תג ענק על הקו"ף

יש כאן חשש שינוי צורת האות מחמת גובה התג [ואולי נדמה למין למ"ד]?
פתח תוית  קו"ף - למ"ד  וראה עוד שתי כתבות בענין זה.

עיי"ן רבתי בשמע

העיי"ן בולטת רק כלפי מעלה, ואין זה המנהג הנכון באותיות רבתי. אלא צ"ל בולטת בשוה למעלה ולמטה.

תיקון צואר הלמ"ד

שאלה:

למ"ד שעשויה ככ"ף ויו"ד עליה, כלומר צוארה קצרה. משו"ע אדה"ז משמע שכשר בדיעבד. אמנם משו"ת הצ"צ [במילואים לח"ה סי' ה] משמע שצריך לתקן ע"י הוספת דיו, ומשמע שחושש לסברת שו"ת אור ישראל שפוסל צואר הל' קצרה כיו"ד.

מה הדין?  והאם מותר לתקן ראש הצואר בגרירה, כפי שכתב הרב שטרן במשנת הסופר?

ועוד שאלה: איך משערים שיעור רגל היו"ד - לפי הגג [של הכ"ף] או לפי ראש היו"ד?

תשובה:

פשוט בדעת שו"ע רבינו והצ"צ שם [דלא כשו"ת אור ישראל] דאם שינה בצואר הל' לעשותו כעין יו"ד, הרי זה כשר (ועיין עוד בתשו' הצ"צ יורה דעה סי' רה בסופו בנוגע ללמדי"ן). אלא שהורה הצ"צ שאם אפשר לתקנו, יש לתקנו. וטעמו פשוט, דכל היכא דאפשר לתקן צורתו שיהא לכתחילה [וכמו כן לרווחא דמילתא לחשוש לאיזה סברא רחוקה לצאת יד"ח דעתו גם כן] ראוי ומצוה לעשות כן.

אמנם מה שכתב בצ"צ [שם במילואים] לתקנו בהוספת דיו, תמוה. היאך אפשר לתקנו כך?

ואפשר שיש כאן חסרון, והכוונה לתקנו במחיקה וגרירה מעט [מלמטה – תחתית ראש הי'] ואחר כך הוספת דיו ממעל להעבות שוב את הראש מעט כלפי מעלה, שיהא בה יותר צורת ו'. וכעין שכתב הצ"צ בתשו' סי' יח [בסופו] בנוגע לכ"ף פשוטה עם זוית, שהורה להתיר למחוק זוית הכ"ף פשוטה כדי לעגלה, ואח"כ להוסיף דיו, עיי"ש, [וכן בתשובה זו עצמה התיר הצ"צ לתקן יו"ד שעוקצה השמאלית ארוכה בגרירה עיי"ש], וכן יש לומר לענין צואר הלמ"ד.

וכפי שציין לדברי משנת הסופר של הרב שטרן שליט"א, כן יש לעשות, לתקן צורת ראש הל' בגרירה מעט מתחתיו, ואח"כ הוספת דיו מעל.

ומדידת שיעור היו"ד היא כך – אם הירך [הקו הפשוט שבצואר] הוא ארוך מעט יותר מעובי הבולט [שהוא ראש הו' או הי'] הרי זה שיעור ו' וכשר לכתחילה, ואם הבולט עבה יותר מהפשוט אזי זה שיעור י' ואינו כשר לכתחילה אלא בדיעבד [או יתקן כנ"ל].

נפסקים

בה"א יש הפסק - מותר לתקנה [גם בתו"מ].

בלמ"ד יש הפסק [הניכר קצת] בין הצואר לגג. יש מחמירים שנחשב בכך נפרד לשתי אותיות [ואי אפשר לתקנה בתו"מ]. והעיקר להקל ומותר לתקנה, כי ניכרת כלמ"ד דוקא, ולא כמין רי"ש ווי"ו.

וי"ו - ראשה מרובע

הוי"ו [מלקוש] ראשה ארוך מעט, וכן מרובעת בסופה. צריכה שאלת תינוק בגלל שינוים קטנים הללו.

(נראה לי שזה דוגמא מתאימה למה שכ' בשו"ע רבינו [סי' לו] והב"י - שיש ליזהר שלא יעשה ראשה של הו' מרובע שמא תינוק יטעה בה ויקראנה זיי"ן. כלומר, בצירוף שינויים קטנים אחרים).

חשש גולם וקו משוך בשוה

בכתב פשוט יש עושים בצד"י את ראש שמאל והצואר הכל במשיכה אחת - ראה כאן הצד"י "ממצרים" - אם כן יוצא הראש הזה קו משוך בשוה וגולם, ולכאורה פסול.

כמו כן בצד"י פשוטה, הראש שמאל והירך הכל משיכה אחת - והוא גולם ופסול.

המ"ם - החרטום מחובר לגג [הכ"ף]. דנו בזה האחרונים, והעיקר להקל בדיעבד. ואם יש ספק שמא נדמה למ"ם סתומה, יש לשאול תינוק.

שאלות על אל"ף, עי"ן

האל"ף [ישאלך] פסולה - הנקודה העליונה כל כך גדולה שיצאה מכלל צורת נקודה ונעשית מין גג, ובכל אופן משנה צורת האות לגמרי.
האל"ף [ולאבתיך] נקודה התחתונה שבה גולם, אין בה צורת יו"ד כלל.

העיי"ן [בעתו] נראה לי שאלת תינוק אם לא יטעה בה כצד"י - כי משונה קצת.
הפ"א [נפשכם] אין מושבה מכסה את נקודתה, נראה לי שחייבים לתקן דבר זה.

שאלות על ההי"ן

 

שתי ההי"ן המסומנות פסולות - כי נקודתן [ירך שמאל] לגמרי מחוץ לחלל האות, כלומר אינן עומדות תחת קצה הגג, אלא החוצה. המעט ביותר שנמצא מתחת לגג, אינו מועיל, כי עיקר צורתן נשתנתה.

בה"א זו [הראשונה בשם] הנקודה עם 'פסיעה לבר' מוגזמת שבה - שאלת תינוק, אם לא יטעה בה כתי"ו.

ראה [בלוג שציין בהערה כאן] פורום לנושאי סת"ם: קו"ף - הרגל אינו תלוי בחלל האות

מ"ם סתומה נפתחה

המ"ם נפתחה בדיוק במקום שעושה אותה מ"ם פתוחה - היא פסולה מדין כתיבה תמה, "שלא יעשה סתומין פתוחין" פירוש שלא יעשה המ"ם סתומה מ"ם פתוחה. ואין הפי' רק אם תינוק יקראנה מ"ם פתוחה, אלא הואיל ונפתחה מ"מ [כלומר אפילו קצת כמו בתמונה שלנו, אע"פ שיתכן שעדיין תינוק יקראנה סתומה] היא פסולה, משום שאינה כתיבה תמה.

[ופי' זה נלמד מהמקרה ההפכי, שעשה פתוחה סתומה, אין הפי' שעשאה סתומה יפה למראה עיני התינוק, אלא אפילו נדבקה בחוט השערה ונסתמה, שעדיין התינוק קוראה מ"ם פתוחה, מ"מ נפסלה משום שנעשית סתומה (כמבואר בפוסקים). ואלו מפסולי כתיבה תמה.

ראה פורום לנושאי סת"ם: פסול משום שאינה כתיבה תמה]

אבל אם יש סדק צר כזה במ"ם סתומה במקום אחר בה [כגון בצד ימין, או בצד שמאל למעלה] מותר לתקנה, כל זמן שניכרת צורתה היטב.

כ"ף ווי"ו סמוכות כל כך עד שנהפכו למ"ם

היו"ד ארוכה ודומה לוי"ו, וסמוכה כל כך לכ"ף עד ששתיהן יחד נהפכו למ"ם פתוחה.

המזוזה פסולה.

ה"א שרגל ימין נתקצרה

נמחק קצת משם ה' -

היו"ד - נשאר צורתה עליה ולכן מותר לתקנה.

הה"א - כעת רגל ימין קצרה. נראה לי שאם תינוק קוראה, מותר לתקנה. אבל בלא תיקון אינה כשרה, משום שאין בה שיעור אות [צריכה להיות רגלה שיעור מלוא אות קטנה, וגם מכסה (כלומר מקבילה) באופן ניכר לרגל שמאל].

ראה פורום לנושאי סת"ם: תי"ו - רגל ימין קצר

וי"ו - כשיעור נו"ן פשוטה

הוי"ו בגלל שראשה דק יש בה ממש שיעור נו"ן פשוטה, והיא פסולה. אמנם - אם תינוק יכירנה כוי"ו בגלל צורתה [גם כאשר יראה אותה ביחס לשאר האותיות שסביבה], יהא מותר לתקנה [אף בתו"מ שלא כסדרה].
[כבר ביארתי הדבר כמה פעמים. ראה פורום לנושאי סת"ם: שיעור מלוא אות קטנה בירך - כאשר הגג עבה, ועוד כתבות תחת התוית "שיעור ירכי אותיות"].

הנו"ן [דגנך] - לכתחילה אסור להמשיך [להרחיב] ראש הנו"ן יותר מהמושב. אמנם כאן בדיעבד כשרה, כי ניכרת היטב כנו"ן.

נו"ן - שאלת תינוק

הנו"ן [הראשונה] דומה מעט לבי"ת - נראה לי שמועיל קריאת תינוק להכשירה [בדיעבד].

עיי"ן - קו ימין גולם

העיי"ן [על] צד ימין שבה גולם והיא פסולה [עד שיתקן - למתירים תיקון בתו"מ במקרה כזה].

היוד השני בתיבה 'כימי' גבוהה כמו המ"ם [לידה] בגלל כתיבה קצרה. מ"מ כשר, כי ניכרת היטב.

עיי"ן

שתי העייני"ן צריכין שאלות תינוק, בגלל שינוי מה בצורתן. לאחר שתינוק קוראן מצוה לתקן צורתן.

צד"י פשוטה - שאלה

הצד"י הזו אין לפוסלה משום גולם - קו משוך בשוה, כי היו"ד הימנית ניכרת היטב. אמנם צריכה שאלת תינוק אם לא יטעה בה לקראה נו"ן.

ראה עוד פורום לנושאי סת"ם: ראשי צד"י דבוקים זה לזה
פורום לנושאי סת"ם: שאלה יפה על צד"י פשוטה

מקום קביעת מזוזה בשער גבוה

בשו"ע [יו"ד סי' רפט] נפסק שיש לקבוע את המזוזה בתחילת שליש עליון של גובה השער. וכ' הש"ך ואם הניחו למטה משליש העליון, הב"י וב"ח פסלו. וכן נראה בט"ז דדעת המחבר ורמ"א ע"פ הרמב"ם שאם קבעה למטה משליש העליון פסול.

אמנם כתבו הש"ך וט"ז [ע"פ הירושלמי ומרדכי] דאם השער גבוה הרבה יקבענו כנגד כתפותיו, ולא יניחנו בשליש העליון, במקום שלא יוכל לראות את המזוזה.

ולכאורה הפסקים הללו סותרים, דאם שליש העליון מעכב, היאך יניחנו בשער גבוה למטה משיעור זה. ובשלמא לדעת הטור דאין שליש העליון מעכב, אפשר לומר שבשער גבוה נהגו כירושלמי מטעם שכ' המרדכי, שלא יקבענו במקום שלא יהא נראה (כ"כ בהעמק שאלה ר"פ עקב). אמנם לפי הפוסקים דשליש העליון מעכב, א"כ לכאורה תלמוד דידן פליג על הירושלמי. וכ"כ התוספות מנחות לג, וכסף משנה בדעת הרמב"ם (אמנם פסקי התוספות מנחות סי פה, ויומא סי' ז העתיקו את הירושלמי כפסק הלכה, שמע מינה שאין דעת כל בעלי התוס' שוים בדבר). והיאך כתבו הש"ך וט"ז שתי הפסקים, שלכאורה סותרים. וכבר האריכו הרבה אחרונים בענין.

ב.  אמנם במרדכי מסיק דאין התלמודים חולקים, ומסתבר שלעולם לא יקבע המזוזה במקום שאינו רואהו, וכמו הדין שיניחנו בטפח החיצון של הפתח כדי שיפגע במצוה מיד, כן אין לקבוע המזוזה בגובה שלא יהא נראה. משמע דעת המרדכי, דטעם שליש העליון בפתח הרגיל משום שיפגע בו מיד ויכירהו, ולכן בפתח גבוה יניחנו כנגד כתפותיו. (ואע"פ שבגמרא למד שליש העליון מתפלין שהם בגובה, לא ביאר המרדכי היאך זה מתאים למה שכתב כנגד כתפותיו בשער גבוה).

ובט"ז נראה דעיקר טעם שליש העליון הוא משום שהוא כנגד כתפותיו. כלומר בשער רגיל כנגד כתפותיו היינו שליש העליון. ופי' הגמרא דיליף מתפלין וקשרתם וכתבתם, כמו שמניח התפלין בגובה כך יקבע המזוזה בגובה, פי' בגובה האדם [ולא בגובה השער].

וסברת הט"ז ומרדכי היינו הך, דלימוד הגמרא הוא שיהא המזוזה בגובה הניכר לעין. ולכן פירשו שבשער גבוה יניחנו דוקא כנגד כתפותיו, במקום הניכר ונראה.

ג.  ונראה לי דזה ביאור מח' הכסף משנה ורש"י בפי' הגמרא מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה. הכס"מ [וכ"כ בב"י] פי' גובה דקאי על תפלין של יד שהוא נקשר בגובה הזרוע, והיינו פרק שלישי מכף היד כלפי מעלה, ובתחילת שליש העליון, וכמו כן מקום קביעת המזוזה בשליש העליון של השער. אבל רש"י פי' [ונראה שכן גירסתו בגמרא] דיליף מזוזה מתפלין של ראש, מה תפלין בגובה הראש אף מזוזה בגובה הפתח.

ולכאורה פרש"י הוא פלאי, שאם כן יקבע המזוזה על המשקוף, כמו שהתפלין מונחים על ראש האדם. אלא כוונת רש"י לא למילף לענין המקום דהתפלין על הראש מעל, אלא דש"ר נראים וגלויים וזהו פי' בגובה, כלומר באופן הניכר לעין. והיינו כסברת המרדכי.

ד.  בהערות של בעל מסגרת השלחן על לחם הפנים וקיצור שו"ע, כתב דגם לרמב"ם מצוה שיראה את המזוזה כו' כמבואר בסוף הל' מזוזה, א"כ יסכים למרדכי שבשער גבוה לא יניחנו במקום שאינו נראה.

והוכחה זו אינה כדאית לע"ד. כי הרמב"ם נתן טעם כללי למצוה, אבל אין לומר משום טעם הכללי הזה שפרטי דקדוקי קיום המצוה ישתנו. ומכיון שבגמרא יליף מהיקש ופסוק שמקומה בשליש העליון, לכאורה הכס"מ צודק דהרמב"ם לא ס"ל כירושלמי הנ"ל.

ה.  בראב"ד כ' מניחו כנגד כתפיו ודיו. ולשון "ודיו" לא נמצא בירושלמי ושאר הראשונים הנ"ל. וצ"ע האם זה גירסתו בירושלמי, או ביאור והוספה של הראב"ד עצמו.

בכל אופן פשוט דאינו סובר כמרדכי. אלא, דכוונת הירושלמי שבשער גבוה לא הטריחו אותו לקבעה בגובה השער בשליש העליון, אלא דיו להניחו בגובה כתפות האדם. אבל אם ירצה לעלות ולקבעה בגובה השער ודאי כשר הדבר [אע"פ שאינו נראה (כל כך) בגובה זו]. ומוכח מזה דס"ל לראב"ד דשליש העליון דין חכמים לבד, ולמצוה לכתחלה אמרו [כסב' הטור הנ"ל].

למדנו ג' שיטות במקום קביעת מזוזה בשער גבוה.

א.  דעת הכסף משנה [ופשט השו"ע שהשמיט סב' המרדכי], דלעולם יקבענו בשליש העליון של השער.

ב.  דעת הראב"ד דרשאי להניחו למטה כנגד כתפותיו.

ג.  דעת המרדכי וט"ז דדוקא יניחנו כנגד כתפותיו, ולא למעלה מזה.

בי"ת נפסקה במושבה

נפסקה במושבה ונהפכה לה"א - פסולה, ואי אפשר לתקנה שלא כסדרן.

כ"ף פשוטה צרה

הכ"ף פשוטה קצרה ויש להסתפק שמא תינוק יטעה בה כוי"ו או נו"ן. היא צריכה שאלת תינוק.

בי"ת פסולה

הבי"ת הזו פסולה, כי היא עגולה למטה ואין לה זוית כלל. גם אין בה עקב כלל, כי כל גבה משיכה אחת עד סופה למטה בעיגול [משא"כ עקב הוא שבירה ויציאה מהגב החוצה], על כן הוא פסול שנעשה כמין כ"ף.
במלים אחרות: הגג הוא של בי"ת, והמושב הוא של כ"ף. והחלק העיקרי הקובע ההבדל בין ב' לכ' הוא למטה.

תי"ו - רגל ימין קצר

רגל ימין של התי"ו קצר מרגל שמאל.

הדין - שאם יש שיעור ברגל ימין כמלוא אות קטנה [כעובי האות יו"ד - גוף היו"ד שהוא עובי הקולמוס] כשר.

מצוה לתקן אורך רגל ימין שתהא צורת התי"ו לכתחילה.

מ"מ גם אחר שיש בה שיעור מלוא אות קטנה, זה דוקא כאשר לא נשתנה צורת האות. אבל אם יש שינוי בצורה הכללית של האות, יהא פסול ולא יועיל השיעור הנ"ל [ראה יד אפרים סימן לב סעיף טז, ביאור הלכה שם ד"ה כשר, קסת הסופר סי' ז סעיף ו], אלא שבמקרה שלפנינו עדיין צורת ת' עליה.