יום שישי, 25 בספטמבר 2015

ה"א רבתי בשירת האזינו

להלן תמונות מחומשים ישנים, בהם נראית בליטת הה"א למטה ולא מעל השיטה (קטע ממוקד אחר תמונת הדף):
ירושלמי מגילה פרק א הלכה ט: ר' יושע' בריה דרב חננאל אמר צריך לכתוב ה"א למטה מארכובתו של למ"ד - (בפסוק) הלה' תגמלו זאת (בשירת האזינו), [כי פירושו] הא לה' תגמלו זאת.
פי' בקרבן העדה שם (ופני משה, ובמאיר עיני סופרים סי' יד סעיף כט) צריך לכתוב ה' דהלה' למטה מכפיפתו של ל', דנשמע שהיא תיבה בפני עצמה, ונפרשה הא לה' תגמלו זאת.
[וכן מבואר במדרש רבה (שמות פ' כד) "ר' ששא .. היה כותב ה"א למטן ולמ"ד למעלן". וכן פירשו שם במתנות כהונה וחי' הרד"ל].

למדנו:
א.  סתם אותיות רבתי בולטות מעל השיטה, אבל ה"א זו בולטת מתחת השיטה מטעם המבואר.
ב.  ארכובתו [ובהגה' מיימוני הל' ס"ת פרק ח: ארכובותיו ל' רבים] של למ"ד, משמע כפיפת מושב (שהארכובה היא חלק התחתון ברגל המתחבר בכף הרגל), ואינה רגל פשוטה ביושר כלפי מטה.
[ראה ברוך שאמר באות למ"ד בשם רבי טודרוס הלוי, שכ' דסתם צורת הלמ"ד כעין דלי"ת ווי"ו על גבה. אך מהירושלמי כאן, לא משמע כן].

היום המנהג בתיקוני ס"ת שלנו, שהה"א היא רבתי עולה מעל השיטה וגם יורדת מתחת השיטה. (וכן משאירים ריוח כמלוא אות קטנה [יו"ד] בינה לתיבת לה' שאחריה).
ואפשר שמכיון שבמס' סופרים פרק ט כתב: ה' דהלה' צריך להיות פשוט (פי' המפרשים גדולה כלומר רבתי) מכל ה"י שהיא תיבה בפני עצמה. נהגו רק לעשותה רבתי בלבד, ומופלגת משאר התיבה. ולא הקפידו לעשות כמנהג הירושלמי ומדרש רבה שתהא נמוכה בדוקא. ומה שבולטת מעט למטה הוא מצד הרבתי, שכל אותיות רבתי בולטות בשוה למעלה ולמטה מהשיטה. 

יום חמישי, 24 בספטמבר 2015

נפסקים - ניכר להדיא צורת האות

 
הפסק בחטוטרת החי"ת. מותר לתקנה בתפלין ומזוזה כי האות "ניכרת להדיא".
הפסק בשי"ן - מותר לתקנה כנ"ל.
[אבל תמיהני אם סופר ירא שמים כתב זה, ואיך זה עבר הגהה???]

יום שלישי, 22 בספטמבר 2015

ריוח בן התיבות (אחר אות רבתי)

אין ריוח נכון בין התיבות שמע - ישראל. אמנם העיי"ן רבתי עולה מעל השורה, אך אין שום היכר שהיא שייכת לתיבת "שמע", ונראה כאילו היא אות או תיבה בפני עצמה - המזוזה פסולה, עד שיתקן את הדבר.
התיקון: יש להרחיב מעט את חרטום המ"ם של שמע שיהא קרוב לעיי"ן רבתי [וכן אפשר להרחיב מעט את גב העיי"ן - מצד ימין], ומאידך להרחיב טיפה את היו"ד ושי"ן שיהיו סמוכים יותר זה לזה, באופן כזה יהא ניכר חילוק התיבות "שמע" "ישראל".

ונולד לי מתמונה זו שאלה מעניינת. מה הדין כאשר העיי"ן הנ"ל סמוכה ממש ליו"ד, ורק מחמת שהיא בולטת מעל ומתחת לשיטה נראה היו"ד של ישראל מרוחק ממנה (כלומר, הרי זה מצב הפוך מתלויות מעל התיבה, כאן היו"ד תלויה קרוב ממש לחלל העיי"ן).
ונראה לי שזה ממש כדין המבואר בשו"ע רבינו [סי' לב סעיף לו] שלא מספיק הרחקת ראשי האותיות זה מזה בראשיהם, אלא גם במושבות האותיות צריך שיהיו נפרדות התיבות. והוא הדין, עיי"ן זו צריכה להיות כל חלקיה מרוחקת מתיבת "ישראל".
אמנם [בדיעבד אפשר] יש מקום לסמוך על סברת הבני יונה (יורה דעה סימן רעד סעיף ד) דתיבה המסתיימת באות סופית [כמו מ"ם סתומה או נו"ן סופית] בדיעבד לא צריכה שיעור הרחק כמלוא יו"ד, כי ניכרת הפרדת התיבות מחמת אות סופית, כמו כן יש לאמר לענין עיי"ן רבתי, דניכר שנבדלת מהיו"ד (אך צ"ע דמנין לי שהיא סוף תיבת שמע, שמא היא ראש התיבה הבאה?), וגם שלפניה מ"ם פתוחה דמוכח קצת שאינה סוף התיבה.

הממי"ן מסומנים - כי הן עגולות מעט וצריכות שאלות תינוק, אם אינן דומות לסמ"ך.

יום שני, 21 בספטמבר 2015

ריבוע התפירה

הגיד בתפירה כאשר נמתח - נמתח לקצוות החור מכל צד, וממילא אינו נוגע לגיד הנמשך בצלע השניה, וא"כ לכאורה חסר [יש פגם] בזוית התפירה של הגיד. האם יש כאן חשש פיסול, מאחר שריבוע התפירה הלכה למשה מסיני?

תשובה:  אין כאן שום חשש, התפירה מרובעת למראה העין. ואין צורך לדייק בקליבר, כי "לא ניתנה תורה למלאכי השרת" וכל שנראה לעין ממוצעת מרובע - הרי זה מרובע, וכשר.

דרך אגב: מה שנראה הבית והתפירה שאינם מרובעים כלפי מטה, זה בגלל זוית הצילום

קוץ מיותר בשם הוי'

 
יש בשם קוץ היורד לתוך חלל האות. האם מותר למוחקו?
אע"פ שקוץ זה (קרוב לודאי) נכתב לשם קדושה כאשר התחיל הסופר ועשה וי"ו תחילה [כפי חילוק השם ע"פ האריז"ל]. אעפ"כ מאחר שאינו צורך השם, ואדרבה מכער את השם, ממילא אינו מתקדש [הקדש טעות אינו הקדש], ומותר למוחקו לנאות את השם - "זה א-לי ואנוהו".

היו"ד של 'ביתך' [נראה בתמונה ש]חסר לו עוקץ שמאל של ר"ת - ו[אם כן] צריך לתקנו.

נפסקים באות אל"ף


שתיהם פסולים, ואי אפשר לתקנם בתפלין ומזוזה.

מעשה בשאלת תינוקות

 
הבי"ת [השניה של 'לבבכם'] עגול מעט למטה. נוסף לכך אין שבירה ברורה של העקב, והגב עגול. ראה הגדלה

התינוק הראשון קראה כ"ף. אח"כ שאלנו עוד שני תינוקות. אחד קראה בי"ת, ואחד נו"ן!!
יש כאן בעיה!! התינוק שקוראה נו"ן בודאי טועה. אבל לכאורה מוכח שהוא אינו יכול להכירו כבי"ת. ותינוק שאומר "איני מכיר את האות" שוה לתינוק שקוראה בטעות לאות אחרת, וא"כ רוב תינוקות לא יכלו לקראה.
נראה לי להחמיר ולפסול (ולא כל כך מעצם שאלת צורת הבי"ת. אלא מזה שרוב תינוקות לא יכלו לקראה - יש דברים בגו).

הטי"ת צד שמאל עקומה - שאלת תינוק.

יו"ד ימני בצד"י גולם

האם היו"ד הימנית שבצד"י גולם?
רוב העולם מכשיר ואומר, כי יש משהו בולט לימין שיחשב ראש. (ולכאורה מאחר שדין גולם הוא דין מחודש כמבואר באחרונים, שקשה למצוא את מקורו בגמרא, ואכמ"ל, לכאורה יש להקל).
מ"מ בהסתכלות פשוטה יש לילך אחר רוב היו"ד, והיות שרוב מובהק של היו"ד דבוק, הרי זה גולם.

יום ראשון, 20 בספטמבר 2015

פתח רחב ובו שער סורגים לפני שער רגיל

שער בית ולפניה שער סורגים. עיקר השער הוא הפנימי והסורגים טפלים לגבי עיקר השער, ולכן רק הפנימי חייב במזוזה והחיצון פטור.
אמנם אם יש שיעור ד' על ד' אמות בשטח שלפני הדלת הפנימית, והיא שימושית קצת כעין חצר קטנה, יש לקבוע על שני הפתחים מזוזות.
אבל מה שקבעו את המזוזה באמצע רוחב השער, זה אינו נכון. כי המזוזה צ"ל סמוכה תוך טפח לשער. והשער הוא בצד הפנימי לבד, כי יש לו מסגרת פרטית, כנראה בעליל.

פסיעה לבר יורדת הרבה

הפסיעה לבר בשם הזה יורד הרבה - לכאורה יש כאן שאלת קו"ף.
נראה לי להכשיר, כי ניכרת היטב שהיא ה"א, כי הקוץ דק מאוד. ועיקר הנקודה של הה"א נבחנת לעצמה.

(לכאורה הרי "אין שיעור לעובי האות" - והרי יש בה שיעור ירך של קו"ף?
נראה לי שלא שייך לומר כאן "אין שיעור לעובי האות" להחמיר, ואפילו לא להקל אם זה היה צריך להיות באמת ירך קו"ף. כי בהסתכלות על הגוף כולו של הירך, ניכר שהקו הדק היוצא אינו עיקר הירך, ולכן אני מסתכל על עיקר גוף הנקודה בין להקל ובין להחמיר. דו"ק).

דרך אגב: בה"א השניה יש פסיעה ימנית אלכסונית מעט. זה סתם טעות, כי אין בה"א זו שום פסיעה.

עמודים פטורים ממזוזה, ומזוזה בפתח חצר

העמוד הזה פטור ממזוזה. הוא אינו שער כלל, אלא רק תמיכה לגגון. המזוזה קבועה כאן בטעות גמור.
פתח חצר - השער הוא בחלק הפנימי, ולכן צריך לקבוע את המזוזה על העמוד הימני הפנימי.
זהו תמונה של אותו שער [מהצד, ולא רואים את הדלת]. המזוזה קבועה בטעות בעמוד החיצון שאינו שער (גמור) כי אין בו דלת, ולכן חייב להעבירו לעמוד הפנימי המסומן בחץ.
אמנם אם היה רק הפתח החיצון בלבד, או אפילו היו ב' הפתחים אך ללא דלת - הייתי מסכים לקביעת המזוזה על הפתח חיצונה. אך מאחר שיש לפנימית דלת - ברור שהיא עיקר השער, ושם מקום הקביעה.

צד"י כעין עיי"ן

 
הצד"י - יו"ד ימני יוצא ממש ממקום הכפיפה - אם זה היה כתב ב"י, זה היה פסול שהיה נעשה עיי"ן ממש, כמבואר בפוסקים. אך בכתב האר"י יש מקום להקל בבעיה זו, ראה פורום לנושאי סת"ם: צד"י כפופה - היו"ד דבוק בכיפוף מושבהפורום לנושאי סת"ם: יו"ד הצד"י מחוברת למטה מדי
מ"מ במקרה דידן - נראה לי להחמיר ולפסול.
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: ירך היו"ד דבוק למטה בצד"י

הה"א - יורד ממנה קוץ שכמעט סותם החלל, אם זה היה ממש סותם את החלל [ואין כוונתי שהיה נוגע הקוץ לנקודה התחתונה - דזה פשיטא דפסול כמבואר בכל הפוסקים. אלא אפילו עומד חוץ לנקודה מצד שמאל, מ"מ כל החלל היה סתום למסתכל מצד שמאל לתוך חלל הה"א] הרי זה פסול. שהרי אע"פ שאין הנקודה נוגעת לגג, מ"מ מבואר בגמרא שצריכה להיות חלל ופתח בין הנקודה לגג - ואין.

בליטת גיד התפירה

גיד התפירה בולט על פני התיתורא [בגלל מילוי שיש בתוך החריץ]. אין בזה פגם בריבוע התפירה כלל. כי ריבוע התפירה נמדד מכיוון מעלה, ובליטת גובה אינו משנה את הריבוע.

יום שישי, 18 בספטמבר 2015

פ"א פשוטה, מ"ם סתומה

 
פ"א פשוטה רגלה 'שבורה' ועקומה - כשרה. השוה לכ"ף פשוטה פורום לנושאי סת"ם: כ"ף פשוטה שפסלתי.
החילוק ביניהם הוא - שגוף צורת הפ"א בגלל נקודתה עדיין ניכרת היטב, ולא מקלקל צורתה כל כך, כמו בכ"ף.

הממי"ם ["בם, וכתבתם"] - המושב בולט מדי שמאלה (כלומר, חיבור קו הסתימה פנימה מדי) - כשר, אך אינו לכתחילה.
המ"ם ["עיניכם"] קו הסתימה נוטה ימינה פנימה כלפי מטה, וצריכה להיות לכתחילה ישרה כלפי מטה או בנטיה מעט כלפי שמאל למטה, כמו חרטום המ"ם פתוחה.
הגדל

כתב גרוע, למ"ד פסול, חסר שיעור בנקודת פ"א

הלמ"ד של "וכל" פסולה - אין לה צורת למ"ד.
נקודת הפ"א "פטר" היא שתי קוין ואינה באמת שיעור נקודה [שצריכה להיות כמלוא עובי היו"ד] ופסולה, עד שיתקנה למלאותה שיהא בה שיעור אות [לדעת רמ"א (סימן לב סעיף טו), משא"כ לדעת בעל השו"ע (שם) כשרה].

שריטת דיו באמצע תיבה, ביתי"ן מעוגלים

 
בתיבת "על" יש שריטת דיו שנעשה אחר הכתיבה. שאלנו תינוק והוא קרא את האותיות כדין, והתרנו למחוק את השריטה הזו.
הביתי"ן [המסומנים] מעוגלים מדי וצריכים שאלות תינוק אם לא יטעה בהן ככ"ף, ואח"כ תיקון לרבע את העקב שלהן.

נקבי העברת חוט התפירה, וחסר בעובי התיתורא

בתחתית החריץ יש נקבים קטנים באמצע החריץ [סימנתי רק את האמצעי] - אין בזה שום בעיה.
סיבת הנקבים הללו, כי צריך להעביר חוט התפירה בין בית לבית, ויש עושים את הנקבים מעל גובה התיתורא [הרוב נוהגים להעביר חוט התפירה ממש בתחתית החריץ, כך שלא נראים חורים הללו].
אין כאן פגיעה או נקב בגופי הבתים, כי הנקבים הן בשטח שבין בית לבית - החריץ.

נפל חלק מהמילוי של עובי התיתורא [מסומן בחץ אדום]. האם יש כאן חסרון בריבוע?
לא. הבית כשר, ריבוע התיתורא הוא רק בשפה העליונה שלה והתחתונה שלהן [המסומנים בחצים לבנים]. אין דין ריבוע באמצע עובי התיתורא [ובפרט אם אינו כלל מעור הבית עצמה, אלא מילוי לבדה].
ברור שיש להדר ולמלאות פגם זה, כדי שיהא "זה אלי ואנוהו" תפלין נאות ויפות.

יום שישי, 11 בספטמבר 2015

כ"ף פשוטה

הכ"ף פשוטה של 'בדרך' נראה לי פסול משום שינוי צורה.
הכ"ף פשוטה של 'ובלכתך' אני מסתפק.

הכ"ף של 'אנכי' [שורה 3 - לא מסומנת] מרובעת למטה [אבל לא בזוית חדה עם עוקץ] - נוהגים להכשיר.

נו"ן, למ"ד

הנו"ן [הראשונה] מושבה צר ביותר וראשה רחבה ממנה [הגם שאינה רחבה מראש סתם נו"ן] - כשר בדיעבד, ומצוה לתקן.

הלמ"ד אין לו ראש בולט, אלא פתיחת פני הראש הוא לפנים מהמשך קו הצואר. לפי הקול יעקב הרי זה גולם [ופסול], ומנהג חב"ד להקל בלמ"ד שראשה כל שהו, שכשר. עדיף למשוך ולמלאות להיטיב צורת ראשה.
דוגמא נוספת [אך יותר טובה] של למ"ד למנהג חב"ד, שאין ראשה בולט משהו, רק עוקצי הראש בולטין בלבד.

יום רביעי, 9 בספטמבר 2015

יום שלישי, 8 בספטמבר 2015

זיי"ן - גג רחב קצת

 
 
שאלת תינוק אם אינן דלי"ת.

ביתי"ן ועוד

הבי"ת הזה יש פגם במושבו, כך שיש מקום להסתפק בו שמא הוא כעין כ"ף. ראוי לשאול תינוק ורק אחר קריאת התינוק למלאות פגם זה (אין כאן בעיה של תיקון שלא כסדרן, אם צורת האות עליה).
כתב גרוע ביותר - יש פגמים בגגות כמה מהאותיות שציינתי. משורת הדין נראה שמועיל קריאת התינוק.
האל"ף הנקודה העליונה רחבה יותר מדי - כשר בדיעבד. כבר כתבתי על טעות זה כמה פעמים בעבר.
גיד בגג הה"א הורם מהקלף ונשאר הפסק בגג - נראה לי שמותר לתקנו, כי לא נשתנה צורתו.
שים לב היטב - גוף האות הזה כ"ף, רק יש בו איזה תוספת המתדמה לעקב מבחוץ. נראה לי שהוא פסול.

נוני"ן פסולות

אין לנוני"ן הללו ראש מוגדר לעצמו [איבר לעצמו], אלא הם המשך [ורק התרחבות בשיפוע] של קו הצואר - הרי אלו גולם ופסולים.
לנו"ן הזה אין לו צורת אות [נוסף למה שראשו הפוך - שזה פסול שני].

יום שני, 7 בספטמבר 2015

רגלים ימניות כפופות כמושב נו"ן

באותיות ד, ה, ת, רגלים ימניות כפופות כמושב נו"ן - פסול.

וי"ו ארוכה - הפכה לנו"ן פשוטה

הוי"ו ארוכה כמעט פי שלשה מעובי ראשה - והפכה ל[שיעור] נו"ן פשוטה. ופסולה לדעת שו"ע רבינו.
הטי"ת ראש ימני גולם, ורק עוקץ בולט ממנה. [יש מקום להכשיר בט' בדיעבד בגלל שלא ברור גדר ראשה הימני של טי"ת, ועכ"פ תיקון מועיל כאן].
ראה הגדלה

יום שישי, 4 בספטמבר 2015

רי"ש עם לכלוך או קו בחללה

 
יש לכסות חוץ לרי"ש כדי שישאר לפני התינוק רק הרי"ש וחללו - ולשאול מה זה? אם יקראנה רי"ש כשרה, ואפשר לנקות.
הנקודה שדבוקה לגג הרי"ש אינה כלום - ומותר לגררה.

סמ"ך

הסמ"ך שאלת תינוק כי גופה מעט מרובע מדי. אבל אם תינוק יקראנה היא כשרה.

יו"ד כחי"ת קטנה

 
היו"ד הזו פסולה - היא דמות חי"ת קטנה.
אבל את היו"ד הזו אפשר להכשיר [וממילא לגרר מעט מאורך הקוץ השמאלי] כי הקוץ דק ועיקר תמונת אות היו"ד ניכרת.

תג ענק

ראה הגדלה
התגין ענקיים עד שגופי היודי"ן טפלים ומאבדים צורתם.
כמו כן על אותיות אחרות כמו הבי"ת התג גדול מדי.

יש גבול עד כמה התג [הטפל לאות] יכול להיות עיקר.