נקרע אות במזוזה

האות שי"ן נקרעה לשתים והיא פסולה. אי אפשר לתקן דבר כזה במזוזה.

קרע במזוזה - מחלק את הה"א לשתים

המזוזה נקרעה מלמטה והקרע נכנס תוך הה"א ועובר את חללה ומפריד את הגג [הדל"ת] מן הירך שמאל, ונמצאת הה"א מחולקת לשתים מחמת הקרע.

הה"א הזו פסולה, כי היא נחלקה לשתים, ולא מועיל הדבקת הקלף [ע"י תפירה בגיד, או הדבקת מטלית מאחורה] להכשיר את הה"א [כמבואר ביורה דעה סי' רפ].

כמובן ופשוט, היות שזה סיום המזוזה [ולא שם ק'] יכול למחוק את התיבה הזו ולכתבה שוב אחר הקרע, אם ירצה. ולתפור את הקרע או להדביק מטלית תחתיה, אבל אינו יכול לכתוב על מקום התפירה או מקום ההדבקה עצמה.

קרע אחר הכתיבה

קרע במזוזה אחר הכתיבה. האות ה' כשרה, כי חסרון היקף גויל אחר הכתיבה אינו מעכב, ויש בירכה שיעור מלוא אות קטנה, ולא נשתנה צורת האות.

מצוה להדביק מטלית מאחורי הקרע לחזק את הקלף, שלא ימשיך הקרע.

חתך במזוזה, והדבקת מטלית

מזוזה נחתכה בטעות אחר הכתיבה (ולכן אינו פסול משום שאינו מוקף גויל, לפי השיטה העיקרית להלכה. ורק לסברת תלמוד ירושלמי הוא פסול משום שאינו מוקף גויל גם אחר הכתיבה). התמונה השניה מראה את התי"ו שנחתכה.

בתמונה זו אנו רואים שהתי"ו לא נפסלה, כי נשתייר בה שיעור ירך ימין כשיעור אות הצריכה, דהיינו מלוא אות קטנה בירך ימין, ועל כן התי"ו כשרה. [והיינו ממש דין המבואר במנחות כט ניקב ירך הה"א (לאחר הכתיבה) אם נשתייר בה מלוא אות קטנה]

נוהגים להדביק מטלית מקלף דק מאחורי הקלף כדי להחזיק שפתי הקרע יחד, שלא יתקרע יותר, וגם כדי ליפות המצוה שגנאי למזוזה שהיא קרועה.

קרע במזוזה

קרע באמצע הכתב - המזוזה נפסלה. אין דרך לתקנה.

המ"ם למטה מעוגלת מדי - דינה שאלת תינוק.

קרע במזוזה

הקרע נכנס רק בעומק שיטה אחת לכתב, ואינו פוגע בשום אות. המזוזה כשרה.

כמובן ראוי להדביק טלאי מאחרי הקלף לחזקה, שלא יתמשך הקרע.

קרע במזוזה בעומק ב' שיטין בכתב

מה הדין בנקרע קלף המזוזה והקרע נכנס מלמטה לתוך שתי שורות של הכתב, כלומר עובר בריוח שאחר "על הארץ" ונכנס לתוך שתי שורות שבכתב?

יש לדון כאן בשתי שאלות מעניינות:

א.  האם שיטת "על הארץ" הריוח שאחריה - נידון כשיטת כתב, או לא.

ב.  מה דין מזוזה שקרע הולך בתוך הכתב ב' או ג' שיטין.

הנה פשוט שאנו דנים שלא נקרעה ולא נפסלה שום אות מהמזוזה, דבזה פשוט דנפסל כמבואר ביו"ד סי' רפ, אלא הקרע הולך בין התיבות ואותיות ולא פסל אותם [אע"פ ששפתי הקרע נוגעין באותיות עצמן, חסרון היקף גויל אחר הכתיבה אינו פוסל כמבואר בשו"ע או"ח סי' לב].

א. מסברא נראה שהריוח שאחר על הארץ אינו מכלל המזוזה, שהרי אין לו דין ריוח פרשה [פתוחה] שנצטרך שישאר קלף חלק אחר על הארץ, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רפח שאם סיים על הארץ בסוף השיטה גם כשרה. ולכן נראה דאם נחסר כל הקלף שאחר על הארץ לא נפסלה, וממילא קרע שם אינו יותר מקרע בתוך הגליון שאינו נחשב מכלל השיטין כמבואר ביו"ד סי' רפ.

ב. הנה קרע בס"ת מבואר בשו"ע יו"ד סי' רפ, דאם הולך בתוך ב' או ג' שיטין לא נפסלה הס"ת, ומותר לתפרה או להדביקה במטלית מאחרי הקלף לחזק שפתי הקרע שלא יקרע יותר ולא יראה. וכתב בפתחי תשובה [שם, בשם חמודי דניאל] דהוא הדין בתפלין ומזוזה. כלומר שקרע ההולך תוך ב' או ג' שיטין מותר לתפרה או להדביקה כנ"ל. וממילא פשוט שמותר להדביק מטלית של קלף אחר המזוזה לחזקה שלא יקרע יותר ולא יראה הקרע.

אמנם אם לא תפרה ולא הדביקה אלא הניחה [קרועה ב' שיטין] כמו שהיא, מה דין המזוזה.
הנה בס"ת נחלקו הט"ז וש"ך שם, האם מותר לקרוא בה לפני שתפרו או הדביקו את הקרע שהולך בתוך שיטות הכתב. אמנם יש לומר דהיינו דוקא בס"ת העומד לקריאה, וגנאי גדול ובזיון לס"ת [ונראה בבית יוסף (יו"ד שם) שדין פיסול ס"ת בקרע ההולך בכמה שיטין כו' אינו אלא מד"ס, ולא דין תורה] אבל מזוזה דאינה עומדת לקריאה ואינו גנאי גדול, יש לומר דכשרה [אף לדעת הש"ך שם] אף בלא הדביק ולא תפר הקרע.

ומצאתי בספר מאיר עיני סופרים (ריש סי' יט) שכ' דכשם שאסור לקרוא בס"ת בקרע ההולך ב' שיטין בכתב, כמו כן אסור להניח תפלין ומזוזה בנקרעו ב' שיטין בכתב. ולעניות דעתי נראה יותר מה שכתבתי לעיל.