יום חמישי, 28 בפברואר 2013

מריחת דיו

רק רציתי להיות בטוח שאפשר לתקן, ל-פ' אני בטוח שאין בעיה אבל אולי ה-ב' איבד צורה (למרות שנראה לי גם בסדר). כבר פגשתי מישהו שהחמיר במקרה כמו זה (הוא אמר לשאול תינוק, ולמי יש כח לרוץ אחרי תינוק ועוד אם יש סיכוי לפסילה?). יצויין שעוד לא נכתב השם הבא (כי ביד חזקה הוצאך ה'), אבל לגרד אחורה זה הרבה טורח וכמובן יכער את הקלף.

קביעות מזוזה - שאלות



In the first picture I believe that this entrance is chiuv in mezuza according to the Shitas Rosh in Yoreh Deah 287 that we obligate corners of walls even when there is no mezuza that actually protrudes. In the second picture the cabinets are built into the wall again I believe that one should put a mezuza on this entrance. Does the cabinent patur the entrance?

תי"ו פסולה

נראה לי שהתי"ו הראשונה פסולה, כי אין לה צורת רגל שמאל כלל, אלא מין גולם המשופע אלכסונית החוצה.
אמנם אם תינוק יקראנה נראה שיש להקל להתיר לתקנה, שהרי אנו מקילים בגלמים [כגון קוי השי"ן ואל"ף המשוכים בשוה] שתינוק מכירם, לתקנם.

שאלות בצורת אותיות

המ"ם - יש שאלה באחרונים האם יש חשש של התדמות לכעין סמ"ך הפוכה, בפועל נראה שהוא כשר. אולי שאלת תינוק, ותיקון.
הגימ"ל - רגל שמאל יוצא מחלק העליון של הגוף - כשר.

מ"ם סתומה פסולה

נראה לי שמ"ם זו פסולה, משום שמושבה אינה שטוחה וישרה, וגם אין זוית וריבוע בגופה מצד ימין למטה.
אמנם שאלתי תינוקת והיא קראה את זה מ"ם, אעפ"כ אני חושב שהיא אינה כשרה למ"ם.

ה"א פסולה

ה"א פסולה, כי ירך שמאל מחוץ לחלל האות.

יום רביעי, 27 בפברואר 2013

זהירות בכתב המיוחס בעשיית דלי"ת

כבר כתבתי כמה פעמים שיש ליזהר בכתב המיוחס בריבוע סיום גג הדלי"ת. או שיהא לה עקב טוב וברור שעודף בבירור על הרגל, ואע"פ שתהא עגולה מ"מ ניכרת בבירור שהיא דלי"ת מחמת עקב טוב. או שיהא לה זוית חדה. כאן בתמונה אין לה לא זוית חדה ולא עקב ברור.
 
נא ונא להקפיד על כך !!

נוני"ן מנוזרות בפ' בהעלתך והפוכה בפ' נח

מהו הדרך הנכונה בס"ת של חב"ד לעשות ה"נונין המנוזרות" בפ' בהעלותך, וכמו"כ איך הדרך הנכונה לעשות ה"נון הפוכה" של ב"חרן" בסוף פ' נח.
תודה.

יום שלישי, 26 בפברואר 2013

אל"ף פסולה

כבר ביארתי סיבת הפיסול בזה [פורום לנושאי סת"ם: אל"ף פסול] כי החלק התחתון יצא מכלל נקודה, והוא קו כמעט באורך קו הגג, וזה שינוי בהשוואת חלקי האות, וכן שינוי הגדרתן - נקודה, קו.

וי"ו רחב - ספק רי"ש

שאלת תינוק.

הגהות מזוזות

ניתן להגדיל את התמונות על ידי הקשה עליהן.
תוי"ן המצויינים - רגל שמאל לא ברורה מספיק (צריך תיקון).
צד"י ראש ימין כגולם - קו משוך בשוה.
הכ"ף כשרה בדיעבד - אין לה כמעט גב אלא המושב נמשך באלכסון מקצה הגג.
נו"ן ב'נתן' אפשר שאלת תינוק.
מ"ם שאלת תינוק.
זיי"ן ונו"ן פשוטה - צד שמאל של בליטת הראש רגיל [עבה], אך צד ימין דק. נראה לי שיש צורך בשאלת תינוק, שמא תידמה בעיני התינוק לוי"ו [אם יקרא את הזיי"ן וי"ו יש לפסול. ואת הנו"ן יצטרך תיקון].
 
***
 
היו"ד דומה מעט לחי"ת קטנה - צריך שאלת תינוק.
עיניך - יש ריוח באמצע התיבה, בדיעבד כשר.
ממי"ן המצויינים - צורת הגוף אינו מרובע טוב, צריך שאלות תינוק.
ירבו - יש מחיקה לא ברור מה קרה?! מגיה צריך לפתוח עינים לדברים חשודים!!!
תי"ו - רגל שמאל לא ברור מספיק, צריך תיקון.

יום ראשון, 24 בפברואר 2013

שאלות על יו"ד

היודי"ן רחבים יותר מדי, אך אפשר לסמוך על שאלת תינוק, בדיעבד.
הרי"ש כשר, כדאי למחוק את הקוץ היורד.

שתי שאלות

נראה לי שהתי"ו פסולה, צורת הרגל שמאל שלה אינה ברורה, וחוששני לו לשינוי צורת האות. (אינני רוצה לשאול תינוק, כי גם אם תינוק יקרא אותו תי"ו, אין זה אומר לי שתי"ו כזו כשרה. אני מסתפק, האם שאלת תינוק מועיל על מנת לתקנו).
 
הדלי"ת רגלה ארוכה, צריך לשאול תינוק אם לא יקראנו כ"ף פשוטה.

יום שישי, 22 בפברואר 2013

למ"ד לחלל כ"ף

הלמ"ד נכנסת לחלל הכ"ף, מצד ימין.
כתוב בכמה ספרי פוסקים שאין בזה שאלה [בדיעבד] משום שירך שמאל של ה"א עומדת בצד שמאל, ולכן בכה"ג אין הכ"ף מתדמה כלל לה"א. אבל לכתחילה אין להכניס ראש הלמ"ד לחלל שום אות, אע"פ שלא תשתנה צורתה כלל, כמבואר בשו"ע סימן לב סעיף כח [ובשו"ע רבינו שם סעיף מא].

נו"ן עם עקב

הנו"ן כשר (שמעתי שיש איזה לשכת הגהה שמערערים על נו"ן עם עקב, על סמך תשובת הלבושי מרדכי. וטעות גמור הוא, דמבואר בבית יוסף שיש לעשות לנו"ן עקב לכתחילה, והגם שלא נהגו כן, אבל פשיטא שאין בזה שום פיסול, ולא היה כותב בב"י צורת אות פסולה. ועל כרחך מה שכתב בלבושי מרדכי מדבר כאשר הנו"ן רחב מעט ויש בו ג"כ עקב שמתדמה יותר לבי"ת, אך כאשר צורת הנו"ן טובה אין שום בעיה).

יום חמישי, 21 בפברואר 2013

תגין לחלל כ"ף

נראה לי פשוט [שבמקרה דידן] שאין שום שינוי צורה בכ"ף [ברור שתינוק יקראנה כ"ף] לכן אפשר למחוק את חלק העיקרי של התגין הבולטין לתוך חלל הכ"ף, ואין כאן שאלה של חק תוכות.
[במקרה אחר יתכן שאלה על הכ"ף].

דלי"ת פסולה

נראה לי שהדלי"ת הזו פסולה ולא מועיל שאלת תינוק, היא בעצם מין רי"ש (פסולה. כי גם לרי"ש לא נכשיר אותה, משום שינוי גדול בצורת הרי"ש).
הרי זה דומה לבעיה של הביתי"ן [שהצבעתי כמה פעמים] שגוף הבי"ת עגולה כעין כ"ף, ומוציא כמין עוקץ במקום עקב, דלא מהני. הכלל - הרי אני מסתכל יותר על ציור הכללי של הגוף, ועוקץ קטן וטפל לעיקר הגוף לא מהני.

דיבוק דק נו"ן לוי"ו למטה

מותר להפריד הדיבוק הדק בין הנו"ן ווי"ו , ואין זה נחשב שינוי צורת האותיות לטי"ת.

יום רביעי, 20 בפברואר 2013

ירך היו"ד דבוק למטה בצד"י

אע"פ שמבואר בפוסקים שירך היו"ד ידביק באמצע הצואר ולא בקצהו שמא תדמה לעיי"ן, בכתב ספרדי או כתב האר"י שהיו"ד הפוכה ברור שתינוק יכירה כצד"י ולא כעיי"ן, ואין צורך במקרה זה לשאול תינוק, והיא כשרה בדיעבד.

יום שלישי, 19 בפברואר 2013

שיעור אות בקולמוסים לעיכובא

ב"ה
לבקשת ר' דוד ברסמן
הריני מודיע שעל פי דעת שו"ע אדמו"ר הזקן בסימן לב סעיף יט, כ, ברור שיש שיעור המעכב לאורך האותיות [יו"ד], וי"ו, זיי"ן נו"ן ועוד.
ירכי האותיות דלי"ת, ה"א ימין ושמאל, רי"ש, תי"ו - ירך ימין, חייבים להיות כעובי הקולמוס, ואם אינן באורך זה הרי אלו פסולים.
ירך היו"ד [לפי הבנת משה ויינר] חייב להיות לכתחילה פחות מעובי הקולמוס, ובדיעבד כשיעור עובי קולמוס אחד [ולא יותר] כשר. אבל ירך היו"ד שארכו יותר מעובי קולמוס אחד הרי זה שיעור וי"ו, והוא פסול מן הדין לפי דעת שו"ע רבינו.
ירכי הוי"ו וזיי"ן חייבים להיות ארכן יותר מעובי קולמוס אחד אף לעיכובא, ולא יהיו כשיעור נו"ן פשוטה דהיינו יותר משתים וחצי קולמוסים בארכן. ואם הן ארוכין קצת [כלומר קצת יותר משתים וחצי קולמוסים בירכן - בעיקר בוי"ו] ניתן להכשיר בדיעבד, ע"י שאלת תינוק, עד אורך ג' קולמוסים בירכן שאז הן ודאי בשיעור נו"ן פשוטה, ופסולים.
נו"ן פשוטה חייב להיות ירכו ג' עובי הקולמוס לפחות, כלומר עובי הראש של האות שהוא כעובי יו"ד בכתב רגיל, ואם פיחת משיעור זה פסול.
יריכי החי"ת וצד"י פשוטה וגימ"ל יש להן ודאי שיעור, אך שצריך קצת חקירה לברר מה גדר שיעור ירכן. אך פשוט שיש להן שיעור בירך [לכל הפחות כעובי קולמוס אחד, ואפשר יותר כשיעור וי"ו, והצד"י פשוטה כשיעור נו"ן פשוטה?].

למ"ד משונה

נראה שאלות תינוק.

עמודים לקישוט ולא מזוזות

העמודים הם לקישוט או תמיכה ואינם מזוזות שער, ועל כן פטורות כולן ממזוזה.

יום שני, 18 בפברואר 2013

שוב בעיות בבי"ת

 
הבי"ת של 'ובכל' ושל 'לבהמתך' העקב לא ברור מספיק. נראה לי שמועיל שאלת תינוק להכשירן ולתקנן.
אבל הבי"ת של 'לבבכם' הוא פסול, כי אין זה צורת בי"ת כלל, אלא כ"ף עם עוקץ קטן הבולט בה במקום עקב. 

כ"ף פשוטה

הכ"ף נמחק חלק מהירך בנסיון תיקון - יתכן שכעת כמו שהוא פסול משום שסיום גגה כעין דלי"ת, מ"מ פשוט שמותר לתקנה [בתפלין] כמבואר בפרי מגדים ושאר פוסקים.

ריוח בתוך תיבה

הריוח בין התי"ו לכ"ף מדי גדול. צריך לתקנו ע"י משיכת גג התי"ו מעט.

חדר צר וארוך שאין בו ד' אמות ברוחב

חדר צר וארוך שאין בו ד' אמות ברוחב אבל הוא ארוך יותר, ויש בו כדי לרבע [שטח השוה] לד' אמות על ד' אמות, נחלקו הפוסקים ביו"ד סימן רפו סעיף יג, דעת הרא"ש דפטור ודעת הבית יוסף ברמב"ם דחייב, וכן פסק בשו"ע שם. ופסק הש"ך שם דלכן יקבע מזוזה בלי ברכה.
וכתב הרב החסיד לוי ביסטריצקי ז"ל בהערות לספר קיצור שו"ע סימן יא סעיף יו"ד: יש אומרים דפטור. וכן הכריע [בשו"ע] רבינו כמבואר בסי' שס"ו סעיף ה' וע"ש במראה מקום דכ' דהעיקר כסברת הרא"ש דבעינן ד"א על ד"א ממש, ולא כדי לרבע. ע"כ.
וכתב רבינו כן לענין בית שמניחים בו העירוב צריך שיהא ראוי לדירה ואם אין בו ד"א על ד"א אינו ראוי לדירה, ולמד מהסוגיא דבית שאין בו ד"א פטור ממזוזה משום דאינו ראוי לדירה. והכריע כסברת הרא"ש דבעינן ד"א על ד"א ממש, ולא כדי לרבע.
 
ונראה לי ד(הגם שציון הלז נכון, אמנם) המסקנה המובנת מהערת הרב ז"ל, דמשמע שלנוהגים ע"פ פסקי שו"ע רבינו יש לפטור לגמרי חדר צר וארוך ממזוזה. זה אינו נכון למעשה. דלענין עירוב כנ"ל גילה רבינו דשיטה זו של הרא"ש עיקר, כפי שהוכיח במ"מ שם דסברת האחרונים דלא כבית יוסף, וכל שאין בו ד"א על ד"א ממש אינו ראוי לדירה.
מ"מ פשוט שאם היה לפנינו שו"ע אדמו"ר בהלכות מזוזה, לא היה משמיט רבינו לגמרי סברת המחבר וב"י, כי אין דרך רבינו להשמיט לגמרי סברת בעל השו"ע. אלא פשוט שהיה מעתיק פסק הש"ך הנ"ל, דיקבע מזוזה בלי ברכה [לחשוש לסברת המחבר וב"י בדעת הרמב"ם].
ולכן למעשה אין לפטור כלל בחדר כזה, מאחר דפסק ברור בשו"ע וש"ך הנ"ל דיקבע שם מזוזה [בלי ברכה].

ואמנם יש סברא לפטור מצד אחר, דגם לרמב"ם יש לפטור היכא דאין דלת, וממילא בצירוף שתי הטעמים, לרא"ש פטור כי אין בו שיעור, ולרמב"ם פטור משום דאין בו דלת. נראה לי שאין כדאי להקל בדבר מכח זה, דהרי סברת החמודי דניאל (בפתחי תשובה שם סקי"א) דמה שאמרו בית שאין בו ד"א פטור, היינו בית שלם לבדו. אך חדר קטן המצורף וחלק מבית גדול חייב במזוזה, מכח הצטרפות לבית הגדול.
לכן למעשה יש לקבוע על פתח כזה מזוזה ללא ברכה, כפסק הש"ך הנ"ל.

יום ראשון, 17 בפברואר 2013

הניח תפלין ובא בעה"ב ומקפיד

שאלה: תפלין שהיו מונחים בבית הכנסת והניחם, ואח"כ בא בעל הבית וטען שמקפיד מאיזה תירוץ שיהיה. האם בדיעבד לא קיים המניח מצות תפלין?
 
תשובה:  נראה שאם הניח תפלין בהיתר, כלומר ע"פ הכלל ניחא ליה לאיניש שייקימו מצוה בממונו, כל היכא דלא מפסיד מידי, כגון שקיפלם כפי שמצאן ולא הוציאן ממקומן למקום אחר (כמבואר באורח חיים סימן יד), הרי זה הניחם ברשות חכמים וקיים המצוה. ומה שגילה אדם זה שהוא יוצא מן הכלל ומקפיד, יש לומר דלאחר תקנת חכמים הנ"ל ניחא ליה לאיניש כו' בטלה דעתו הפרטית. ושפיר קיים המצוה, ואינו צריך לחזור ולהניח תפלין או לחשוש שברכתו על התפלין היתה נאצה חלילה, משום תפלין גזולין. ובפרט שאפילו תפלין גזולין פסולין רק מדרבנן, שפיר נימא הם אמרו והם אמרו וד"ל.
שוב מצאתי הסברא הזו כתובה בשדי חמד מערכת נו"ן כלל יד, בשם כמה פוסקים דמה שצווח דלא ניחא ליה בניגוד למקובל אחר שעת המעשה לאו כלום הוא, אפילו למצוה דאורייתא כגון ציצית ואתרוג [ונחלקו שם הפוסקים אם צווח מלכתחילה לפני שנטל זה, האם שומעין לו נגד המקובל]. כל שכן לתפלין.

רי"ש עם ירך שנפסק

הרי"ש של וקשרתם נפסק בירכו, ובמבט ראשון נראה שלא נשתייר בירכו כשיעור מלוא אות קטנה, ועל כן הוא פסול.
מ"מ מועיל קריאת תינוק ע"י כיסוי החלק שנפסק, ואם יקראנו רי"ש מותר לתקנו. וכן מבואר במשנה ברורה סי' לב ס"ק מ לגבי נקודה שבה"א שאין בה שיעור דמהני תינוק כדי לתקנו, כמו כן כאן.

יום שבת, 16 בפברואר 2013

מזוזה שנכתבה על חלק מיריעת ס"ת שנפסלה

הרב עזרא קפיף שיחיה שואל: מה הדין במזוזה שנכתבה על קלף מיריעה של ס״ת, היריעה נפסלה בשעת הכתיבה, והסופר במקום לגנוז את היריעה, השתמש בשאר הקלף לכתוב עליה מזוזה. כמובן שלכתחילה אסור לעשות זה (אם לא התנה מראש) אבל מה הדין במזוזה עכשיו?

בקול יעקב (סימן לב ס"ק לו) [אחר שהביא דיעות האם מותר לכתוב תפלין או מזוזה על יריעת ס"ת] כתב: וכיון דפלוגתא היא [דיש אומרים שמותר לכתוב מזוזה על יריעת הס"ת] לכתחלה אין לעשות כן, אבל בדיעבד אם כבר כתב אין לפסול. ואפילו לדעת האוסרים אפשר לומר לא אסרו אלא לכתחלה, אבל בדיעבד אם כבר כתב מותר. עכ"ל.
לענ"ד דברי הקול יעקב קשים לקבלם.
ראשית מה שכתב כיון דיש אומרים דמותר, היינו סברת הפרי מגדים (אשל אברהם לב סק"י), וזהו דעת יחיד, והעיקר דכל האחרונים הסכימו שאסור לכתוב מזוזה על יריעה זו שנתקדש במעשה כתיבת תיבות ס"ת לשם קדושת ס"ת, כפשטות שו"ע רבינו סימן מב סעיף ו, וכן דעת חתם סופר שו"ת יורה דעה סי' רעט, קסת הסופר סימן כה סעיף ג. וכן פשט הגמרא מנחות דף לב ס"ת שבלה אין עושין ממנו מזוזה מפני שאין מורידין כו'.
ומה שכתב הקול יעקב דאפילו לדעת האוסרים אפשר לומר דלא אסרו בדיעבד כו', אין סברא זו מוכרחת כלל. ולענ"ד העיקר כסברת החתם סופר הנ"ל [העתיקו הפתחי תשובה והקול יעקב יו"ד סי' רץ] דבחיתוך הגליונות מס"ת אחד והדביקום בס"ת שני, אין לקרוא בס"ת השני משום שנעשה עבירה והוי כעין מצוה הבאה בעבירה. וע"ד שכ' הר"י בן הרא"ש [בב"י יורה דעה סי' רעו] דאם קדר את השם שאין לקרוא בספר וכו'.
ולענ"ד ק"ו אם כתב מזוזה על קלף שנתקדש בכתיבת ס"ת, דהיינו הורדה גדולה יותר [מחיתוך הגליונות לעשותם טלאים לס"ת] ושינוי מקדושת ס"ת לקדושה פחותה של מזוזה, שיש כאן עבירה.
עיין שו"ת מהרש"ג או"ח סימן ה דחלק על סברת החת"ס הנ"ל (אמנם הוא חלק על התשורת ש"י שכתב כסב' החת"ס לענין תפלין. ולא הארכתי כאן בפרטי מחלקותם), דהעבירה הוא רק בשעת חיתוך ולא אח"כ בשעת הקריאה, ולכן אין זה עבירה בקריאת התורה בה. יש לומר דבמזוזה יודה לאסור, שכל זמן שקובעה ומניחה כמזוזה הוי הורדה נמשכת, דמוריד הס"ת מקדושתה לעשותה מזוזה, ויש מעשה עבירה וביזוי קדושת הס"ת לא רק לסופר שכתבה, אלא גם לקובעה בפתח ביתו (עיין ג"כ בשו"ת פרי השדה ח"ב סי' כט בסופו).

על כן נראה דבמקום שאין מזוזה אחרת ודאי יש לסמוך על פסק הקול יעקב דרב גדול ומובהק היה, ובפרט שאיסור הורדה בפשטות הוא מדרבנן לבד ולא מד"ת כמבואר בשו"ע רבינו ס"ס לד ושו"ת מהרש"ג הנ"ל, ובדרבנן יש לשמוע למיקל. אך בדאיכא מזוזה אחרת אין לקבעה כלל, משום ביזוי קדושת ס"ת ואיסור הורדה. וגם בדיעבד שכבר קבעה יש להחליפה.

ומה שכתבת שאם התנה מועיל לכתוב עליו מזוזה, אמנם כמדומה לי ראיתי כן בכמה אחרונים מפורש. אך צ"ע למעשה, דמשמע משו"ע רבינו סי' מב סעיף ו דרק להשתמש בס"ת לדבר חול כאשר עדיין הספר בקדושתו מהני תנאי, אבל לא דבר המבטל קדושתו - לזה לא מהני תנאי כלל. וה"ה לשנות קדושת ס"ת לקדושת תפלין או מזוזה, נראה לי פשוט שעל זה לא מהני שום תנאי כלל. ועל כן גם אם התנה בעת עיבוד הקלף כפי שנהוג, או בתחילת הכתיבה, לאחר שהתחיל לכתוב על היריעה ספר תורה, אסור להורידו לגמרי מקדושתו. וגם בדיעבד אסור לקבוע מזוזה כזו בפתח, אלא טעון גניזה.
וכן נראה לי פשוט שהתנאי המדובר בשו"ע רבינו בסימן מב שמועיל להשתמש בספר תורה בעת קדושתו, הוא תנאי בעת הכתיבה, ולא בעת עיבוד הקלף, דו"ק.

יום שישי, 15 בפברואר 2013

פתח שאין לו מזוזות סף מימין או שמאל

 
זהו פתח חיצוני לספריה ב770. אין בקיר החיצוני מזוזה, משום שאין לה מזוזות סף כלל, לא מצד ימין ולא משמאל. ואע"פ שיש מחמירים כדעת הרא"ש המובא בב"י סי' רפז דפתח שהוא רוחב הבית כולו, יש לקבוע בו מזוזה משום שצדי הקירות וראשיהם הם הפצימין, מ"מ יש לומר דהיינו דוקא בחדר או בית שהוא ממש מקום מגורים, אך כניסה [כעין פרוזדור] לבד גם לדעת הרא"ש פטור, כל שאין לו צורת פתח ברורה עם סיפי ימין ושמאל. [ועוד אפשר לומר, דאם אין ברוחב הפתח הזה ד' אמות, פשוט שפטור גם לרא"ש בכל מקרה, גם בחדר שבבית. וצ"ע בפרט זה].
ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: קביעת מזוזות בפתח עם קורות

תודתי לרב דוד ברסמן שהעיר על ענין זה.

בי"ת מושב קצר

מושב הבי"ת קצר - יש לשאול תינוק ואח"כ לתקנה.

פירוד דק באותיות

 
הפירודים הללו מותר לתקנם כי לא נשתנה צורת האות כלל וניכרת האות בבירור.

דיבוק ראשי השי"ן

ראשי השי"ן מדובקים זה לזה, נוהגים לפסול משום שהדיבוק עב ואין לגרור ביניהם משום חק תוכות.

יום חמישי, 14 בפברואר 2013

שאלה על נו"ן

מתחת לנו"ן פשוטה נמרח דיו, יש שאלה האם נהפכה לנו"ן כפופה על ידי כך. יש לשאול תינוק.

שאלה על דלי"ת

נראה לי שצריך לשאול תינוק על דלי"ת זו, שמא יקראנה רי"ש.

שאלה על יו"ד ווי"ו

נראה לי שהיו"ד הזו פסולה. היא רחבה מדי ורגלה ארוכה מדי [יותר משיעור ירכה].
הווי"ן יש להם אף שבולט למטה, הראשון נראה לי כשר. אך השני [בעתו] האף גדול וצריך לשאול תינוק אם לא יקראנה פ"א פשוטה.

דיבוק רגל כ"ף פשוטה לגג תחתיה

רבים פוסלים כ"ף זו, משום שבעת שמשך גג הלמ"ד [שמא] נשתנתה לצורת בי"ת, ומה שאח"כ סיים גוף הלמ"ד, הוי חק תוכות ביחס לכ"ף כי נעשית מאליה.
אמנם יש מקום להקל, וצריך לשאול רב על כל מקרה לגופו.

יום רביעי, 13 בפברואר 2013

מיקום חיבור המזוזה לבית

נשאלתי האם אפשר לחבר מזוזה שתעמוד במקומה הנכון בגובה הסף, אך הברגים המחזיקים את מסגרת הבית-מזוזה רחוקים מן הסף?
זה ציור שציירתי להדגים את השאלה:
הצבע האדום הוא המזוזה, הכחול בית המזוזה. הכוכב הסגול מדגים את מקום הבורג המחזיק את בית המזוזה.
 
משאלה זו נתעוררתי על שאלה אחרת, האם מותר להעמיד מזוזה במקומה על מקל שעומד קבוע ברצפה, או משתלשל מהמשקוף. נמצא שהמזוזה עומדת במקומה הנכון, אך אינה מחוברת כלל לסף אלא לרצפה או למשקוף. מה דינם?
 
אמנם לא מצאתי דין זה מבואר מפורש בפוסקים (ולכאורה מהדין תלאה במקל וכו' לפירש"י ותוס' במנחות לב,ב, יש מקום ללמוד דכשר, כל שהמזוזה קבועה במקומה, הגם שדבר המחזיק אותה למקומה עומדת במקום אחר). ונראה פשט ההלכה ברמב"ם (הל' מזוזה פ"ה ה"ו) טור ושו"ע (סי' רפט סעיף ד): כיצד קובעה ימסמרנה במסמרים במזוזת הפתח כו' משמע קצת שצריכה להיות מחוברת לסף עצמו שהוא מקום החיוב. וכן משמע יותר בערוך השלחן (סי' רפט סעיף טו).
ואפשר שזו הוראת התורה "וכתבתם על מזוזות ביתך" ותירגם אונקלוס "ותקבעינון בסיפי ביתך" דהיינו שהקביעה עצמה [כלומר לא רק מיקום עמידת המזוזה, אלא גם חיבורה לבית] תהא דוקא על סיפי ביתך. כלומר הסף עצמו.
ולפי זה מזוזה המחוברת למקל [בציורים הנ"ל] אינו יוצא ידי חובה, כי היא אינה מחוברת כלל לסף הבית, הגם שקבועה ע"י המקל למקומה הנכון בגבוה השער (ופסול תלאה במקל פי' הטור שם הגם שעומדת במקומה הנכון. כלומר שהמקל עצמה עומדת במקומה בסף, אך אינה קבועה שם אלא תלויה ומתנדנדת, וכמבואר בב"ח).
על כן לכאורה גם בשאלתינו בענין הבורג המחבר את בית המזוזה, יש לתקנו, שיהא עומד סמוך לסף, דהיינו עד עומק טפח מחלל הפתח ולא עד בכלל [כי יותר רחוק מזה אינו נקרא סף]. ומצוה לכתחילה שיהיו הברגים בסף עצמו בחלל הפתח.

ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: מזוזה קבועה שלא במקומה

יום שלישי, 12 בפברואר 2013

דיבוק אותיות

הכ"ף שאלת תינוק, כי יש לו כעין עקב בגבו, ושמא תינוק יטעה בה כבי"ת.
הדיבוק שבין הבי"ת לשי"ן מותר לגררה. ואע"פ שיש מקום לחשוש שמא נדמתה למ"ם פתוחה, דהיינו כאשר עשה זרוע ימין של השי"ן תחילה ולא עשה עדיין שאר השי"ן, אז צד ימין השי"ן והבי"ת נדמו למ"ם. איני צריך לחשוש לזה, כי מנין לי אימתי נעשה הדיבוק, שמא נעשה אחר גמר השי"ן, על כן אני מסתכל על האותיות כמו שהן עתה, ולפי מראית העין עתה לא נשתנו כלל האותיות מצורתן.

ראה גם מה שכתבתי [חפש בתויות] "ספק שינוי צורת האות"

יום שני, 11 בפברואר 2013

ריוח בין הטורים - בדף עשרת בני המן במגילה


נשאלתי כמה שיעור ריוח [מינימום] כשר בין בני המן לצד שמאל "ואת"? כי הראו לי מגילה שהעמוד צר ועשרת בני המן באותיות גדולות והריוח בין התיבות צר כרוחב שתי אותיות גדולות (או מעט יותר) מכתב עשרת בני המן. האם היא כשרה?
[התמונות אינן מהשאלה. שמתי אותם רק כדי להראות דוגמאות בלבד]
זוהי תמונתה של המגילה שבשאלה:

מבואר בשו"ע [או"ח תרצ"א סעיף ג] דאם שינה שלא עשה עשרת בני המן כצורת שירה, המגילה פסולה. מ"מ יש לדון מה נחשב שינוי צורת השירה.
וכתבו קצת אחרונים דכל שלא נשאר ריוח ט' אותיות בין הטורים פסול גם במגילה, ע"ד המבואר בשירת הים ושירת האזינו דהריוח באמצע השיטין צ"ל כשיעור ריוח פרשה סתומה (כמבואר ביורה דעה סי' ערה והאחרונים). ועיין משנת הסופר סימן כח סעיף ה ובשער הציון שלו, דמביא דיעות בשאלתינו, לענין מגילה.
ונראה לי [בדיעבד] דכל שיש שיעור יותר משתי אותיות גדולות מאותו הכתב [של עשרת בני המן], או כשיעור ט' יודי"ן משאר הכתב [שהוא יותר קטן מכתב עשרת בני המן] המגילה כשרה לברכה, ואין להחשיב זה שינוי מצורת שירה לעכב.
שהרי לר"ת ורא"ש שיעור פרשה סתומה כשרה אף בס"ת כשתים או שלוש אותיות לבד הוי ריוח פרשה סתומה. והרי כל המחמירים בריוח שבשירה משום דבעי שיעור פ' סתומה, א"כ יש לומר דבמגילה בדיעבד שיעור זה סגי. וכן אם יש ריוח ט' יודי"ן שהוא שיעור פרשה בכל מקום, סגי לשיעור ריוח בשירה.
הריב"ש (מובא בבית יוסף יורה דעה סי' ערה) מכשיר בשירת הים בשיטה המחולקת לג' שיהא חצי השיעור של ט' יודי"ן [כלומר ד' וחצי יודי"ן] בריוח אחד וחציו השני של השיעור בריוח השני שבשיטה, כדי שבצירוף יהא שיעור ט' יודין בריוח שבשיטין של השירה. שמע מינה דיש שיעור ניכר בשירה גם פחות מט' יודי"ן. ויש מקילים (דלא כריב"ש הנ"ל) דס"ל דלא בעי ממש שיעור ט' יודי"ן או שיעור פרשה סתומה בריוח בשיטות השירה (עיין גדולי הקדש סי' ערה ס"ק ט, קסת הסופר ומשנת הסופר סימן טז סעיף ג).
ויש להוסיף דכאן מחמת גודל האותיות לכן נתמעט [רוחב ריוח בשופי] שיעור הריוח, אבל לגבי שאר הכתב יש בודאי ריוח כשיעור ט' יודי"ן. ועיקר צורך ריוח זה שיהא ניכר צורת שירה לדף זה, ששונה משאר הכתב שהוא רצוף ולא מסורג. על כן יש לומר דעיקר שינה צורת השירה שנזכר בהלכה, הוא ששינה שלא יהא לה צורת שירה מפורדת וניכרת שהיא שונה משאר כתב המגילה, אבל בעמודים הללו שהאותיות גדולות והריוח ניכר היטב שהוא מפורד לשתי טורים סגי בשיעור קטן של ריווח, כי הדבר ניכר.
ויש להעיר [מענין דומה קצת] בדלי"ת רבתי דאחד, דאע"פ שדלי"ת בעי לה שיעור יו"ד מאותו הכתב באורך ירכה, יש אחרונים המקילים אם יש בדלי"ת רבתי שיעור ירך דדלי"ת רגילה. כמו כן הכא, היות שיש לה שיעור ריוח פרשה סתומה למקום אחר במגילה, וניכרת הפרדת הטורים שיהא לה צורת שירה, היא כשרה. 

רי"ש - הירך לא ברור

הירך של הרי"ש לא ברור משום שהוא נטוי אלכסונית, ולא ברור מהיכן מתחיל הרגל והיכן סיום קו הגג. ונפקא מינה היכן למדוד את שיעור ירך כמלוא אות קטנה?
לכן [לענ"ד] צריך לתקן הירך שיהא יותר ברור.

מ"ם - סמ"ך


הסמ"ך ומ"ם מאוד דומים - שתיהן שאלות תינוק.

יום שישי, 8 בפברואר 2013

עירוב השיטין

הלמ"ד נכנסת לחלל התיבה "היום", וכן בשיטה שתחתיה הלמ"ד נכנסת בין המלים "ימים תאכל" - אמנם בדיעבד זה כשר. אך מלכתחילה אין לערב השיטין בסת"ם [ורק בגט נוהגין כן], כלומר להכניס למ"ד לתוך שיטה עליונה, או אות ארוכה לירד לתוך שיטה שתחתיה. בדיעבד אין צורך לתקן דבר זה, כל עוד לא גרם הלמ"ד פיסול כגון שנכנס לחלל אות שביטלה צורתה, כגון לחלל רי"ש או כ"ף פשוטה וכיוצא בזה.
במקרה השני הלמ"ד גם יוצרת עוד בעיה, שאין ריוח בין התיבות בתחתיתן, ולכתחילה יש להניח ריוח ברור בין תיבה לתיבה כמלוא אות קטנה [כשיעור יו"ד] לכתחילה, גם למעלן וגם בין מושבותיהן. וכאן אין לה ריוח זה למטה רק למעלה אצל השירטוט. מ"מ לדינא זו כשרה, כי ניכר הריוח בין התיבות אצל השירטוט. (עיין שו"ע רבינו סימן לב סעיף לו - לענין מקרה הפוך !!).

זייני"ן פסולים

הזייני"ן פסולים - הראש אינו עובר ימינה כדבעי, אלא הוא בעצם כמין וי"ו. [הגם שהדבר פשוט, אלו השאלות שמגיעות השבוע].
 
 

כתב שלא על השרטוט

השאלה היתה על המ"ם, ותינוק קראה כדין והכשירה.
אבל שימו לב הכתב אינו על השירטוט, אלא בין השירטוטים. ישנה שאלה אצל האחרונים האם זה כשר ונקרא משורטט [שבמזוזה מעכב כי הוא הלכה למשה מסיני] וישנם שפוסלים אם הכתב אינו דבוק או לכל הפחות סמוך ממש לשירטוט. אמנם רבים מתירים בדיעבד, אם הכתב מיושר ע"י השירטוט אע"פ שהוא רחוק מעט ממנו [כלומר בין השירטוטים].
 
אך יש להקפיד ולבדוק היטב מזוזות או תפלין כאלו, כי זה הוכחה ברורה שהסופר אינו כותב כדין. ובכתב פשוט וזול כזה הכותבים חשודים וכו' לכל דבר. וכל ספק יש להקפיד על כך, משום שאין [כל כך] חזקת כשרות.

שאלות על נוני"ם

הנו"ן המסומנת מושבה אינו ישר [שטוח] אלא קמור כלפי מעלה מעט, ולכן עלול להדמות לגימ"ל - יש לשאול תינוק.
 

הנו"ן המוסמנת יש בה שבירה מסויימת בצוארה, אין לפסלה מיד משום אות שבורה [ודלא כסברת איזה אחרונים - כמדומה לי בספר כתיבה תמה או אמרי שפר], אבל מ"מ עלולה להראות מעט כעין צד"י.
אמנם במקרה זה ודאי שתינוק יקראנה נו"ן, ולכן פשוט שאפשר לתקנה. אך יש ללמוד מכאן לעיקום הראש יותר בשבירה מעין זו, שעלולה להדמות לצד"י ותצטרך שאלת תינוק.

הנו"ן המסומנת היא כנו"ן בתמונה הראשונה - שאלת תינוק אם לא יטעה בה כגימ"ל.
הדלי"ת שציינתי לא מספיק ברור בתמונה איכות עוקץ הגג, אך אם היא עגולה לענ"ד צריך לשאול תינוק עליה אם אינה רי"ש, כי אין לה זוית ברור, ולא מספיק מה שהגג עוברת על ראשה, אלא צ"ל עקב או זוית ועוקץ ברור.