קו"ף נדבקה לוי"ו

הקו"ף נדבק לוי"ו, ויש חשש שחלק עליון של הקו"ף [הכ"ף שבו] והי"ו נהפכו למ"ם פתוחה.

אין לחשוש כן, כי רגל הקו"ף מוכיח עליו שהוא קו"ף. ולכן אם תינוק מכירן היטיב, אין פסול בצורתן [כמובן שיש לגרר ולהפריד ביניהם מצד היקף גויל].

נגיעת מ"ם פתוחה לתגי הלמ"ד שתחתיה

תגי הלמ"ד נדבקים לתחתיות המ"ם - נשאלה השאלה - האם זה הפך את המ"ם פתוחה לסתומה?

לא. זה נחשב לדיבוק רגיל שבין שתי האותיות שמותר לגרר ביניהם, ואין בזה חק תוכות. כי ניכר היטיב צורת המ"ם פתוחה, ולא נתחלפה לסתומה.

דלי"ת וה"א דבוקים - חשש לחי"ת

ד' וה' דבוקים - יש חוששים שנפסלו כי נעשו כחי"ת של רש"י (גג פשוט, ולא מחולק בחטוטרת. ומבואר בפוסקים שחי"ת של רש"י כשרה בדיעבד) קודם שכתב רגל שמאל של הה"א. וא"כ גרירת הנגיעה, הוא חק תוכות.

ולדעתי שאין לחשוש כן, במקרה שלפנינו (כלומר אין לחשוש לשינוי צורה, שיהא גרירת הדיבוק חק תוכות, אבל בודאי צריך להפרידם משום שאינן מוקפות גויל עד שיפרידם). וזה בצירוף ג' טעמים:

א) הגג כאן אינו פשוט כחי"ת דרש"י, אלא ניכר שנפסק, והן שתי אותיות, כי הדיבוק אינו בכל עובי הגגות.

ב) רגל ימין של הה"א - אם נחשיבו כרגל שמאל של החי"ת, הוא באמצעו של האות. ויש פוסלים ה"א [וכל שכן חי"ת] שרגל שמאל אינו בצד שמאלו אלא באמצע הגג. ואע"פ שפסק בשו"ע רבינו שבדיעבד כשר [אם תינוק יכירו],

מכל מקום בצירוף שתי השינויים הללו, ברור שתינוק לא יטעה להחשיבם כחי"ת דרש"י.

ג) באמת בכתב זה [כמו ברוב הכתבים היום] אין עושים כלל חי"ת דרש"י, אלא חי"ת של חטוטרת כרבינו תם [והוא המנהג הפשוט ברוב הקהילות], ואם כן כאשר נשאל תינוק בהראותו חיתי"ן דחטוטרת שבכתב זה, לעומת צירוף הד' וה"א הזה, בודאי שלא ידמהו התינוק לחי"ת כלל, כי אין חי"ת כזה בכתב הזה.

(אמנם אין לסמוך על טעם הג' לבדו [בלי צירוף ב' הטעמים הראשונים], שהרי אם היה נדבק דיבוק שוה בין גג הד' לז' או ו' - היינו פוסלים משום שודאי נשתנו לחי"ת דרש"י. [ובלאו הכי יש פוסלים דיבוק עבה בכל גגות האותיות משום שינוי צורה כללית - ללא קשר להתדמות לאות אחרת מסויימת] -

שהרי אנו מחמירים הרבה בהתדמות לאות אחרת, אע"פ שאינו כצורת אותו האות שבכתב זה, או אפילו בכל שאר כתבים, כגון - ראש למ"ד שנכנסה לחלל כ"ף פשוטה, שרבו הפוסלים את הכ"ף משום שנעשית ה"א כשרה בדיעבד [כי היא גבוהה, ואין ארכה כרחבה. והגם שאין רגילות כלל לעשות ה"א כזה בשום כתב, רק שכשרה בדיעבד כן]).

דיבוק קו"ף ווי"ו

 

הדיבוק אינו משנה את צורת אחת מהאותיות, ושתיהן ניכרות. על כן מותר להפריד נגיעה זו [ואין בה ח"ת].

חק תוכות

כל עובי [גובה] מושב המ"ם ורגל שמאל של התי"ו מדובקים - אני מחמיר ונוהג בזה דין חק תוכות (על פי שיטות כמה פוסקים, והטעם כי לא ניכר ההבדל וגבול בין אות זו לשניה).

לעומת זאת, יש מקום להקל בדיעבד, על פי פוסקים אחרים הסוברים שכל שניכרים שתי האותיות לעצמם ולא נשתנו צורתם, לגרר ביניהם להכשירם.

דיבוק קל בין עיי"ן ותי"ו - חשש לאות צדי"ק

דיבוק עבה בין שתי אותיות

הדיבוק של הו' לה' הוא עבה - יש לפסול, ואין להתיר תיקון גרירה משום חק תוכות.

נגיעת יו"ד לכ"ף פשוטה

צריך שאלת תינוק, אם יקראנה ץ' היא פסולה, ואם יקרא האותיות י' וך' כדין - מותר להפרידם.

דיבוק עבה בין גג הל' לירך כ"ף פשוטה

אע"פ שאנו מחמירים בדיבוק עבה [עובי כלל הגגות שנדבקו זה לזה] -

נראה לי שבמקרה שלפנינו יש להקל, ולהתיר לגרור בין הל' לכ"ף, כי אינו מבטל צורת שום אות אחת מהן.

נגיעה של יו"ד לכ"ף פשוטה

יש פוסלים דבר זה משום שנעשה מעין צד"י פשוטה. לענ"ד זה כשר, ומותר להפריד.

כמובן ראוי לשאול תינוק, וכאשר תינוק יקראם כדין - בודאי כשרות.

נגיעה בין נו"ן ליו"ד

היות שאין כאן שינוי בצורת האותיות, כי אינם נעשים ואינם נראים כמ"ם - מותר לגרר ביניהם.

כ"ף נגעה למ"ם

אני חושש שזה פסול שאי אפשר לתקן.

נגיעה בין נו"ן לוי"ו - שאלת מ"ם

שאלה לא נוחה כל כך !

אבל שורת הדין - שאלת תינוק, אם תינוק קוראה מ"ם פסולה [כמובן א"א לגרר משום ח"ת], אבל אם יקראם נו"ן ווי"ו - מותר לגרר ביניהם ותהא כשרה.

קרוב לנגיעה

יש קירוב בין האותיות נו"ן ליו"ד, והיו"ד לכ"ף.

קרוב לנגיעה בדרך כלל דינו כנגיעה ממש, כלומר כל שנראה לעין כדיבוק הוי דיבוק אותיות.

ולכן בהנחה שלעין נראין כנגיעה, יש צורך להפריד ביניהם שיהא ניכר ההיקף גויל.

אבל אין שאלה של שינוי בצורת האותיות, החיבור הראשון [נ' י'] אינו דומה כלל למ"ם. והחיבור השני [י' ך'] אינו דומה כלל לצד"י פשוטה.

נגיעה במלה 'ובקומך'

יש נגיעה דקה מקצה הקו"ף אל הוי"ו שלידה - זה עלול היה להתפרש כמ"ם.

נראה פשוט, היות שבודאי נכתב הקו"ף כולה עם רגל שמאל קודם, ממילא בשעה שעשה את הוי"ו זה לא היה יכול להראות כלל כמ"ם, א"כ אין כאן שינוי צורת האות, ויש כאן רק פסול של חוסר היקף גויל בין האותיות, ועל כן יגרר הנגיעה ודיה.

מ"מ לחומרא, עדיף לשאול תינוק קודם, כדי להווכח בודאות שאין כאן ספק כלל של מ"ם.

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: ובקומך - נגיעה
פורום לנושאי סת"ם: דיבוק קו"ף לוי"ו

כ"ף פשוטה נוגעת לכ"ף תחתיה

לעין נראה נגיעה דקה מהכ"ף פשוטה לכ"ף כפופה שתחתיה. [אמנם בהסתכלות מדוקדקת אינה נוגעת - אבל הולכים אחר הראיה הרגילה, ולא הסתכלות מדוקדקת] וא"כ שמא תידמה ללמ"ד. צריך שאלת תינוק [ויש להראות לו הרבה האותיות מקודם, כדי שיהא התינוק רגיל בכפי"ן ולמדי"ן], ואם יקראם כדין יש לגרר ביניהם. 

נגיעה

מותר לגרר בין האותיות ה' ו', כי לא נשתנה כלל צורתם.

נגיעות

פסיעה לבר בשם הוי' - הה"א נוגע לוי"ו. מותר לגרר ולהפריד כי אין כאן שום שינוי בצורות אחת מהאותיות.

ראשי השי"ן נוגעין זה בזה - מותר להפריד - מעיקר הדין. (אמנם המשנת סופרים כותב שזה כשר אחר גרירה רק בשעת הדחק, ואע"פ שאין זה דעת שו"ע רבינו באות אל"ף. מ"מ כאן שהדיבוק קצת עבה, אפשר שאין זה כל כך מהודר אפילו אחר הגרירה).
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: דיבוק ראשי השי"ן, פורום לנושאי סת"ם: נגיעות, דיבוק

קרוב לנגיעה ושאלה

זה תלוי בראיית העין במציאות - האם נוגע או לא. בהסתכלות דקה בתמונה נראה שאין נגיעה ביניהם, וא"כ כשרות ומוקפות גויל.

גם אין חשש של השתנות הרי"ש וצד ימין של הצד"י למין חי"ת, ונתבאר [כמה פעמים] שאין חילוק בין אם נוגעות בפועל או רק קרובים לנגיעה - לענין זה, אם נשתנה צורתן היו פסולות. (כי אינו דומה כלל לתמונת חי"ת, שהרי החי"ת עשויה מב' זייני"ן וכיוצא בה, ולא מגג ארוך כדלי"ת ורי"ש וצד שמאל משונה).

פ"א פשוטה נוגעת בדקות לגג תחתיה

 

לדעתי לא ניתן לפסוק למעשה בשאלה דקה כזו ע"פ תמונה לבד, ורק ע"פ ראיה במציאות, מ"מ אני אדון בדבר לפי התמונה כאן.

היות והנגיעה דקה ביותר, אפשר לשאול תינוק. אם יקרא את האות פ"א פשוטה [מותר לגרור הנגיעה, ותהא כשרה] ואם יקראנה פ"א כפופה פסול.