צורת בי"ת - לפי החתם סופר

בשו"ת החתם סופר (יורה דעה סי' רסה):

בי"ת בלי עקב אין לפסול בשביל זה כיון שאינה עגולה מאחריה כעין כ"ף רק כעין דל"ת.

א. במשנת אברהם (סימן כג אות יג) פי' דברי החת"ס, דאין לפסול משום שחסרה עקב [והוא הדין חסרה ריבוע וזית למטה] משום שאינה עגולה למעלה מאחריה כעין כ"ף, אלא מרובעת בזוית כדלי"ת שם. כי העיקר בבי"ת הוא תג וזוית שלמעלה [כעין דלי"ת], ולא זוית שלמטה.

והנה מלבד שפירושו דחוק בלשון החת"ס, דלמה לו לבאר שהעיקר שלמעלה אינה כעין כ"ף וכו', ולא קיצר ופסק דעיקר ציור הבי"ת תלוי בזוית שלמעלה, ולמה לו לצייר "כעין דל"ת". ובפרט תיבה "מאחריה" אינה ברורה כלל, דהיה לו לתלות בעיקר ולכתוב "למעלה".

אבל העיקר שפירושו לא יאמן בדברי החת"ס, נגד סברת רבו [של החת"ס] רבי נתן אדלר שהביא החת"ס בתשובה רסא, שכתב "הביתי"ן לא עשה עוקץ למעלה בגגה מאחריה לצד אל"ף, ולא עקב עב למטה" (פי' שעשה תמונת בי"ת ספרדית 'כתב ועליש' שהעקב יוצא למטה אך אינה עבה מעל גובה המושב כבכתב אשכנז, ועשה הב' עגולה מעט בסוף גגה ללא עוקץ). ולא כתב רבי נתן שהיא פסולה, והוא דקדק שם בדבריו אם חושש בשינויים שהזכיר לפסול, או רק שאינם לכתחילה. ברור בדבריו שב' עגולה מעל [כתב ועליש] אינה פסולה, א"כ אין העיקר תלוי בזוית שלמעלה. ואין להניח מן הסתם שהחת"ס תלמידו, סובר הפוך.

ב.  בשער הציון של משנת סופרים אות ב' נראה שמפרש דברי החת"ס, כיון שאינה עגולה מאחריה למטה כעין כ"ף רק מרובעת בזוית פשוטה כעין דל"ת. כלומר, העיקר הוא זוית שלמטה, ורק בא החת"ס לומר דחסרון עקב אינו מעכב, כי היא אינה עגולה למטה ככ"ף אלא בעלת זוית. ומכנה זוית ישרה למטה בשם המושאל "כעין דל"ת" – הגם שריבוע הד' בגגו.

גם בפי' זה דוחק קצת הלשון "רק כעין דל"ת" – כי העיקר שאינה עגולה ככ"ף. ובודאי דוחק הלשון "מאחריה" - מה בא לומר.

ג.  לכן נראה הפי' הנכון בדברי החת"ס כפי שפירשם המקדש מעט (אות ב' ס"ק ז, ובגד"ה כלל טו).

בי"ת בלי עקב אין לפסול בשביל זה – כלומר משום חסרון העקב, כיון שאינה עגולה בכללות מאחריה כעין כ"ף, רק מרובעת בזויות כעין דל"ת.

דעת החת"ס דאין זוית מסויים לבד שמעכב בבי"ת, אלא צ"ל מרובעת בכללות ציורה, ולא עגולה מאחריה ככ"ף. ולכן מה שאין בה עקב למטה אינו מקלקל צורתה, כי היא מרובעת בזויות מלמטה ולמעלה.

ואם יש בה עקב טוב למטה כשרה אע"פ שהיא עגולה מעט למעלה ככתב ועליש, כנתבאר בדברי רבו, משום שבכללות ציורה אינה עגולה מאחריה ככ"ף.

וזה גם סברת המקדש מעט (ותשו' בית שלמה שמביא המקדש מעט שם) להלכה. ואין הפירוש שיש לבי"ת שתי תמונות, אלא שעיקר צורת הבי"ת מה שהיא מרובעת בכללותה ואינה עגולה ככ"ף, וזה יתכן בב' אופנים הנ"ל, שהיא יותר מרובעת ממה שהיא עגולה.

ד.  ונראה פשוט שמקור סברא זו מדברי הב"י באות מ"ם [ובאות פ"א], שמבאר דצורת המ"ם היא עם זוית למטה ועגולה למעלה, והזוית שלמטה אינו מקלקל צורת הכ"ף שבה, כי אין לה עקב ולמעלה היא עגולה, א"כ היא יותר דומה לכ"ף מלבי"ת. ובאות פ"א מבאר שמה שיש לפ"א זוית למעלה ועיגול למטה היא תמונת כ"ף. שמע מינה כנ"ל, שהאות כ"ף שעגולה מאחריה או למעלה לבד [עם זוית ישרה למטה] או עגולה למטה [עם זוית ישרה מעל] היא יותר כ"ף מבי"ת. וממילא הוא הדין להיפך, שאם יש בה עקב למטה אע"פ שהיא עגולה למעלה, היא יותר בי"ת מכ"ף, וכל שכן אם מרובעת בזויות למעלה ולמטה אע"פ שאין בה עקב, היא תמונת בי"ת.

תשובת רבי נתן אדלר - דין כ"ף פשוטה עם עוקץ מאחוריה

תשובת רבי נתן אדלר (רבו של החתם סופר, מובא בשו"ת חת"ס יו"ד סי' רסא):

"כ"ף פשוטה עם עוקץ מאחוריה פסול לדעתי, כתשובת מהרי"ל וב"י בשם ריא"ס [ר"י אסכנדרי. ובנדפס ריא"ז הוא טעות הדפוס] דפשוטה וכפופה שוין מדינא דגמרא ופוסקים וזה לא נקרא כ"ף פשוטה אלא בי"ת פשוטה".

א.  "מדינא דגמרא" פי' מהברייתא [שבת קג ע"ב] וכתבתם שלא יעשה אלפי"ן כו' כפופין פשוטין. פי' הדבר למדנו מהברייתא, א) שלא יכתוב במקום הכפופה פשוטה או להיפך, ב) שהן דומין בצורתן זה לזה.

ולכן שתי הכפי"ן צריכין להיות עגולות דוקא, דאחרת אינה כ"ף פשוטה. והיות שנלמד מהברייתא שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן, שהכ"ף צריכה להיות עגולה, ולא בזוית כבי"ת. ועוד למדנו ששתי הכפי"ן שוין, לכן חייבת להיות גם הכ"ף פשוטה עגולה דוקא, דאחרת אינה כ"ף פשוטה אלא בי"ת פשוטה.

שיטת רבי נתן אדלר כשיטת תלמידו החת"ס שנתבאר פורום לנושאי סת"ם: מחלוקת החתם סופר והצמח צדק – פרטי צורת האות האם הן הלכה למשה מסיני דגם הפרטים הנלמדים מהברייתא הם לעיכובא [ומן התורה], ומכאן למדו הראשונים שהכפופות והפשוטות שוין בכל היכולת ואין ביניהם אלא פשיטתן או כפיפתן אבל שאר חלקיהן שוין, ודין זה הוא לעיכובא [דין תורה].

ב.  "וזה לא נקרא כ"ף פשוטה אלא בי"ת פשוטה". מדקורא לה בי"ת פשוטה, שמע מינה דעצם החילוק בין בי"ת לכ"ף [וכ"ף פשוטה בכלל] - הבי"ת עצם צורתה מרובעת בזויות, והכפי"ן עגולות. וכל שינוי מזה הוי שינוי עצם צורתן, ולכן קורא לכ"ף פשוטה מרובעת - בי"ת פשוטה.

שמע מינה דסברתו שלתקן כ"ף זה לעגל אחר הכתיבה הוא כתיבה שלא כסדרן, כי ס"ל שזה שינוי עצם צורתה [ולא פרט בלבד המעכב]. ודלא כסברת הפרי מגדים שאע"פ שיש לפסול כ"ף מרובעת מותר לתקנה שלא כסדרה, משום דלא הוי שינוי עצם צורת הכ"ף [אלא פרט המעכב בה בלבד].

ג.  אבל בשו"ע רבינו באותיות כ"ף, מ"ם ונו"ן ברור [דלא ס"ל כשיטת רבי נתן] שצריכין שיהיו שוין לכתחילה בכל היכולת. שויון הכפופות והפשוטות אינו לעכב.

והמחלוקת בזה לשיטתם שנתבאר (במאמר הנ"ל מחלוקת החתם סופר כו'), דעת רבי נתן ותלמידו החת"ס דפרטי צורת האות מסיני ולעיכובא [כל מה שנלמד מהברייתא הנ"ל], אבל לשיטת שו"ע רבינו והצ"צ רק כללות הצורה של האות מד"ת ולא פרטיה, ולכן אין בהן עיכוב.

ד.  ומעתה קשה להבין שיטת רבינו למה פוסל כ"ף פשוטה בזוית כסברת מהרי"ל, הרי שויון הפשוטה לכפופה אינו אלא רק לכתחילה, וכי מה בכך שיש בכ"ף פשוטה זוית הרי אינה מתדמה בזה לאות אחרת.

ואפשר לבאר לשון רבינו שם "צריכין שיהיו שוין לכתחילה בכל היכולת שהרי שתיהן נקראות ממי"ן .. נוני"ן". כלומר, היות ששם אחד משותף להם, כמו כן צורתן דומה. אלא שפרטי הצורות אין הדמיון הגמור בהם מעכב כנ"ל.

אמנם בכ"ף יש לומר [לא משום שצריכות להיות שוות בכל היכולת לכתחילה, לבד] צ"ל עגולה, אלא עצם צורת הכ"ף היא עגולה. כלומר השם כ"ף מורה על עיגול, וכל שאינה מעוגלת אינה כ"ף. (וע"ד סברת רבי נתן לעיל דאינה אלא בי"ת פשוטה).

שמע מינה מודה שו"ע רבינו לרבי נתן בדבר אחד – דעצם צורת הכ"ף פשוטה להיות עגולה כמו הכפופה, אבל פליג עליה באידך – דאין זה נלמד מהברייתא שבת.

מחלוקת החתם סופר והצמח צדק – פרטי צורת האות האם הן הלכה למשה מסיני

א)  בשו"ע אדמו"ר [סימן לו] מבאר צורת האות למ"ד [ע"פ הב"י], ולבסוף מסיים "וכל זה לכתחילה". ועל דרך זה כתב באות תי"ו "וכל זה לכתחילה". ונראה פירוש דבריו דצורת האותיות למ"ד ותי"ו, מכיון שלא נתבארו כלל בש"ס, ממילא אין שום פרט בהם שמעכב בדיעבד [כל זמן שכללות צורתן ניכרת].

סברא זו מבוארת בדברי רבינו [סי' לב סעיף לז] לענין האות ה"א שרגל שמאל אינה עומדת בשמאל שלה, אלא עומדת כנגד אמצע גגה, שבדיעבד אין לפסול משום שפסול זה אינו מפורש בתלמוד. וכ"כ בשו"ת נודע ביהודה יו"ד סי' פ, ושו"ת צמח צדק יו"ד סי' רה.

ב)  ויש לשאול מדברי החתם סופר (יו"ד סו"ס רסז) המבאר דין נגע יו"ד האל"ף לגג יותר מדי דמבואר בשו"ע שפסול, "אע"פ שלא נזכרה צורת האל"ף בש"ס, מ"מ כך קבלנוה ממשה מסיני, וכך הוזכרה צורתה בספרי הגאונים שמפיהם אנו חיים". ואמנם אין כוונת החת"ס שהפסול נגעה יו"ד האל"ף לגגה הוא עצמו מהלכה למשה מסיני, אלא, דצורת האל"ף ופרטיה כגון צורות היודי"ן שבה הן הלכה למשה מסיני, ועל כן שינוי גמור מציור זה ופרטיה כגון נגע יו"ד האל"ף לגג, פסול (מן התורה).

נשמע מדבריו דיש הלכה למשה מסיני בצורת האותיות, וא"כ לכאורה הוא הדין באותיות למ"ד ותי"ו, אע"פ שלא נתבאר בש"ס צורתן, מ"מ יש בהם הלכה למ"ס כמו שאר כל האותיות.

ומקורו של החת"ס מהגמ' בשבת (דף קג-ד) מנצפ"ך צופים אמרום כו' שכחום וחזרו ויסדום כו'. דמוכח מכל הסוגיא שצורות האותיות מסיני. [ואין הדעת סובלת לומר דקצת האותיות צורתן מסיני וקצתן אינו מסיני, וד"ל].

ג)  ואמנם נוכל לומר דאין מחלוקת, ונמציא איזה יישוב להפריד בין שתי הענינים. מ"מ אליבא דאמת, נראה לי שיש כאן מחלוקת בגדר צורות האותיות מהלכה למשה מסיני, כלומר צורת האות מדין תורה.

וסברת המחלוקת היא, האם רק כללות צורות האותיות נאמרו למשה מסיני, כלומר הן דין תורה. דזה על כרחך בכלל כתיבה תמה, שאמרו (שבת קג) שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן, וביאר הרמב"ם (הל' תפלין פ"א הלכה כ) וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה, פסולה. לפיכך צריך להיזהר בצורת האותיות, שלא תדמה היו"ד לוא"ו .. וכן כל כיוצא בהן, עד שירוץ הקורא בהן.

דעת הרמב"ם דמדין כתב תם צ"ל כל אות ואות ניכרת לעצמה בצורה מיוחדת לה, וכל שאבדה צורתה לאדם בינוני [או תינוק דל"ח ול"ט] שאינו יכול לקרותה, פסול מן התורה. וכן פשוט בדבריו בהל' ס"ת [פרק י, בעשרים פסולים שפוסלים ס"ת] - טו) שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תיקרא כל עיקר, או תדמה לאות אחרת כו'.

הרמב"ם משוה אבדה צורתה או שנתחלפה צורתה בצורת אות אחרת, שניהם אינה כתיבה תמה. ופשטות ברייתא [שבת הנ"ל] פסול תורה אמרה.

וזה דעת רבינו, דרק כללות צורת האות מן התורה, אך פרטיה אינם דין תורה, אלא מדרבנן. ויש מהאותיות שלא פירשו כלל בפרטיה כלום, ולכן כתב "וכל זה לכתחילה". ודו"ק.

אמנם סברת החת"ס דלא רק כללות הצורה נאמרה מסיני אלא גם עיקרי פרטיה. לדוגמא, באל"ף שצורת הנקודה העליונה והתחתונה כעין יו"ד. ומכאן למד שאם נגעה היו"ד לגג הא' יותר מדי הרי נשתנה צורתה מפרט הנאמר בה מהלכה למשה מסיני, ולכן היא פסולה.

ד)  ונראה שזה גם דעת קסת הסופר, שדן [פרק ט סע' ד, ובלשכה שם אות י] בפסול מ"ם וסמ"ך שנסדקו ואינן מחוברות לגמרי מכל צידיהן, דחמיר פיסול זה משאר נפסקין שמותר לתקנן שלא כסדרן, אבל נסדק גוף המ"ם וסמ"ך לא מהני תיקון בתו"מ שלא כסדרן, דזה פסול מהלוחות (כדמוכח בשבת קד). כלומר אם אינן גוף אחד מחוברות מכל צידיהן הרי זה שינוי מהלוחות, ועל כן חשיב פיסול של תורה, ולא מהני תיקון שלא כסדרן, משא"כ שאר נפסקין שיש לומר דאינן פסול תורה (עיי"ש בלשכה).

ונראה דזה גם טעם קסת הסופר [סימן ה] שדן להחמיר בפשטא כרעיה דדלי"ת כלפי הגימ"ל, וכן מושב השי"ן שיהא אחד כרעא, לומר שפרטים הללו מעכבים, משום דנזכרו שתי פרטים הללו בש"ס. כלומר, דיש לומר מדהזכירו חז"ל פרטים הללו בש"ס, הן מעיקר פרטי האות, ופרטיהם מסיני כאמור, על כן מעכבים.

ה)  וקרוב אצלי דכן הוא סברת הברוך שאמר, שפוסל כ"ף פשוטה מרובעת בזוית, ואע"פ שאינה מתחלפת בשום אות אחר, ואין אחד שיטעה בקריאתה. דמ"מ הרי זה שינוי גמור מצורתה שנאמרה מסיני, דשתי הכפי"ן מסיני ניתנו ועל כן דומין לגמרי, ובשתיהן מעכב בהן שיהיו עגולות דוקא ולא מרובעות.

וכן נראה פשט דברי הרמב"ן בחידושי שבת שם, שאם שינה מכל צורות האותיות הנזכרות שנלמדו מהברייתא פסול. כלומר לא רק המפורשים שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן, אלא גם כל שלמדנו מדברי הברייתא בפרטי האותיות הם לעיכוב. לדוגמא הרמב"ן ורוב הראשונים לומדים מדברי הברייתא שלא יעשה זייני"ן נוני"ן, שמע מינה שראש הנו"ן פשוטה כראש זיי"ן ולא כראש וא"ו. ס"ל לרמב"ן דזה מעכב, ואם עשאה כראש וי"ו היא פסולה, בדיוק כזיי"ן שעשאה כראש וא"ו.

ו)  אמנם דעת הצמח צדק חולקת על סברת החת"ס הנ"ל כנתבאר פורום לנושאי סת"ם: תשובת חתם סופר סימן רסט ומפורש בדבריו [יו"ד סי' רה] דאין פרטי צורות האות מסיני, אלא חכמים תיקנום. ולכן [עיקר סברתו] בכ"ף פשוטה דפרט זה של זוית או עיגול אינו מעכב כלל, וכן לענין נדבקו יו"ד האל"ף לגג מתיר לתקנה שלא כסדרן, דבודאי אין אלו פסולין של תורה.

וכבר ביארתי עיקר מחלוקת זה במאמר פורום לנושאי סת"ם: 'כתיבה תמה' בפרטי צורת האות.

ז)  והנה פרטי הנפקא מינה ממחלוקת זו רבו מלספור. ואזכיר רק שתים מהן.

א. דעת המשנת סופרים בביאור הלכה דאות למ"ד שאין בה מושב כלל היא פסולה דחסר מצורתה (וכ"כ במקדש מעט אות ל'), אבל דעת שו"ע רבינו והצ"צ נראה דכשרה, ועכ"פ פשוט שמותר לתקנה שלא כסדרה.

ב. דעת החת"ס (יו"ד רסט) דנו"ן פשוטה שאין ראשה זיי"ן, אלא כוי"ו פסולה [כן פשוט בשיטתו, דכל שינוי מצורת ראש זיי"ן הוא שינוי עיקרי מצורת הנו"ן, ולאו דוקא הציור המסויים שנשאל שם. ואכמ"ל], וכן דעת קסת הסופר. ובפשטות מתאים זה לפי שיטתם הנ"ל, דזה פרט הנזכר בתלמוד ועל כן בודאי מעכב, כי הוא פרט מהלל"מ בצורות האותיות. ולכן מסתבר שלדעתם לא מהני תיקון שלא כסדרן [ע"פ המבואר בדברי הקסת לעיל, וכן אוסרים תיקון נגעו יוד"י האל"ף לגגן שלא כסדרן כסברת הפמ"ג].

אמנם נראה שלפי סברת הצ"צ, אע"פ שתואר צורתה של הנו"ן פשוטה ראשה כזיי"ן, כי כן מבואר על פי התלמוד. אמנם אין זה מהלל"מ, והיות שלא נזכר בפירוש שהוא מעכב לפסול, יש לומר בדיעבד שכשר גם כראש וי"ו. ועכ"פ פשוט שמותר לתקנו שלכ"ס (כפסק המקדש מעט באות ן').

תשובת חתם סופר סימן רסט

חידושי הלכה שלמדנו מתשובת החתם סופר

א.  שינוי גמור בצורת האות פוסלת, אע"פ שאין פיסול זה מבואר בתלמוד ופוסקים.

ב.  אין שינוי גמור צריך להדמות לאות אחרת דוקא כגון ביתי"ן-כפי"ן, אלא אפילו אין השינוי נדמית לשום אות אחרת, מכיון שנשתנה צורתה לגמרי פסולה.

ומוכיח החת"ס את הדבר מפירוש הגהות מיימוניות לברייתא שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן, דפירושו שלא יעמיק הרבה את גג האל"ף כעין בטן העיי"ן, דבזה נשתנה צורת האל"ף. וכן שלא יעשה גימלי"ן צדי"ן פי' בהג"מ שאם ישתוו רגלי הגימ"ל למטה תדמה לצד"י הפוכה. ואע"ג דבשתי שינויים הללו אינן דומות לאות אחרת, דהאל"ף אינה דומה כלל לעי"ן בכך, וכן הגימ"ל אינה דומה כלל לצד"י [דאות הפוכה אינה אות] מ"מ נחשב שינוי צורתן לפסלן.

(ואין הכרח שכוונת החת"ס למעשה לפסול שינויים הללו כביאור הג"מ, אלא רק בא להוכיח ממה שמפרש בעל הג"מ את הברייתא לפסול צורות שנשתנו מכתיבה תמה, אע"פ שלא נשתנו לאות אחרת. ש"מ ששינוי גמור מצורתה בכל אופן פוסל).

ג.  יו"ד שנשתנה ממש לצורת למ"ד אף בשם [בס"ת] מותר לתקנה, ואין בזה מחיקת השם, כי אבדה לגמרי צורת האות הזה.

ואופן תיקונה הוא, ע"י גרירת כל עוקציה עד שתשאר רק נקודת גוף היו"ד לבדו, ואז יוכל לתקנה (רגלה ועוקציה) כהלכתה (כסברת המג"א דיו"ד ללא רגל ימין אין עליה שם אות. והעתיק המ"ב במשנת סופרים (אות יו"ד) את דברי חת"ס הללו להלכה, דיו"ד שנפסלה סגי לבטל צורתה ע"י מחיקת עוקציה ורגל ימין. ודלא כמשמעות תשובת הצ"צ (או"ח סימן יז) שגוף היו"ד ללא רגל ימין ועוקצי שמאל, יש בה עדיין צורת האות לענין שמותר לתקנה בתו"מ שלא כסדרן. ק"ו שלא נחשב ביטול צורתה בכך, אלא צריך לגרור את כל נקודת היו"ד).

ד.  "הארכתי בענין הזה באלפי"ן שהיודי"ן נוגעים בגוף האל"ף והתרתי למחוק לצורך תיקון". והוא מה שכ' החת"ס בתשובה סוף סימן רסז באל"ף שנגעה היו"ד לגמרי לגג ונפסלה, אף בשם קדוש נחשב לביטול צורת האל"ף, ומותר לגרר ממנה על מנת לתקנה, ואין בכך משום מחיקת השם.

שמע מינה סובר החתם סופר כסברת הפמ"ג דתיקון קו משוך באל"ף הוי שלא כסדרן, דהרי אין עליה שם אל"ף כלל, ולכן מתיר למחוק אפילו בשם קדוש.

וזה דלא כסברת תשובת הצ"צ (הנ"ל) שנחשב אל"ף כזה [נדבקה כל היו"ד לגג - קו משוך בשוה] צורת אות לענין תיקון שלא כסדרן. (ולכאורה נפק"מ, שלפי סברת הצ"צ יהא אסור למחוק כן בשם קודש).
ראה פורום לנושאי סת"ם: מחלוקת החתם סופר והצמח צדק – פרטי צורת האות האם הן הלכה למשה מסיני

דין עוקץ שמאל ביו"ד - בתשובת חתם סופר

בתשובת חתם סופר (יורה דעה סימן רסה):

יו"ד שאין לה עוקץ בשמאלה ולמעלה, אין לפסול כי יש אומרים שאין צריך עוקץ ממש בולט לחוץ ונמשך למטה, רק זויות למעלה ולמטה לאפוקי עגולה.

יש לדקדק מהלשון "עוקץ בשמאלה ולמעלה .. רק זויות למעלה ולמטה" - דבעי עוקץ שמאל עליון כמו עוקץ התחתון, אלא דסובר החת"ס דלא מעכב שהעוקצין הללו יבלטו החוצה [לא למעלה ולא למטה] מגוף היו"ד, אבל זוית [ישרה] סגי להחשב עוקץ שמאל, גם למעלה וגם למטה.

ונפקא מינה דאם עגולה מלמעלה בצד שמאל ואין לה שם אפילו זוית, תהא היו"ד פסולה כי חסרה עוקץ שמאל [וכמשמעות הנודע ביהודה יו"ד סי' עד - ראה תשובת נודע ביהודה - ניקב בגג היו"ד וחסר עוקץ שמאל] אע"פ שעוקץ שמאל שלמטה בולטת ממש החוצה [כלפי מטה] מגוף היו"ד.

(ואין לפרש בדבריו, דאם יש לה זוית למטה כשרה דוקא כאשר יש לה גם זוית למעלה, אבל אם היה לה עוקץ בולט למטה היתה כשרה, אפילו בלי זוית כלל למעלה מצד שמאל. דהלשון "יו"ד שאין לה עוקץ בשמאלה ולמעלה" - מוכיח דהדיון על חסרון בליטת העוקץ שמאל שוה הן ביחס לעוקץ שלמעלה והן לעוקץ שלמטה, וכן [בתשובתו] דינם שוה שסגי להו בזויות למעלה ולמטה). 

ס"ת פסול מעורב בכשרים

בתשובות חתם סופר (יו"ד סי' רעז) דן בשאלה של ס"ת פסול שנתערב בין ס"ת כשרים, ולא נודע איזה הוא, האם מותר לקרוא בספרי תורה הללו. הדיון בתשובתו נסוב על שתי נקודות, א. האם שייך ביטול ברוב במקרה זה. ב. בשאלה [המסויימת] שנשאל החת"ס היה עוד צד לדון, שהרי ספר אחד פסול היה ידוע ומוכר, והיה מקום לדון האם אותו הספר הפסול [שאינו ידוע] הוא זה עצמו הידוע, או שמא הוא אחר.

אני מביא כאן את התיחסות החת"ס לנקודה הראשונה בלבד, שבשאלה.

א.  החת"ס כתב "היכא דנתערב אחד ואיכא לברורי ולהכיר האיסור לא שייך ביטול" - כלומר, מכיון שניתן לברר בחיפוש מדוקדק איזה ספר כשר ואיזה פסול ע"י הגהה, לא נסמוך על ביטול, כי הכלל של ביטול ברוב הוא כאשר האיסור אינו ניכר, משא"כ במקרה דידן אפשר להכיר את האיסור.

"ומ"מ אם אי אפשר לבדוק בזמן מועט אפילו חומש א' אין לבטל קריאת התורה וברכות .. כדמשמע במג"א סימן ח' דאם בין כך שבודק הציצית יתבטל מתפלת צבור ה"ל כמו שאי אפשר לברר ואזלינן בתר חזקה והוא הדין הכא" - כלומר, כאשר הוא שעת הדחק שלא ניתן לבדוק את הספרים, מותר לקרוא בהם בחזקה שהספר הוא כשר, שהרי רובן היו [בחזקת] כשרות.

ומביא ראיה מפסק המג"א בדין בדיקת ציצית כל בוקר, אע"פ שחובה לבדוק את הציצית שמא נקרעו או נפסלו לפני שיתעטף בהן, מ"מ אם דבר זה יגרום לו ביטול תפלה בציבור, נחשב זה לשעת הדחק שיש לסמוך על החזקה, וכמו"כ דן החת"ס לענין קריאת התורה עם ברכותיה.

ב.  ויש לומר שדברי החת"ס הן רק בנוגע לדין קריאת התורה שהוא מצות חכמים, ואע"פ שזה חובה לקרוא בספר כשר דוקא, יש לדון האם שייך ביטול ברוב וחזקה במקרה זה.
אך לא בנוגע לעצם קיום מצות כתיבת ס"ת שהוא מדאורייתא, דרך משל אם יש תערובת כמה ס"ת וא' מהם פסול, הקונה אחד מהם אינו מקיים מצות כתיבת ס"ת ע"י רכישת ספר כזה.

ג.  ראה בית לחם יהודה [על גליון השו"ע] יו"ד סי' רעט, דנראה לכאורה מדבריו לחלק בין דין [שהביא בשם הלכות קטנות] סופר דלא קידש שם אחד דהספר פסול ואפילו באלף [ספרים] לא בטיל, לדין קריאת ספר בציבור בשתי ספרים שא' מהם פסול ולא נודע איזהו.

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: תערובת מזוזה פסולה בכשרות