אל"ף עם קוץ עליון מהגג

הסופר עשה לאל"ף קוץ גדול בראש שמאל של גג הא'. יש מקור בראשונים לעוקץ זה, אמנם סופר זה הגזים בגבהן ועצמתן, מ"מ בדיעבד עדיין כשר כי צורת האות ניכרת בבירור.

אגב: גם צורת העיי"ן והשי"ן אינם נכונים לכתחילה, שהרי לעיי"ן ולשי"ן צ"ל מושב, וסופר זה עשה העיי"ן רק קו אלכסון בלבד יורד מראש ימין, ללא עיקום וכפיפת מושב כלל. וכן את השי"ן עשה ללא שום מושב, רק חיבור שלושה זרועות של הראשים לנקודה אחת.

הפסק בגוף השי"ן

כדאי להגדיל את התמונה

נעשה הפסק בגוף השי"ן [נפשכם] אחר הכתיבה -

נראה שמותר לתקנו, כי לא נשתנה צורתו לעיי"ן ויו"ד (אע"פ שכל חלק בפני עצמו - אפשר להכשיר לעיי"ן לבדו ויו"ד לבדו, אבל הקירוב שלהם מוכיח בעליל), וכל תינוק יכירנו כשי"ן. [בכל זאת, כדאי להראות לתינוק קודם התיקון].

נו"ן שראשו בולט רק לימין ולא לשמאל

הנו"ן הזה אין בו בליטה לצד שמאל - ויש פוסלים בנו"ן, או משום שראשו הפוך, או משום שהוא דומה לצד"י, כלומר למקצת צד"י.

השי"ן שלפניו - ראש האמצעי הוא גולם ופסול.

דיו מתפורר ואותיות משתנות

חלק ניכר ממושב הנו"ן התפורר - כעת אינו ניכר כלל בינו לגימ"ל, והוא פסול. [וא"א לתקנו בתפלין ומזוזה]

דיו התפורר מהשי"ן ומ"ם של "שמע" - נראה לי שאם תינוק יכול לקראם מותר לתקנם.

אבל היו"ד של שם הוי' אבדה צורתה כי רובה נמחקה.

נפסקים בשי"ן

נפסק זרוע ימין בשי"ן מחמת גיד שהורם מהקלף, ועכשיו גרם לנתק בשי"ן - מותר לתקנה [גם בתפלין ומזוזה] משום שצורתה עליה.

הפסק גדול בשי"ן. צע"ג מה דינה, האם מותר לתקנה?

רוב הרבנים פוסלים לתקן שי"ן כזה בתפלין או מזוזה, משום שזה הפסק גדול ביותר.

שי"ן - זרוע ימין גולם

השי"ן פסולה, כי זרוע ימין הוא גולם קו משוך בשוה, ואין בה בליטת ראש היו"ד.

לכמה פוסקים מותר לתקן הדבר בהוספת דיו בתפלין ומזוזה [אף שלא כסדרה. אבל לא בגרירה - משום חק תוכות. גרירה פסולה גם בס"ת, אבל יכול למחוק כל הזרוע ולחזור לכותבו כתיקנה].

שי"ן עם מושב שטוח

קצת שיני"ן המושב שלהן שטוחה לגמרי, וע"פ הדין היא צ"ל בשיפוע כדי שלא תוכל לשבת, כי אותיות שק"ר אין להן רגלים, כמבואר בגמרא והביאו הב"י.

ונחלקו האחרונים האם יש בזה חשש פיסול, דעת הפמ"ג וקסת הסופר [וכמדומה לי גם דעת הדברי חיים מצאנז] לחשוש לפסול, כי הוא נגד דברי הגמרא. אך דעת שו"ע אדמו"ר ברור שאין זה מעכב, כי לא נשתנה צורת האות בכך.

ומחלוקתם, האם דבר המבואר בגמרא, אך לא נאמר בפירוש שזה מעכב, האם יעכב, כי לסברת הקסת ופמ"ג יש חשש שהוא יעכב, רק בגלל שנזכר בגמרא, ולדעת שו"ע אדמו"ר אינו מעכב, כי גם דקדוקי הגמרא [שלא נזכר בהן עיכוב] למצוה לבד נאמרו.

נראה לי שגם אליבא דהפוסלים, עכ"פ מהני תיקון להוסיף דיו לעשות לשי"ן שיפוע יפה, [דלא גרע זה מכ"ף פשוטה שעשאה מרובעת שהתיר הפמ"ג לתקנה, כי לא נהפכה לאות אחרת, וכמו"כ כאן]. ופשוט שלכו"ע מצוה לתקן האות כהלכתה.

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: שו"ע אדמו"ר סימן לו סעיף א

נגיעת ראשי השי"ן באמצע הכתיבה

ראש שמאל של השי"ן נדבקה לראש האמצעי באמצע כתיבתה - בתפלין.

לפי המשנה ברורה [משנת סופרים אות שי"ן] אם זה באמצע הכתיבה, יש למחוק את הכתוב בפיסול, כלומר יש למחוק את כל ראש שמאל של השי"ן שנכתב בנגיעה - בפיסול, אבל שתי ראשים הימניים נכתבו בכשרות ואין צורך למוחקן. ואם ימצא הנגיעה הזו [הגם שנעשית בשעת הכתיבה] רק אחר כן, שא"א לגרר ולבטל האות, משום שאז תיפסל שאר פרשת התפלין משום שלא כסדרן, יש להקל לגרר רק הנגיעה [ולא לבטל מצורת האות].

לדעת אדמו"ר הזקן [סי' לו, אות אל"ף בדין נגיעת יו"ד העליונה לגוף - והו"ה כל הדומה] פשוט שמותר לגרר גם כעת, ואין צורך לבטל הראש, ואין זה נחשב כתיבה בפיסול כלל.

הרב דוד לייב גרינפלד שליט"א - שי"ן עם מושב עגול

הערות על צורות האותיות

פ"א - המילוי של העקב (עיקום גב הפ"א) מוגזם !! נעשה חידוש ושינוי מצורת האות האמיתית. אמנם אין בידינו לפסלה, אך אין זה נכון לכתחילה.

אל"ף - צורת הנקודה העליונה כעין יו"ד [כלומר קטנה ודקה] ולא משוכה כעין רי"ש !!

שי"ן - הזרוע הימנית ממש שוכבת, והרי נעשה שי"ן עם מושב !!

ה"א - רגל ימין עקום מדי, יש כאן שינוי מעט מצורתה. אמנם אין זה פסול, אבל אם תינוק יטעה בקריאתה היא תיפסל (כמבואר בשו"ע רבינו לענין וי"ו שעשה ראשה מרובע, שאע"פ שאין בזה עצמו פיסול, נחשב שינוי מעט שאם תינוק יטעה מחמתה תיפסל). ראה גם פורום לנושאי סת"ם: חוות דעת על מזוזה
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: אל"ף - אותו כתב ואותן בעיות.

נגיעות

פסיעה לבר בשם הוי' - הה"א נוגע לוי"ו. מותר לגרר ולהפריד כי אין כאן שום שינוי בצורות אחת מהאותיות.

ראשי השי"ן נוגעין זה בזה - מותר להפריד - מעיקר הדין. (אמנם המשנת סופרים כותב שזה כשר אחר גרירה רק בשעת הדחק, ואע"פ שאין זה דעת שו"ע רבינו באות אל"ף. מ"מ כאן שהדיבוק קצת עבה, אפשר שאין זה כל כך מהודר אפילו אחר הגרירה).
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: דיבוק ראשי השי"ן, פורום לנושאי סת"ם: נגיעות, דיבוק

כתב מנומר בגדלים שונים, ושאלות

הכתב הזה בעייתי ביותר שהרי ירכי ההי"ן ותוי"ן שיעורן כחצי עובי הקולמוס (או פחות) של הגג, ונמצא הכתב מנומר בגדלים שונים, שאינו לכתחילה.

אבל יותר גרוע מזה - כי בפשטות דעת הרמ"א והפוסקים האשכנזים הנמשכים אחריו, דצריך שיעור בירך האות שיהא כמלוא אות קטנה דהיינו יו"ד בכתב הזה, שהוא עובי היו"ד ועובי הקולמוס. נמצא שאין רגלי שמאל של [חלק גדול מ]ההי"ן בכתב זה כשרות !!!

השי"ן ראש שמאל עבה מאוד ונראה כמין יו"ד ולא וי"ו או זיי"ן - כשר בדיעבד.

היו"ד כפופה כעין כ"ף - נראה שכשרה, ועכ"פ ודאי מועיל קריאת התינוק.

שאלות, קו משוך בגימ"ל ושי"ן

ראה הגדלה

הנו"ן [נשבע] כשרה אע"פ שיש לה זוית בעקבה.

הבי"ת [בפיך] כשרה, אע"פ שגגה עובר כמו העקב.

העיי"ן [בעבור] הראש שמאל עבה הרבה יותר מראש ימין, ואין זה נכון לכתחילה, כי לכתחילה צ"ל חלקי האותיות שוין ביחס זה לזה.

אבל רגל הגימ"ל [חג] וראש ימין של השי"ן [עשה] הן גלמים ופסולים (ע"פ השו"ע סימן לב סעיף יח).

נגיעות, דיבוק

יש שתי נגיעות דקות בין הבי"ת לכ"ף פשוטה. כל נגיעה שהיא דקה ואינה משנה הצורה, וכן אפילו כמה נגיעות אבל הן דקות ואינן משנות את צורת האות, מותר לגררן. 

נדבקו ראשי השי"ן זה לזה. מותר לגרר ולהפריד, משום שכל ראש ניכר לעצמו [ולא נשתנה צורת השי"ן וצורת הראשין], ואין זה דיבוק עב, אלא פחות מחצי עביו של הראשים.

אבל אם היו מדובקת בדיבוק עב, הרי היה דינם כגולם וקו משוך בשוה, שנשתנה צורת האות ונפסלה.

הפסק בשי"ן

יש הפסק בשי"ן בין המושב וזרוע שמאל. לכאורה צד ימין של השי"ן נתחלף בעיי"ן. מ"מ היות שכללות הצורה מוכחת שהיא שי"ן - מותר לתקנה [שלא כסדרן].

עיי"ן תלויה, פ"א שבורה, שי"ן ללא מושב

 

זה כתב אר"י הכתוב קצת כפי שנהגו בחלק ממדינות אירופה [איני יודע בפועל היכן ומתי נכתבה מזוזה זו, כי נראה שזו מזוזה חדשה, אלא שנכתבה בסטייל ישן, כי הכתב נראה חדש].

העיי"ן רבתי - ראשיה תלויים מעל לשיטה, וזה אינו נכון [אלא רק ראש שמאל יש תולים כמבואר בתיקון תפלין של ברוך שאמר, אבל לא ראש ימין].

הפ"א שבורה [ראה 'ואספת'] - כשרה, ודלא כסברת הכתיבה תמה המובא במשנת סופרים אות פ.

השי"ן - לא עשה לה מושב, וזה טעות. ראה פורום לנושאי סת"ם: שי"ן - שינויים בצורתה

שי"ן - ראשיה גלמים [קו משוך בשוה]

 

 

 

 

בכל אחד מהשיני"ן הללו יש קו אחד שאינו יו"ד או וי"ו, אלא קו פשוט משוך בשוה, והוא פסול, כמבואר בשו"ע ואחרונים.

דרך אגב: חלק מהשיני"ן הראש שמאל משוך הרבה, בצורה שמשנה את צורת האות (אמנם העולם מיקל במשיכת ראש שמאל של השי"ן וטי"ת וכיוצא בזה).

שי"ן

 

המושב בשי"ן מלא מצד שמאל, ובליטת הראש נראית כיו"ד ולא כוי"ו - כשרה בדיעבד. [כי צורתה הכללית ניכרת היטב, ויש בה חלל בין הראשים]. 

אותה השי"ן - כנראה נסיון גרירה שגרם להפסק בין המושב לראש - מותר לתקנה, כי לא נשתנה צורתה לאותיות אחרות (היא אינה נראית כעיי"ן ויו"ד, אלא כשי"ן). 

מ"ם סתומה מרובעת בפינות - לא בליטת קרנות

כתיבה נאה ויפה [מכתב חב"ד] - המ"ם סתומה מרובעת בפינותיה, ולמטה מימין יש בליטת עקב כעין עקב הבי"ת. חיבור הקו הסותם מצד שמאל - בקצה המושב או קרוב ממש לקצה. ואין גגה עוברת על הקו הסותם כשיעור מלוא קולמוס אלא פחות [כמבואר ברוקח הובא בברוך שאמר. ולא כמבואר בב"י ושו"ע רבינו (מאלפא ביתא של רי"ט ליפמן) שעוברת שיעור מלוא קולמוס].

שלושה תמונות בהן בליטה של קרן [הרבה יותר מפינה וזוית לבדה] מריבוע המ"ם. וכן (בשתי תמונות האחרונות) המושב עובר שמאלה הרבה מקו הסתימה [לחילופין - קו הסתימה הוא בפנים מדי]. 

בתמונה האחרונה עקב המ"ם מוגזם, בולט מדי ימינה.
כל הממי"ן שבתמונות הללו [ארבעה האחרונות] אע"פ שהן כשרות - אין זה כתיבה נאה לכתחילה.

השי"ן כשרה - אע"פ שחללה מצד שמאל מצומצמת, וראש שמאל שבה כמין יו"ד בגבהו (במקום וי"ו או זיי"ן קטנה).

נפסקים - ניכר להדיא צורת האות

 

הפסק בחטוטרת החי"ת. מותר לתקנה בתפלין ומזוזה כי האות "ניכרת להדיא".

הפסק בשי"ן - מותר לתקנה כנ"ל.

[אבל תמיהני אם סופר ירא שמים כתב זה, ואיך זה עבר הגהה???]