עירוב השיטות

הלמ"ד נכנסת בשיטה שמעליה, בין האותיות ע' וצ'. אע"פ שאין כאן שינוי צורה של שום אות, אין לערב השיטות בסת"ם לכתחילה.
ראה עוד דוגמאות תחת התוית "עירוב השיטות"

וי"ו וזיי"ן ארוכים

ראשי הוי"ו והזיי"ן צריכים להיות [עביין - גובהן] בערך שליש הגובה של כל האות, והרגל שתי שלישים. ואילו כאן הן ארוכות בערך פי שלוש מהראש, והראש הוא חלק רביעי. 

מכל מקום כשר, שהרי אינן יוצאים מחוץ לשיטה [כלפי מטה], וזה נקרא "כתיבה ארוכה". כלומר, גובה הכתב הוא כארבע או חמש קולמוסים לשיטה [ולא כתיבה רגילה - שהיא גובה שלוש קולמוסים לאות רגילה בשורה].

הווי"ן [היום, ומלקוש] ארוכות וגם יורדות למטה מהשיטה - שאלת תינוק אם יקראם וי"ו או נו"ן פשוטה.

דרך אגב: הלמ"ד נכנס לשיטה שמעל, ואין זה נכון לכתחילה.

וא"ו ארוך מדי ופסול.

וא"ו יורד מהשיטה - אבל עובי ראשו מציל עליו שהוא בשיעור וי"ו, כי יחס הראש והרגל משתמרים.

הזיי"ן השניה [מזזות] ארוכה ויורדת מעט מהשיטה - שאלת תינוק אם היא נו"ן או זיי"ן.

הזיי"ן פסולה - היא ארוכה מדי, הן ביחס לראשה [לשיעור האות עצמה] והן ביחס לגובה השיטה.
זה נראה לי ברור בדעת שוע"ר (סי' לב סעיף כ, ע"פ רמ"א שם סעיף טו, טז). אבל לדעת השו"ע (שם) יועיל כאן שאלת תינוק (בכיסוי שאר אותיות התיבה).

כ"ף פשוטה יורדת וחוצצת באמצע תיבה תחתיה

מה הדין בכ"ף פשוטה שיורדת לתוך אויר תיבה בשיטה שתחתיה, ומפסקת בין האותיות?

הציור הוא להמחשת הענין בלבד

נראה לי, דאם חוצצת בפני אותיות התיבה הרי זה הפסק באמצע תיבה דפסול עד שיתקן, דהיינו שיגרר רגל הכ"ף הנכנסת לתוך השיטה, ואם תישאר אויר הרבה באמצע השיטה עדיין פסולה עד שיתקן אם אפשר, כלומר להאריך איזה גג לקרב גגי האותיות של התיבה.

ונראה דלא רק כאשר חוצצת לגמרי בפני ב' אותיות, אלא אפילו נכנסה רק מתחת לשירטוט כשיעור עובי ראשי האותיות, חשיבא חציצה והפסקה בין האותיות לפסול התיבה, משום שנראית כב' תיבות. אבל אם נכנס רק מעט לאויר שבין גגות האותיות, מהני שאלת תינוק, ואם יקרא תיבה זו כתיבה אחת כשרה, ואם לאו [כלומר יתקשה לקראה תיבה אחת, וכל שכן אם בודאי יקראנה כב' תיבות] יש למחוק הרגל שנכנסת כנ"ל, ושוב לשאול מצד הריוח.

כתב צפוף מדי, בעיות בלמדי"ן

בגלל שעובי הכתב רחב [עבה] מדי הכתב צפוף מאוד. דבר זה גורם לקשיים ותקלות, הלמדי"ן אין להם מקום מספיק.

חלק מהלמדי"ן נכנסין לחלל דל"ת, חלק מהלמדי"ן צוארן עקום מאוד - במלים "אלה" לטוטפת" שאלות תינוק, הלמ"ד של לאות קצרה מדי (היא כשרה בדיעבד).

ראש למ"ד נכנס בריוח שבין "לבבכם וסרתם" ואין זה לכתחלה, כי צריך ריוח בין התיבות לכתחלה גם למטה אצל המושב של האותיות.

עירוב השיטין

הלמ"ד נכנסת לחלל התיבה "היום", וכן בשיטה שתחתיה הלמ"ד נכנסת בין המלים "ימים תאכל" - אמנם בדיעבד זה כשר. אך מלכתחילה אין לערב השיטין בסת"ם [ורק בגט נוהגין כן], כלומר להכניס למ"ד לתוך שיטה עליונה, או אות ארוכה לירד לתוך שיטה שתחתיה. בדיעבד אין צורך לתקן דבר זה, כל עוד לא גרם הלמ"ד פיסול כגון שנכנס לחלל אות שביטלה צורתה, כגון לחלל רי"ש או כ"ף פשוטה וכיוצא בזה.

במקרה השני הלמ"ד גם יוצרת עוד בעיה, שאין ריוח בין התיבות בתחתיתן, ולכתחילה יש להניח ריוח ברור בין תיבה לתיבה כמלוא אות קטנה [כשיעור יו"ד] לכתחילה, גם למעלן וגם בין מושבותיהן. וכאן אין לה ריוח זה למטה רק למעלה אצל השירטוט. מ"מ לדינא זו כשרה, כי ניכר הריוח בין התיבות אצל השירטוט. (עיין שו"ע רבינו סימן לב סעיף לו - לענין מקרה הפוך !!).