שאלות תינוק

בשורה התחתונה "כן" סמוכים ביותר עד שנראים כמ"ם. צריך שאלת תינוק, ואם יקראם מ"ם - פסול, ואסור להפרידם או לתקנם בתפלין שלא כסדרן.

רגל הד' יוצא יותר מדי באמצע - וצריך לשאול תינוק האם יכירו כד' או שמא יטעה בה לקרותה זיי"ן.

מ"ם או כ"ף ווי"ו? כ"ף ווי"ו או מ"ם?

המ"ם פתוחה - ידוע שהוא מורכב משתי אותיות כ"ף ווי"ו. כאשר נסדק ונפרד החיבור ביניהם, נוצר שאלה האם זה עדיין מ"ם שמותר לתקנה בתפלין ומזוזה [גם שלא כסדרן], או שמא נשתנה לאותיות אחרות [כ' ו'] והתיקון הוא כתיבה שלא כסדרן.

ע"פ המבואר בשו"ע רבינו [סי' לב סעיף ל] זה תלוי בקריאת התינוק, אם תינוק קורא לה מ' מותר לתקנה, ואם לאו אסור לתקנה [בתפלין ומזוזה שלא כסדרן]. וכל זה כאשר לנו יש ספק מהי - כי ההפסק ביניהם דק, אך אם ברור לעין שנשתנו לשתי אותיות אחרות הרי זה פסול, ואין שואלים התינוק.

לכן כאן דינה שאלת תינוק, ואם יכירה כמ"ם מותר לתקנה, ואם לאו אי אפשר לתקנה שלא כסדרן.

מדין הנ"ל [המבואר בפוסקים] נולד חידוש - במצב הפוך, שאם כ"ף ווי"ו קרובים זה לזה כל כך עד שנדמו למ"ם [שמותר לתקנה כנ"ל], ממילא יש להם דין מ"ם - והפרדתם הרי זה חק תוכות ופסול. [ואם יש ספק האם הם מ"ם, או עדיין כ"ף ווי"ו - יש לשאול תינוק ולנהוג על פי קריאתו].

בתיבת 'זכור' יש להסתפק מה הן אותיות הללו - כ"ף ווי"ו או מ"ם? ולכן יש לשאול תינוק. ואם יקראם מ"ם, הרי התפלין פסולות, כי אי אפשר לתקנם.

בעיות מצויות בכתב פשוט

ויצהרך - הצ' - ראש ימין כמעט גולם. חייב תיקון.

ונתתי - ת' ראשון - הרגל שמאל אין בו כפיפה, אלא היא פשוטה באלכסון, ואין בה צורת רגל שמאל של ת'.

והשתחויתם - המ"ם סתומה - אין גגה עובר שמאלה כלל. כשרה בדיעבד, אך אין זה כתב תם לכתחילה.

וחרה - הח' צד שמאל וי"ו - כל העושה כן, בידוע שאינו סופר מקפיד כלל על דיני כתיבה תמה !!!!

לכם - כ' מוזרה קצת. כשרה בדיעבד.

כימי - הכ"ף ויו"ד סמוכות כל כך, ונראות נוגעות - שאלת תינוק האם יכיר האותיות, או יטעה לקראן מ"ם.

ב-ו סמוכים

הבי"ת והוי"ו סמוכות מאוד זו לזו אע"פ שאינן נוגעות -

צריך שאלת תינוק. אם התינוק קורא להן מ"ם, הן פסולות וצריך לבטלן.

נו"ן ויו"ד סמוכים עלולים להידמות למ"ם

היו"ד סמוכה ביותר לנו"ן ועלול להקראות לתינוק כמ"ם.

לדעתי חובה לשאול תינוק, ורק אם יקראם כדין, יש להפרידם.

אבל אם יטעה לקראם מ"ם, יש לבטל את שתיהם [ולא להפריד, משום חשש חק תוכות].

זה הדבר - אותיות סמוכות יותר מדי

גג הה"א נסמכה יותר מדי לגג הז' וכעת נראה הכל כה"א. האם הז' נפסלה, ומה דין גג הה"א?

יש אומרים שכל שלא נוגע ממש, לא חשיב שינוי צורתה. ולענ"ד אין ראוי לסמוך על זה כלל, כי כל שנשתנה לעינינו אות לצורה אחרת, נחשב שינוי בצורת האות. ולכן אם יסיים רגלי הה"א, לדעת קסת הסופר יחשב חק תוכות לאות ז', כי נשתנית צורתה לדלי"ת, וכעת חזרה מאליה [שלא ע"י כתיבת האות עצמה, אלא בכתיבה של אות אחרת] להיות ז' - וזה חק תוכות.

ולכן בספר תורה שאין הפסד לבטל צורת הז' ולחזור לכתבה כדין, ראוי לעשות כן. וימחוק גג הז', ויחזור ויכתוב הז' כדין.

גג הה"א בעצם כשר (אבל כדאי למחוק חלק ממנו, כדי להניח ריוח ראוי בין האותיות שיוכל לתקן גג הז').

כ"ף ויו"ד סמוכות

הכ"ף ויו"ד סמוכות זו לזו יותר מדי, ועלולות להיקרא מ"ם פתוחה.

צריך שאלת תינוק, ואם יכירם כשרות, ואם יטעה בהן כמ"ם אזי פסולות, ואי אפשר לתקנן שלא כסדרן. 

קרוב לנגיעה, צורת אל"ף לכתחילה

אמנם ראש הז' קרוב לראש הוי"ו של חרטום המ"ם - אך אינן נוגעין. ואין כאן גם דמיון לחי"ת, כי אין להם חטוטרת המחברת או קרוב לזה - ולכן כשר. כדאי לגרר ביניהם להרויח מעט הרווח. (זה נראה לי נכון. אמנם יש מקום להחמיר ולשאול תינוק האם יטעה לקרותה כחי"ת של רש"י. אך זה חומרא לבד, כי גוף המ"ם [הכ"ף] מוכיחה שהיא מ"ם, ולא חלק מחי"ת).

צורת חלק מהאלפי"ן אינן כתובות כתיבה תמה לכתחילה - כי הנקודה העליונה עשויה כאן כקו מאורך, וכמין רי"ש, ולכתחילה צ"ל עשויה הנקודה העליונה כעין יו"ד.

הו' סמוכה ביותר למושב הע' - צריך שאלת תינוק, ואם יקראנה שי"ן - לדעתי המזוזה פסולה.

כבר נתבאר בפורום זה - שתי אותיות סמוכות ביותר עד שמשתנות להיראות כאות אחרת, האם יש לפסול.
ראה מאמרים בתוית: אותיות סמוכות זו לזו עד שנשתנו צורתן

כ"ף ווי"ו סמוכות כל כך עד שנהפכו למ"ם

היו"ד ארוכה ודומה לוי"ו, וסמוכה כל כך לכ"ף עד ששתיהן יחד נהפכו למ"ם פתוחה.

המזוזה פסולה.

נו"ן ווי"ו סמוכות בשם אלקינו

ראוי לציין שזה הגדלה, ובמציאות האותיות קטנות הרבה יותר.

הנו"ן ווי"ו בשם סמוכות - היה צריך שאלת תינוק אם יקראם או יטעה לקראם טי"ת. ב"ה התינוק קראן כדין - נ' ו'.

לענ"ד במקרה כזה מותר וראוי לגרר מעט מהנו"ן ווי"ו [הגם שהן שם ק'] כדי להרויח מעט הריוח, שייראה ברור, ולא יכשל בכל פעם בהגהתן לעשותן שאלה, ושמא יבואו לידי כך לפיסול. [כלומר אפשר שמצב הדיו והקלף ישתנה מעט לרעה ופעם אחרת תינוק ישאל ויפסלם, או שתינוק אחר יטעה פעם אחרת לקראן טי"ת ולפסלן] - וחילי מכוח תשובת החתם סופר (יו"ד סי' רסז, וכן דעת רבי חיים כהן תשובה מט) שמותר למחוק מאות השם על מנת להציל ולתקן, ואין זה איסור מחיקת השם. ודברי החתם סופר ברורים. 

תודתי לרב יוסף משה שהציג בפני צילום ושאלה זו

כ"ף ווי"ו נסמכו זה לזה עד שנראות כמ"ם

זכור - הכ"ף ווי"ו סמוכים מעט. מ"מ נראה ברור לעין שהן שתי אותיות ואינן מ"ם, וכשרות.

בכור - קוץ יוצא מקצה ראש הכ"ף, ולכן יש להסתפק האם אלו כ"ף ווי"ו או מ"ם פתוחה. וצריך לשאול תינוק מה יקרא, ואם יקראנו מ"ם [אחר שהראינו לו ממי"ן וכפי"ן] התפלין פסולות וא"א לתקנם.

זה הנראה לי נכון להלכה, וכן דעת הגדולי הקדש [סי' לב אות לג]. אמנם רבים מכשירים כל זמן שעינינו רואות אפילו בדקדוק [כלו' הבטה חזקה] שאין נגיעה ביניהם, והן מהרש"ג [ח"א סי' ג] ושבט הלוי [ח"ה סי' ח].
והנה דברי מהרש"ג:

 

טעמו של מהרש"ג, דלא הולכים אחר קריאת התינוק אלא בספקות, אבל כאשר ידוע לנו הדין אין משגיחים בתינוק, לא להקל ולא להחמיר. אע"פ שבכללות דבריו נכונים. מ"מ אינני מסכים שבמקרה שלפנינו נקרא זה "שאנו יודעין צורת האות" - שהרי צורת מ"ם לפנינו. ולכן דינה להשאל לתינוק או להפסל אע"פ שעינינו רואות בדקות שאינן מחוברות אלא רק סמוכות. [מה שמתאר מהרש"ג היא ידיעת הדין שבמקרה, ולא ידיעת הצורה].

מלכותו - הכ"ף ווי"ו סמוכות זו לזו ודומות למ"ם. אם תינוק יקראם מ"ם הרי זה פסול, וצריך לבטלן ולתקן.

צריך ליזהר בזה בכתב חב"ד בגלל רגילות הקוץ היוצא מפתיחת שמאל של ראש הכ"ף, שבזה מתדמה למ"ם כאשר נסמך לוי"ו לידו.

הרחיק יו"ד ימין של הצד"י מהגוף

כתוב בספר התרומה (הוצאת מכון ירושלים, תש"ע, עמוד תקמד. ראה פסקי ספר התרומה - צורת האותיות):
צד"י פשוטה צריך להיות ארוכה, ולחבר ראשה של ימין לשל שמאל, שאם היו רחוקים זה מזה, היו נראין כשתי אותיות יו"ד ונו"ן. וכן בצד"י כפופה, צריך לחבר ראש של ימין לשל שמאל באמצע האות, ולא לחברם למעלה, כדי שלא יהו נראות כמו נו"ן פשוטה ונו"ן כפופה, והיה נראית שראשיהן עב:

א)  פירוש דבריו: "לחבר ראשה של ימין לשל שמאל, שאם היו רחוקים זה מזה, היו נראין כשתי אותיות יו"ד ונו"ן". כלומר, אם ירחיק הרבה היו"ד מהנו"ן, או לא ידבקינה היטיב, תיראה כשתי אותיות [יו"ד ונו"ן] המחוברות בדקות זה לזה, ולא כצד"י.

וכ"כ בתקון תפלין (עמ' קנא) צד"י פשוטה "וידביק היו"ד היטב בצואר שלא תדמה ליו"ד נו"ן".
"וכן בצד"י כפופה .." שיעור לשון התרומה - וכן בצד"י כפופה יזהר לחברה שלא תיראה כשתי אותיות יו"ד ונו"ן כנ"ל, ועוד בשתיהם הכפופה והפשוטה מקום חיבור היו"ד יהא באמצע הצואר ולא למעלה בראש (שלא יתדמו בזה לנוני"ן כפי שמבאר, דאם הראש ימין היה סמוך מדי ונדבק לראש שמאל, תיראה כנו"ן ולא צד"י).
פירוש דבריו, דאם לא ידביק היו"ד כדינה בצואר תידמה בזה לנו"ן במקום צד"י, כגון א) אם הרחיק היו"ד הרבה מגוף הצד"י אע"פ שמחוברת לה מ"מ תידמה לשתי אותיות נפרדות במקום אחת, כלומר יו"ד ונו"ן - ולא צד"י. ב) אם ידביק היו"ד גבוה מדי בראש שמאל - תידמה לנו"ן בכך.

ב)  למדנו מדברי התרומה ותקון-תפלין חידוש בהלכה. אע"פ שהיו"ד מחוברת לנו"ן שבצד"י, מ"מ מכיון שהרחיקה הרבה מהגוף נדמית לשתי אותיות שנדבקו זה לזה, ולא לצד"י. ופשטות דבריהם שבזה יפסל [עכ"פ אם תינוק יקרא יו"ד נו"ן, תמורת צד"י]. ראה דוגמא קרובה לנידון פורום לנושאי סת"ם: חמץ או חמין
ולכאורה הוא הדין באותיות הדומות לצד"י שהן מחוברות מב' אותיות, כגון המ"ם פתוחה שהיא מחוברת מכ"ף ווי"ו. אם ירחיק הוי"ו מהכ"ף הרבה אע"פ שמחוברת לה, מ"מ תידמה לשתי אותיות כ"ף וי"ו, ולא למ"ם ותיפסל.
וכן החי"ת שהיא מורכבת משתי זייני"ן, או מוי"ו וזיי"ן בכתב האר"י, אם ירחיק הרבה ביניהם אע"פ שמחוברות יחד בחטוטרת, מ"מ יתדמו לשתי אותיות תמורת חי"ת. ואולי בחי"ת צורת החטוטרת מוכיחה עליה, שהיא חי"ת.

ג)  ומסברא שהוא הדין מצב הפכי. יו"ד ונו"ן הסמוכות כל כך זו לזו עד שנראות כצד"י, אע"פ שאינן מחוברות מ"מ נראות כצד"י ופסולות [עד שיתקן - בס"ת, משא"כ בתו"מ שלא כסדרן]. וכן כ"ף ווי"ו, או שתי זייני"ן שנסמכו כל כך עד שנראות כמ"ם או כחי"ת, אע"פ שנשאר פירוד מה ביניהם, מ"מ צורתן מוכחת עליהן שנשתנו ופסולות לצורת האות המבוקשת.

ד)  אמנם מצאנו חולקים על סברא זו, והם, מהרש"ג (חלק א' סי' ג) ושבט הלוי (חלק ה סי' ח), ומכשירים אותיות סמוכות זו לזו, כגון כ"ף סמוכה ביותר לוי"ו ונדמית למ"ם ותינוק קראה מ"ם. וטעמם, דלא אמרו שאלת תינוק היכא שעינינו רואות בבירור מהי התמונה, והיות שעינינו רואות שהן כ"ף ווי"ו, אינו נידון בשאל"ת.
ואיני מבין סברתם זו, דעינינו רואות שהתמונה אינה ברורה, דלא אמרו "עינינו רואות" משום הידיעה מה צריך להיות, אלא לתמונה עצמה הנראית לעין, ועינינו רואות ריעותא משום סמיכותן של הכ"ף לוי"ו, ונעשו צורת מ"ם (והראיה שבאות המ"ם עצמה שנעשית כך, מותר לתקנה אף בתפלין משום שצורת האות עליה ואינה כתיבה שלא כסדרן - ש"מ שזו צורת מ"ם). ולענ"ד הדבר ברור בשוע"ר סי' לב סעיף ל' דאזלינן בכה"ג [סמיכות יו"ד לנו"ן ביותר וכל כה"ג] אחר קריאת התינוק "בין להקל בין להחמיר" דו"ק שם.
ואמנם סברתי הנ"ל מבוארת ומפורשת כבר בגדולי-הקדש (סימן לב אות לג) לפסול בכה"ג של סמיכות יתר שנשתנו למראית אות אחרת.

ה)  עיין בתקון-תפלין אות טי"ת "וידבק בטוב גוף הטי"ת למטה", פי' שידביק למטה הזיי"ן של שמאל למושב הטי"ת, שלא יתדמו לכ"ף או פ"א מצד ימין וזיי"ן מצד שמאל. ומה שאומר "בטוב" - לענ"ד הפי' שלא סגי בדבוק דק, דאע"פ שאינו מפורד לשתי חלקים מ"מ נדמה לשתי אותיות הנ"ל שנדבקו זה לזה יותר מטי"ת.
וכן כוונת התקון-תפלין באות תי"ו "והרגל שמאל יהא מדובק בטוב למעלה", כלומר לא סגי בדבוק דק של רגל שמאל לגג כי עדיין עלולה להתדמות לתינוק לה"א, ולכן צריך שידביק בטוב. [והוא אותו "הטוב" שנזכר בצד"י פשוטה - "וידביק היו"ד היטב בצואר שלא תדמה ליו"ד נו"ן" וכנת"ל !!]
כמובן אפשר לפרש כוונת התקון-תפלין באותיות ט' ות' רק לכתחילה, לדקדק בצורתן, אבל אין הדיבוק היטיב מעכבת. אבל דוחק לומר שזה כוונתו בצד"י פשוטה. ועוד שבכל מקום שמקפיד על איזה דקדוק בצורת האות, פי' הדבר שאם יהא שינוי בזה ותינוק יכשל בקריאה מחמת שינוי בזה נפסול (וע"ד שכ' בשו"ע רבינו סי' לו באות וי"ו שעשה בראשה זוית בצד ימין).
המחלוקת בתי"ו שדבוקה בדקות לגגה ונראית לתינוק ה"א, הוא אותו מחלוקת של סמיכות יתר של כ"ף לוי"ו, כמבואר בגדולי הקדש הנ"ל. (עי' שבט הלוי שם שמחמיר בתי"ו כזה, מטעם אחר שהוסיף. דו"ק).

ו)  נמצא שלמדנו סברא כללית בדיני צורת האות מספר התרומה ותקון תפלין:
א. אות אחת המחוברת משתי חלקים, שהן תמונות שתי אותיות אחרות, צ"ל מדובקים היטיב זה לזה שיוכר צורת האות האחת. ואם הן מרוחקות זה מזה אע"פ שדבוקות, או דבוקות בחלישות - ומחמת כן נראות לעיני התינוק כשתי אותיות האחרות - פסול.
ב. שתי אותיות שנתחברו ונסמכו יחד בין שנדבקו בפועל, בין שרק סמוכות כ"כ שנראות כדבוקות, אם נשתנו למראית אות אחרת לעינינו נפסלו, ואם ספק הדבר ישאל לתינוק.

כ"ף ווי"ו סמוכים זה לזה

צריך מאוד ליזהר מקירוב הכ"ף לוי"ו - כי בזה עלולים להתחלף למ"ם.

בכל מקרה צריך לדון לגופו - נראה שכאן זה תלוי בקריאת התינוק.

שתי זייני"ן סמוכות או דבוקות נהפכו לחי"ת

שתי הזייני"ן נוגעות זו לזו. למטה יש תמונה דרך זכוכית מגדלת - שמה אפשר להכיר פירוד כלשהו.

זה לא משנה כלל, בין שנוגעות ממש בין שסמוכות ממש עד שלעין רגילה נראית נוגעות, דינן נוגעות ופסולות, כי נהפכו לחי"ת.

ולדעתי אפילו אם לעין רגילה [ללא זכוכית מגדלת] נראות סמוכות ממש זה לזה ("קרוב לנגיעה") ולא נוגעות ממש - יש להן דין חי"ת, ונפסלו. [ראה בתויות למטה דוגמאות נוספות, ומה שכתבתי בעבר בנושא].

עיי"ן ווי"ו סמוכות - ותינוק פסלן

 

הוי"ו סמוכה ביותר לעיי"ן, ודינה שאלת תינוק.

התינוק קראן שי"ן, ופסלן. 

בכור - כ"ף ווי"ו סמוכים נדמים למ"ם

אם תינוק קוראם מ"ם - הם מ"ם [מותר לתקנה לחברם יחד, כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף ל].

נו"ן ווי"ו סמוכים - נעשו מ"ם

 

הרבה מכשירים כל זמן שאין האותיות נוגעות. ולעניות דעתי אם נראית לעינינו מ"ם ממש, או שתינוק קוראם מ"ם - הרי זו פסולה - כי נהפכו למ"ם (כמבואר בשוע"ר [סימן לב סעיף ל] בדין נפסק יו"ד הצד"י מגוף הצד"י, ונדמו לשתי אותיות נו"ן ויו"ד. דכל שתי אותיות דבוקות או סמוכות ביותר או פרודות מעט, נידון בראיה רגילה של הקורא או התינוק, האם הם שתי אותיות או אות אחת).

ראה מה שכתבתי פורום לנושאי סת"ם: כ"ף ווי"ו הסמוכים מאוד זה לזה

עיי"ן סמוכה לוי"ו - נעשית שי"ן

גדול שנשאל על העיי"ן בתחילה טעה וקראה שי"ן, בגלל סמיכות הוי"ו אליה. אף שתי תינוקות שנשאלו קראוה שי"ן. א"כ היא פסולה דנעשית שי"ן, ותיקונה הוי ח"ת וכתיבה שלא כסדרן.

כתב גרוע ופסול

הדלי"ת פסולה.

הטי"ת השני [לטוטפת] שאלת תינוק אם אינה עיי"ן (יותר קרוב לפסול).

הפ"א פסולה.

המ"ם סופית פסולה.

כימי פסול - הכ"ף ויו"ד או וי"ו סמוכות מדי ונהפכו למ"ם - ממי.

כ"ף ווי"ו הסמוכים מאוד זה לזה

כ"ף ווי"ו הסמוכים מאוד זה לזה, כגון בתיבה "בכור" נראה לי פשוט שזה מ"ם גמור ומותר לתקנו בתפלין לעשותו מ"ם אפילו שלא כסדרן כמבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף ל, ואם כן היאך יתכן שזה כ"ף ווי"ו כשרים?

זו דעתי ואיני מבין דרך אחרת בענין, אבל הסופרים ומגיהים כאן בירושלים שמעתי אומרים לא כן הדבר, אלא היות שצריך להיות כ"ף וי"ו והרי הם לפנינו ואינם נוגעים, איני שואל תינוק שמא יקראם מ"ם!
הם סומכים עצמם על אילן גדול הלוא הוא, שו"ת מהרש"ג חלק א סי' ג, וכן הסכים בשבט הלוי חלק ה סי' ח. אודה ואבוש שאינני מבין כלל הוראה והיתר זה, כאשר לענ"ד נראה ברור ההיפוך שהוא מ"ם כשר לתיקון, היאך נוכל לשחוק ולומר כעת אני לא רוצה לשאול תינוק וסגי איך שאני נתכוונתי שיהא כ"ף ווי"ו?!

די מקובל להחמיר [ולפסול] בענין ממש דומה בכתיבת המלה "מזוזות", אם הזיי"ן והוי"ו או שתי זייני"ם נתקרבו בתגיהן כל כך [אע"פ שלא נגעו עדיין] שהיה מותר לתקנם כחי"ת משום הפסק דק שאינו ניכר להדיא, א"כ הוא חי"ת ממש, ולכן פסול לאותיות האחרות. ומאי שנא כ"ף ווי"ו שנעשו מ"ם - משתי זייני"ן או וא"ו וזיי"ן שנעשו חי"ת?