אין שיעור לעובי האותיות [כלומר לקוי אורך של האות, כגון גגות וירכיים של הה"א וכיוצא בהם], ולכן יכול לעשותו דק כמה שירצה. אך זה בתנאי שניכרת היטב צורת האות, כי אם מחמת דקותן לא יהיו ניכרים כאות הנדרשת פשוט שזה פסול. ואם ספק בדבר, יש להראות לתינוק.
ואחר כן שמתי לב לבעיה חמורה, צורת הה"א הראשונה בשם הק'. הרגל שמאל אין לה שיעור וצורת ירך [שמאל]. ירך זו צריכה להיות כעובי הקולמוס בעביה [כלומר גבהה]. ואפשר אולי נחשב הקו הדק כשיעור עובי הקולמוס בדוחק.
אך עיקרה קו דק משוך לרוחב השיטה, ולא לגבהה. והרי זה שינוי מצורת הירך. [המקדש מעט מסתפק בירך שהיא משוכה לרוחב השיטה - כעין מושב, ודבריו כאשר היא עבה כשיעור אלא שגם משוכה כעין מושב, ודעתו נוטה שזה שינוי צורת הה"א. אבל כאן גרע טפי, שהיא קו דק לבד ועיקרה משוכה, הרי זה שינוי מצורת ירך]. כן נראה לי ברור בשיטת הסוברים (רמ"א סי' לב סעיף טו, על פי התרומה והמרדכי), שירך שמאל שבה"א צ"ל כשיעור עובי [הקולמוס] היו"ד.
אמנם לסוברים (מאירי בב"י שם. וכן נראה פשט לשון הרמב"ם ה' תפלין סוף פ"א) שכל שתינוק מכירה כשרה, ולא תלוי כלל בשיעור, יש להכשיר כאן כל שהתינוק מכירה. והגם שאין אנו פוסקים כדבריהם, מ"מ כל שתינוק מכירה יש להתיר לתקנו בהוספת דיו [גם שלכס"ד כדין הוספה מעט בנפסקים, כפי שביארתי פעם בפורום זה].
קו יורד מגג הה"א, וכמעט נוגע לירך שמאל שבה"א. הגם שאיננו נוגע, הה"א נפסלה, ואי אפשר לתקנה ב[תפלין או] מזוזה.
ה"א זו נהפכה לצורת תי"ו [שמותר לתקנה אף בתפלין ומזוזה, כמבואר בשו"ע שתיקון מועט בכתיבה לחבר יוד"י האל"ף לגופן וכיוצא בהם, מותר לתקנם ואין בזה שלא כסדרן, שמע מינה שזה צורת תי"ו]. ואם יגרר הקו הרי זה חק תוכות, לעשות מתי"ו ה"א ופסול.
