נו"ן פשוטה עקומה

בנו"ן יש עיקום. נראה שעדיין היא כשרה [ולכל הפחות מועיל קריאת התינוק], אבל אם היא היתה כפופה יותר - כעין מושב קטן, אע"פ שהיתה כפופה לאחור [לצד ימין] היתה נעשית נו"ן כפופה, ופסולה.

ה"א בעייתית

ה"א ראשונה [ב'לאהבה'] בעייתית - רגל ימין קרוב לאמצע והיא נדמית למין זיי"ן ולא דלי"ת, ורגל שמאל משוך הרבה.

מ"מ - מועיל קריאת התינוק. (וצריך ביאור למה לא נחשוש כאן למין 'תרתי לריעותא' ?? ואפשר כי שתי הבעיות הם בעצם מין אחד, מיקום הרגל בה"א)

קריאה בספר פסול, או שנמצא פסול באמצע קריאה - על פי תשובת הצמח צדק

אם נמצא טעות בס"ת באמצע הקריאה, אם הוציאו בטעות ספר פסול, והאם מותר להוציא לכתחילה ספר פסול לקריאה כשאין ס"ת אחר

סיכום הלכות היוצאות מתשובת הצמח צדק [או"ח סי' עו]

א.  אם באמצע הקריאה נמצא טעות גמור, והוא במקום שיכול להפסיק, יפסיק בסוף הפסוק ויברך לאחריו. ויוציא ספר שני, ויעלה אחר ויברך וימשיך בקריאה.

ב.  ואם הוא במקום שאסור להפסיק, ימשיך לקרוא את הטעות בעל פה עד מקום שיכול להפסיק, ויפסיק שם ויברך. ויוציא ספר שני ויעלה אחר ויברך וימשיך בקריאה.

ג.  ואם הוא בעליה השביעית [בשבת, או עליה אחרונה בשני וחמישי או ר"ח] אפילו אחר שקרא כבר ג' פסוקים, לא יפסיק אלא יקרא הטעות בעל פה וישלים עד סיום הפרשה ויברך אחריה. אבל לא יקרא מהספר הפסול למפטיר, אלא השביעי הוא יהא המפטיר [ולא יפסיק ביניהם בקדיש כמבואר בפוסקים, אלא יאמר הקדיש אחר קריאת ההפטרה].

ד.  ואם כבר בירך העולה למפטיר ואחר כך מצא בו טעות יקרא כל המפטיר עם הטעות בעל פה ויברך אחריה.

ה.  כל הנ"ל אמור, כאשר הטעות היא בתיבה אחת, אבל אם הטעות היא בשתי תיבות רצופים או יותר (כגון שחסרות שתי מילים מהספר, או שתי מילים סמוכות המה מוטעות שאז יצטרך לקרוא שתי תיבות בעל פה) והוא במקום הקריאה שקורא בה כעת - מכיון שיש איסור לקרוא "דברים [ל' רבים] שבכתב" בעל פה, אם יכול להפסיק שם, יפסיק [ואפילו בשביעי של שבת] ויברך על מה שכבר קרא, ויחליף לספר אחר ויעלה אחר [עולה שמיני בשבת] וימשיך הקריאה בכשר.

ואם אינו רשאי להפסיק שם, לא יקרא הטעות מתוך חומש [ולא בעל פה] אלא יעמוד העולה בשתיקה, ויחליף לספר כשר, וימשיך לקרוא עולה זה בספר הכשר ויברך אחריה ברכה אחרונה.

ו.  ואם הטעות נמצא בקריאת שתי פסוקים אחרונים של הפרשה שאינו יכול להפסיק שם, יקרא הטעות מתוך חומש [ולא בעל פה] וישלים הקריאה ויברך אחריה. או אפילו באמצע קריאת השלישי בימי שני וחמישי או ברביעי של ראש חודש שאינו רשאי להוסיף על הקרואים, יקרא הטעות מתוך חומש וישלים עולה זה הקריאה ויברך אחריה.

ז.  כל הנ"ל כאשר יש ספר אחר כשר להחליף. אבל כאשר אין ספר אחר כשר, אזי אם היה טעות גמור רק בתיבה אחת, מותר להמשיך לקרוא ולברך לפניה ולאחריה כל שבעת הקרואים [אבל לא קריאת העולה למפטיר, אלא השביעי יהא המפטיר (כנ"ל אות ג)].

אבל אם היה הטעות שתי תיבות סמוכות רצופים שאסור לקראן בעל פה, יפסיק היכן שיוכל כנ"ל, ויברך לאחריה (על מה שכבר קרא). ואת שאר הקריאה יקרא, אבל לא יברכו העולים לא לפניה ולא אחריה.

ח.  אם הוציאו בטעות ס"ת פסול, אם הפסול הוא באותו חומש יש לעצור היכן שאפשר להפסיק ויברך לאחריה על מה שכבר קרא, ויחליפנו בספר כשר [וכנ"ל אותיות א-ו]. (ואם הפסול הוא בחומש אחר, משמע בתשובת הצ"צ שרשאי להמשיך כל ז' קרואים [וגם עלית המפטיר] מספר זה).

ט.  אין להוציא לכתחילה ספר פסול לקרוא בו, אפילו בשעת הדחק ואין ספר אחר לקרוא ממנו, לא יקראו בתורה. אבל אם הפסול הוא בחומש אחר ואין ספר אחר כשר גמור, רשאי להוציאו לכתחילה ולקרוא בו עם ברכות, כל קריאה שצריך מחומש הכשר.

שתי פתחים בין הבית לחצר

יש כאן שתי פתחים [שתי צורות פתח]. א'. בפתח הפנימי יש מסילה לתריס המתגלגל מלמעלה כלפי מטה. ב'. פתח החיצון, דלת הזזה בין הבית לחצר.

שתיהם חייבים במזוזות, ונחשבים לשתי פתחים שונים [כי לכל אחד יש דלת בפני עצמו, והתריס נחשב כדלת כי הוא סוגר הפתח].

חיוב הקביעה בפתח הפנימי הוא לצד הבית [החץ שמצד שמאל שבתמונה], כי הוא חשוב יותר מהפרוזדור.

חיוב הקביעה בפתח החיצוני הוא לימין היציאה לחצר [החץ שמצד ימין שבתמונה], כי הוא דלת של החצר.

נראה לי שראוי לברך על קביעת המזוזה של החיצון, ולפטור את הפנימי (כי יש לי קצת ספק האם הפנימי הוא חיוב גמור לענין ברכה).