וי"ו ארוך ווי"ו קצר

הו' הזו ארוכה מדי, יש בה שיעור ד' קולמוסים [לפחות] והיא בעצם בשיעור נו"ן פשוטה.

אמנם יש מכשירים היות שצורת ראשו מוכיח עליו שהוא ו' ולא נו"ן. לדעתי אין זה נכון להכשיר, מאחר ששיעור האות השתנה, ועל כן אינו "כתב תם".

הו' של והיה קצר. אמנם יש שיעור בירך שלה, כי הירך ארוכה מעובי הראש. מ"מ יש ספק שמא תינוק יטעה בה ויקראנה י', כי היא קצרה - ולכן חייב לשאול תינוק, ורק אם יקראנו כדין כשרה [ופשוט שצריך לתקנה ולהאריכה כשיעורה הנכון].

הנו"ן [ונתתי] כמעט אין לה מושב.

בעיה בבי"ת ובוי"ו

כל הביתי"ן המסומנים יש להם בעיה גדולה - אין להם עקב כלל, ולא ריבוע ישר למטה. אלא יש להם גב אלכסון. אי אפשר להגדיר את כל גב הבי"ת כעקב !!

השאלה איך נידון הדבר? כשינוי צורת הב', או נסתפק בשאלת תינוק האם זו בי"ת או כ"ף???

הוי"ו ארוכה מדי, ויש בה שיעור נו"ן פשוטה [ג' קולמוסים ברגל, לבד מעובי הראש], ולענ"ד היא פסולה [אלא שאם תינוק יקראנו, אז אפשר לתקנו בעיבוי ראשו, לצמצם שיעור היחס בין הירך לעובי הראש].

ו' ארוכה כנו"ן פשוטה

הו' ארוכה מאוד ותינוק נשאל, וקראו נו"ן פשוטה.

הוא פסול.

וא"ו ארוכה

הו' ארוכה מדי, אך עדיין נראית כו' ובפרט ליד האותיות שאצלה - כשרה בדיעבד, ועכ"פ אפשר לשאול תינוק. 

וי"ו זו כנ"ל, ארוכה מדי לכתחילה, אמנם כשרה כי תינוק בודאי יקראנה ו'. יש לתקן את ראשה להעבותה שתהא עבה קצת יותר כדי שלא יהא בה שיעור נו"ן פשוטה [כלומר הראש באות ו' צ"ל שליש מאורך כל האות, וכאן הוא רבע כשיעור ראש הנו"ן פשוטה, שראשה רבע מארכה].

ראה הגדלה

הו' כאן ארוכה מעט אך כשרה ויש לתקנה כנ"ל.

הו' כאן [ודברת] פסולה - היא ממש נו"ן פשוטה.

וי"ו - כשיעור נו"ן פשוטה

הוי"ו בגלל שראשה דק יש בה ממש שיעור נו"ן פשוטה, והיא פסולה. אמנם - אם תינוק יכירנה כוי"ו בגלל צורתה [גם כאשר יראה אותה ביחס לשאר האותיות שסביבה], יהא מותר לתקנה [אף בתו"מ שלא כסדרה].
[כבר ביארתי הדבר כמה פעמים. ראה פורום לנושאי סת"ם: שיעור מלוא אות קטנה בירך - כאשר הגג עבה, ועוד כתבות תחת התוית "שיעור ירכי אותיות"].

הנו"ן [דגנך] - לכתחילה אסור להמשיך [להרחיב] ראש הנו"ן יותר מהמושב. אמנם כאן בדיעבד כשרה, כי ניכרת היטב כנו"ן.

וי"ו ארוכה

ווי"ן ארוכות יותר משיעורן. שיעור אורך כל הוי"ו [ראש וירך] עד שלוש וחצי קולמוסים, יותר מאורך זה היא נכנסת לשיעור נו"ן פשוטה.

לדעתי [ע"פ שוע"ר, בשיטת רמ"א ומרדכי] באריכות הירך יותר משיעורה, לא מועיל להכשיר משום קריאת התינוק, כי נשתנה שיעור האות. ואכן התינוק קורא אותן ווי"ן, ואינו טועה לקראה נו"ן פשוטה, ואעפ"כ פסולה משום שינוי שיעור האות. אמנם הרבה רבנים סומכים להכשיר [אפילו לכתחילה] וי"ו ארוכה, וטעמם כי התינוק אינו טועה בתמונה זו.

לדעתי כנ"ל אין להכשירן ארוכות כל כך, בגלל שינוי השיעור, אע"פ שלא נשתנה צורת האות.

אך מותר לתקנן בהוספת דיו [כדין נפסקים שמותר לתקנן בתפלין בכתיבה מועטת, כי צורת האות עליהן, וכמו כן כאן צורת האות וי"ו עליה, והפסול רק משום שחסר שיעור האות], ולכן אחר קריאת התינוק להוכיח שצורתה עליה [בדרך כלל גם אין צורך לשאול תינוק למעשה - כי ידוע שתינוק יקראנו וי"ו, אא"כ הוא משונה מעט בגלל ארכו] יש לתקן שיעור האות ע"י עיבוי הראש בתחתיתו, כדי שהשיעור יתוקן. כלומר, יחס הירך לראש לא יהא פי שלוש, אלא פי שתים או מעט יותר.
אבל אם התינוק היה טועה לקראה נו"ן פשוטה, אי אפשר לתקנן שלא כסדרן.

שאלות על וי"ו, פ"א

 

הוי"ו ארוכה מדי, יש בה שיעור נו"ן פשוטה [ד' קולמוסים - בשיעור עובי ראשה], גם היא מעוקמת מעט.

אמנם קרוב לודאי שהתינוק לא יקראנה נו"ן. אך היא אינה כשרה כמו שהיא מחמת ארכה, אלא [אחר קריאת התינוק] חובה לתקנה. דהיינו להוסיף דיו לעובי הראש [כדי שיחס הירך לראש יעמוד על פי שתים או מעט יותר, ולא פי שלוש].

כל זה נכון לשיטת הרמ"א על פי שו"ע רבינו סימן לב סעיפים יט, כ [אבל לדעת הרב המחבר בעל השו"ע - אחר קריאת התינוק כשרה כמו שהיא].

הפ"א [נפשך] כשרה. אמנם היא משונית ואינה "לכתחילה" שהרי גבה עבה יותר מהנקודה. עיוות זה תולדת הטעות המפורסמת בתיקון צורת הפ"א של בעל הכתיבה תמה.

הפ"א [נפשכם] חיבור הנקודה עבה הרבה יותר מבליטת הנקודה, ויש בזה חשש גולם ["קו משוך בשוה"] שהרי אינה דבוקה בעוקץ, אלא כל [או רוב] גופה דבוקה לגג. בעיה גדולה .... 

ווי"ן

 

וי"ו וזיי"ן נוגעות נגיעה דקה [או קרובות לנגיעה] - כשרות [אחר גרירת הנגיעה] שהרי לא נראות כחי"ת.
וי"ו שני ב'מזוזות' ארוכה מדי - אם הכתיבה היתה כתיבה בינונית [רגילה שגובה האות ג' קולמוסים] הייתי פוסלה שהרי נעשית כשיעור נו"ן פשוטה, משום שבירך ד' פעמים עובי הראש. אך היות שזו כתיבה ארוכה [שגובה אות רגילה ד' קולמוסים] תידון בשאלת תינוק. ראה גם פורום לנושאי סת"ם: וי"ו פסולה, שיעור וי"ו בכתיבה ארוכה

הוי"ו כשרה - יש לה ראש צר.
הה"א כשרה בדיעבד - כי רגלה תלויה בגובה חללה, וצריכה לכתחילה להיות שוה לסיום ירך ימין.

וי"ו ארוכה - הפכה לנו"ן פשוטה

הוי"ו ארוכה כמעט פי שלשה מעובי ראשה - והפכה ל[שיעור] נו"ן פשוטה. ופסולה לדעת שו"ע רבינו.

הטי"ת ראש ימני גולם, ורק עוקץ בולט ממנה. [יש מקום להכשיר בט' בדיעבד בגלל שלא ברור גדר ראשה הימני של טי"ת, ועכ"פ תיקון מועיל כאן].
ראה הגדלה

וי"ו וזיי"ן ארוכים

ראשי הוי"ו והזיי"ן צריכים להיות [עביין - גובהן] בערך שליש הגובה של כל האות, והרגל שתי שלישים. ואילו כאן הן ארוכות בערך פי שלוש מהראש, והראש הוא חלק רביעי. 

מכל מקום כשר, שהרי אינן יוצאים מחוץ לשיטה [כלפי מטה], וזה נקרא "כתיבה ארוכה". כלומר, גובה הכתב הוא כארבע או חמש קולמוסים לשיטה [ולא כתיבה רגילה - שהיא גובה שלוש קולמוסים לאות רגילה בשורה].

הווי"ן [היום, ומלקוש] ארוכות וגם יורדות למטה מהשיטה - שאלת תינוק אם יקראם וי"ו או נו"ן פשוטה.

דרך אגב: הלמ"ד נכנס לשיטה שמעל, ואין זה נכון לכתחילה.

וא"ו ארוך מדי ופסול.

וא"ו יורד מהשיטה - אבל עובי ראשו מציל עליו שהוא בשיעור וי"ו, כי יחס הראש והרגל משתמרים.

הזיי"ן השניה [מזזות] ארוכה ויורדת מעט מהשיטה - שאלת תינוק אם היא נו"ן או זיי"ן.

הזיי"ן פסולה - היא ארוכה מדי, הן ביחס לראשה [לשיעור האות עצמה] והן ביחס לגובה השיטה.
זה נראה לי ברור בדעת שוע"ר (סי' לב סעיף כ, ע"פ רמ"א שם סעיף טו, טז). אבל לדעת השו"ע (שם) יועיל כאן שאלת תינוק (בכיסוי שאר אותיות התיבה).

כתב גרוע ופסוליו

הטי"ת ראש ימין שפל מאוד - אפשר מועיל שאלת תינוק.

החי"ת [בחזק] פסול צד ימין שבו גולם.

וכל - פסול, הוי"ו ארוך והוא נו"ן פשוטה.

וי"ו ארוכה

הוי"ו ארוכה מדי - ויש בה שיעור נו"ן [הירך ארוך יותר מפי שלוש מעובי הראש]. לעניות דעתי היא פסולה, משום שנעשית כנו"ן פשוטה.

השאלה היא האם יועיל קריאת התינוק לענין להתיר לתקנה [ע"י שיעבה ראשה ובכך יתמעט שיעור יחס רגל-ראש, משיעור פי שלוש לשיעור פי שתים]?

לכאורה לא מהני כאן שאל"ת, משום שהוי"ו פסולה בתרתי. א. יש בה שיעור נו"ן. ב. יש לה צורת נו"ן, שהרי יש מכשירים נו"ן פשוטה עם ראש כעין וי"ו (עיין במקדש מעט, אות ן), וגם לפוסלים נו"ן כזו, עדיין היא צורת נו"ן פסולה ולא צורת וי"ו. וכל שנשתנה צורת האות בעליל לא מהני תיקון בתו"מ משום שלא כסדרן.

שיעור אורך האותיות

כבר הסברתי את הנושא הזה כמה פעמים, אבל היות שנזדמן שתי שאלות יפות לאחרונה, אני מעלה אותן ואת הנושא שוב:

הוי"ו ארוכה ויש בה שיעור של נו"ן פשוטה. רוב העולם מיקל וסובר היות שיש כאן שאלה על תמונתה, קריאת התינוק יוכיח. ואני סבור שכיון שהאות חורגת משיעורה ונכנסה לגדר שיעור של אות אחרת [הוי"ו או זיי"ן נכנסו לשיעור נו"ן פשוטה] פסולה [ולא מועיל בזה היכר תינוק].

השאלה כאן מעניינת, בגלל שאמנם הוי"ו כשהוא עומד בפני עצמו נראה כוי"ו, אבל בגלל סמיכותה לתיבה נראית ארוכה משאר האותיות ולכן נראית כנו"ן. מה דינה?

עניתי: שלדעת המקילים מותר לגרר אריכותה, כי מכיון שהאות עצמה כשרה (אחר היכר תינוק), מה שהיא לא מסתדרת עם שאר האותיות שבתיבה, אין תיקון זה בגדר חק תוכות. ואעפ"כ כל זמן שלא תיקנוה המזוזה פסולה, כי התיבה אינה נקראת יחד.

בתיבה "פן" מקרה הפוך מהנ"ל - הנו"ן לכאורה נראית נכונה כי היא ארוכה ביחס לשאר האותיות הסובבות. אבל במדידה נראה שהיות שראשה עבה כפול [עוביה ב' קולמוסים], ויריכה אינה פי שלוש מראשה כשיעור נו"ן, אלא פי שתים בלבד כשיעור זיי"ן - היא בעצם זיי"ן גדולה ולא נו"ן פשוטה ופסולה !!
למטה תמונה מוגדלת עם קוי רשת למדידה:

שאר הסימונים בתמונה דלעיל:
תי"ו - כפיפת רגל שמאל לא ברורה, צריך שאלת תינוק ותיקון.
בי"ת - גגה עבה במיוחד בקושי נשאר בה חלל. נראה פסק האחרונים שאין שיעור כלל לעובי חללה, וכל זמן שתינוק מכירה כשרה, ומותר לגרר מחללה.
ממי"ן - שאלות קשות של שינוי לסמ"ך. 

וא"ו ארוכה

הוי"ו בתיבה "יהיו" ארוכה. נתעורר שאלה באמצע קריאת התורה מה דינה? התינוק קראה וי"ו.

אמנם יש מכשירים כן ע"י קריאת התינוק. אבל נראה העיקר לדין שהיא כשיעור נו"ן פשוטה ופסולה לוי"ו, ולא מועיל היכר הראש. ולכן חייבים לתקנה לפני קריאה הבאה.

שאלות בצורת האות

בתיבה "מזוזות" הוי"ו ארוכה מדי. אמנם דינה שאלת תינוק שמא היא נו"ן פשוטה, אך כמעט ברור שתינוק יקראנה וי"ו - לכן כשרה בדיעבד.

התי"ו ירכה הימנית קצרה והשמאלית יורדת מתחת הימנית - גם זו כשרה בדיעבד, אבל לכתחילה חסר בשיעור ירך הימנית.

הרי"ש יש לה עוקץ קטן בסוף גגה - דינה שאלת תינוק, ואם תינוק יקראנה רי"ש, מותר למחוק העוקץ הזה.

שאלות על וי"ו

בשתי התמונות בעיה דומה - הוי"ו ארוכה יותר מדי מכדי שיעורה, והיא בעצם שיעור ברור של נו"ן פשוטה. הצלתה היחידה - צורת ראשה.

נראה לי שיש לפסול, ואע"פ שיש מכשירים ובפרט ע"י שאלת תינוק [ולתקן]. כאן יש בעיה נוספת - היא לא מתאימה לבי"ת שלידה בתיבה, וממילא יש כאן הבעיה שהציגו האחרונים שאין האות נקראת על ידי האותיות שעל ידה, כי ליד הבי"ת היא בודאי נראית כנו"ן ולא כוי"ו.

בצירוף שני הדברים נראה לפסול (ובכגון אלו, איני מורה לתקנה, אלא להשאירו בפיסולו).

וא"ו ארוכה

הוי"ו ארוכה כעובי קולמוס יותר מהשיטה, כלומר גבהה ד' קולמוסים לפחות [הקו האדום שהוספתי בא לבטא עודף שיעור קולמוס מתחת לשיטה]. העולם נוהג להכשיר משום שהוי"ו שונה בתכלית בצורת ראשה מהנו"ן פשוטה, ואם כן ודאי הדבר שהתינוק יקראנה וי"ו.

ולפי ביאור שו"ע רבינו [ע"פ שיטת הרמ"א ומרדכי] שביארתי לפני כמה ימים, ברור שהוי"ו הזו פסולה, כי יש בה בעצם שיעור נו"ן פשוטה, וא"כ אינה בשיעורה הנכון. אלא שמותר לתקנה כדין נפסקו יוד"י האל"ף משום שתינוק יקראנה, אבל אי אפשר להכשירה כמו שהיא.

וא"ו ארוכה

הוא"ו ארוכה יש ברגלה שיעור נו"ן פשוטה, כלומר שלוש קולמוסים, והיא פסולה. אמנם היות שתינוק יקראנה וי"ו, מותר לתקנה [ע"י הוספת דיו להעבות ראשה שתהא בשיעור וא"ו - היחס של הראש לרגל].

גם היו"ד שתחתיה ארוכה מדי וצריכה שאלת תינוק, ותיקון כנ"ל.

המשך שיעור ירכי אותיות - לדעת שו"ע אדמו"ר הזקן

א)  אמנם נתבאר לעיל שיש בדין שיעורי הירכות שתי גדרים, א) שיעור נמדד בסרגל, מלוא או"ק או יותר, ב) קריאת התינוק. ולדעת רבינו צריך להיות בירכי אותיות שני השיעורים הללו להלכה, והן מעכבים לפסול מדיני "תמה".

ולכן, יו"ד ששיעור ירכה שיעור וי"ו, כלומר ארוכה יותר משיעור עובי ראשה [דהיינו הרגל יותר משיעור עובי הקולמוס], הרי זו שיעור וי"ו ופסולה, ואע"פ שירכה כפופה היטב להיטיב צורתה, מ"מ היא אינה בשיעורה הנכון.

וכן זיי"ן שרגלה קצרה כשיעור מלוא או"ק בלבד, אע"פ שתינוק יקראנה, מ"מ אין בה שיעור אות פשוטה כנ"ל, ופסולה.

וכן האות וי"ו שירכה ארוכה כשיעור ג' קולמוסים, אע"פ שתינוק קוראה וי"ו, מ"מ היא בשיעור נו"ן פשוטה ופסולה, ולא מהני בזה קריאת התינוק, כי יצאה משיעורה לשיעור אות אחר.

ב)  מכל מקום יש נפקא מינה רבה, בין שני הפיסולים. א) שיעור, ב) קריאת התינוק.

דכל אות שאין התינוק מכירה אין לה צורת האות כלל, ולא מהני לתקנה בתפלין ומזוזה משום כתיבה שלא כסדרן.

אבל אות שתינוק מכירה וקוראה היטב, אלא שיש בה פיסול הלכתי, שאינה "תמה" מותר לתקנה בתפלין ומזוזה שלא כסדרן, כמבואר בשו"ע רבינו סעיף ל.

ולכן יו"ד, זיי"ן, וי"ו הנ"ל [באות א], שפסולים משום חסרון שיעורן, אם תינוק קוראן היטב, הרי יש בהם צורת האות שבהן, אלא שפסולות מדיני תמה. ומותר לתקנן בכתיבה [הוספת דיו] כדי לתקן שיעורן, ואין בזה פיסול כתיבה שלא כסדרן.

ג)  וכן מבואר במשנה ברורה [סימן לב ס"ק מ] בנוגע לשיעור ירך מלוא אות קטנה בדלי"ת וה"א, דאע"פ שחסר בהן שיעור [מלוא או"ק ב]ירכן ופסולות, מ"מ אם תינוק מכירן מותר לתקנן בתפלין ומזוזה שלא כסדרן.

ואם כן אפשר אפילו בזיי"ן שיש בירכה פחות ממלוא או"ק, וניכרת היטב לכל כזיי"ן, מותר לתקנה מטעם הנ"ל. דכל פיסול בשיעור הוא מדיני תמה בלבד, ואם ניכר לעינים היטב וכן לתינוק כזיי"ן, מותר לתקנה.

אבל כל הפיסולים הללו עד שלא תיקנן, פסולין מהדין, כי חסר דקדוק שיעור האות הצריכה להן.

וא"ו ארוכה מעט

הוא"ו הראשון של והיו מעט ארוכה, מ"מ צורתה ברורה ואין בה שיעור נו"ן פשוטה, ולכן כשרה.

אבל אם היתה ארוכה קצת יותר, היתה שאלה חמורה של נו"ן פשוטה. אע"פ שתינוק קורא לווי"ן ארוכין וי"ו, מכל מקום אם ברור שיש בה ברגל שיעור נו"ן פשוטה יש לפסול.
***
למטה תמונה נוספת - "לטוטפת" הוי"ו ארוכה מדי, ויש בה שיעור נו"ן ופסלתי אותה.