חור באמצע פרשה

בשירטוט שיטה מעל החור יש לכאורה מקום לט' יודי"ן, וא"כ יש ריוח פרשה באמצע פרשה הפוסל.

לכאורה נראה שמותר על פי הדין לתקנה על ידי הרחבת החור כלפי מעלה עד שתכסה את השירטוט.

ריוח מיותר במזוזה בין השרטוטים

המשרטט השאיר ריוח גדול בין השרטוטים לפני ובשעריך. האם זה פוסל?

האם זה נידון כריוח פרשה במקום שאינה צריכה?

שאלה בדין נמצא הפסק בגג אות בספר תורה בעת הקריאה

שאלה:  רי"ש שגגה רחבה מאוד, ויש באמצע גגה הפסק הניכר, שצד שמאל של הגג נפרד מעיקר גוף הרי"ש, ואמנם נשאר שיעור הכשר לאות רי"ש מצד ימין של ההפסק [כך שאין שאלה על צורת האות].

אמנם יתכן בעיה אחרת הפוסלת את הספר - האם נחשב הדיו המופסק כריוח בקלף, ונוצר ריוח באמצע התיבה, או אם הר' בסוף התיבה אך עומדת בסוף השיטה ונשתייר שיעור ט' יודי"ן - האם נאמר שדיו זה ייחשב כקלף ריק ונותר שיעור פרשה פתוחה [או כה"ג באמצע השיטה וישתייר ט' יודי"ן שיעור פ' סתומה], או שמא מועיל הדיו שהוא המשך גג הר' ליחשב כסתימת הריוח, ולא נפסלה הספר משום ריוח במקום שאינה צריכה?

ומה הדין אם אירע זה באמצע קריאת התורה, האם צריך להחזיר את הספר ולהוציא ספר אחר כשר? או שמא אע"פ שזה פוסל, אבל מ"מ אין זה מהפסולים שחייב עבורן להוציא ספר אחר?

תשובה:  אמנם נראה שכל שנפסק הדיו מהאות אינו בכלל האות, ולכן אם מחמת הפסק זה ישאר ריוח בתוך התיבה, או ריוח שיעור פרשה צריכה לפסול הספר, משום תיבה מופסקת לשתים, או ריוח פרשה במקום שאינה צריכה.
מ"מ לענין הוצאת ספר אחר באמצע קריאה נראה להקל, דרק הפסק ניכר שהדיו הנפסק כעין גוף אחר, מעכב ויש להוציא ספר אחר - אם נשתייר שיעור הפוסל כנ"ל. אך אם ההפסק אינו ניכר כל כך, ואדרבה נראה כל האות גוף אחד - יש להקל ולומר שלעינים אין נראה כאן ריוח בתוך תיבה, וכן לא ריוח פרשה, ואין צריך להחזיר הספר מחמת זה. 

קיפול מקום פנוי בקלף ותפירתה לאחור

שאלה:  מי שכתב בתפלין קרוב לסוף שורה א' מלה מיותרת והמשיך וכתב חצי שורה ב', וגרר התיבה המיותרת, ונשאר ריוח יותר מט' אותיות פנוי. האם יכול לקפל הקלף ממקום הגרר ולתפור, כך שמלמעלה נראית הפרשה כולה בהמשך אחד, כי הקלף המיותר מקופל ותפור מאחור?

תשובה:  לא, אסור לעשות דבר זה, כי קלף התפור הנ"ל, נחשב כמו כתיבת הפרשה על שתי קלפים תפורים או מדובקים שפסול לרוב הפוסקים, כמבואר ביורה דעה סימן רפח. וגם למכשירים כתיבה על שתי קלפים מדובקים יחד היינו רק אם דיבקן או תפרן לפני הכתיבה, אבל כאן המשך המלים שאחר התיבה המיותרת נכתבו לפני שתפרן.  

ריוח ט' יודי"ן באמצע פרשה

 

בין התיבות "בביתך - ובלכתך" יש ריוח כשיעור ט' יודי"ן ואם כן הוא פסול. [קשה לתקנו כאן, כי א"א להמשיך את הכ"ף פשוטה].

אפשר למדוד ע"י התיבה "היום" שסימנתי מעל הריוח הנ"ל. תיבה זו רחבה כט' יודי"ן, ואפשר לראות שהיא נכנסת לתוך שיעור הריוח הנ"ל.
ידידי ר' שלום מראה בהערה שיש בעצם ריוח 7 יודי"ן. אמנם קשה מאוד לדקדק בזה על חוט השערה, אך כנראה שיש פחות מט' יודי"ן, וא"כ השיעור כאן אינו ריוח פוסל.

הזיי"ן הראשון של "מזזות" - המתייג העבה את הראש הרבה כדי להוסיף התגין. עדיין זו כשרה, כי שיעור ירכה יותר מראשה. אבל במקרים אחרים ייפסל הזיי"ן מחמת תוספת זו, כי שיעור ראשה תהא כירכה.

ריוח פרשה - נקבים או חתכים למעט הריוח

 

הסופר השאיר ריוח בשורה הראשונה, וכדי למעט שיעור ט' יודי"ן הפוסלים [במקום שאינו ריוח פרשה] עשה שלשה חתכים אלכסוניים בסכין.

החתכים הללו אינם מועילים כלום להצילו, כי אפשר לכתוב את הט' יודי"ן ביניהם. וממילא נשאר ריוח פנוי הראוי לכתוב בו ט' יודי"ן, שהוא פסול.

כן הדין גם בעושים נקבים קטנים של מחט, אפילו הרבה מהם, אינם מועילים כלום, כי כל חור שהקולמוס ודיו עובר עליו אינו נקב, וממילא חורים הללו אינם מעכבים כלל את הכתיבה.

אבל אם היה חותך חתכים לרוחב הקלף, ממילא היה בלתי אפשרי לכתוב שם יודי"ן, אז יש לסמוך על הפוסקים שכל שנשאר ריוח שאינו ראוי לכתיבה אינו פוסל משום שיעור ריוח.

ריוח כשיעור פרשה במקום שאינה צריכה, משיכת גגות ה"א וקו"ף

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף לז

אם כתב תיבה אחת יתירה יגררנה ויהיה מקומה חלק ואף שאין צריך להיות שם חלק אין זה פוסל כל שאין במקום החלק כשיעור הריוח שבין פרשה לפרשה שהוא כדי ט' אותיות ואם סיום התיבה שלפניה הוא אות ה' או קו"ף אינו יכול להמשיכן למלאות מקום החלק מפני שרגל הה' והקו"ף צריך להיות בסופן ואם יגרר הרגל ויכתבנו בסוף נמצא כותב שלא כסדרן אבל אם יהיה חלק כשיעור ט' אותיות כשיגרור תיבה היתירה ונמצא שיהיה ריוח שבין פרשה לפרשה במקום שאין שם פרשה ויפסלו התפילין יש להקל למשוך הה"א אף על פי שלא תהא רגלה בסופה מאחר שלא הוזכר זה בתלמוד:

פירוש:

אם כתב (בתפלין) תיבה אחת יתירה (או תיבות, או אותיות יתירות) יגררנה (ותהיה הפרשה כשרה), ויהיה מקומה חלק, ואף שאין צריך להיות שם חלק אין זה פוסל כל שאין במקום החלק כשיעור הריוח שבין פרשה לפרשה שהוא כדי ט' אותיות. ואם סיום התיבה שלפניה הוא אות ה"א או קו"ף אינו יכול להמשיכן למלאות מקום החלק, מפני שרגל (שמאל של) הה"א והקו"ף צריך להיות בסופן (בצד שמאלן, ואם ימשיך גגן לבדן תשאר הרגל באמצען ולא בצד שמאלן), ו(כל שכן) אם יגרר הרגל ויכתבנו (מחדש) בסוף (במקומו בצד שמאל) נמצא כותב (האותיות ה"א או קו"ף) שלא כסדרן (והפרשה פסולה). אבל אם יהיה חלק כשיעור ט' אותיות כשיגרור תיבה היתירה, ונמצא שיהיה ריוח [כשיעור] שבין פרשה לפרשה במקום שאין שם פרשה ויפסלו התפילין (משום שיש בה ריוח פרשה במקום שאינה צריכה), יש להקל למשוך (גג) הה"א אף על פי שלא תהא רגלה בסופה (בצד שמאל, אלא תישאר הרגל כנגד אמצע גגה, ואינה פסולה בדיעבד) מאחר שלא הוזכר (פסול) זה בתלמוד:

חידוש וביאור:

א)  אין זה פוסל כל שאין במקום החלק כשיעור הריוח שבין פרשה לפרשה שהוא כדי ט' אותיות.

מדקדוק לשון רבינו [א. הקדים שיעור הערכי (שיעור הריוח) לשיעור המדוד (ט' אותיות), ב. "כשיעור הריוח" בה"א הידיעה] משמע, שאין פיסול אלא אם כן תישאר ריוח הפרשה כלומר כפי שעושה בתפלין הללו, ולכן אם מניח ריוח ט"א גדולות [ג"פ אשר] לשיעורי ריוח הפתוחות וסתומה, לא תיפסל בהניח חלק אלא בריוח גדול כזה, אבל אם אחר הגרירה ישאר ריוח קטן מזה כשיעור ט' יודי"ן אין זה כריוח הפרשה (כי ניכר ההפרש ביניהם) ואינה פוסלת בדיעבד.

וכן משמע מלשונו להלן סעיף מז "ומכל מקום אם הניח [ריוח] לא פסל אם לא הניח כשיעור ריוח שבין פרשה לפרשה שהיא לכתחלה כג' תיבות אשר אשר אשר מאותו הכתב, ובדיעבד כתשעה אותיות קטנות שהן יודי"ן של אותו הכתב" – מדכתב שיעור לכתחילה כאן בשיעור שאסור להניח, שמע מינה שמכיון שלכתחילה זהו השיעור ואם עשה כן ברווחים של הפתוחות וסתומות, ממילא כל שלא הניח ריוח גדול של ג"פ אשר במקום שאינה צריכה, אינו פוסל.

אמנם מסיפא דסעיף שלנו "אבל אם יהיה חלק כשיעור ט' אותיות כשיגרור תיבה היתירה, ונמצא שיהיה ריוח שבין פרשה לפרשה במקום שאין שם פרשה ויפסלו התפילין" משמע שכל שישאר שם ט"א [אפילו ט' יודי"ן] יפסלו. וצ"ע (ודוחק לומר דסמך בסיפא על דקדוק הלשון שאפשר להבין מהרישא).

ב)  ואם סיום התיבה שלפניה הוא אות ה"א או קו"ף אינו יכול להמשיכן למלאות מקום החלק.

וכל שכן שאר אותיות שאי אפשר למשכן כגון נו"ן וצד"י שנזכרו בסעיף לו. אבל אם יש אותיות שאפשר למשכן ככ"ף דלי"ת ורי"ש שנזכרו בסעיף לה, מוטב למשכן שלא ישאר חלק כל כך. ואע"פ שאין למשוך שום אות לכתחילה, נראה דמשיכת האותיות עדיף מלהניח ריוח חלק כדי ז' או ח' אותיות. וכ"כ משנה ברורה ס"ק קי.

ג)  מפני שרגל הה' והקו"ף צריך להיות בסופן.

כן מבואר ברדב"ז שהביא המג"א דעמידת רגל שמאל של הק' כדין הה"א. שמע מינה, שאסור להמשיך רגל הה"א לרוחב השיטה הרבה, וכל שכן שאין להמשיך ראש רגל שמאל הקו"ף, דבזה מתקלקלים צורתן (וכ"כ מקדש מעט, בצורת אות ה"א ס"ק יב).

נמצא שאין אפשרות לתקן הריוח, דאם ימשוך הגג או הרגל תפסל צורתן, ואם ימחוק ויתקן הוי כתב שלא כסדרן, על כן יניח הריוח חלק וכשר בדיעבד.

ד)  ויפסלו התפלין. לא ביאר רבינו דין הנחת ריוח חלק כשיעור פרשה במזוזה. וכן יש לדקדק האם נתכוון לכל תפלין או רק לשל יד?

ונראה במזוזה דתלוי האם ריוח פרשה שבין שמע והיה מעכבת או לא, דלסוברים [סמ"ג רא"ש וטור] דאין דין ריוח ביניהם רק להכירא בעלמא, נראה דגם ריוח באמצע הפרשיות אינו מעכב, שהרי אין דין פרשיות במזוזה כלל. אך לרמב"ם ושאר הפוסקים [וכן מבואר בשוע"ר בסעיף נ במראה מקום, דמשמעות הגמ' ופוסקים] דריוח הפרשה עצמה מעכב, רק שאין ציור פתוחה או סתומה מעכבת, א"כ הנחת ריוח פרשה במקום שאינה צריכה במזוזה נמי פוסל.

אבל בתפלין של ראש מבואר בשוע"ר סעיף נד דאין בה דין פרשיות פו"ס, א"כ לכאורה גם ריוח במקום שאינה צריכה אינה מעכבת. ויש לחלק.

ה)  למשוך הה"א.

ולא ביאר כאן משיכת הקו"ף. ובפשטות כי הסוברים פסול בה"א למדו כן [כמבואר בב"י סימן לו] מהגמ' לא יעשה ההי"ן חתי"ן, שרגל שמאל של ה"א כרגל שמאל של חי"ת. אך בקו"ף ליכא שום הוראה מהגמרא על כך (רק הרדב"ז למד כן ממה שצורת הקו"ף כ"ף ווי"ו, ואם ימשוך הגג תבטל צורת הכ"ף שבה). ועל כן כתב דאפילו משיכת גג ה"א אינה מעכבת, כי לא נזכר פיסול זה מפורש בתלמוד. [וזה כשיטת הנודע ביהודה והצ"צ דאין לפסול משום שינוי צורת האות, שינוי שאינו מוזכר בתלמוד].

ו)  פשוט שכאשר בא למשוך הה"א או הקו"ף לא ימשוך גגן אלא מה שצריך כדי למעט שיעור ריוח הפרשה, שלא תשאר חלק כשיעור ט' אותיות, אבל לא ימשוך יותר מזה לסגור לגמרי הריוח (אלא ישאר ריוח חלק כשיעור ז' אותיות). וכן משמעות משנה ברורה שם ס"ק קי.

ז)  מאחר שלא הוזכר זה בתלמוד.

אבל פסול ריוח כשיעור פרשה במקום שאין פרשה כלולה בפסול התלמוד שלא יעשה סתומה פתוחה פתוחה סתומה, וכל שכן שלא יעשה פתוחה או סתומה במקום שאין שם פרשה.

ריוח באמצע הפרשה

ריוח של תשע אותיות [יודי"ן] באמצע הפרשה - ריוח פרשה סתומה, פוסל באמצע התפלין.

לא ברור מה קרה כאן - כי אם הסופר רק כתב והאמרי פעמיים, היה דרך קלה לתקנה, אבל כעת אין מה לעשות.

עיין בתוית עוד שתי מאמרים על ריוח באמצע פרשה - מה שכתבתי על עשיית חורים במקרה כזה.

ריוח פרשה שניקב בו נקבים

מנהג רבים [על פי חידושי רעק"א בהל' ס"ת בשם גן המלך] במקום שהניח ריוח כשיעור ט' יודין שיפסול משום ריוח פרשה, לנקב הקלף, כדי שלא תהא ראויה לכתיבה, ונמצא שאין כאן ריוח [הראוי לכתיבה] הפוסל.

ישנם שמערערים על היתר זה, ואומרים שאין הנקבים מבטלים הריוח.

ויש להוסיף בעיה נוספת, רבים שמנקבים בראש סיכה עושים נקבים קטנים ודקים. והרי לדעת שוע"ר ע"פ הט"ז נקב שהדיו עובר עליו כשר לכתוב עליו [ורק נקב גדול הנראה יפה לעין, והדיו לא עובר עליו פסול לכתוב עליו] נמצא שצריך לעשות נקבים גדולים קצת שלא יהא ראוי לכתוב עליו. וגם זה בדיעבד כנ"ל.

ריוח כשיעור פרשה באמצע הפרשה

ריוח כשיעור פרשה (דהיינו ט' יודי"ן) באמצע הפרשה פוסל.

מנהג העולם לתקן פסול זה על ידי עשיית חורים בתוך הריוח, כדי שלא יהא ראוי לכתוב שם ט' יודי"ן, וממילא מכיון שלא נשתייר ריוח הראוי לכתוב ט' יודי"ן אינו שיעור פרשה ואינו פוסל.

אמנם יש מפקפקים על היתר זה, וסוברים דמאחר שכבר נפסל הפרשה משום ריוח מיותר כשיעור פרשה במקום שאינה צריכה לא מועיל לתקן עיוות זה, על ידי - הפיכת המקום הפנוי למקום שאינו ראוי לכתיבה [ע"י עשיית חורים לדוגמא].

זכורני שיש תשובה להרב אברהם דוד לאווט (סבו של הרבי) [הובא ביגדיל תורה ברוקלין] שסבר דלא מהני עשיית החורים כנ"ל.

ויש עוד בעיה בעשיית החורים, יש להדגיש שלדעת רבינו בשו"ע סימן לב סעיף יז כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב ואינו פוסל הכתב. וא"כ אם בא לעשות חורים בריוח הנ"ל, צריך שיהיו החורים גדולים כל כך שאין הדיו עובר עליהן, דהיינו שלכל הפחות נראה החור לעין בלתי מזויינת [ולא סגי בנראה רק נגד השמש] כי פחות מזה הוא מקום ראוי לכתיבה. (ראיתי המון שמנקבים במחט במקום השיעור פרשה, ולא הועילו כלום דראוי לכתוב על הנקבים כנ"ל).

גם צריך להקפיד שלא ישאר מצדי הנקבים [לפניהם, לאחריהם, וביניהם] שיעור הכולל הראוי לכתוב ט' יודין [כלומר, בצירוף כל המקומות הפנויים לפני הנקבים ביניהם ואחריהם], דאע"פ שאין שיעור ט' יודי"ן רצופין במקום אחד, כי הנקבים מפסיקים, לא ברור שזה אינו נחשב לשיעור ריוח הראוי לפרשה. דיש לומר דמ"מ יש מקום לכתוב ט' יודין במקום שהשאיר פנוי אע"פ שלא יהיו [הט' יודי"ן] רצופין.

לכן גם למקילים כנ"ל מוכרח שיהיו החורים ממעטים לגמרי הריוח, שלא ישאר כלל בנשאר מקום פנוי כשיעור ט' יודי"ן.

תמונה מורחבת של הריוח הנ"ל: