יום שני, 31 באוגוסט 2020

קו"ף נמחק מירך ימין

הקו"ף נמחק ממנה רוב ירך ימין.
נראה לי שמותר לתקנה [אפילו שלא כסדרן בתפלין], כי קרוב שיש בה שיעור מלוא אות קטנה בירך, וגם אם לא יחשב חלק העליון שבירך כשיעור אות קטנה לירך, מ"מ יש לסמוך על קריאת התינוק שיש בה עיקר צורתה - והתיקון הוי 'כתיבה מועטת' כמו השלמת שיעור ירך בדל"ת וה"א החסרים מעט משיעור יריכן, שמותר לתקנם.
כל זה רק לאחר קריאת התינוק, שיכירה כקו"ף.

שינוי צורת המ"ם

המ"ם נשתנה צורתה, או אבדה צורת מ"ם - פסולה.
 נפלה טיפת דיו ממש ליד מ"ם - שאלת תינוק, ואם יקראנה מ"ם כדין, יש לגרר הטיפת דיו.

זיי"ן ארוכה נהפכה לנו"ן פשוטה

הז' - ארוכה מדי ונהפכה לנו"ן - פסולה.
הב' - מושבה קצרה וצורתה לא ברורה דיה, היה צריך לשאול תינוק ואם יקראנה לתקנה.

יום שבת, 29 באוגוסט 2020

דיבוק דק במ"ם - בין חרטום לגוף

דיבוק דק בין החרטום לגג, כשר. וטוב לגרר הדיבוק הזה, לייפוי האות.
[שלא כבמקרה - אם נדבק כל עובי החרטום לגג, שיש מכשירים ויש פוסלים].

קרע ברצועה באמצעה

קרע באמצע הרצועה (אפילו אם לא ישאר שיעור רוחב לכל צד ברוחב הקרע) נראה שהוא כשר. כמובן, מצוה לתפרה כדי לחזקה שלא תיקרע יותר.
נראה שקרע שהוא מיעוט רוחב ומיעוט אורך ברצועה, והוא באמצעה - אינו כלום.
יש להשוות קרע זה, לנסדק השופר [או"ח סי' תקפו] שנסדק למיעוט ארכו שנחלקו הפוסקים האם כשר או לא, והמחמיר ופוסל רק משום שהתקיעה מסדיקה יותר, וסופו ליסדק לגמרי. ולכאורה טעם זה לא שייך כאן.
וכן לנסדק מיעוט גובה שדרת הלולב [או"ח סי' תקמה], דפסול רק כאשר הסדק פתוח כלפי מעלה, ומשום לקיחה חסרה [שו"ע רבינו שם סעיף יב]. וכאן לא שייך טעמים הללו, כי הקרע אינו מגיע לקצוות.

אמנם אם הקרע היה רוב רוחב הרצועה, היה נחשב כנפסק הרצועה שם ופסול, כמבואר בשו"ע סי' לג.
ואם היה נסדק הרבה לארכו [אפילו לא הגיע לרוב ארכו] עד שנראה כשתי רצועות, נראה לפסול וצריך להחליף הרצועה (או לתפרו, לסוברים בסימן לג שאפשר לתפור קרע ברצועה ואינו חסרון בקשירה תמה. וצ"ע עוד בדבר) - משום שגורם שמתחלק לשתי רצועות ונראה כרצועה נבדלת (וחסר השיעור רוחב הרצועה בכל אחת).
יש לעיין עדיין בפרטי הלכה זו.

יום שישי, 14 באוגוסט 2020

בי"ת מרובעת בלי עקב

לבי"ת אין עקב, אמנם יש מכשירים כי הוא מרובע לגמרי. אך יש מקום להחמיר [היום] שתינוק מכיר עיקר הב' בעקב הבולט, וכאן אין, וחסר בהיכר התינוק.
ראה מה שכתבתי https://hebrewstam.blogspot.com/2013/08/blog-post_30.html
https://hebrewstam.blogspot.com/2012/01/blog-post_08.html

יום רביעי, 12 באוגוסט 2020

צד"י פשוטה - הירך נוטה לימין

ירך הצד"י בכתב האר"י אינה יורדת ישר, כרגל נו"ן פשוטה [כאשר הוא בכתב ב"י], אלא נטויה לימין. וביארתי הטעם בכמה מקומות - משום שבצואר צד"י כפופה יש שתי כפיפות. הראשונה בתחילת צוארה, והשניה במושבה. ואע"פ שהכפיפה השניה [המושב] נפשטה - בצד"י הפשוטה, הכפיפה הראשונה שבצואר הצ' נשארה, ולכן נשאר הירך נטויה מעט באלכסון.
כאן הירך נטויה מדי הרבה לצד ימין. אמנם כשרה בדיעבד (ואם יש לחשוש שמא תינוק יטעה בקריאתה, לדוגמא יטעה לחשבה כעיי"ן הפוכה - יש לשאול תינוק).

יום שישי, 7 באוגוסט 2020

אות הכתובה על קלף שניתק חלקו מהיריעה

הסופר קילף טעות במלה שמתחת, והקילוף הגיע עד תוך הנו"ן שבשורה שמעליה. הקילוף אינו עובר מעבר לעבר השני של הקלף, ואעפ"כ חצי מהאות נו"ן תלויה, כי אינה מחוברת ממש ליריעה עצמה, אלא עומדת על הקלף התלוי.
הנו"ן הזו פסולה, כי אינה עומדת על הקלף [קלף תלוי אינו נחשב קלף, וגם א"א להדביקו חזרה בדבק, משום דין חק תוכות (שהאות נעשית מאליה, ולא ע"י כתיבה על הקלף) - ואין תקנה אלא לגררה כולה, ולטלות טלאי של קלף, ואפשר שהטלאי יהא מצד חלק הפנים של הספר מדובק יפה, וכל האות (עם היקף גויל שלה) תהא כתובה על הטלאי [כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רפ].

מעבר בין שני חדרים עם שתי דלתות נפרדות

למעבר יש שני פתחים ולכל פתח דלת בפני עצמו, כל פתח חייב במזוזה בפני עצמו. [היות שהפתחים רחוקים זה מזה טפח. אבל אם היו סמוכים זה לזה בתוך טפח, צ"ע הדין - האם מחמת הדלתות הנפרדות ייחשבו כל אחד לפתח נפרד או לא].
לפי מנהג חב"ד יש לקבוע המזוזה בצד ימין של כל פתח ע"פ היכר ציר, כלומר לצד ימין כניסה לכל חדר [כי כל דלת נפתחת לתוך החדר].

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2017/04/blog-post.html

יום חמישי, 6 באוגוסט 2020

נגיעת ראשי הטי"ת

נגיעה דקה בין ראשי הטי"ת. הט' כשרה ומותר לגרר, כי לא נשתנה כלל לסמ"ך.
(לדעת שו"ע רבינו סי' לו באות אל"ף, שאות הנוגעת לעצמה [במקום שאינה משתנית צורתה] כשרה אף בלי גרירה, לכאורה גם כאן כשר בדיעבד אף בלי גרירה. אמנם ברור שיש לכתחילה לגרר ביניהם לתקן צורתה כראוי).

ראה גם: