חלל הבי"ת - רובה התמלאה דיו

רוב החלל מלאה דיו - נראה לי שאבדה צורתה, והיא פסולה.

כדאי לראות בהגדלה 

הבי"ת הזה מלאה פחות - נראה שמועיל קריאת התינוק, ואם מכירה, מותר לגרור מחללה את דיו העודף.

זיי"ן ללא היכר ראש

לדעתי הז' הזו פסולה, אין לה ראש בולט כדין לב' הצדדים.

מ"ם סתומה

המ"ם הזו היא עגולה מצד ימין. צריך לשאול תינוק האם זו מ' או ס', כי צורת גופה אינה מרובעת בדיוק ולא עגולה.

כ"ף

הכ"ף אמנם צריכה להיות עגולה, אך כאן אינה מרובעת לגמרי למטה. ולכן היא כשרה.

ראוי להחמיר ולשאול תינוק, ואחר שיקראנה כ"ף, ראוי לתקן הגב כדי לעגלה יותר - בהוספת דיו. 

אות יתירה

שמעו תשמעו

למדי"ן ועוד

חלק מהלמדי"ן אין להם ראש בולט, או שהראש קטן מאוד (בעצם רק קיבוץ עוקצים) -

לדעת שוע"ר [סי' לו אות ל'] פשוט שהן כשרות בדיעבד, ובודאי מותר לתקנם. (אמנם דעת הקול-יעקב לפסול ל' שאין לו ראש ברור כמו וי"ו, ולדעתו גם תיקונו אסור משום שלא כסדרן).

התי"ו [וערפתו] יש לרגל ימין בליטה גדולה החוצה, ויש מעוררים על זה משום ת' שיש לו שתי רגלים כפופות. נראה שזה כשר בדיעבד, אבל חייבים לתקנו.

האל"ף [יביאך] לרגל למטה [יו"ד התחתון] יש עוקץ גדול מדי יורד, כשר בדיעבד, אך אינו נכון לכתחילה.

למדי"ן כנ"ל. אלפי"ן עם עוקץ גדול למטה [מוגזם. ראה "ישראל"].

נו"ן פשוטה [בין] - יש לו ראש כוי"ו שיש פוסקים רבים פוסלים [ראה היטב בהגדלה], אמנם מותר לתקן לעשות ראשו כזיי"ן.

דיבוק בגג הלמ"ד לירך הלמ"ד העליונה

ביתי"ן עגולות - פסולות

הב' עגולה לגמרי ופסולה - היא יותר דומה לכ"ף. 

ראה הגדלה

הביתי"ן המסומנות פסולות, אין להם עקב ברור או זוית ברורה. הן דומות לכ"ף.

קו נמרח לתוך בי"ת

יש חשש שינוי צורה לב' - יש לשאול תינוק, ולנהוג על פיו. אם פוסל, צריך לבטל כל האות [ומה שאחריו - בתפלין], ואם קוראה ב' מותר לגרר הקו.

כ"ף פסולה

הכ"ף פסולה - אין לה מושב מספיק.

הרי"ש - גג צר והירך ארוך קצת - צריך שאלת תינוק, אם לא יטעה בה כו' או כך' [גם אם תינוק יקראנה ר' - היא כשרה רק בדיעבד]

כוזו במוכסז נראה תוך הכתב של המזוזה ומפריע לקריאה

הכוזו במוכסז כוזו הכתוב מאחור נראה בולט בצד הכתב ומפריע לקריאה הרגילה -

אם הוא מפריע כל כך - עד כדי שאדם רגיל אינו מצליח לקרוא הכתב, הרי זה פסול.

אמנם מותר למחוק את הכוזו כו' כי אין לו דין קדושת השם. ואין בזה דין חק תוכות כי הוא מפריע חיצוני, ולא בדיו האותיות עצמם, כדין המעביר עפרות זהב מעל האות, שכל זמן שהם מכסים את האות הוא פסול כי אינו נקרא, וכאשר העבירם חזרו לכשרותם כי לא נגע החקיקה בדיו עצמו או בצורת האות עצמה, ואין בזה חק תוכות, כמבואר בשוע"ר סימן לב סעיף ד.