דבק במחיצות הבית של ראש

ידוע הזהירות הגדולה על פי פסקי הסידור של אדמו"ר הזקן, שלא יהא דבק כלל בין מחיצות התפלין של ראש, וזה לשונו: צריך להשגיח ולראות בחריצים שבין הבתים אם נדבקו מעט בדבק .. יזהר להפרידם .. שיהיו נפרדים בין בית לבית עד למטה ממש.

אמנם לא מבואר שם, מה הדין בדיעבד שאינן פרודות כל כך, האם לפסול.

ובשו"ע רבינו (סימן לב סעיף סא) כתב: חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד מקום התפר ואם לא הגיע כשירה, והוא שיהיה ניכר החריץ למעלה כדי שיהיה ד' ראשיה נראות לכל. במה דברים אמורים כשעשה מחיצות הבתים מבפנים גם בין בית לבית מלמעלה עד סוף רוחב הפרשה מעור אחד עם מחיצות החיצונים, אבל אם לא עשה כן או שעשה כן ונקרע אחר כך העור שבין פרשה לפרשה פסול...

עלה לנו שאם אין החריצין ניכרים פסולים. אך מה שיעור "חריצים ניכרים" לא מבואר.

והנה מה ששמים דבק בין הבתים, נחשב מקום הדבוק שאין בו חריץ, ולא מועיל כלל הרשימה של החריץ כלפי חוץ, דזה "חריץ של שקר" כי הרי אינו פרוד. ו"חריץ שקר" גרע מאין שם חריץ כלל [בחציו התחתון, ורק היה חריץ בחלק העליון של הבית]. והטעם, דבעינן שיהא החריץ ניכר, וכאן ניכר חריץ לכל גובה הבית, אבל באמת מה שניכר אינו חריץ. ולכן פשיטא לי שאם רובו שקר כולו שקר. משא"כ אם היה חריץ רק בחלק מהבית כמבואר בשוע"ר והיה ניכר, הרי מה שרואים הוא החריץ והפירוד, וניכר לכל שהבתים מחולקים לארבעה.

אמנם מה שהפרשיות יורדות למטה ממקום החריץ אינו פוסל כמבואר בשוע"ר שהרי יש מחיצות מבפנים להבדיל בין בית לבית הגם שאינן פרודות כלפי חוץ הנראה לכל. כלומר, יש שתי דינים בתפלין של ראש. א) "פרודות" - צריך שיהא חריץ ניכר בטוטפת, שנראה כלפי חוץ שהוא ארבעה בתים, ב) שיהא "מחיצות" מבפנים להבדיל לגמרי בין פרשה לפרשה עד סיום הפרשה.

והנה כנ"ל אם החריץ הוא אמיתי אלא שאינו מגיע עד למטה לא נתבאר כמה [שיעור אורך החריץ] נחשב "ניכר לכל". אבל בחריצי שקר מחמת הדבק שבין הבתים, נראה לי שיש לילך אחר הרוב. דאם רוב אורך החריץ הוא פרוד באמת - נחשב לחריץ כשר, אבל אם רובו [ולחומרא חציו ממש] שקר הרי כולו שקר, ואינו חריץ כלל.

בפסקי רז"ש [אות ז] פורום לנושאי סת"ם: פסקי רבי זלמן שמעון דבורקין זצ"ל בסת"ם מכשיר דבק עד 25% מגובה הראש. ונראה לי טעמו, דבאמת תלוי בחצי כפי שנתבאר, אלא שקשה לבני אדם לעמוד על חצי מדוקדק, ולכן החמיר לתת שיעור קבוע לרביע. אבל באמת לדין אם יהא דבק 40% הרי רובו פרוד וכשר. [ואפשר סובר הרב ז"ל דבעינן רובו הניכר, וזה קרוב לדברינו].

ויש להבהיר שמה שדבק בין הבתים למטה אינו פסול במיעוט גובה הבית, הוא רק אם נדבקו בחלק התחתון. אך אם נדבקו הבתים למעלה יש להחמיר ולפסול אפילו דבק מעט, דמ"מ למעלה הוא מחובר, ומה יועיל מה שיש חריץ ניכר למטה כאשר למעלה אינו פרוד כלל. [ואמנם יש מקום בסברא להקל, אם נדבקו ראשי הבתים במיעוט רוחב הבית, אך רוב הרוחב פרוד והרי החריצין מהצדדים ניכרים עד למטה. אמנם מי יקל למעשה נגד זהירות רבינו, ובפרט במצוה של תורה במקום שקל לתקנו בהפרדה בנחת].

לסיכום:

א.  מצוה שיהיו הבתים פרודות ממש עד למטה, כלומר עד מקום התפירה, והחריץ ניכר כלפי חוץ בכל גובה הבית.

ב.  אם נדבקו הבתים זה לזה, נחשב אותו מקום הדבוק [שאינו פרוד] שאין בו חריץ.

ג.  אם חצי גובה הבתים דבוק, אפילו בחריץ אחד הבתים פסולות עד שיתקנם להפרידם.

ד.  אם דבוק פחות מחצי גובה הבתים מלמטה, אבל רובו למעלה פרוד כדין ללא דבק כלל, כשרות.

ה.  אם דבוקות למעלה [בראשי הבתים] אפילו משהו, יש להחמיר שלא להניחם עד שיפרידם.

הערות על כמה מפסקי הרב זלמן שמעון דווארקין

הערות על כמה מפסקי הרב זלמן שמעון דווארקין זצ"ל (שנתפרסם בפורום)

פסק ג: וי"ו ארוכה משאר האותיות, כשר בלי קריאת תינוק, כיון שאינו דומה לאות אחרת, שאין כותבין נו"ן פשוטה כזה:

לענ"ד הוי"ו שהיא ארוכה יותר מהשיטה בצורה ניכרת כמדת נו"ן פשוטה פסולה, מיוסד ע"פ דעת שו"ע רבינו סי' לב סעיפים יט, כ, ששיעור יו"ד כשר עד ב' קולמוסים, שיעור וי"ו ג' קולמוסים, הנו"ן ד' קולמוסים, דו"ק היטב שם. ואם יש בוי"ו [כמו בזיי"ן] שיעור נו"ן פשוטה [לא איכפת לי אם תינוק יקראנה וי"ו, משום שהיא שיעור נו"ן] ופסולה.

ואפשר שגם הרב ז"ל לא אמר אלא כאשר הוי"ו ארוכה [משאר אותיות] מהשיטה כשיעור ג' קולמוסים וחצי, שאילו באות זיי"ן מתחלפת בנו"ן פשוטה, אבל הוי"ו פשיטא שאינה מתחלפת בנו"ן כפי שביאר. אך כאשר היא ארוכה כשיעור נו"ן פשוטה מלאה [דהיינו לערך ד' קולמוסים] אזי מודה דהיא פסולה.

פסק יד: ריבוע הבתים דתפלין, מודדים מקרן לקרן, וחסר ויתר באמצע, לא מעלה ולא מוריד:

זה דלא כשיטת הביאור הלכה בסי' לב סעיף לט דפוסל פגם גם באמצע הריבוע. ועי' הדעות בזה בספר זכרון אליהו פרק ז סימן יב. ויש קצת הוכחה מהא דהשי"ן בולטת מדפני הבית ש"מ שאינה פוגמת הריבוע באמצע הדופן. אע"פ שהפוסלים מיישבים דשאני שי"ן שהיא הלכה למשה מסיני, משא"כ שאר פגם או בליטה אפילו באמצע הדופן פוסלים, כסברת הביאור הלכה.

וצ"ע מה דעת הרב בתפירות שבאמצען עקומות ורק זויות התפירה מכוונות בריבוע מכוון, האם גם בזה סבר דהעיקר המדידה מקרן לקרן ולא איכפת לן מחריגות באמצע התפירה.

ומנהג כל העולם לדקדק עד לעיכובא בדבר כסברת הביאור הלכה.

פסק טז: תיתורא או בית שריבוע שלו נעשה ע"י דבק, או עור מדובק בדבק, כשרים, אבל אינם מהודרים.

הלשון הזה כפשוטו תמוה (כפי שהעיר ידידי הרב דוד ברסמן שליט"א) דמשמע שריבוע שאינו ע"י עור הבית עצמו אלא ממילוי של דבק כשר בדיעבד. ופשיטא דזה אינו, דצריך שהריבוע יהיה דוקא מגוף עור הבתים, כפי שכ' משנה ברורה סי' לב ס"ק קעח בשם הנודע ביהודה.

ונלע"ד שיש כאן טעות סופר, וצ"ל: "תיתורא או בית שריבוע שלו נעשה ע"י דבק, כלומר עור מדובק בדבק, כשרים, אבל אינם מהודרים." וטעמו משום דתפלין הנעשין שלא מעור אחד אלא מעורות מדובקים כשרים.

פסק כג: אם חלק מהאות שנוגע לכשרותו, יורד לתוך התיתורא, אם התיתורא נעשה מעור הבית, אז כשר בדיעבד.

נלע"ד מיוסד על דעת שו"ע רבינו סי' לב סעיפים נה, סא, דהפרשה כולה צריכה להיות דוקא בבית שלה מן התורה. ובסעי' עז מבואר דהתיתורא אינו מכלל הבית, א"כ חלק הפרשה [כלומר מקצת מהאות המעכבת האות] שאינו בתוך הבית, פסול אף בדיעבד.