ראש הלמ"ד נכנס לחלל הלמ"ד שלמעלה

יש סוברים שראש הלמ"ד התחתון הפך את הלמ"ד העליון לספק קו"ף.

ולא נראה לי חומרא זו. כי הלמ"ד העליון היה כשר, וגם כאשר עשה בחללו ראש הלמ"ד התחתון, לא נדמה לחלוטין לקו"ף [שנאמר נשתנה צורת האות]. במקרה כזה - שלא היה בדעתו כלל להשאירו כקו"ף, אלא היה דעתו מתחילה לעשות ממנו למ"ד שלם, אינו מפריע ללמ"ד העליון.

ואע"פ שבדין דומה - כאשר ראש הל' נכנס לדלי"ת לא נאמר כן, אלא נפסול הד' גם כאשר עשה ראש הל' מתחילה על דעת להשלימו ללמ"ד. שם, באמת הד' בטלה צורתה כי אינו פנוי החלל שלה לידע האם זו ה' או ד', וע"כ לעולם אינה כתיבה תמה, ולכן לא חשוב מה היה כוונתו בכך. אך כאן הל' העליון לא נהפך כלל לקו"ף, בזה סגי מה שנראה בודאות העליון ללמ"ד.

ואין להקשות ממה שכתב המ"ב במשנת סופרים (אות ל) "וראיתי סופרים בורים שכשטועין וכותבין קו"ף במקום ל' עושין צואר תחילה על ראשו ואח"כ .. גוררין הרגל, וה"ה כשטועין וכותבין ל' במקום קו"ף גומרין רגל הקו"ף ואח"כ גוררין הצואר וזה פסול גמור וכו". שהרי שם התכוין הסופר לעשות אות אחר, ואח"כ לשנותו בהוספת חלק לאות שניה [כגון ירך הק' תחת חלל הל', להפוך הל' הנעשה בטעות לק'] ולגרור הנותר, וזה פסול גמור של ח"ת.

משא"כ כאן, שלעולם לא נשתנה הל' לצורה אחרת, ולא נעשית בכוונה לצורה אחרת, נראה לי להקל, שלא לפסול כמו שהוא. [וכל שכן שאין בגרירת צואר הל' מתוך חלל הל' - שאלה של ח"ת].

כן נראה לי לדינא (ודלא כמו שכתב בספר משנת הסופר סימן ה אות ל, ביאור הסופר ד"ה על ראש צוארה).

ראה עוד דוגמא https://hebrewstam.blogspot.com/2017/09/blog-post_61.html

השוה דין זה למקרה דומה https://hebrewstam.blogspot.com/2016/08/blog-post_18.html

נו"ן נכנסת לחלל עיי"ן

הנו"ן נכנסת מעט לחלל הע' - אמנם הע' כשרה, כי לא נשתנה צורתה. אך לכתחילה אסור להכניס אות אחת לחלל אות אחרת, כמבואר בשו"ע (סימן לב) לענין ל' הנכנסת לחלל ח' או ת'.

"חלל אות" הכוונה לאות שיש בה ג' דפנות, כגון האותיות ע' ט' ש' ב' ח' ת' ה' וכדומה. אבל אות שיש בה רק ב' דפנות כגון נו"ן כפופה המשוכה מעט ויו"ד, או גג דלי"ת, בחלל שמעל מושבה, או ראש למ"ד או עקב ב' או צד ימין של ג' נכנסים לחלל הו' - אינו נקרא שנכנסו לחלל האות, ואין בזה איסור לכתחילה, כל עוד שאין משתנים ממש צורתן מחמת הכניסה.

פשוט שבמקרה שלפנינו - ראוי למחוק אריכות הנו"ן שלא תהא בחלל הע'.

שתי שאלות על וי"ו

לדעתי הוי"ו הזה - גולם ופסול.

ראש הלמ"ד נכנס תחת הוי"ו - יתכן כי נשתנה לצורת גימ"ל. יש לכסות [כתמונה הבאה] מתחת לוי"ו ולשאול תינוק.

יש לכסות מה שמתחת לקו האדום של הריבוע המסומן - כדי שלא ייראה גוף הלמ"ד.

למ"ד לחלל למ"ד

יש חוששים שהלמ"ד התחתונה הנכנסת לחלל העליונה - גרמה לעליונה להשתנות ולהקרא קו"ף.

אני אינני חושש לסברא זו, כי כאשר נסתכל על כללות הל' היא נראית למ"ד, ומה אכפת לי מה שנכנס מעט לחללה מלמטה ראש הל' התחתונה. (ואין זה דומה לראש ל' הנכנסת לחלל ר' או ד' שמשתנות צורתם, כי נעשו ה"א או קו"ף, כי שם א"א להבחין מצד עצמם כלל אם הם ר' או ק', ד' או ה', משא"כ בלמ"ד העליונה היא נבחנת בכח עצמה, כי צוארה שמעליה מוכיח עליה היטב שאינה קו"ף).

למ"ד לחלל הדלי"ת

כל ראש הל' נכנס לחללה של הד' והופכה לה"א - הד' פסולה.

למ"ד נכנס לחלל דלי"ת

אמנם אסור שראש הלמ"ד יכנס לכתחילה בחלל של שום אות אחרת, ובודאי לא לחללה של ד'. מכל מקום בדיעבד, כאן הד' כשרה, כי ראש הל' נמצא בצד ימין של הד' רבתי ובודאי אינו משתנה כלל לה"א בכך.

כאן עוקץ הל' נכנס לגמרי בחלל הד' עד שנשתנית לה' ופסולה. בתפלין ומזוזה אי אפשר לתקנה, ותיגנז, כי נשתנית האות ד' לצורה חדשה.

כאן עוקץ הל' נכנס מעט לחלל ד' רבתי. יש לשאול תינוק, ע"י כיסוי מתחת לסיום רגל ימין של הד' - אם יקראנה ה"א הרי זה פסול, ואם יקראנה ד' כשרה.

בספר תורה שמועיל תיקון - עוקץ הל' נכנס לד'. יש לשאול תינוק בכיסוי כנ"ל, אם יכירנה כד' יש להכשיר (וראוי לכתחילה למחוק מעט מאורך רגל ימין של הד'. הרגל בלאו הכי דהויה וצריכה תיקון). ואם יקראנה ה' אז פסולה וחייבת תיקון, ויש למחוק כל רגל ימין של הד' ולחזור ולכתבה קצרה מעט כדי שהראש לא יהא בחללה (כל כך).

פשוט שא"א למחוק מראש הל' - כי הוא שייך לשם קדוש. אמנם מכיון שצואר הל' דהוי יש להוסיף עליו דיו, ואפשר בכך להרחיב מעט את ראש הצואר בצד שלמטה, כדי שעיקרו לא יהא כלל בחלל הד'.

ראה דוגמאות נוספות והסברים בכתבות שתחת התוית - למ"ד לחלל אות - התוית נמצאת בסוף העמוד ועל ידי הקשה תפתח

עוקץ למ"ד נכנס מעט לחלל חי"ת

העוקץ נכנס לחלל החי"ת, ואין להכניס עוקץ הלמ"ד [או כל עוקץ אחר] לחללה של אות אחרת, כמבואר בשו"ע.

אמנם בדיעבד החי"ת כשרה, כי לא משתנה צורתה כלל מחמת כניסה מעט של עוקץ הלמ"ד.

ולכתחילה צריך גם עתה [לאחר שכבר נכתבה] לגרר מעט מהעוקץ [או מרגלי החי"ת] כדי שלא תיכנס כלל לחלל אות אחרת (כי כל מה שאפשר לתקן נקרא 'לכתחילה').

שאלות על תי"ו

הת' הראשון ב'תתן' - אני מסתפק אם יש בו צורת אות, משום תרתי לריעותא. א. רגל ימין קצר, ב. רגל שמאל אין בליטתה ברורה. ומ"מ הייתי מתיר לתקנה ע"י קריאת התינוק.

הת' השני ב'תתן' פסולה בודאי - אין בה שום צורה של ת'.

מבואר בשו"ע שאין לראש הל' ליכנס לחלל שום אות לכתחילה. וכאן בדיעבד שנראה ברור שלא נשתנה צורת הת', כשר [ומצוה לתקן בגרירה מה שאפשר].

טיפת דיו נפל לתחתית חלל הת' - נראה שאין כאן שינוי צורה [והמסתפק ישאל תינוק], ויגרור הטיפה.

הת' 'ואבדתם' רגל שמאל מחוברת לצד ימין שבגג - מבואר בפוסקים שרגל שמאל של הה"א וקו"ף צ"ל תלויים בצד שמאל של האותיות ואם תלויים באמצען או ימינה פסולים לכתחילה, ורק בדיעבד כאשר לא ניתן לתקנם יש להכשיר.

כמו"כ לענין אותיות דומות והת' בכללם, רגל שמאל צ"ל מחובר לצד ימין או קרוב לאמצע, אבל כאן שעיקרה בצד ימין פסול לכתחילה, ולענין בדיעבד נראה שאם תינוק יכול לקראה כשרה בדיעבד.

הן' פשוטה ראשה כעין ו' וצ"ל כז', גם זה אינו כשר לכתחילה.

ת' ראשונה 'ונתתי' הרגל ארוכה מדי. מבואר בפרי מגדים ומשנ"ס שאסור להאריך רגל ימין של הת' פן תדמה למין פ"א פשוטה. נראה כאן שכשר בדיעבד, כי בודאי תינוק יכירה כת'.

ראש למ"ד נכנס לחלל דלי"ת

ראש הל' נכנס לחלל הד' - יש כאן שאלה חמורה של שינוי צורת הד' לה"א.

יש לכסות כל מה שתחת ירך הד' [כלומר מה שמסומן מחוץ ומתחת לריבוע האדום] ולשאול תינוק, אם יקרא אותה ה"א הרי זה פסול. ואם התינוק יקראנה ד' הרי זה כשר, וראוי לגרר קצת מירך הד' למעט כניסת ראש הל' לחלל הד'.

למ"ד לתוך חלל ה"א

סימון השני: ראש למ"ד נכנס לחלל הה"א - אסור שיכנס לכתחילה, אך בדיעבד אין כאן שינוי בצורת הה"א.

סימון הראשון: קוץ למ"ד נכנס לתוך חלל התי"ו - אינו רשאי לכתחילה לעשות כן, אך אינו פוסל כנ"ל.

עוקץ הלמ"ד לחלל דלי"ת

עוקץ הלמ"ד נכנסת לחלל הדלי"ת. יש לכסות השטחים שחוץ לחלל הדלי"ת [חלל הד' מסומנת בריבוע האדום] ולשאול תינוק. אם קורא לאות זו ה"א, היא פסולה.

ואם קוראה ד' כשרה, ויש לגרר מעט מגובה עוקץ הלמ"ד או מאורך ירך הד' - כי לכתחילה אין לשום אות ליכנס לחללה של אחרת.

שאלה דומה - העוקץ בולט לחלל הרי"ש.

כאן יותר קל כי העוקץ הוא באמצע חלל, ונכנס רק עוקץ דק. מ"מ יש לכסות כנ"ל ולשאול, ואם קוראה רי"ש לתקן כנ"ל.

למ"ד נכנסת תחת אויר הוי"ו

הלמ"ד נכנסת תחת ראש הוי"ו מעט. הסופר כיסה [תמונה שניה] ושאל תינוק, והתינוק קראו קו"ף.

לדעתי הוי"ו כשר, ולא משתנה כלום מחמת כניסת למ"ד מעט לחללו [ולא דמי לדלי"ת שנהפכת לה"א, הוי"ו אינו משתנה לכלום]. והתינוק טועה הוא.

למ"ד לחלל דלי"ת

מה שמוסגר במסגרת אדומה היא חללה של הדלי"ת, ואסור שיכנס לתוכה ראש הלמ"ד.

לענין הדין, יש לכסות כל מה שחוץ לחלל האות ולשאול תינוק, אם יטעה בה כה"א - היא פסולה, ואם לאו כשרה וראוי לתקן [ע"י מחיקת קצת ראש הלמ"ד או קצת אריכות רגל הדלי"ת].

למ"ד נכנסת לחלל דל"ת

א)  למ"ד שנכנסת לחלל דל"ת (או רי"ש) ונעשו ה"א פסולות (מגן אברהם סי' לב ס"ק מ, שוע"ר שם סעיף מא, ושאר אחרונים).

אבל אם נכנס ראש הלמ"ד רק מעט שלא נשתנה צורת הדלי"ת לה"א, כשרה. ורק אם נכנס בענין שתינוק דל"ח ול"ט אם נכסה לו שיטה התחתונה שלא יהא נראה רק ראש הלמ"ד ולא גוף הלמ"ד, לא יכיר האות [העליונה] מה היא, הוי שינוי צורת האות ופסול (משנה ברורה ס"ק קלב. וכן הסכימו כל האחרונים שהבוחן האם דלי"ת זו נשתנה לצורת ה"א, היא ע"י שאלת תינוק וכיסוי גוף הלמ"ד שמתחת לדלי"ת, וכן מבואר במהרי"ט שציין המג"א, קסת הסופר חקירה ג, משנת הסופר סי' ז ס"ק לו. ומה שכתב מ"ב שם דלא מועיל שאל"ת משום שעינינו רואות שנשתנה, היינו כאשר ברור שנשתנה הדלי"ת לה"א, וזה כלל נקוט כל שידוע לנו בודאות שינוי צורתה אין מועיל שאלת תינוק, אבל בספק בדלי"ת כזו, יש לשאול תינוק ע"י כיסוי).

ב)  הקשה קסת הסופר (חקירה ג) למה אנו פוסלים הדלי"ת, הרי גוף הלמ"ד מוכיח שראש הלמ"ד שייך ללמ"ד ואינו חלק מהדלי"ת, ושתי האותיות ניכרות היטב כל אחת לעצמה, ומה פסול יש כאן.

וביאר, דמכיון שבתחילת עשיית ראש הלמ"ד, נשתנה צורת הדלי"ת לה"א, מה שאחר כך המשיך גוף הלמ"ד תחתיה, נחשב שהדלי"ת נעשית בחק תוכות. כלומר, כל פעולה שאינה כתיבת צורת האות עצמה אלא עשייתה ע"י פעולה אחרת, הוי חק תוכות ופסול. וכסברא זו הסכימו המקדש מעט (סי' לב ס"ק קלב), ושו"ת אבני נזר (או"ח סי' ג).

וחידשו לפי זה, דאם ימשוך הצואר אחר שכתב גוף הלמ"ד, מלמטה כלפי מעלה, דלעולם לא יהא נראה הדלי"ת לה"א, דבכל רגע היה ניכר שהוא שייך ללמ"ד, לא יהא פסול מה שראש הלמ"ד עומדת בחלל הדלי"ת. או לכל הפחות כאשר נשאל תינוק על הדלי"ת אין לכסות גוף הלמ"ד, כמבואר במקדש מעט שם. (אבל אם התחיל ראש הלמ"ד בחלל הדלי"ת, אז צריך לכסות כל מה שלמטה כנ"ל).

ועוד חידשו, דאותיות שסופן נמשכות לתוך חלל הדלי"ת, כגון סיום מושב הבי"ת, וסוף קו אלכסון של האל"ף, אע"פ שנכנסות הרבה לחלל הדלי"ת, אינן פוסלות, שהרי ניכרות שהן שייכות לאותיות אחרות, ומעולם לא היה נראה חלק זה שייך לדלי"ת שיפסלנו.

ג)  אמנם אחרים חולקים על סברא זו, ואומרים דכל שנכנס סוף אות לחלל הדלי"ת, דין אחד לו עם צואר הלמ"ד, ופוסל כל שמשתנית צורת הדלי"ת לה"א, ולא משנה כלל באיזה סדר נכתבו. וכ"כ בקול יעקב (סי' לב ס"ק קנא בשם מלאכת שמים).

ונראה פשט לשון הפוסקים (מג"א, שוע"ר, משנה ברורה) נוטה לסברא זו - השניה, ולא חילקו כלל באיזה ענין וסדר נכנס הלמ"ד לחלל הדלי"ת, ולדעתם יש כאן ביטול צורת הדלי"ת, משום שנדמית לה"א.

ד)  ולבאר סברא זו [ליישב קושית הקסת, מדוע נחשב שינוי בצורת הדלי"ת, הרי עינינו רואות שחלק זה הוא ראש צואר הלמ"ד, ולא רגל שמאל של ה"א. וזה הכריח לבעל הקסת לחדש סברתו בחק תוכות ע"י כתיבה, והחילוק אם נכתב צואר הלמ"ד מלמטה או מלמעלה].

ע"פ המבואר בפירוש המשנה לרמב"ם (ידים פרק ד, משנה ה) כתב אשורי הוא המאושר [המשובח] שבכתב[ים] לפי שאינו משתנה ולא יפול בו דמיון לעולם, לפי שאותיותיו בלתי מתדמות, ולפי שאינו נדבק אות באות בשיטת כתיבתו, ואין כזה בשאר הכתיבות. עכ"ל.

פי' דבריו, כתב אשורי הוא מיוחד שאין טעות שיפול בכתיבתו, כי כל אות שבה מוגדרת בצורה לעצמה דוקא ולא תתחלף בצורת אות אחרת, וכן לא תיגע לאות אחרת אלא תהא מוקפת גויל כל אות לבדה.

וזהו "כתיבה תמה" שדרשו חז"ל (שבת קג, מנחות כט). כל אות יש לה צורתה המיוחדת שאינה מתחלפת באחרת, ואם מתחלפת אינה כתיבה תמה ופסולה. וכן כל אות בעת הכתיבה היא נפרדת לעצמה כדי שהיא תהא ברורה, ואם נוגעת לחברתה פסולה, כי אינה מוקפת גויל ואינה כתיבה תמה.

כלומר, כתיבה תמה בצורת האות, היא בב' פרטים. א) פן חיובי – לכל אות צורה מיוחדת. ב) פן שלילי – כל אות חייבת להבדל מהאחרת בצורה שונה, וכן במיקום נפרד על הקלף.

ה)  כן הדין בלמ"ד שנכנס לחלל דלי"ת. הדבר המבדיל בין דלי"ת לה"א היא, דבה"א יש רגל שמאל ובדלי"ת אין בה רגל שמאל, אדרבה חללה פנוי. כלומר, לא רק שאין בדלי"ת רגל שמאל, אלא צריך שיהא ניכר שאין בה רגל זה. ואם אין בה חלל הפנוי, כגון שהוא מכוסה באיזה דבר (ראש הלמ"ד, או סיום מושב הבי"ת שנכנס לחלל), הדלי"ת אינה תמה וברורה [ופסולה משום שאינה כתיבה תמה]. ולא יועיל מה שניכר שכיסוי החלל נגרם ושייך לאות אחרת, כי עכ"פ אין החלל שבדלי"ת פנוי להוכיח עליה שהיא דלי"ת ולא ה"א. ואע"פ שאנו יודעים שהיא דלי"ת, אין זה כתיבה תמה וברורה, והרי זה ע"ד אות שאינה מוקפת גויל שפסול, כי חסר הבירור וההפרדה התמימה בינה לאות אחרת.

ו)  ועל פי זה, גם אם ניקב חלל הדלי"ת [במקום שרגילה לעמוד רגל שמאל של הה"א], הרי זו פסולה, כי אינה תמה האם היא דלי"ת או ה"א. ולא מהני מה שאנו יודעים שהיא דלי"ת, דבעינן בירור מצד צורתה וגם הקלף שסביבה שהיא דלי"ת ולא תשתנה לאחרת בשום אופן, ואם לאו אינה כתב אשורי [כלומר אינה כתיבה תמה לפי תקנת חז"ל].

למ"ד לחלל דלי"ת

קוץ הלמ"ד לבדו (ולא ראש הל') נכנס לחלל דלי"ת כמסומן. היות שאין בקוץ זה הנכנס שיעור ירך ה"א, ופשוט שלא נשתנה דלי"ת זה לה"א, גם בכיסוי שאר גוף הלמ"ד שמחוץ לחלל הדלי"ת, ועל כן הדלי"ת הזו כשרה.

לכתחלה אסור שיכנס שום חלק מאות אחת לאות אחר, ובפרט הלמ"ד לא יכנס לאותיות דר"ך לכתחלה, ולכן מצוה לתקנו ע"י מחיקת מקצת אורך הקוץ הזה.

טשטוש, וקוץ למד נכנס לדלית

R" Moshe, the first picture I assume it is kosher, correct?

The second picture, the Lamed entering into the Daled, may one be maikel and scratch it since the gag is more than double in length than the tiny blita?

למ"ד לחלל אות

הלמ"ד חודרת לחלל התי"ו. דבר זה אסור לכתחילה כמבואר בשו"ע, ובדיעבד כשר כל זמן שלא נשתנה צורת האות [במקרה דידן התי"ו].

כדאי לכתחילה למעט את כניסת הלמ"ד כמה שאפשר, דהיינו לגרר מעט מרגל ימין של התי"ו, ולגרר מעט מעובי ראש הלמ"ד.

עקב בי"ת לחלל דלי"ת

הבי"ת נכנסת לחלל הדלי"ת ועלולה לגרום לדלי"ת להשתנות לה"א, יש לכסות הבי"ת ולשאול תינוק על הדלי"ת, כך: