "הניחה אחר הדלת" הרי גם לפני הדלת אם רחוקה מהחלל כה"ג פסול).

ד.  בתוספות שם הקשו על פירש"י, ולכן פירש ר"ת דסכנה מפני שמכה בה ראשו. משמע מדבריהם דלסברתם אין פסול במצוה כדפירש"י, אלא רק סכנת הגוף. ודוחק קצת לשון הגמרא "ואינה מצוה" (וב"י וב"ח ביארו אין בה מצוה, כלומר אינה מצוה לכתחלה). ועוד קשה דשמואל פסל תלאה במקל, ועל זה מביא סייעתא תניא נמי הכי תלאה כו' או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה" משמע דגם הברייתא פוסל.

הרא"ש העתיק סברות רש"י ושר"ת נחלק עליו. משמע קצת כנ"ל דר"ת חולק לדינא ומכשיר. וכן משמע מלשון קיצור פסקי הרא"ש דרק העתיק ל' הברייתא תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה. משמע קצת דאינו פוסק כשמואל אלא כברייתא, דסכנה אית בה ולא פסול. וזה דוחק גדול כאמור בלשון הגמרא. ועוד שהרי בטור עצמו פסק כשמואל תלאה במקל פסולה. (ואפשר שהיתה לתוס' גירסא אחרת בברייתא תלאה במקל פסולה הניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה. אבל דברי הטור צ"ב).

הב"י וב"ח דקדקו דסברת הטור (תוס' ורא"ש הנ"ל) דהניחה אחר הדלת אינו מעכב בדיעבד. וכתב הב"י אלא שהרמב"ם והנמוקי יוסף פוסלים.

ה.  בנמוק"י פי' אחר הדלת, חוץ למזוזת השער, פסולה דבעינן דרך ביאתו וליכא. ובהמשך דבריו פי' דברי שמואל מצוה לקבעה בחלל הפתח. ולא מבחוץ דבעינן דרך ביאתך וכתיב בשעריך הוא מקום סגירת השער. עכ"ל.

נראה פירושו כפירש"י דדברי שמואל למצוה הן ולא מבחוץ, והניחה אחר הדלת דפסל היינו בכותל שחוץ למזוזת השער.

ולפי זה תמוה, דלמה הניחה אחר הדלת פסול דאינו בשעריך ודרך ביאתו, ואילו הניחה לפני הדלת מבחוץ אינו פסול אלא רק למצוה לכתחלה? (ונראה שמכאן דקדק יד הקטנה דסב' הנמוק"י לפסול כל שחוץ לחלל הפתח, ואין חילוק כלל בין לפני הדלת או אחורי הדלת, וכל שאינו בשער עצמו בחלל הפתח פסול. וזה אינו נכון כלל בביאור דברי הנמוק"י ודקדוק לשונות הגמרא, ולא טרחתי להאריך, אלא רק אבאר הפי' הנכון בנמוק"י).

אמנם המדקדק בדבריו היטב, יראה שאין כאן סתירה:

הניחה אחר הדלת פסול, שקבעה מחוץ למזוזת השער, והוא פסול כי אינו בשעריך כלל.

ובדברי שמואל תוך חלל הפתח ולא מבחוץ, פירש למה לכתחילה בעינן תוך החלל ולא מבחוץ משום בשעריך וכו', כלומר זהו דין לכתחילה למצוה שיהא ממש תוך השער בחללו ולא מבחוץ, אבל בדיעבד לא פסל. ומה שפסל הניחה אחר הדלת היינו משום שקבעה חוץ למזוזת הפתח, דזה אינו כלל בשעריך, גם לעכב בדיעבד.

נמצאו דברי הנמוק"י קרובים מאוד לדברי רש"י, דהניחה בכותל הבית אחר מזוזת הפתח, והיא חוץ למזוזת השער, פסולה. אבל הניחה לפני הפתח על מזוזת השער, אלא כלפי חוץ, כשרה.

ו.  הרמ"א בסי' רפט פסק ואם שינה אינו מעכב ובלבד שיניחנה במזוזה עצמה. דעתו לפסוק כטור (ולא כרמב"ם שהביא הב"י לפסול בהניחה אחר הדלת) דאם שינה ואפילו הניחה אחר הדלת כשרה כמבואר בטור, אבל בתנאי שתהא במזוזה עצמה. וזה ממש הלשון וסברת הנמוק"י. וכוונת הרמ"א דאין סתירה בין דברי הנמוק"י והטור [ודלא כהבנת הב"י].

הטור וסייעתו הכשירו אחר הדלת, פי' על המזוזה עצמה שאחר הדלת, אבל על הכותל בפנים החדר להלן ממזוזת השער לא הכשירו כלל, דאינו בכלל שער הפתח. והנמוק"י שפסל אחר הדלת, דוקא בכותל רחוק ממזוזת השער, ולא פליגו לדין. ולפי זה יוצא, דסברת רש"י טור ונמוק"י דכל שהניחה אחר הדלת ולא במזוזת השער, אלא בכותל החדר פסולה לכו"ע, ואם הניחה סמוך ממש לחלל מאחורי הדלת במזוזה עצמה כשרה לדעת הטור וסייעתו והנמוק"י, ואפשר גם לרש"י כשר כה"ג כביאור הנ"ל בנמוק"י.

אבל קבעה מחוץ לחלל הפתח על מזוזת השער כלפי חוץ [שאינו תחת המשקוף] כשרה לכו"ע, אלא שמצוה לקבעה דוקא תוך חלל הפתח.

ז.  הש"ך שם [בשם המעדני מלך] כ' דזהו סברת הרב [רמ"א] כטור, אבל הרמב"ם נמוק"י וב"י ולבוש פוסלים. והשיג המעדני מלך על הלבוש שפסל הניחה אחר הדלת, דלא כסברת הרב. ומסקו ש"ך ומעד"מ דבמקום שא"א לקבעה במקומה לפני הדלת, יש לסמוך על דברי הטור ורמ"א ולקבעה אחר הדלת, שלא להבטל מהמצוה.

אמנם באמת הלבוש לא השתמט מלהזכיר את דברי הרמ"א, אלא פירשם כנ"ל כסברת הנמוק"י. דהניחה בכותל חוץ למזוזת הפתח פסול לכו"ע, אבל תוך מזוזת הפתח אף אחרי הדלת כשרה, גם לנמוק"י. וזה ברור ומבואר בדבריו, דו"ק.

ואמנם הב"י וש"ך כללו בחדא מחתא את סברת הנמוק"י ורמב"ם שפוסלים הניחה אחר הדלת, מ"מ אין הכרח שהם סבורים בפירוש הגמרא והפסול אותו דבר. וזה דרכו של הב"י, לפרש שבפסק זה נחלקו הפוסקים, דהיינו שהטור פסק להכשיר בהניחה אחר הדלת, והנמוק"י ורמב"ם פסלו, אך לא נחית הב"י לדקדק, האם מיירי באותו ציור בדוקא.

ח.  הרמב"ם כ' הניחה אחר הדלת לא עשה כלום. ופי' הב"י ושאר הפוסקים כוונתו כפשט הגמרא (ופירש"י) דפסול לגמרי (ולשוא נדחק ערוך השלחן בזה).

ופשט לשון הרמב"ם היינו שהמזוזה קבועה אחר הדלת, ואפילו בחלל עצמו. דאין אנו צריכים לדחוק בלשון הגמרא מה שביארו רש"י והנמוק"י בכותל הבית, דאין זה מבואר בלשון הגמרא והרמב"ם.

וביאור מחלוקתם. דסברת הרמב"ם שכל פתח שאין בו דלת פטור, דלא נקרא שער אלא הדלת עצמה, וא"כ הניחה אחר הדלת כלומר אחר השער אינו כשר, ואפילו תחת המשקוף שאחר הדלת לא עשה כלום. אבל שאר הפוסקים הסוברים דאין השער אלא חלל הפתח, ואף בלי דלת הפתח חייב, אי אפשר להם לפרש הדין כן, דמה לי בחלל הפתח לפני או אחר הדלת, לכן פירשו בכותל הבית מחוץ לחלל השער. וזה ברור.

ולענ"ד זה פשר השתמטות הב"י כאן מלהביא דין זה [הניחה אחר הדלת] בשולחנו הטהור. דהרי בב"י ברור שסובר כרמב"ם [ואפילו היה מקבל הב"י דדעת הרא"ש ותוס' כטור, מ"מ הוי ספיקא דדינא, כי אין דרכו להשמיט לגמרי סברת הרמב"ם], והיה צריך לפרש דין הגמרא הניחה אחר הדלת פסולה.

אלא היות שדין זה תלוי במח' הראשונים המוזכרת בסי' רפו פתח בלא דלת, על כן לא רצה לפרש הדבר כאן. דהיה צריך בב"י [או בשו"ע] לחדש מהו אחר הדלת, דלרמב"ם כנ"ל היינו אחר הדלת ממש, ולנמוק"י רק בכותל שבבית, ולטור כשר בדיעבד. ודי למבין.

ט.  העולה מכל זה להלכה.

קבעה מחוץ לחלל הפתח בטפח הסמוך לחלל כשר כפשט הגמרא פירש"י טור נמוק"י ורמ"א, ולא מצינו שום פוסק שיסתור פסק זה.

הניחה אחר הדלת בכותל הבית ולא על מזוזת השער האחורי, פסול לכו"ע.

הניחה אחר הדלת על מזוזת השער בצד הפונה כלפי הבית ולא כלפי החלל, דעת הטור ונמוק"י ורמ"א ולבוש דכשר, ודעת הרמב"ם דפסול.

הניחה אחר הדלת תוך החלל [תחת המשקוף] לכל הפוסקים הנ"ל כשר, ולרמב"ם פסול.

על כן פשוט וברור דעדיף לקבעה מבחוץ בטפח הסמוך לחלל הפתח, ולא אחורי הדלת כלל – נגד סב' הרמב"ם.

י.  ודקדוק לשון רמ"א [ולשון נמוק"י] "ובלבד שיניחנה במזוזה עצמה" – מהו 'מזוזה'. נחלקו האחרונים האם הכוונה מזוזת העץ [וכדומה] של השער, או טפח הסמוך לחלל הפתח. אבל פשוט שאין הכוונה חלל הפתח (דשינה מלשון המחבר "חלל הפתח", לכתוב "מזוזה").

ונראה להחמיר דאם יש מזוזת שער מיוחדת יש לקבעה עליה דוקא, ובתוך טפח לחלל דוקא. ואם אין מזוזת עץ מיוחדת, אלא כותל הבית הוא מזוזת השער – יקבענה תוך טפח לחלל. וגם כאן מצוה לסמכה לחלל הפתח כמה שאפשר.

(חלק מהדברים מלוקט מביאורי האחרונים [קיצור שו"ע, חיי אדם ונשמת אדם, מזוזת מלכים בהלכה למשה, ערוך השלחן, וגדולי הקדש ומקדש מעט], ולא הטרחתי לבאר בכל פרט באיזה ספרים הוא כתוב, אלא בחרתי מהם הנראה לי נכון בפשט הסוגיא לדינא).

מזוזה לחדר זכוכית

נראה לי שיש לקבוע מזוזה על הקיר הלבן. לא קיבלתי אנפורמציה האם יש אפשרות לקבוע אותו בצד הפונה כלפי הקיר זכוכית [תוך חלל הפתח] או לא. אם אי אפשר לקבוע מבפנים, יש לקבוע כלפי חוץ, בתנאי שלא תהא מרוחקת טפח [8 ס"מ] מחלל הפתח [מקום סגירת הדלת].

דלת נמוכה בשער גבוה

שער לחצר של גן ילדים. בשער יש דלת נמוכה, אם הדלת גבוהה עשרה טפחים מהרצפה [80 ס"מ], היא חייבת במזוזה עם ברכה. ואם הדלת נמוכה מעשרה טפחים, נראה לי שיש לקבוע מזוזה בלי ברכה [משום דעת הרמב"ם, דבלי דלת פטורה].

נראה שיש לקבוע את המזוזה בשליש העליון של השער, ואע"פ שהיא תהיה מעל הדלת.

*****
אמנם צ"ע קצת לדין, שלכאורה נראה דלפי הרמב"ם אין שם "שער" אלא עד גובה הדלת בלבד, ואע"פ שמשקוף שמעל הדלת אינה צריכה ליגע [כמבואר בדיני עירוב], אבל "שער ומזוזות" היינו רק עד גובה הדלת. ואם כן, באנו למחלוקת הט"ז והאחרונים בשער העשוי ככיפה [ביו"ד סימן רפז] היכן להניח המזוזה. דלט"ז יש להניח בגובה שליש העליון הכללי של הכיפה, ואפשר שלדעתו גם כאן במקרה דידן יאמר כן. אבל לאחרונים [סידור דרך החיים וכו'] שחולקים [וכן נוהגים] לקבוע בשליש של המזוזה שלכו"ע [כלומר של הרמב"ם אע"פ שהוא מתחת לשליש העליון הכלל של הפתח], כמו כן כאן צריך לקבוע את המזוזה בשליש העליון של "המזוזה" שכנגד הדלת דוקא.
אמנם אפשר לומר לאידך, דהתם יש חילוק ברור בין הסיפין שהן ביושר, ואילו המשקוף מעל הוא בעיגול ככיפה. אבל כאן שלחולקים על הרמב"ם ודאי צריך לקבוע בשליש העליון של השער [כלומר של הסף], ואפשר דגם לרמב"ם יכול לקבוע המזוזה מעל הדלת [וע"ד שסבר הט"ז בדין שער ככיפה, שהרמב"ם יודה דיכול לקבעה בשליש העליון של כל הכיפה].
ולכן עדיף לקבוע במקום שחיובו ודאי לשאר הפוסקים, ולא לחשוש לספק מצד דעת הרמב"ם.

קביעת מזוזה בטפח החיצון של השער

א.  שו"ע (יו"ד סימן רפה) נתינתה בטפח החיצון. ופי' הט"ז [מהטור] כדי שתהא כל הבית בשמירתה.

הנה דין זה מובא גם בסימן רפט, ושם כתבו ט"ז וש"ך ב' טעמים להלכה זו, א) משום שמירה כנ"ל, ב) כדי שיפגע במזוזה מיד בכניסתו לשער. וב' טעמים הללו הן מהגמרא מנחות (דף לג).

וצריך ביאור למה דין זה נכתב בשו"ע פעמיים. ובפרט, למה נכתבה הלכה זו בסימן רפה. דהרי פשוט שמקום קביעת הלכה זו צריכה להיות בסימן רפט - הדן בהלכות מקום קביעת המזוזה בשער?

ונראה דהלכה זו בסימן רפה, היא הלכה במה שהמזוזה שומרת על הבית היהודי. על פי ביאור הב"ח [יו"ד שם] דמכיון שהתורה אמרה על מצוה זו "למען ירבו גו" שמע מינה שזה חלק מקיום המצוה, שתפעל המזוזה אריכות ימים וכן שמירת הבית, ולכן נתינתה בטפח החיצון כדי שיהא כל הבית לפנים משמירתה.

משא"כ בסימן רפט דן בהלכות קביעת המזוזה במקומה בשער, ושם יש טעם נוסף לזה שצריכה להיות קבועה בטפח החיצון של השער, כדי שיפגע במזוזה מיד. ומבואר במרדכי [מובא בב"י יו"ד סי' רפט] דהכוונה שיהא הנכנס רואה את המזוזה מיד בכניסתו. דהיינו חיוב כלפי הגברא, שיהא רואה המצוה מיד.

ב.  וצריך ביאור מאי נפקא מינה לדינא בכך?

והנה מבואר במרדכי הנ"ל דבשער גבוה שאם המזוזה תהא קבועה בשליש העליון תהא גבוהה מאוד, יניחנה למטה משליש העליון כנגד כתפותיו, כדי שתהא המזוזה נראית.

שמע מינה דבמקום דהמזוזה אינה נראית, עדיף לשנות מקום קביעתה בחלל הפתח, כדי שתהיה במקום שהיא נראית. וכמו כן יש לומר לענין טפח החיצון, דאם המזוזה אינה נראית שם [מאיזה סיבה], עדיף לקבעה לפנים מטפח החיצון, ובלבד שתהא נראית לנכנס.

משא"כ לטעם שמירה, לכאורה אין נפקא מינה אם נראית לאדם הנכנס או לא (ה' שומרך על יד המזוזה, העומדת בימין, כמבואר במנחות שם).

ג.  ואפשר שזה הנפקא מינה, דבפתח ראשי ששם עיקר השמירה על כל הבית, ושמירת המזוזה את הבית [על פי ביאור הב"ח הנ"ל בשיטת הטור ושו"ע] היא חלק מהמצוה, עדיפא שמירתה על הבית [מצד חלק מחפצא של המצוה] ממה שנראית לגברא.

אבל בפתחים הפנימיים, דבלאו הכי איכא שמירה כבר מפתח ראשי שלפניה ("כל הבית לפנים הימנה בשמירתה"), א"כ עדיפא שתהא נראית.

ד.  אמנם נראה דעת הרמב"ם ממה שכתב רק חובת הגברא [בסוף פ"ו מהל' מזוזה] שחובתה שתהא נראית תמיד ויזכיר את הנכנס והיוצא ייחוד השם ואהבתו ויראתו, כמבואר שם. ולא הזכיר הרמב"ם כלל ענין השמירה (שכתובה בגמרא בכמה מקומות), ואדרבה בפרק ה כתב אלו החושבים שהמזוזה היא קמיע של שמירה בטלו המצוה וכו', שמע מינה דפליג על הטור [וביאור הב"ח הנ"ל] דאין השמירה אלא שכר בלבד הכתובה בתורה, ואינה גדר בגדרי המצוה.

א"כ פשיטא לסברא זו, דאין חילוק בין פתח הראשי ושאר הפתחים, לעולם יש לקבוע את המזוזה במקום הנראה שיהא מזכיר את הנכנס, ולא יקבענה בשער במקום שאינה נראית.

כל זה כתבתי לפלפול, אך להלכה למעשה צריך עדיין עיון בדבר.

מזוזת שער שמצד שמאל המזוזה נמוכה

הפתח הקטן מצד ימין [של התמונה לפני הספה האדומה, מעל החץ] מצד ימין יש מזוזת שער בולטת לכיון הפתח והיא עולה עד למשקוף, אך בצד שמאל יש מזוזה נמוכה שאינה מגעת למשקוף.

נראה לענ"ד שאפילו אם יש בגובה מזוזה השמאלית עשרה טפחים, מן הדין הפתח הזה פטור ממזוזה. (ואין להקשות מדברי סידור דרך החיים שחייב בציור כזה מזוזה בפתחי חנויות, כי הוא דיבר בפתח חיצוני. אבל כאן בפתח פנימי שבאמצע הבית, נראה לי שאין כאן הפרדה ברורה בין החדרים להחשיב זה כפתח גמור למזוזה. ועדיין צ"ע בדבר זה) כל דברי מהדין, אבל פשוט שהרוצה להחמיר ולקבוע בלי ברכה, רשאי.

ראה גם נושאים דומים:
פורום לנושאי סת"ם: קביעת מזוזה בפתח המתרחב למעלה
פורום לנושאי סת"ם: פתח חצר עם מצבות המבטלות צורת הפתח
פורום לנושאי סת"ם: מטבח הנפרד מחדר אוכל על ידי משטח וקיר עץ

דלת ביטחון לפני שער הבית

הדלת החיצון [השחור] הוא דלת ביטחון עם מסגרת משלו, הוא מגן על שער פנימי הנראה בתמונה [הדלת של השער הפנימית לא נראית בתמונה], המרחק בין שתי המסגרות [של השערים] כ15 ס"מ [כלומר יותר מטפח].

נראה לי שהחיצון אינו חייב במזוזה, כי המזוזה על השער הפנימי [הנראה בתמונה] הוא מספיק לכל השער הזה. כי הדלת בטחון טפל לשער הפנימי ואינו נחשב כשער בפני עצמו להתחייב במזוזה נוספת.

דלת הזזה מוגבה מהרצפה, ולא נעשה מתחילה למטרת פתח

[את התמונה הוספתי מהפורום באנגלית, והוא אינו משקף לגמרי את השאלה עצמה, רק בצורה כללית]
שאלה:  פתח עם דלת הזזה, בין הבית לחצר, שגבוה [המפתן שלו] מהרצפה [של הבית והחצר] כ25 ס"מ. הוא נבנה מתחילה כחלון גדול של הסלון של הבית, בצד ימין של דלת הזזה זו נמצאת דלת הכניסה האמיתית של הבית, והדלת הזזה היתה אמורה לשמש כחלון, אך בפועל נכנסים דרכה לבית יותר מאשר דרך הדלת האמיתית. האם חייב במזוזה?

תשובה:  מצד הגובה אין בו פטור, ואם היה פתח רגיל אע"פ שגבוה מהרצפה עד עשרה טפחים ונוח להשתמש בו היה חייב במזוזה.

אבל הבעיה השניה - שמתחילה נעשה לחלון ולא לשם פתח [מעבר ודלת] היא בעיה, שהרי פתח ושער שלא נעשו מתחילה לשם שער פטור ממזוזה. וכאן הבעיה, האם הרגל השימוש משנה קביעה הנ"ל, או שעד שלא נעשה מעשה בפועל לשנות את הפתח עדיין במתכונתו הראשון הוא.

לכן נראה לי שיש לקבוע מזוזה בלי ברכה בפתח זו, על ימין הכניסה לכיוון הבית.

מזוזה בשער גבוה קצת בשליש העליון

שאלה:  מה עדיף בשער גבוה [3 מטר], לקבוע מזוזה בתחילת שליש העליון שהוא למעלה מגובה הכתפיים, או בגובה הכתפיים של האדם אע"פ שהוא נמוך משליש העליון?

תשובה:  נראה מדברי הפוסקים שכל זמן שהמזוזה נראית היטב לאדם צריך לקבעה בתחילת שליש העליון של גובה הפתח. ורק בשער גבוה ביותר ששליש העליון של הפתח אינו נראה לאדם [כלומר אינו נראה מיד, אע"פ שנראית לאחר הסתכלות וחיפוש] אז יקבענה בגובה כתפיו של האדם.

הלכה רווחת [שו"ע יו"ד סי' רפט] שצריך לקבעה בשליש העליון, ויש אומרים שדבר זה מעכב ואם הניח למטה משיעור זה פסול, כמו שכ' הש"ך [שם] בשם הב"י, אלא שיש מקילים בזה בדיעבד דכשר, כי כן דעת הטור ורמ"א [שם]. אמנם בירושלמי [מובא בב"י ופוסקים] מבואר שבשער גבוה יניחנה כנגד כתפיו, אבל בש"ך וט"ז [שם] משמע דוקא בשער שגבוה ביותר שאז המזוזה לא תהא מורגשת. ומה שכתבו ט"ז וש"ך "לא יראנה" אין הפירוש שלא יוכל לראותה כלל בעיניו, אלא שבראיה רגילה של האדם העובר בפתח לא ישים לב אליה.

ולכן בפתח זה צריך לקבעה בתחילת שליש העליון כי שם תהא ניכרת ונרגשת לכל עובר בפתח [וגם יוכל לנשקה בידו כנהוג]. וכן דעת שו"ת אבני נזר [יו"ד סי' שעט וסי' שפד], ומשמעות דברי בעל מסגרת השלחן [על הערות לחם הפנים, בקיצור שו"ע סי' יא סעיף ה. הדיעות בכל זה קובצו בספר מזוזות מלכים אות נג, ויש מנהגים שונים בענין זה].

שאלה בדין תעשה ולא מן העשוי

מה הדין בחדר שהיה בפתחו מזוזה קבועה כדין, ואח"כ שברו קיר [אחר] שבין חדר זה לשירותים, ועכשיו הפתח נהפך לכניסה לשירותים שפטור ממזוזה. אך לא הורידו את המזוזה הקבועה שם. לאחר מכן שוב בנו את הקיר שבין החדר המקורי לשירותים, והחזירו את החדר לדיור רגיל של כבוד.

האם מזוזה זו שהיתה קבועה בעת שהיתה פתח של שירותים נפסלה, וכעת היא פסולה משום "תעשה ולא מן העשוי", או לא?

 

צ"ע מה הדין, דלכאורה סברת רוב הפוסקים שאם נקבע המזוזה בכשרות, אע"פ שאח"כ נפטר הבית מחיוב [כגון הסרת תקרה או דלת, כמבואר בסימן רפו בפתחי תשובה] מ"מ לא בטל קביעותה, ואינה נפסלת משום תעשה ולא מן העשוי, א"כ הוא הדין במקרה זה.
אך בית הכסא אינו מקום פטור, אלא מקום שאסור לקבוע בה מזוזה [משום בזוי כתבי הקדש (ובזוי המצוה) כמבואר ברש"י יומא יא מובא בבית יוסף ר"ס רפו], ושמא משום דאסור שיהא שם מזוזה גרע, ונתבטל קביעות הראשון (כי אינה פטור, אלא אסור שיהא שם). או שמא בפועל [הגם שיש איסור בהנחתה שם] מ"מ הקביעות עצמה לא בטלה.

קביעות מזוזה - שאלות

In the first picture I believe that this entrance is chiuv in mezuza according to the Shitas Rosh in Yoreh Deah 287 that we obligate corners of walls even when there is no mezuza that actually protrudes. In the second picture the cabinets are built into the wall again I believe that one should put a mezuza on this entrance. Does the cabinent patur the entrance?