שירטוט מזוזה

הכתב אינו מיושר עם השירטוט (אמנם אין מדקדקים שהכתב יהא דבוק ונוגע לשירטוט ממש, אלא כל שכתוב מיושר תחתיו כשר. אך כאן אינו תואם כלל לשירטוט, אלא כתוב ביושר בפני עצמו ללא קשר לשירטוט, ולכן) אין להכשיר מזוזה זו.

שירטוט במזוזה הוא הלכה למשה מסיני, ולכן מעכב. אמנם יש כאן שירטוט, אך כיון שהכתב אינו תואם כלל וכלל לשירטוט, אין להחשיב מזוזה זו משורטטת.

שירטוט ס"ת - שאינו מכוון ברוחב [גובה] השיטה

השירטוט של השורה השישית - במרחק יותר מהמרחק הרגיל בין השיטין, עד שנמצא בין שיטה זו לשיטה שלאחריה ריוח גדול יותר מהרגיל.

הספר כשר. אע"פ שאינו יפה.

צילום עמוד מס"ת ספרדי ישן

קיבלתי צילום זה מחבר, שהוריד לי את זה מאחד הפורומים. כל מי שיש בידו עוד מידע על ספר זה, או עוד צילומים מספר זה, או כיוצא בו, אודה לו מאוד אם ישלח לי כדי להעלותם על הפורום. וזכות הרבים יהא לו.

הערות על הכתב הזה. הכתב הוא כתב ספרד ישן.

א.  הכתב - גגי האותיות אינו על השירטוט ממש, אלא בבירור נכתב מתחת לשירטוט.

ב.  כאשר קשה לו להכניס ראש למ"ד בשורה מעליו, הופך ראש הל' לאחור.

ג.  אפשר לראות התליה בין השורות, תיבת "אבי" התלויה בראש השיטה. (יש להעיר עוד - שכמעט ברור שאין שירטוט נפרד לתלויה. וצ"ע בדין זה, ואפשר שכל שתולה פחות מג' תיבות אינו צריך שירטוט מיוחד לתלויה). וכן מחק תגי הנו"ן [והשירטוט שם] להניח מקום לתלות תיבה זו.

ד.  ראש הנו"ן הפשוטה. רק באחד מהם הוא כראש ז', אבל רובם הירך יוצא מקצה הימין של הראש, אבל לא מהקצה ממש כו', אלא הראש עובר מעט כך שאינו ממש כראש ו', אבל יותר קרוב לצורת ו' מלצורת ז'.

ה.  החיתי"ן עושה כצורת ב' זייני"ן [ח' של חטוטרת של ר"ת]. אבל בתיבת "האחד" החי"ת היא פשוטה [של רש"י]. האם יש בזה כוונה או קרה מקרה כן ??

ו.  נקודה העליונה של האל"ף - רובם הוא כעין ז' [כפי המתואר בספרים צורת הא' בכתב ספרד], אבל חלקם הוא כיו"ד שהירך יוצא מקצה הראש ולא מאמצעו. כנראה שלא הקפיד על הדבר, איך שיצא לו.

ריוח מיותר במזוזה בין השרטוטים

המשרטט השאיר ריוח גדול בין השרטוטים לפני ובשעריך. האם זה פוסל?

האם זה נידון כריוח פרשה במקום שאינה צריכה?

פרשת תפלין שלא נכתבה על ידי סופר !!

הב' פסולה אין לה עקב ולא זוית ישרה.

הכתב אינו כתוב כלל ביחס לשירטוט. שירטוט בתפלין אינו מעכב, ולכן אינו פסול בגלל חסר שירטוט, אבל מזה הבנתי שהפרשה הזאת לא נכתבה כלל על ידי סופר !!!

ספק בשירטוט מזוזה

התיבות "על הארץ" נכתבו על הגרר, והמגיה אומר שהוא אינו רואה את השירטוט, ומסתפק שמא המתקן לא שירטט שוב אחר הגרר.

לכאורה יש להחמיר, שהרי שירטוט מזוזה על כל שיטה ושיטה הוא הלכה למשה מסיני.

אמנם יש מקום להקל, בצירוף הסברות הבאות: א) השיטה האחרונה בודאי משורטטת כפי שנראה מצדי התיבות, ולכן יש אומרים שנחשב שיטה זו משורטטת. ב) יש סברא שב' תיבות לבדן אינן צריכות שירטוט. ג) רבים סוברים שטעם השירטוט הוא ליישר הכתב, והיות והיה שירטוט בודאי לפני הגרר ונשאר רושם עכ"פ והכתב מיושר, יש לומר שחשיב בכך משורטט.

לכן במצב של ספק, יש להקל. בצירוף ד) הרי היה משורטט תחילה, ורק ספק שמא נמחק. [אמנם קשה לומר כאן אוקים אחזקה קמייתא, כי הריעותא ושינוי ברור לעינים שיש כאן גרר].

אבל במצב של ודאי שחסר שירטוט אפילו בשיטה זו האחרונה, אין להקל כלל.

שירטוט תפלין ומזוזה

לכבוד כ"ד טבת, יום הילולא של כ"ק אדמו"ר הזקן

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף ח

התפלין אינן כמזוזה שהיא צריכה שרטוט מהלכה למשה מסיני בכל שיטה ושיטה אבל בתפלין א"צ [אין צריך] שרטוט כי אם בשיטה העליונה מפני שאסור מדברי סופרים לכתוב לכתחלה ג' תיבות מפסוק מכתבי הקודש בלא שרטוט כמו שיתבאר ביורה דעה סי' רפ"ד [סעיף ב] אבל שאר השיטות א"צ [אין צריך] שרטוט כי השיטה העליונה נעשית כמו שרטוט למה שתחתיה כמו שיתבאר שם.

ואין לו להחמיר ולשרטט בכל השיטות מפני שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט אבל אם אינו יודע ליישר השיטה בלא שרטוט טוב הוא שישרטט כל השורות כדי שיהא הכתב מיושר ושוה משום זה אלי ואנוהו ואפילו אם יודע ליישר אף בלא שרטוט ומשרטט כדי לכתוב יותר נאה ויותר ישר אינו נקרא הדיוט כיון שאינו עושה בדרך חומרא אלא כדי לכתוב יותר ביושר (שהוא הידור מצוה) ...

***

חידוש וביאור:

א)  התפלין אינן כמזוזה שהיא צריכה שרטוט מהלכה למשה מסיני.

יש לדקדק למה לא כתב רבינו [מזוזה] וס"ת, דהא קיי"ל [שו"ע יו"ד סי' רעא] דשרטוט בס"ת מעכב לפסול.

ואפשר, דדין שרטוט ס"ת ומזוזה אינו אותו דין ממש בדקדוק. דשרטוט מזוזה היא הלכה למשה מסיני, אבל בס"ת יתכן שהוא מקרא. כלומר, שאין נקרא "ספר" אלא גליון וכתב המיושר בשרטוט.

ראה פתחי תשובה (יו"ד רעא ס"ק יג) בשם רדב"ז דטעם שירטוט בס"ת ליישר הכתב. ונפקא מינה (בפ"ת שם ס"ק יד בשם הבני יונה) דאם גרר טעות ומחק השרטוט וחזר וכתב שנית התיקון בלא שירטוט בדיעבד יש להכשיר, דהכתב מיושר על ידי שאר השיטות.

ואפשר דבמזוזה אינו כן, אלא טעם השירטוט אינו רק ליישר הכתיבה, אלא טעם נוסף יש בה מהלכה. ולכן אף אם שאר השיטות משורטטות והכתב מיושר על ידם, שירטוט כל שורה במזוזה מעכבת.

ב)  מזוזה שהיא צריכה שרטוט מהלכה למשה מסיני בכל שיטה ושיטה.

יש לדקדק דלא כתב "ובכל תיבה ותיבה". משמע קצת דשרטוט השורות מעכבת, אבל אם פחות מג' תיבות בשורה אינן משורטטין אפשר אינו מעכב. (דו"ק דחכמים תיקנו שאסור לכתוב כתבי הקודש ג' תיבות בלא שרטוט, שמע מינה דעל פחות מג' תיבות ליכא שם שרטוט).

ג)  ואין לו להחמיר ולשרטט בכל השיטות מפני שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט.

מפסק זה מוכח דאין טעם שרטוט במזוזה כדי ליישר השיטות [בלבד], דא"כ מה איכפת לי שמשרטט גם בתפלין ליישר השיטות שלה אע"פ שאין צריך, הרי אינו הדיוט בכך. אלא, מיירי שרוצה לשרטט לחומרא בתפלין כשרטוט במזוזה, שהוא דבר ללא תועלת כלל, ולכן נקרא הדיוט.

ולכן, אם טעמו שמשרטט כדי ליישר השיטות והכתב, הרי זה אינו הדיוט.

שמע מינה דיש בשרטוט מזוזה ב' טעמים. א. טעם כמוס מהלכה למשה מסיני, שאין אנו יודעין אותו. ב. ליישר הכתב, כמו בס"ת וכתבי הקודש.

שירטוט האם צריכה לשמה?

שאלה:  האם צריך לשרטט את המזוזה [וס"ת] לשמה?

תשובה:  לא צריך. (אמנם יש קצת מחמירים בדבר, אך אין זה עיקר הדין).

מזוזה ישנה, בעיה במדידת שיעור ירך הוי"ו

 

כתב ב"י ישן [הכתב הזה הולך ונעלם מהעולם]

שים לב, הכתב אינו מיושר עם השירטוט.

רי"ש ארוכה מעט, שאל"ת אם לא יטעה בה ככ"ף פשוטה.

 

לכפי"ן יש יציאה מעט מסיום המושב - שאלה שמא תידמה לבי"ת [שאלת תינוק].

בוי"ו בעיה גדולה - אם אני מחשיב כל העובי לראש הוי"ו - אם כן לא נשתייר שיעור בירך הוי"ו !!

דוגמא נוספת של בעיה זו בוי"ו:

הוי"ו של "וימי" ראשו עבה ונטוי אלכסונית, ולכאורה ראשו שוה בעביו לירכו - ואין בה שיעור [ירך] וי"ו.

השירטוט והכתב אינם מתאימים זה לזה

כדאי לעשות הגדלה

מזוזה זו הכתב מיושר אך אינו על השירטוט, אלא בין השירטוטים. כנראה שהשירטוט לא תאם את גודל הכתב, והסופר יישר את הכתב על פי השירטוט, אך לא במדת השירטוט ולא כתב על השירטוט ממש אלא ביניהם.

ראה הדיעות בענין זה במשנת הסופר [סימן ג הלכה ה]. ולדעתי העיקר להכשיר בדיעבד, כי חזינן שגם השירטוט ישר לעצמו וגם הכתב מיושר, ואין חיוב שהכתב יהא דבוק לשירטוט. (אין לבלבל את הנידון עם תשובתו המפורסמת של רעק"א. הוא מדבר שהשירטוט עצמו מעוקם, משא"כ בנידון שלנו)

הכתב אינו מיושר לגמרי על השרטוט

כדאי להגדיל

הכתב אינו מיושר לגמרי על השרטוט. בדיעבד זה כשר. הסופר עשה כתב שהוא מדי גדול ביחס לשורות, ולכן לא נשאר לו מספיק רווח בין השיטות, וזה גורם לו קושי גדול בכתב ובצורת האותיות.

האות פ"א [ואספת] יש כאן בעיה חמורה, המושב צר ואינו מכסה מתחת לנקודה. לענ"ד אין זה כשר, אבל מותר לתקנה כי מסתמא התינוק יקראנה.

האות תי"ו בקושי יש בה כפיפת רגל שמאל - דינה שאלת תינוק [ותיקון].

האות פ"א פשוטה - גגה רחב ביחס לאורך רגלה - כשרה.

הקו"ף - בגלל צפיפות הכתב וגודל גוף הקו"ף, הרגל אינו יורד מספיק, יש להסתפק כאן אפילו בדיעבד אם מועיל שאלת תינוק להכשירה (כי לכאורה צריכה רגל שמאל לירד למטה מהגוף כשיעור מלוא אות קטנה לפחות - וכאן אינה ארוכה מספיק).

למ"ד בלי מושב

למ"ד קצר בלי מושב.

הלמ"ד אין לו מושב. לדעת שו"ע רבינו זה כשר בדיעבד [וכן הוא בכתב ספרד אמיתי, שאין ללמ"ד מושב]. אמנם במשנת סופרים פוסל למ"ד בלי מושב. ולכן מצוה לתקנו [בכתבים אשכנזים].

בתמונה השניה הכתב חלש. שים לב שהכתיבה אינה בדיוק על השירטוט אלא מתחתיה, אע"פ שאין זה מעכב [כן העיקר להלכה, אמנם יש קצת פוסקים מחמירים בכך, שאם הכתב אינו דבוק לשירטוט שיש בזה פסול במזוזה] מכל מקום זה מעיד על איכות הכתב!

כתב שאינו מכוון על השירטוט

הגדל לתמונה יותר ברורה

הכתב אינו מכוון על השירטוט אמנם יש להקל ולא לפסול, אך זה הוראה שהסופר אינו מקפיד או אינו יודע דיני כתיבה, ולכן צריך חפש מחופש [ואין לסמוך על חזקת כשרות]

ממי"ן עגולים מצד ימין, בי"ת לא ברורה, פ"א מושב קצר שאלה חמורה אם כשרה, נו"ן קצרה....

התי"ו - לא ברור לאן נוטה כפיפת רגל שמאל ?!

המ"ם נפסקה והיא פסולה, אי אפשר לתקנה שלא כסדרן.

פ"א מושבה בקושי מגיע לנקודתה, נראה שבדיעבד מותר לתקן. 

כתב שלא על השרטוט

השאלה היתה על המ"ם, ותינוק קראה כדין והכשירה.

אבל שימו לב הכתב אינו על השירטוט, אלא בין השירטוטים. ישנה שאלה אצל האחרונים האם זה כשר ונקרא משורטט [שבמזוזה מעכב כי הוא הלכה למשה מסיני] וישנם שפוסלים אם הכתב אינו דבוק או לכל הפחות סמוך ממש לשירטוט. אמנם רבים מתירים בדיעבד, אם הכתב מיושר ע"י השירטוט אע"פ שהוא רחוק מעט ממנו [כלומר בין השירטוטים].

 

אך יש להקפיד ולבדוק היטב מזוזות או תפלין כאלו, כי זה הוכחה ברורה שהסופר אינו כותב כדין. ובכתב פשוט וזול כזה הכותבים חשודים וכו' לכל דבר. וכל ספק יש להקפיד על כך, משום שאין [כל כך] חזקת כשרות.

מזוזה מוזרה

קיבלתי סקן של מזוזה זו, ולא ראיתיו בעינים. יש כאן דברים מוזרים:

רוב היודי"ן כתובים מעל השירטוט ולא תחתיו (הגם שלדינא נראה בדיעבד שזה כשר. הגם שדעת הדעת קדושים ודברי חיים מצאנז שכתב שאינו נוגע לשירטוט אלא מתחת לשירטוט הוא פסול, צ"ע מה דעתם בכתב שהוא מעל השירטוט ולא מתחתיו), מ"מ שום סופר לא כותב כן לכתוב מעל השירטוט !! [ניתן להגדיל. בתמונה למטה מצוינים רבים מיודי"ם הללו]

יש במזוזה זו שירטוט כפול [והגם שקצת סופרים מהדרים עושים כן, נראה לי שטעם הסופר כאן מסיבה אחרת, ודי למבין].

השירטוט אינו שוקע מצד הכתב, אלא הוא בולט מהצד האחורי של הקלף. גם זה לדינא נראה שכשר בדיעבד, ראה ברוך שאמר עמוד סד שמשוה שירטוט מצד השיער [כלומר לא מצד הקלף שבו הכתב, אלא חורץ מאחורי הקלף והשרטוט בולט בצד הכתב] לשירטוט בצבע. והפוסקים [ראה שו"ע רבינו לב סעיף ח] כתבו שבדיעבד הוא כשר. מ"מ אין דרך שום סופר לשרטט כן.

המסקנה המתבקשת - המזוזה הזו לא נכתבה על ידי סופר שלמד דיני הכתיבה, ולא למד ממורה נכון היאך לכתוב מזוזה !!

מזוזה ישנה שהשרטוט נעלם

מזוזה ישנה שבודאי היתה משורטטת משעת כתיבתה, ומחמת יושן הקלף התרווח ונתפשטו קמטי השרטוטים וכעת חלק גדול מהשירטוט אינו נראה כלל. מה דינו?

אמנם משמעות תשובת רבי עקיבא איגר (ח"א סי' נ) דהשירטוט צריך להיות קיים לעולם, ואם השירטוט נעלם הרי זה פסול.

(רע"א כתב כן כדי לתרץ קושיא שהקשו הראשונים מה נתחדש בהלכה למ"ס שמזוזה בעי שירטוט, הרי כל כתבי הקודש צריכין שירטוט. ותי' דבמזוזה בעי שהשירטוט יתקיים לעולם מהלכה, משא"כ בכתבי הקודש כל השירטוט הוא רק לשעת הכתיבה. אמנם המעיין בשו"ע רבינו או"ח סי' לב סעיף ח, יראה דתירץ בפשיטות קושיא זו, דשירטוט תפלין מד"ס בלבד ובודאי אינו מעכב, משא"כ שירטוט מזוזה מהלמ"ס, וא"כ אין הכרח לקבל סברת רעק"א וחידושו הנ"ל). ודבריו הובאו בהרבה אחרונים.

אך לעומת סברת רע"א, הרבה אחרונים לא סוברים כן, ראה מקדש מעט סי' רעא ס"ק לד. וכ"כ שבט הלוי חלק ב סי' קמח.

וטעמם פשוט וברור, כי טעם ההלכה שצריך להיות שירטוט כדי ליישר הכתב, כמבואר בהרבה ספרים. וממילא אין טעם זה אלא לשעת הכתיבה עצמה, ואם נכתבה כדינה בשירטוט ואח"כ השירטוט נעלם אינו מקלקל את המזוזה.

גם אין כדאי לשוב ולשרטט על הכתב [הגם שכן כתבו כמה אחרונים, כי חששו לסברת רעק"א הנ"ל] כי יש חשש שמא ימחוק או יפסול מחמת שירטוט זה את אותיות הכתב. אלא יניח המזוזה כמו שהיא.

כתב מתחת השירטוט, עקב בי"ת דהוי

שתי שאלות:

א.  בשורה שלישית הה"א נמוך מהשירטוט - יש דיון באחרונים על כך, נלע"ד שזה כשר. ואם אין הכתב נוגע או סמוך לשירטוט, אינו מעכב. [לכל הפחות באות אחת יוצאת דופן, או אם כל הכתב מסודר יפה אלא שנמוך מהשירטוט. אך אם הכתב עולה ויורד וכולו אינו מסודר, יש לדון בדבר. כי משמעות תשובת רעק"א שיש לפסול בכך. וגם בדבר זה צ"ע לדינא].

ב.  בשורה חמישית "ואבדתם" התבוננו היטב [אפשר להגדיל] ותראו שעקב הבי"ת דהוי ביותר [כנראה שמעולם לא נתפס הדיו שם] ועיקר הדיו השחור נראה כמעט ברור ככ"ף. [קיבלתי תמונה זו מחבר, כך שאינני רואה את המזוזה בגודל ובצבע אמיתי, וצריך לבחון היטב הדבר במראה עינים במציאות, ואי אפשר לדון בדבר רק על סמך הסקן - אבל הדבר ראוי לתשומת לב].

דבר כעין זה כבר נידון, ראה  מ"ם סתומה שהדיו דהה/התפורר  ושמה צויין שיש רבנים המתירים לתקן האות על סמך הדיו הדהוי.

קרע בשירטוט המזוזה

מזוזה שחלק משרטוט השורה נקרעה, ויש באורך קרע השרטוט כאורך מלה אחת שלימה, האם מותר לכתוב מילה זו מתחת לשרטוט, או להדביק טלאי תחת לקרע ולשרטט על הטלאי ולכתוב על מקום המשורטט בטלאי?

הנה להשאיר אותו מקום חלק אי אפשר דישאר ריוח שיעור פרשה [ט' יודין] באמצע המזוזה דפסול, כמבואר בהל' ס"ת [יו"ד סי' רעה] דהניח ריוח פרשה באמצע הכתב פסול. ובפשטות הוא הדין למזוזה. (וקשה לסמוך על סברת הרשב"ץ דמקום שאינו ראוי לכתיבה אינו פוסל משום ריוח פרשה, דמי יאמר לנו דאין המקום ראוי לכתיבה. וגם עצם סברתו במחלוקת שנויה עי' בגדולי הקדש סי' ערה ס"ק ב).

הנה לכתוב מתחת לשירטוט דנו האחרונים, ויש שכתבו שצריך הכתב להיות דבוק לשירטוט, אבל יותר הגיוני ועיקר דהשירטוט נועד ליישר את הכתיבה ולא איכפת לנו שהכתב יהא מיושר על ידי השירטוט וכתוב מעט תחתיו, כך שאפשר לכתוב קצת מתחת לשירטוט הקרוע, כדי שהכתב יהא מוקף גויל.

אבל זה צ"ע, האם קרע נחשב לשירטוט, שמא כשם שאינו מקום ראוי לכתיבה כך אינו מקום ראוי לשירטוט. ומ"מ נראה היות שרוב השורה משורטטת ורק מיעוטה היא הקרע, בצירוף ב' הדברים [דיש לומר דקרע נחשב גם שירטוט שהרי הקרע מיישר הכתב כמו השירטוט עצמו, וכן הסברא דרוב השיטה משורטטת והקרע הוא המיעוט] יש לומר דאין זה מעכב בדיעבד לפסול המזוזה.

אבל להדביק טלאי ולשרטט על הטלאי ולכתוב עליו, אינו ראוי, כי נחלקו הפוסקים ביורה דעה סי' רפ, דעת הט"ז (שם ס"ק ד) דיכול לכתוב מקצת האות על הטלאי ומקצתו על הקלף, אבל דעת הב"ח וש"ך (שם ס"ק ז, דמקצתו על הטלאי) דפסול, ואפילו היקף גויל הטלאי אינו מועיל לאות הכתובה בס"ת עצמה על הקלף. וגם אני חושש דאפשר אפילו לסברת הט"ז עד כאן לא קאמר אלא בס"ת שסמכו על הראשונים דכתיבה על הטלאי היא הלכה למשה מסיני כמבואר בב"י עיין שם. אבל במזוזה הרי קיי"ל דכתבה על ב' עורות ואפילו תפרם פסול (עיין יורה דעה סי' רפח), אפשר שגם טלאי במזוזה [ותפלין] אסור לכתוב עליה, גם למתירים בס"ת. וצ"ע בדבר זה.

לכן נראה דהטוב ביותר להדביק טלאי כדי לחזק קלף המזוזה שלא יתרחב הקרע יותר, וישרטט על הטלאי, אבל יכתוב מתחת לשירטוט הזה והטלאי שלא יגע הכתב כלל לטלאי אלא תהא מוקפת קלף מהקלף המקורי דוקא.