מקום קביעת מזוזה בשער גבוה

בשו"ע [יו"ד סי' רפט] נפסק שיש לקבוע את המזוזה בתחילת שליש עליון של גובה השער. וכ' הש"ך ואם הניחו למטה משליש העליון, הב"י וב"ח פסלו. וכן נראה בט"ז דדעת המחבר ורמ"א ע"פ הרמב"ם שאם קבעה למטה משליש העליון פסול.

אמנם כתבו הש"ך וט"ז [ע"פ הירושלמי ומרדכי] דאם השער גבוה הרבה יקבענו כנגד כתפותיו, ולא יניחנו בשליש העליון, במקום שלא יוכל לראות את המזוזה.

ולכאורה הפסקים הללו סותרים, דאם שליש העליון מעכב, היאך יניחנו בשער גבוה למטה משיעור זה. ובשלמא לדעת הטור דאין שליש העליון מעכב, אפשר לומר שבשער גבוה נהגו כירושלמי מטעם שכ' המרדכי, שלא יקבענו במקום שלא יהא נראה (כ"כ בהעמק שאלה ר"פ עקב). אמנם לפי הפוסקים דשליש העליון מעכב, א"כ לכאורה תלמוד דידן פליג על הירושלמי. וכ"כ התוספות מנחות לג, וכסף משנה בדעת הרמב"ם (אמנם פסקי התוספות מנחות סי פה, ויומא סי' ז העתיקו את הירושלמי כפסק הלכה, שמע מינה שאין דעת כל בעלי התוס' שוים בדבר). והיאך כתבו הש"ך וט"ז שתי הפסקים, שלכאורה סותרים. וכבר האריכו הרבה אחרונים בענין.

ב.  אמנם במרדכי מסיק דאין התלמודים חולקים, ומסתבר שלעולם לא יקבע המזוזה במקום שאינו רואהו, וכמו הדין שיניחנו בטפח החיצון של הפתח כדי שיפגע במצוה מיד, כן אין לקבוע המזוזה בגובה שלא יהא נראה. משמע דעת המרדכי, דטעם שליש העליון בפתח הרגיל משום שיפגע בו מיד ויכירהו, ולכן בפתח גבוה יניחנו כנגד כתפותיו. (ואע"פ שבגמרא למד שליש העליון מתפלין שהם בגובה, לא ביאר המרדכי היאך זה מתאים למה שכתב כנגד כתפותיו בשער גבוה).

ובט"ז נראה דעיקר טעם שליש העליון הוא משום שהוא כנגד כתפותיו. כלומר בשער רגיל כנגד כתפותיו היינו שליש העליון. ופי' הגמרא דיליף מתפלין וקשרתם וכתבתם, כמו שמניח התפלין בגובה כך יקבע המזוזה בגובה, פי' בגובה האדם [ולא בגובה השער].

וסברת הט"ז ומרדכי היינו הך, דלימוד הגמרא הוא שיהא המזוזה בגובה הניכר לעין. ולכן פירשו שבשער גבוה יניחנו דוקא כנגד כתפותיו, במקום הניכר ונראה.

ג.  ונראה לי דזה ביאור מח' הכסף משנה ורש"י בפי' הגמרא מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה. הכס"מ [וכ"כ בב"י] פי' גובה דקאי על תפלין של יד שהוא נקשר בגובה הזרוע, והיינו פרק שלישי מכף היד כלפי מעלה, ובתחילת שליש העליון, וכמו כן מקום קביעת המזוזה בשליש העליון של השער. אבל רש"י פי' [ונראה שכן גירסתו בגמרא] דיליף מזוזה מתפלין של ראש, מה תפלין בגובה הראש אף מזוזה בגובה הפתח.

ולכאורה פרש"י הוא פלאי, שאם כן יקבע המזוזה על המשקוף, כמו שהתפלין מונחים על ראש האדם. אלא כוונת רש"י לא למילף לענין המקום דהתפלין על הראש מעל, אלא דש"ר נראים וגלויים וזהו פי' בגובה, כלומר באופן הניכר לעין. והיינו כסברת המרדכי.

ד.  בהערות של בעל מסגרת השלחן על לחם הפנים וקיצור שו"ע, כתב דגם לרמב"ם מצוה שיראה את המזוזה כו' כמבואר בסוף הל' מזוזה, א"כ יסכים למרדכי שבשער גבוה לא יניחנו במקום שאינו נראה.

והוכחה זו אינה כדאית לע"ד. כי הרמב"ם נתן טעם כללי למצוה, אבל אין לומר משום טעם הכללי הזה שפרטי דקדוקי קיום המצוה ישתנו. ומכיון שבגמרא יליף מהיקש ופסוק שמקומה בשליש העליון, לכאורה הכס"מ צודק דהרמב"ם לא ס"ל כירושלמי הנ"ל.

ה.  בראב"ד כ' מניחו כנגד כתפיו ודיו. ולשון "ודיו" לא נמצא בירושלמי ושאר הראשונים הנ"ל. וצ"ע האם זה גירסתו בירושלמי, או ביאור והוספה של הראב"ד עצמו.

בכל אופן פשוט דאינו סובר כמרדכי. אלא, דכוונת הירושלמי שבשער גבוה לא הטריחו אותו לקבעה בגובה השער בשליש העליון, אלא דיו להניחו בגובה כתפות האדם. אבל אם ירצה לעלות ולקבעה בגובה השער ודאי כשר הדבר [אע"פ שאינו נראה (כל כך) בגובה זו]. ומוכח מזה דס"ל לראב"ד דשליש העליון דין חכמים לבד, ולמצוה לכתחלה אמרו [כסב' הטור הנ"ל].

למדנו ג' שיטות במקום קביעת מזוזה בשער גבוה.

א.  דעת הכסף משנה [ופשט השו"ע שהשמיט סב' המרדכי], דלעולם יקבענו בשליש העליון של השער.

ב.  דעת הראב"ד דרשאי להניחו למטה כנגד כתפותיו.

ג.  דעת המרדכי וט"ז דדוקא יניחנו כנגד כתפותיו, ולא למעלה מזה.