בי"ת עם קוץ - שאלה של מ"ם סתומה

ביתי"ן שיש בהם קוץ קצת הנוטה לסגור את חללם ועלולים להידמות למ"ם סתומה [בפרט כאשר הבי"ת צרה] היא שאלת תינוק, וכאשר תינוק יקראנה בי"ת מוטב למחוק את הקוץ.

לכתחלה ראוי לכסות שאר האותיות כדי שהתינוק לא ידע אם אות זו עומדת באמצע או בסוף תיבה, כי אם יראה שהיא בתחילת התיבה שמא יבין מזה שאי אפשר לזו להיות מ"ם סתומה.

מעשה קריאת תינוקות בסמ"ך

המגיה היה נראה לו בסמ"ך זה קצת שאלה, ושאל לתינוק. התינוק קראה מ"ם. (אמנם יותר נראה שאין כאן שינוי צורה, והיא כשרה. אבל לאחר המעשה, הוריתי לו שישאל עוד ב' תינוקות, אחר שיראה להם ממי"ן והסמ"ך של ואספת) שוב שאל המגיה לשתי תינוקות, ואחד אמר מיד מ"ם, והשני היסס ולבסוף קראה סמ"ך.

נראה לפסול מזוזה זו, שהרי רוב תינוקות קראוהו מ"ם. ואין לומר שלא היה לו כלל לשאול, כי הרי יש בה שינוי מעט שמצד שמאל יש קו שיורד ישר עם קוץ כעין מ"ם. והרי זה ע"ד המבואר בב"י ופוסקים על וי"ו שראשה מרובעת בצד ימין עם זוית, שאע"פ שהיא כשרה ואינה דומה לזיי"ן, משום שהזיי"ן ראשה עובר לגמרי, מ"מ אם תינוק טעה בה וקראה זיי"ן תיפסל, הוא הדין כאן.

יו"ד עליונה של אל"ף נוגעת לגג

תמונה זו של האל"ף שיו"ד העליון נוגעת לגגה, קשה מאוד להחליט על פי הסקן וצריך באמת להחליט על פי ראיית הדבר בפועל.

אבל אני דן כאן לפי הנראה בסקן, יש אמנם פירוד צר ביותר בין היו"ד לגג, אלא שנוגעת היו"ד בעוקצה השמאלי לגג, ולפי רב האחרונים מותר לתקנה בגרירת העוקץ. אמנם אם במבט פשוט נראית יותר שכל היו"ד נוגעת לגג [ולא נראית פרודה], הרי היא פסולה.

שינוי צורת האות

בשתי המקרים [בי"ת, מ"ם] יש כאן שינוי צורה מובהקת של האות והיא פסולה.

***

למטה תמונה נוספת (כנראה מאותה מזוזה או אותו סופר) של בי"ת דומה לראשונה, אבל כאן היא קצת יותר גדולה, ולכן [בתמונה השניה] מועיל שאלת תינוק.

תיתורא של פשוטים שחסר ריבוע

הבית הזה הוא של 'פשוטים', התיתורא התחתונה בפינה חסרה [נקרעה] ועל כן היא פסולה כי התיתורא חייבת להיות מרובעת. צריך לשים לב לזה מאוד בפשוטים או בדקות כי עובי התיתורא הוא דק מאוד כמו קלף ולפעמים פחות, והוא בלה או נקרע או מתכווץ ונחסר הריבוע של התיתורא שמעכב.
אפשר לתקן זה על ידי הדבקת עור כשר לתפלין [שנתעבד לשם קדושת תפלין] או קלף כשר [כנ"ל] להשלים את הריבוע. ההדבקה צריכה להיות באופן שהתיתורא עצמה תחזיק יחד, כלומר אחרי ההדבקה תהא התיתורא עור אחד, ולא שהתוספת מודבקת לתמיכה שבפנים וכך עומדת במקומה, אך אינה יכולה לעמוד כלל כתיתורא לבדה ללא אותה תמיכה.

נון פשוטה במלה פן, למען

הבעיה הזו מפורסמת וכתובה כבר בספרים. במלים 'פן' ו'למען' הנו"ן פשוטה אינה ארוכה יותר מהפ"א ועיי"ן, ולכן לא ברור מספיק האם היא נו"ן פשוטה או זיי"ן. ב'פן' יש בעיה נוספת בלי קשר לפ"א, הנו"ן קצת מרוחקת מהפ"א וא"א לקרבה שהרי גגה כבר רחבה יותר מדי (אמנם אפשר להוסיף על הפ"א קצת, אך זה לא יהא יפה כל כך).

למעשה צריך לשאול תינוק על כל נו"ן, על ידי כיסוי שאר האותיות, כדי שלא יבוא לפסול בחנם משום שנדמית לזיי"ן מחמת הפ"א ועיי"ן ואח"כ להאריכה.

במקרה של 'פן' כאן צריך זהירות רבה [אולי לא כדאי בכלל לתקנה, אם תינוק יקראנה כדין] כי המשכת הנו"ן מעבר לראש הלמ"ד מייצרת בעיה חדשה של למ"ד לחלל כ"ף שנעשית כעין ה"א [אולי כאן בנו"ן זה לא כל כך חמור, כי היא לא דומה לה"א בגלל צרות ראש הנו"ן].

בכל מקרה המצב של 'פן' אינו "מהודר".

נו"ן עם גג רחב

ראש הנו"ן רחב מדי, ויש פוסלים משום שינוי צורת הנו"ן.

נראה שבשעת הדחק, [היות שנראית ממש כנו"ן] אם תינוק יקראנו לנו"ן מותר להוסיף עליה דיו להעבות צוארה וקצת מושבה לשפר צורתה ותהא כשרה.

בעיה בה"א ויודי"ן

בה"א המסומן יש בעיה - ירך שמאל בה"א צריכה להיות בעיקר ירך או רגל שעומדת לגובה, ושיעור גבהה מבואר בשו"ע [סימן לב סעיף טו] כמלוא אות קטנה, כלומר כגובה גוף היו"ד [או עובי קולמוס מהכתב שכותב בה].

כאן הסופר לא למד ולא ידע, ועשה עיקר הירך שמאל משיכת מושב ורק קצת התחלה בעמידה. וזו טעות בעצם כתיבת האות. אע"פ שיתכן שבדיעבד האות כשרה.

שתי היודי"ן המסומנות הן בעיות.

הראשונה היא בעצם וי"ו קטנה עם קוצי שמאל של יו"ד, אך אינה יו"ד כלל.

השניה היא כעין רי"ש קטנה, ולכל הפחות המיקל צריך לשאול תינוק אם אינה רי"ש.

שאלות על מזוזה

יש להגדיל כדי לקבל תמונה יותר ברורה

המ"ם המסומן שאלה חמורה של סמ"ך - חייב שאלת תינוק.

הגימ"ל יש לו מעין שתי רגלים עם בליטות [כמדומה לי שהמקדש מעט כותב שזה בעיה] ולכל הפחות צריך תיקון לרגל ימין שלא יהא לו בליטה מעין של רגל שמאל.

הכפי"ן של 'ויצהרך' 'בביתך', הן שאלות של רי"ש גדולה. וצריך שאלות תינוק על ידי כיסוי שאר האותיות אחר שמראין לו כמה כפי"ן כשרים וכמה רישי"ן.

הכ"ף של 'ותירשך' כנראה הוא בסדר אך קצת מוזר. אם כבר שואלים תינוק על שאר הכפי"ן, הייתי שואל גם על זה.

ואי אפשר בלי יו"ד !!  היו"ד של 'ירבו' רגלו ארוכה. לפחות חייב תיקון.

סגירה של בתים, ריבוע התיתורא והתפירה

הסגירה של הבתים אינה הרמטית ואין בזה שום פסול הלכתי. הדבר היחיד שצריך לשים לב ולהקפיד מבחינה הלכתית היא, שהריבוע של התפירה והתיתורא תשמר. הריבוע הוא בשלשה מקומות. א. ריבוע התפירה, גם מלמעלה וגם מלמטה. ב. ריבוע צד העליון של קצה התיתורא. ג. ריבוע צד התחתון של התיתורא.

הריבוע העליון והתחתון של התיתורא אינן חייבות להיות תואמות, אלא כל שהצד [עליון או תחתון] מרובעת לעצמה כשרה. אבל ריבוע התפירה העליון והתחתון לכאורה צ"ל אותו שיעור ריבוע. שיעור החריגה הוא שיעור הנראה לעינים שבטל הריבוע, אבל חריגה קטנה שלא נראית לעינים אינה נחשבת לביטול הריבוע. (אמנם בספר זכרון אליהו עמ' קסד מיקל גם בשוני בין ריבועי התפירה, העליון והתחתון. וכתב כן מסברא דאינן נראות יחד. וצ"ע יותר בדין זה).

חי"ת שצד אחד גולם

הצד ימין של החי"ת הוא גולם כלומר קו פשוט שאין לו ראש כלל, לא כויו ולא כזיין, נראה לי שהוא פסול.

אמנם הרב שמאי גרוס אמר שהוא כשר.

ראה תחת תגיות 'חית' דוגמאות נוספות לבעיה זו.

רי"ש עם זוית

אפשר להגדיל

הרישי"ן אינם עגולים אלא אדרבה יש להם זוית בסוף גגם. אעפ"כ המנהג להתירם על ידי שאלת תינוק משום שמכירם היטב, ויש לתקנם בהוספת דיו כדי לעגל הפינות.

המ"ם שאלת תינוק כי היא עגולה למטה בצד ימין.
בשורה השלישית בשם הוי' הה"א הגג עובר ימינה יותר מדי, מכל מקום כשירה בדיעבד דעדיין ניכרת כה"א.

עמודי תמיכה בכניסה

תמונה זו לקחתי מהפורום באנגלית.

השאלה היתה האם עמודים הללו בכניסה מהווים פתח שחייב במזוזה?

לא. הם אינם נחשבים לפתח בשום אופן, אלא תמיכת הבנין ופטורים ממזוזה.

הגהת מזוזה

הבי"ת גגה צר וצריך שאלת תינוק ותיקון.

הוי"ו [ומלקוש] ארוך מדי והוא פסול משום שהוא שיעור נו"ן.

הפ"א הנקודה שלה קטנה מדי וחייבים לתקנה (אפשר שבלא תיקון היא פסולה, כי אין בנקודה שיעור יו"ד כלל).

היו"ד [יבולה] דומה מעט ללמ"ד קטנה צריך שאלת תינוק.

הנו"ן גגה רחב הרבה ממושבה, כשרה בדיעבד וצריך לתקן מושבה.

היו"ד [ביתך] רחב מדי, כשרה בדיעבד.

נו"ן רחב

נו"ן רחב מדי צריך שאלת תינוק האם אינה כ"ף. ואין צריך לכסות את התגין שלה.

ווי"ן עם ראש כפוף

הווי"ן המצויינים יש בהם כפיפת ראש כלפי מטה והן כשרות [ולא כיש מחמירים שחוששים לפסלן משום שהן דומות למספר 1, או משום שאינן כתיבה אלא 'מעשיט' הנזכר בתקון תפלין ואלפא ביתא].

בי"ת עם עקב עגול למטה

הבי"ת יש בה עקב אך הוא עגול למטה. אנו מכשירים הבי"ת הזה כי העקב בולט היטב וניכר לכל שהוא בי"ת, וטוב לתקן ולרבע את הקצה שיהא מרובע ממש.

אמנם אם העקב לא היה בולט היטב היתה כאן שאלה על כשרות הבי"ת משום שגופה היתה עגולה למטה והיא דומה לכ"ף.

יודי"ן ואוי"ן רחבים

היודי"ן מדי רחבים. משך גוף היו"ד אסור שיהא רחב מעובי קולמוס אחד, ומ"מ בדיעבד הן כשרים.

הוי"ו של יבולה רחב מדי, הוי"ו של מזוזות רחב מאוד ותינוק קראה רי"ש ופסלה. [אפשר להגדיל לתמונה טובה יותר]

וי"ו בשיעור יו"ד

נראה לי שהוי"ו המצויין פסול, הוא ממש בשיעור יו"ד כי אורך הרגל והראש שוים. אני מאוד מסתפק האם יועיל שאלת תינוק, אפילו על מנת לתקנו.

כתיבה תמה לכתחילה

הביתי"ן המצויינים אינם "כתיבה תמה" של לכתחילה. "כתיבה תמה" לכתחילה היינו שקוי האות יהיו שלמים ולא פגומים, כאן יש פגמים שהניח הסופר. יותר מזה היות שהפגם הוא במקום חיבור העקב לגוף הבי"ת, ע"י פגם ניכר עלולה להדמות לכ"ף מעוותת [ויתכן צורך בשאלת תינוק]. ברור שגם אם הוא כשר בדיעבד, יש חובה לתקנם ולהשלים צורת האות במילואה.

שאלות תינוק על וי"ו ורי"ש

הוי"ו יש לה קוץ וצריך שאלת תינוק אם לא יקראנו זיי"ן.

הרי"ש שאלת תינוק, אם אינה דלי"ת.

זיי"ן

הזיי"ן - ראשה בקושי עובר שמאלה, ומ"מ יש לה קצת ראש עובר ולכן היא כשרה. כדאי לתקן את הראש להוסיף דיו בצד שמאל.

שאלה בה"א ווי"ו

הה"א רגל שמאל שבה אינה עבה [גבוהה] כשיעור עובי הגג של הה"א או של שאר האותיות. מה דינה?

אמנם צ"ל שיעור עובי קולמוס [כמלוא אות קטנה] בירך שמאל של הה"א, ואם לאו פסולה. בה"א שלפנינו יש שיעור אות קטנה כלומר עובי קולמוס מהכתב הזה, אע"פ שרוב הגגות עבים יותר ממנה, מ"מ בדיעבד כשר [דבר ברור שאין השיעורין של האותיות מצומצמים לגמרי בדקדוק המילימטר, ולכן כאן שפיר נחשב זה "מלוא אות קטנה" שהרי ראויה להיות בכתב זה יו"ד כשר]. וראוי לתקן להוסיף דיו להעבותו מעט כלפי מעלה, להשלים השיעור [ובלאו הכי למשנה ברורה היא צ"ל כשיעור עובי יו"ד גופו ורגל קטן כלשהו, ולדעתו נראה שירך זה פסול וחייב לתקנו].

 

הוי"ו יש לה קרן [כעין קוץ] וזוית בצד ימין של גגה. הוי"ו כשרה, דאינה דומה כלל לזיי"ן, אע"פ שלכתחילה מצותה להיות עגולה שם דוקא.

קביעת מזוזה בפתח ודלת הזזה בין בית למרפסת

לפי מנהג חב"ד שבכל החדרים הפנימיים הולכים אחר היכר ציר [וכן לסוברים שהולכים אחר חשיבות החדר] הכניסה היא מהמרפסת לבית, כי הדלת הזו היא שייכת לבית יותר מהמרפסת. וצריך לקבוע מזוזה על ימין הכניסה לבית מהמפרסת, והיינו צד שמאל של היציאה למפרסת.

אמנם לסוברים שהולכים אחר דרך ביאה [כלומר מאיזה כיוון רגילים לבוא לפתח זה, ופשוט שבאים מהבית למרפסת ולא הפוך], יש לקבוע על ימין הכניסה למרפסת. ואם שתי הדלתות זזות, קביעת הימין הוא פשוט - בצד ימין של כללות הפתח. אך במקרה והכנף הימנית היא קבועה מתחילת עשייתה, ואינה נעה כלל על המסלול או נפתחת, היא אינה דלת אלא בעצם המשך של הקיר, וא"כ ימין הפתח ומקום קביעת המזוזה הוא בקצה שמאל של הכנף הזה. ואע"פ שלאחר שפותחים הדלת [שהוא נע ימינה על מסלול] המזוזה תהא אחר הדלת, מ"מ זוהי מקומה. [ואין זה נקרא "קבעה אחר הפתח" או "אחר הדלת", כי כשהדלת סגור המזוזה נראית במקומה מימין הדלת].

ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: פתח בין בית לחצר, היכר ציר לצד הבית

ספק באות ה"א

אני מסתפק אם הה"א הזה כשר. וזה הספק שלי, מצד אחד הרגל אינו נוגע לגג, אך מצד שני הקו החיצון עודף על הפתח שבין הירך לגג וסותמו, ושמא זה פסול משום שכל צד שמאל שלו סגור.

מ"ם עם טשטוש דיו בחללה

המ"ם נטשטש דיו בחללה, אבל עדיין צורת חללה וכן צורת האות ניכרת. נראה לי שהיא כשרה, ויש לגרור מהדיו שבתוך חללה לתקן צורת החלל.

טשטוש, וקוץ למד נכנס לדלית

R" Moshe, the first picture I assume it is kosher, correct?

The second picture, the Lamed entering into the Daled, may one be maikel and scratch it since the gag is more than double in length than the tiny blita?

אלפי"ן ששתי היודי"ן יוצאים מאותו מקום בקו

ציינתי כאן כמה אלפי"ן שהיודי"ן העליונה והתחתונה יוצאים מאותו נקודה בקו הגג, הדוגמא הקשה ביותר בתיבת 'אשר'. כתוב בכמה ספרי פוסקים אחרונים שיש בזה פיסול משום שינוי צורת האות, ולכן בודאי לכתחלה אין לעשות דבר כזה, אך לדינא בדיעבד כל זמן שתינוק מכירו הוא כשר.

התי"ו של 'בביתך' ירך ימין ארוך וכתוב בפרי מגדים שעלול להדמות לפ"א פשוטה. נראה לי במקרה כזה עדיין תינוק מכירו היטב כתי"ו.

סמ"ך ב'ואספת' הסופר הוסיף נקודה למושב ?? מה היתה כוונתו ומה היתה הבעיה שאותה רצה לתקן ??

יו"ד של 'ימיכם' מדי ארוכה.

גימ"ל משונה

הגימ"ל הזו צורתה משונה במקצת, וכן יש בה קו הנוטה לסגור את הירך שמאל לגג. נראה לי שבדיעבד ע"י שאלת תינוק מותר לתקנה.
היו"ד הזו נדבקת כל עוביה לירך ימין, ולכן יש סוברים שהיא פסולה כדין יו"ד האל"ף שנעשה קו משוך בשוה, ולכן בכל מקרה אינה כשרה אלא בדיעבד.
היודי"ן בשורה ראשונה ובשורה האחרונה [במלה 'עיניך'] בעייתיים ביותר, כי הרגל ארוך פי שלוש מעובי הגג, ולענ"ד הוי ממש שינוי צורת האות לגדר וי"ו, כפי שציינתי הרבה פעמים.